הבוחן אמר:
אני מקוה שאיני זז לנושא רגיש מידי,
אשאל שאלה? לו יבוא אדם גדול בישראל ויטען בהלכה מסוימת שאין הלכה כמו השו"ע וכמו המקובל, אלא יוכיח בטענות חזקות ומוצקות שיש לפסוק את ההלכה כמו דעה אחרת, וינמק את דבריו בטוב טעם ודעת, וכו'.
האם נוכל לדחות אותו בטענה שאם השו"ע כתב אחרת פירושו שלא ירדנו לסוף דעת השו"ע, ובודאי שאם היה לפנינו היה עונה תשובה וכידוע שירד העולם פלאים ואין אנו יכולים כלל להשיג גדלותו של השו"ע ורוחב דעתו ולא שייך בשום טצדקי לומר אחרת ממנו,
או שתורה לא בשמים היא ואם דבריו נשמעים ומוכחים ואין לנו תשובה וסברתו נשמעת אמת, יש לנהוג איך שהוא אומר?
הנושא שהעלית, הוא נושא מצווין שראוי לדון בו. ולו לאור העובדה שיש בו להוות תשובת המשקל לדברים שהועלו בראש האשכול. -(שהכרעת ההלכה נקבעת על פי איכות 'האיש' ולאו דווקא על פי איכות הסברא, כך פחות או יותר עולה מהדברים שהוזכרו שם) ועל כן אין כאן לא תזוזה גם לא תנודה בנושא, מה שיש כאן זה בירור ובחינת הדברים הנ"ל רק מכיון הפוך.
הנה לך מה שאמר הרב ראובן פינשטיין על אביו רבי משה פיינשטיין בשיחה שנערכה במלאות עשרים שנה לפטירת אביו הפוסק הגדול (פורסם במוסף שבת קודש יתד נאמן פרשת כי תשא תשס"ו)
הנ"ל סיפר על אביו בזה הלשון -
"בהזדמנות כאשר פסק בניגוד לדעת רבי עקיבא איגר זצוק"ל, העירו לו על כך שרעק"א סובר אחרת, אך הוא התבטא: "אני יודע, וגם בעולם האמת אמשיך לחלוק עליו בזה!"
וכך גם מרומז משהו במש"כ רבי משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ו' חאו"ח ח"ד תחילת סי' יא וז"ל-
"הנה אף שאינני שייך להכריע בדברי רבותינו איך לעשות למעשה בשום דבר, אבל הא איכא דברים שלא שייך לצאת ידי כל השיטות ומוכרחין להורות לאלו השואלים ואין יודעין למי לפנות אלא אלי..ולא מצינו בספרי רבותינו עצה כזה, ולכן הא מוכרחין אנו להכריע בזה למעשה, איך להורות להשואלין אותי דבר ברור, מה שנראה לע״ד, שיש
הרשות וגם הוא חיוב גם לחכמי דור הזה להורות למעשה לפי מה שנראה להם אחרי רוב עמל ויגיעה לברר ההלכה בש״ס ובפוסקי ם כפי כחו בכובד ראש וביראה מהשי״ת כדבארתי בהקדמתי על ספרי אגרות משה".
וביותר מזה, מי לנו גדול ממרן החזו"א שהכריע בהלכה כנגד אחרונים קדמוניים, וידוע שבתחילה נמנע לחלוק על הגר"א אחר שראה בו רבו בהלכה, אולם לאח"ז חלק ע"ד הגאון כמה פעמים עם זאת שגרם לו צער לחלוק על רבו.
והסיפורים לא חסרים. בענין זה.
אלא מה בשביל לחלוק ולהורות לציבור יש צורך בהיקף גדול בהלכה, יש צורך גדול בחריפות הדעת, יש צורך גדול בפקחות ואחריות, יש צורך גדול ביראת שמים...לא כל אחד ניחן או השיג את כל המעלות, אולי את חלקם וגם זה, ממש אנשים גדולים.
ועל כן בנוגע לשאלתך האם מותר לחלוק פשוט שכן. האם מותר משום כך גם להורות, לא כל אחד. אדם ממש גדול כן.
עוד נקודה חשובה שיש להעיר בזה. כולנו כבני תורה ששאבו את דרך הלימוד בישיבות הק', והשיטה הישבתית כידוע היא שיטה בעלת גישה חוקרת, ומבוססת בחלקה הגדול, הרבה על ההגיון, (וכמו שהורו לנו ראשי הישיבות זצוק"ל מדורות קודמים)
אולם כשנגשים להלכה, משתנים "כללי המשחק" יש בה כללים שההגיון מתנגש איתה. כמעט כל הלכה שניה מבוססת לאו דווקא על פי 'ההגיון', אלא גם על צרופי ספיקות, ועל פי משקל ההתיחסות לכל פוסק, מהראשונים עד האחרונים, על פי מנהג (והדברים הללו מתיחסים לכלל השיטות בפסיקה. לאו דוקא לפי השיטה הנוקשה עם כללי פסיקה מכאן ועד להודעה האחרונה, אני מדבר על פסיקת המשנה ברורה, איך שיסד את ההלכות, בד"כ תפס את ד' המג"א פעמים את ד' הט"ז, ופעמים גם אם הלשון, דחוק מאד, -כפי שנתקלתי לא פעם אחת- הוא לא זז מהבנת הב"י או פוסקים אחרים) ועל פי שקולים אחרים, כמו אין הציבור יכול לעמוד, ועוד כללים מכללים שונים, ועל כן כח הסברא שניחן בה אברך גם אחד חריף ולמדן, אין בזה די בכדי להורות הלכה. ופעמים אם אין בכוחו לרסן את חריפותו ולמדנותו, הוא מגיע למקומות מוזרים..
אפילו מרן החזו"א שנתפס בעיני רבים כ'עצמאי' בהלכה, ביחס לפוסקים אחרים, ראה מה שכתב בזה"ל -"ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה,
היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית". (קוב"א ח"ב מא)
ובנוגע לטענתך "תורה לא בשמים" ודאי ודאי, ומשכך צריך אנשים אחראים, שלא מכריעים אך על פי חריפות שכלם ולמדנותם, משום שהתורה היא בארץ, ז"א במקום שהשכל לא זך מספיק בשביל להסתמך עליו בלבד. לך וראה איך פוסק המ"ב שלא מסתמך על שכלו, יש לו כללים מסודרים על מי ועל מה לסמוך, אפילו בביאור הלכה, שמעלה לפעמים נקודות חדשות, (כמו הביה"ל לגבי ברירת דגים שציינו) הוא מסתמך על ראשונים ואחרונים. כך שאברך כמוני וכמוך עם כל כבודו, להורות הלכה על פי מה שיצא לו זה דבר לא נכון ולא אחראי מצידו. (דרך אגב להחמיר ע"ע ודאי שאין בזה סרך של בעיה, וכמדומני כך מבואר במסילת ישרים, כל הדברים עוסקים או להקל לעצמו או להחמיר על הציבור) כמובן שהדברים קצת מעצבנים כל אברך שישב ולמד כמו שצריך בישיבה, ואז כשמגיע לסוגיות הלכתיות, אומרים לו אחורה פנה, אין לך את הזכויות לשנות כאן משהו, עם זאת שבכל הנוגע לסברות מופלאות האיש נגע ונגע, זה רק מוכיח שאנו כאברכים בני ישיבות ההגיון שלנו בנוי אחרת קצת כמש"כ לענ"ד.
וד"א אני לכשעצמי, מעדיף תמיד לבחון את הדברים בהלכה עפ"י ספרים שמעיזים לפסוק אחר שנתחו את הדברים, ובלי משוא פנים לפוסק כזה או אחר כל שהמחבר ת"ח ומסתמך על פוסקי זמנינו המקובלים לכל. אינני מתכוין לחומרות או קולות, אלא לספרים שמביאים פסק של פוסק שמחמיר, ועם זאת שדחו את דבריו אחת לאחת הם מכריעים כדבריו, כי זאת 'מודה' להחמיר, גם אם סתרו את דבריו שניה..לפני כן. דוגמא אחת לגבי שעון שבת, יש ספר מפורסם (ומקובל בציבור) שדוחה את סברת מרן הגרי"ש שאסר בזה, אחת לאחת, ועם זאת כתב אותו ספר להורות לאיסור בכל האופנים, גם במקרים שמרן הגרש"ז כתב להתיר בשש"כ.