חדר לידה, מהו בהזכרת ש"ש

יצחק

משתמש ותיק
ב"ה ביום שישי נולד לי בן במז"ט
הסתפקתי אם מותר להזכיר ש"ש ברכות וכו' בחדר לידה, לא שמעתי מעוררים בזה מעולם,
והנה בבית המרחץ בבית האמצעי שיש שם מקצת ערומים ומקצת לבושים הדין הוא שאסור להזכיר ש"ש, ובמשנה ברורה סימן פ"ד הביא פלוגתא אם מותר להזכיר שם ש"ש בזמן שאין שם בני אדם ערומים, ולכאורה הוא הדין חדר לידה יש לדמות לזה כי החדר הזה מיועד להיות בו גם בזמן הלידה גופא וגם בכל הזמן שעד הלידה, ובכל הזמן שעד הלידה אין שם ערומים.

יש לדון שחדר לידה דינו כבית הפנימי של בית המרחץ, דכמו שבית המרחץ מאיס מחמת רוב הבל שבו ואפילו אם כעת הוא נקי וכו' מ"מ תשמישו למאיסות, הוא הדין חדר לידה יש בו הרבה יותר מאיסות מאשר בית המרחץ כמובן לכל בר דעת, אך אינני יודע אם זה מיקרי תשמישו למאיסות כי עיקר תפקידו לילד ולד אלא שעל כרחך יש הרבה מאיסות.
 

יעבץ

משתמש ותיק
מזל טוב מזל טוב תזכה להכניסו בבריתו של א"א בעיתו ובזמנו.
הערת הערה יפה, ובאמת לכאו' לפי השיטה שאע"פ שאין מיאוס כיון שעומדים ערומים שם אסור אולי יסכימו שכשאין ערומים מותר, ומה שאסרו כי סברו שעיקר האיסור הוא משום הזוהמא והמיאוס, ואין לפני הב"ח כעת לדייק בדבריו.
ולטענה שיש כאן זוהמא יותר ממרחץ, יש לדון שהרי מטעמים פשוטים מקפידים במקומות כאלה על תנאי סניטריה מהמעלה הראשונה, ואע"פ שבשעת הלידה פשוט שאסור להרהר וכו', מיד המקום נקי יותר מביהכנ"ס ממוצע, וצ"ע מה הדין בכה"ג אם מאחר ותכלית השימוש בחדר ללידה יש לדמות לחדר הפנימי או מאחר מהמקום נקי תדיר ו'עיקר איסור מרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה' (ט"ז) ממילא מותר בדברים שבקדושה. ואולי על זה סמכו מה שנראה לי פשוט שנוהגים לברך ולהתפלל שם שלא שבעת לידה ממש.
 

סבא

משתמש ותיק
מזל טוב, כמה מתאים לך, שמה שמעסיק אותך בהיותך בחדר לידה הוא מה דינו לעניין דברי קדושה, יזכה בנך לילך בדרכך, וגם יעלה עליך, עד שעליו יצטרכו להעיר שאין האב מתקנא בבנו...
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעבץ אמר:
מזל טוב מזל טוב תזכה להכניסו בבריתו של א"א בעיתו ובזמנו.
הערת הערה יפה, ובאמת לכאו' לפי השיטה שאע"פ שאין מיאוס כיון שעומדים ערומים שם אסור אולי יסכימו שכשאין ערומים מותר, ומה שאסרו כי סברו שעיקר האיסור הוא משום הזוהמא והמיאוס, ואין לפני הב"ח כעת לדייק בדבריו.
ולטענה שיש כאן זוהמא יותר ממרחץ, יש לדון שהרי מטעמים פשוטים מקפידים במקומות כאלה על תנאי סניטריה מהמעלה הראשונה, ואע"פ שבשעת הלידה פשוט שאסור להרהר וכו', מיד המקום נקי יותר מביהכנ"ס ממוצע, וצ"ע מה הדין בכה"ג אם מאחר ותכלית השימוש בחדר ללידה יש לדמות לחדר הפנימי או מאחר מהמקום נקי תדיר ו'עיקר איסור מרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה' (ט"ז) ממילא מותר בדברים שבקדושה. ואולי על זה סמכו מה שנראה לי פשוט שנוהגים לברך ולהתפלל שם שלא שבעת לידה ממש.
האליה רבה במפורש מדבר על הנקודה הזו, הוא כותב שהב"ח שאסר בבית האמצעי אפילו שאין שם ערומים הוא סובר שבית האמצעי נאסר משום זוהמה, אבל הא"ר עצמו מתיר מטעם זה גופא שבבית האמצעי אין זוהמה וכל האיסור הוא רק בגלל שכעת יש שם ערומים.
הט"ז מיירי בבית הפנימי, והא"ר מביא את מהט"ז סיוע לדבריו, שהט"ז כתב שבית הטבילה של נשים שאין שם הבלא דינו כבית אמצעי ודו"ק,
 

אריך

משתמש ותיק
הרב יעבץ כתב שבשעת הלידה אסור להרהר וכו', ולא ידענא אמאי. כנראה משום שיש שם גילוי גוף, אבל אטו הבעל מפנה את פניו לשם, הרי מסתובבים לצד השני. וביותר אינו מובן דהרי מול ערוה מותר להרהר ורק לדבר אסור.

וגוף הדיון לא הבנתי איזו זוהמא יש שם, ומה שיוצא נכנס לתחבושות וכדומה ומיד מנקים ובדר"כ לא נשפך על הרצפה שום דבר. ומה הקשר לבית מרחץ של חז"ל שהקירות היו מסריחים וספוגים בטחב זיעה וכו'.

וחוץ מזה: מזל טוב!
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
הרב יעבץ כתב שבשעת הלידה אסור להרהר וכו', ולא ידענא אמאי. כנראה משום שיש שם גילוי גוף, אבל אטו הבעל מפנה את פניו לשם, הרי מסתובבים לצד השני. וביותר אינו מובן דהרי מול ערוה מותר להרהר ורק לדבר אסור.

וגוף הדיון לא הבנתי איזו זוהמא יש שם, ומה שיוצא נכנס לתחבושות וכדומה ומיד מנקים ובדר"כ לא נשפך על הרצפה שום דבר. ומה הקשר לבית מרחץ של חז"ל שהקירות היו מסריחים וספוגים בטחב זיעה וכו'.

וחוץ מזה: מזל טוב!

מש"כ @יעבץ ברור כי זה לא גרע מבית המרחץ בזמן שיש שם ערומים.

מה שכתבת שאין שם זוהמה, במחילה אתה לגמרי לא בענין. נכון שמנקים אבל החדר מיועד להרבה זוהמה והרצפה בהחלט מיטנפת. הסטריליזציה והקישוטים על הקירות וכו' מעוותים לנו את המבט על המצב הבסיסי.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
מזל טוב
תזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו
אסאך אסאך אידישע נחת
 

עברי

משתמש רגיל
מזל טוב מזל טוב!
תזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו.
כל פעם זה מפעים אותי מחדש המראה המרגש שכשילד נולד בעם היהודי כולם מברכים את אביו שיכניס אותו לברית בעיתו ובזמנו, כביכול לא הושלם לידתו לתוך המציאות שלנו עד שיבוא בברית.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
עברי אמר:
מזל טוב מזל טוב!
תזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו.
כל פעם זה מפעים אותי מחדש המראה המרגש שכשילד נולד בעם היהודי כולם מברכים את אביו שיכניס אותו לברית בעיתו ובזמנו, כביכול לא הושלם לידתו לתוך המציאות שלנו עד שיבוא בברית.
אכן הרגש מפעים. ישר כח ר' עברי, ומזל טוב לר' יצחק החריף.
ועיין מש"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"א סי' נד גבי חדר מנוחה בבתי מרחצאות ויש לדון לכאן. אם כי מצד זוהמא ודאי לכאו' י"ל.
 

אריך

משתמש ותיק
יצחק אמר:
אריך אמר:
הרב יעבץ כתב שבשעת הלידה אסור להרהר וכו', ולא ידענא אמאי. כנראה משום שיש שם גילוי גוף, אבל אטו הבעל מפנה את פניו לשם, הרי מסתובבים לצד השני. וביותר אינו מובן דהרי מול ערוה מותר להרהר ורק לדבר אסור.

וגוף הדיון לא הבנתי איזו זוהמא יש שם, ומה שיוצא נכנס לתחבושות וכדומה ומיד מנקים ובדר"כ לא נשפך על הרצפה שום דבר. ומה הקשר לבית מרחץ של חז"ל שהקירות היו מסריחים וספוגים בטחב זיעה וכו'.

וחוץ מזה: מזל טוב!

מש"כ @יעבץ ברור כי זה לא גרע מבית המרחץ בזמן שיש שם ערומים.

מה שכתבת שאין שם זוהמה, במחילה אתה לגמרי לא בענין. נכון שמנקים אבל החדר מיועד להרבה זוהמה והרצפה בהחלט מיטנפת. הסטריליזציה והקישוטים על הקירות וכו' מעוותים לנו את המבט על המצב הבסיסי.

א. לא ענית על מה שכתבתי שהרי הבעל לא במבט מופנה לערוה. וגם דדין ערוך הוא שמול ערוה מותר להרהר.

הייתי ב"ה בכמה וכמה לידות, ולומר באופן גורף שהמקום מטונף הוא לא נכון. שהות בחדר לידה יכולה להיות כמה שעות, ולאורך רוב רובו של הזמן אין שום טינוף, וכמו שכתבתי שהדמים יוצאים לתוך תחבושות וכדומה. בלידה בעצמה מסתמא יש על הרצפה, אך מיד מנקים, ולדמות לבית המרחץ הוא דבר שאין לו שחר.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ר' אריך לענ"ד נראה כלענד"ך..זאת ועוד אם נגדיר חדר ל.. כמקומות המטונפים, גם מזוזה לא יצטרכו לפמש"כ השו"ע סי' תרפ"ו ס"ד שמקום טינופת פטור ממזוזה, אמנם י"ל דלא גרע מרפת ובקר שכתב שם דחייב משום דלא נפישי זוהמי. ומ"מ עצם טענת ר' אריך, וגם ר' יעבץ (מה שהזכיר לגבי סניטרייה) לגבי הזוהמה דבריהם מתקבלים על הדעת, לענ"ד.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
יצחק אמר:
אריך אמר:
הרב יעבץ כתב שבשעת הלידה אסור להרהר וכו', ולא ידענא אמאי. כנראה משום שיש שם גילוי גוף, אבל אטו הבעל מפנה את פניו לשם, הרי מסתובבים לצד השני. וביותר אינו מובן דהרי מול ערוה מותר להרהר ורק לדבר אסור.

וגוף הדיון לא הבנתי איזו זוהמא יש שם, ומה שיוצא נכנס לתחבושות וכדומה ומיד מנקים ובדר"כ לא נשפך על הרצפה שום דבר. ומה הקשר לבית מרחץ של חז"ל שהקירות היו מסריחים וספוגים בטחב זיעה וכו'.

וחוץ מזה: מזל טוב!

מש"כ @יעבץ ברור כי זה לא גרע מבית המרחץ בזמן שיש שם ערומים.

מה שכתבת שאין שם זוהמה, במחילה אתה לגמרי לא בענין. נכון שמנקים אבל החדר מיועד להרבה זוהמה והרצפה בהחלט מיטנפת. הסטריליזציה והקישוטים על הקירות וכו' מעוותים לנו את המבט על המצב הבסיסי.

א. לא ענית על מה שכתבתי שהרי הבעל לא במבט מופנה לערוה. וגם דדין ערוך הוא שמול ערוה מותר להרהר.

הייתי ב"ה בכמה וכמה לידות, ולומר באופן גורף שהמקום מטונף הוא לא נכון. שהות בחדר לידה יכולה להיות כמה שעות, ולאורך רוב רובו של הזמן אין שום טינוף, וכמו שכתבתי שהדמים יוצאים לתוך תחבושות וכדומה. בלידה בעצמה מסתמא יש על הרצפה, אך מיד מנקים, ולדמות לבית המרחץ הוא דבר שאין לו שחר.
א. בבית אמצעי אסור להזכיר ש"ש כאשר יש שם ערומים ולא מועיל חזרת פנים, וזה מוכח מיניה וביה שהרי אם הוא כנגד הערוה אסור אפילו בכל מקום, וזה מפורש בפוסקים.

ב. ההגדרה של מקום מטונף לא תלויה בכמות הזמן שהלכלוך נמצא אלא בתפקיד וביעוד של המקום, והיעוד של המקום הוא לענין שיש בו לכלוך.
אפשר לומר שכיון שהמקום הוא מקום "שמח" אינו מעורר דחיה אצל בני אדם ולכן על אף הלכלוך אינו בגדר "מאיס" ואדרבה דרך בני אדם לרצות לחזור אליו וזה ממש ההיפך ממאוס. אבל מ"מ ודאי שהוא מיועד לטינוף.
 

אריך

משתמש ותיק
א. מה שאני ראיתי בסי' פד הוא שאינו תלוי בפועל אם יש ערומים, אלא שהחדר האמצעי כיון שהבית מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת דין מרחץ עליו. ומ"מ בנידו"ד חדר לידה לא דמי כלל, דאין הגדרתו "מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת", והגענו לשלב שאין מה להתווכח עוד, בפרט שא"א לפרט יותר מדי בענין זה.
ב. גם כאן הגענו לשלב הנ"ל. אני סבור בפשיטות שאין המקום מוגדר כן, וזאת גם מהנסיון.
 

אברך

משתמש ותיק
אריך אמר:
מה שאני ראיתי בסי' פד הוא שאינו תלוי בפועל אם יש ערומים, אלא שהחדר האמצעי כיון שהבית מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת דין מרחץ עליו. ומ"מ בנידו"ד חדר לידה לא דמי כלל, דאין הגדרתו "מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת".
מסכים לדבריך.
ובנוגע לטענת ר' @יצחק שהמקום מיועד לטינוף וכו', לכאו' אין שום מקור לכך שדם ושליה וכו' חשיבי טינוף לגבי אמירת דברים שבקדושה, דלא מצינו אלא דברים שריחם רע [ומחמת עיפוש דוקא], ולכאו' מותר לכתחילה לומר כנגדם דברים שבקדושה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
האם בחדר לידה אין וילון סביב דהו"ל מחיצה המפסקת להתיר הזכרת ש"ש?
הוילון לא מגיע לארץ גם לא בתוך ג' עיין מ"ב סי פ"ז ס"ק ט. אמנם הגרש"ז ס"ל שוילון הנ"ל לא גרע מכיסוי המובא בשו"ע שם. ודעת הגריש"א לאסור אם אינו תוך ג'.
כמובן כל דבריהם אמורים בשעה שהוילון סגור, ולא מגיע הריח.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
פרלמן משה אמר:
האם בחדר לידה אין וילון סביב דהו"ל מחיצה המפסקת להתיר הזכרת ש"ש?
וילון אינו בגדר מחיצה כי הוא נע ברוח, (אבל לוילון יש מעלה אחרת שמי שעומד מאחורי הוילון אזי הוילון יכול להועיל לו להחשיב את הערום כאילו הוא לבוש בבגדים ודו"ק אבל מחיצה אין כאן וכנ"ל).
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יצחק אמר:
פרלמן משה אמר:
האם בחדר לידה אין וילון סביב דהו"ל מחיצה המפסקת להתיר הזכרת ש"ש?
וילון אינו בגדר מחיצה כי הוא נע ברוח, (אבל לוילון יש מעלה אחרת שמי שעומד מאחורי הוילון אזי הוילון יכול להועיל לו להחשיב את הערום כאילו הוא לבוש בבגדים ודו"ק אבל מחיצה אין כאן וכנ"ל).
ר' יצחק הנידון שהובא בשם הגרש"ז והגריש"א עוסק במישרין בוילון של בית חולים (בדרשו הביאו בזה פלו' הנ"ל) והגריש"א חולק דווקא שאינו בתוך ג'. ומש"כ שהוילון יכול להחשיב וכו'.. אלו דברי הגרש"ז הנ"ל שגם כשאינו בתוך ג' מותר משום שנחשב ככסוי עיי"ש.
ובעצם ד' הגריש"א והגרש"ז שכל שמגיע לרצפה או בתוך ג' מועיל, וזאת על אף שאינה קשורה ומהודקת גם למטה צ"ב לפמש"כ במ"ב סי' שט"ו ס"ק י' ובחזו"א סי' נ"ב ס"ק י"ד. וצ"ב.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
אריך אמר:
מה שאני ראיתי בסי' פד הוא שאינו תלוי בפועל אם יש ערומים, אלא שהחדר האמצעי כיון שהבית מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת דין מרחץ עליו. ומ"מ בנידו"ד חדר לידה לא דמי כלל, דאין הגדרתו "מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת".
מסכים לדבריך.
ובנוגע לטענת ר' @יצחק שהמקום מיועד לטינוף וכו', לכאו' אין שום מקור לכך שדם ושליה וכו' חשיבי טינוף לגבי אמירת דברים שבקדושה, דלא מצינו אלא [highlight=yellow]דברים שריחם רע [ומחמת עיפוש דוקא][/highlight], ולכאו' מותר לכתחילה לומר כנגדם דברים שבקדושה.
האם מרחץ נחשב "עיפוש"?
לכאורה אי"צ קלקול ועיפוש אלא כל מאיסות יש בו איסור.
 

אברך

משתמש ותיק
יצחק אמר:
אברך אמר:
בנוגע לטענת ר' @יצחק שהמקום מיועד לטינוף וכו', לכאו' אין שום מקור לכך שדם ושליה וכו' חשיבי טינוף לגבי אמירת דברים שבקדושה, דלא מצינו אלא [highlight=yellow]דברים שריחם רע [ומחמת עיפוש דוקא][/highlight], ולכאו' מותר לכתחילה לומר כנגדם דברים שבקדושה.
האם מרחץ נחשב "עיפוש"?
לכאורה אי"צ קלקול ועיפוש אלא כל מאיסות יש בו איסור.
לכאו' מבואר להדיא בכמה מקומות בפוסקים שמה שאסרו לומר כנגדו דברי קדושה הוא דוקא דבר שיש בו ריח רע, וכדמצינו בשו"ע (סי' ע"ט סעיפים ד-ז) דמותר לקרות כנגד צואת רוב בע"ח אם אין בה ריח רע (עי"ש בפרטי הדינים), אף שבוודאי היא מאוסה ביותר, וכן מצינו במ"ב (סי' ע"ו סק"כ, בשם רעק"א בשם נזירות שמשון) דאי"צ להרחיק ממה שאדם מקיא, אף שהוא מאוס, עכ"ל [ועי' בערוה"ש (שם סכ"א) שחולק, וע"ע תשוה"נ ח"ג סי' ס'].
ולגבי מרחץ, עי' במ"ב (סי' פ"ד סוס"ק ד וסוס"ק ז) שכתב דבמרחץ נפיש הבלא וזוהמא, ולכאו' כוונתו שהאוויר שם מזוהם (מחמת האנשים שרחצו בו לפני שהתנקו...), ולפי המציאות בזמנינו קצת יל"ע בזה, ומ"מ לכאו' אין בזה סתירה לדברינו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אברך אמר:
יצחק אמר:
אברך אמר:
בנוגע לטענת ר' @יצחק שהמקום מיועד לטינוף וכו', לכאו' אין שום מקור לכך שדם ושליה וכו' חשיבי טינוף לגבי אמירת דברים שבקדושה, דלא מצינו אלא [highlight=yellow]דברים שריחם רע [ומחמת עיפוש דוקא][/highlight], ולכאו' מותר לכתחילה לומר כנגדם דברים שבקדושה.
האם מרחץ נחשב "עיפוש"?
לכאורה אי"צ קלקול ועיפוש אלא כל מאיסות יש בו איסור.
לכאו' מבואר להדיא בכמה מקומות בפוסקים שמה שאסרו לומר כנגדו דברי קדושה הוא דוקא דבר שיש בו ריח רע, וכדמצינו בשו"ע (סי' ע"ט סעיפים ד-ז) דמותר לקרות כנגד צואת רוב בע"ח אם אין בה ריח רע (עי"ש בפרטי הדינים), אף שבוודאי היא מאוסה ביותר, וכן מצינו במ"ב (סי' ע"ו סק"כ, בשם רעק"א בשם נזירות שמשון) דאי"צ להרחיק ממה שאדם מקיא, אף שהוא מאוס, עכ"ל [ועי' בערוה"ש (שם סכ"א) שחולק, וע"ע תשוה"נ ח"ג סי' ס'].
ולגבי מרחץ, עי' במ"ב (סי' פ"ד סוס"ק ד וסוס"ק ז) שכתב דבמרחץ נפיש הבלא וזוהמא, ולכאו' כוונתו שהאוויר שם מזוהם (מחמת האנשים שרחצו בו לפני שהתנקו...), ולפי המציאות בזמנינו קצת יל"ע בזה, ומ"מ לכאו' אין בזה סתירה לדברינו.

הבלא מתיחס לאויר, זוהמא מתיחס בדרך כלל למים כמו שמצינו בכמה מקומות (ב"מ לג. רש"י שם זוהמא דליסטרון) זוהם הקדירה, וגם במקוה נטפי המים מזדהמים.
אמנם זה אינו מוכרח מצינו גם זוהמא המתיחסת לריח רע כמש"כ הרמב"ם פירוש המשניות - מסכת שביעית פרק ב משנה ד -זוהמא. שם לריח רע.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
יצחק אמר:
אברך אמר:
בנוגע לטענת ר' @יצחק שהמקום מיועד לטינוף וכו', לכאו' אין שום מקור לכך שדם ושליה וכו' חשיבי טינוף לגבי אמירת דברים שבקדושה, דלא מצינו אלא [highlight=yellow]דברים שריחם רע [ומחמת עיפוש דוקא][/highlight], ולכאו' מותר לכתחילה לומר כנגדם דברים שבקדושה.
האם מרחץ נחשב "עיפוש"?
לכאורה אי"צ קלקול ועיפוש אלא כל מאיסות יש בו איסור.
לכאו' מבואר להדיא בכמה מקומות בפוסקים שמה[highlight=yellow]שאסרו לומר כנגדו דברי קדושה[/highlight] הוא דוקא דבר שיש בו ריח רע, וכדמצינו בשו"ע (סי' ע"ט סעיפים ד-ז) דמותר לקרות כנגד צואת רוב בע"ח אם אין בה ריח רע (עי"ש בפרטי הדינים), אף שבוודאי היא מאוסה ביותר, וכן מצינו במ"ב (סי' ע"ו סק"כ, בשם רעק"א בשם נזירות שמשון) דאי"צ להרחיק ממה שאדם מקיא, אף שהוא מאוס, עכ"ל [ועי' בערוה"ש (שם סכ"א) שחולק, וע"ע תשוה"נ ח"ג סי' ס'].
שם מדובר על דברים שאסור לומר כנגדם דברי קדושה ובזה באמת צריך שיהיה דבר שיש בו ריח רע כי צריך שיהיה לי יחס עם הדבר הרע הזה, וכל דבר שאין בו ריח רע אינו "אוסר" את הסביבה שלו,
אבל במרחץ שהמקום מצד עצמו מזומן לדבר מאוס הרי זה אסור מחמת שהוא מאוס ואפילו שאין בו ריח קלקול ועיפוש, וזה מוכרח כמו שהדעת נותנת שמרחץ אין בו סרך עיפוש וקלקול רק מאיסות בעלמא, ולו יצויר מקום שכל תכליתו לגללים של בעלי חיים פשוט שאסור לומר שם דברי קדושה.
 
חלק עליון תַחתִית