ספק מילת גר קטן

[הפקדתי שומרים]

כתב בספר דרך פקודך - (מצוה ב אות לא) בזה"ל מסתפקנא אם מברכין על מילת גר קטן דהוה ספק וחשש ברכה לבטלה, דכיון כשיגדיל יכול למחות והוה כעכו"ם, ואפשר לומר כיון דחכמים תיקנו דיכולין ג"כ קטן לגייר ולמול יכולין ג"כ לברך על מילתו אע"ג דהוה ספק דלמא יחזור בו כשיגדיל כמו דמברכין כל ברכות החג בספק יו"ט שני, וצ"ע:
(וצ"ע מה הדמוי ליו"ט שני שכך היא תק"ח משא"כ בגר קטן תקנו מילה על צד הספק שלא ימחה משא"כ ברכה)
האם ידוע בזה מקור מפורש אם מברכים או לא?

[ברית מלח]

האם ידוע בזה מקור מפורש אם מברכים או לא?

שו"ת חת"ס יו"ד סי' רנג

[הפקדתי שומרים]

האם ידוע בזה מקור מפורש אם מברכים או לא?

שו"ת חת"ס יו"ד סי' רנג

יישר כח.

[הפקדתי שומרים]

ולפי הריפרוף בדברים הוא נוגע, אם הגר קטן מוגדר עד שעת מחאה כיהודי, ושוב אם ימחה יקרה גוי מכאן ולהבא. ולפ"ז באמת אינו נוגע לד' הס' הנ"ל. אולם צריך לעיין בכל דבריו ב"ה.

[הפקדתי שומרים]

החת"ס שם אחר שמעלה צד שרק משעת המחאה הוי גוי, דוחה את הדברים ולכך מסיק בזה"ל "נ״ל בפשיטות אי לאו דמוחזק לן בוודאי שלא ימחה דרובא דרובא
אינם מוחים" עייש. ומביא ראיה ממה דמברכים על הפרשת תרומה אף דאם ישאל עליה נמצא עוקר ברכתו, ולבטלה עיי"ש.
ולפו"ר יל"ע אחר שמצינו בפוסקים שבכל ספק ברכות אזלינן לקולא גם באופן שיש חזקה או רוב. וה"ה בנידו"ד אחר שיש ספק שמא ימחה, הגם שרוב דרוב לא מוחים, כ"ז יועיל לגבי דינים מסוימים שמביא שם החת"ס, אולם לענין ברכה, דאזלינן לקולא יל"ע. (ובעצם הדמוי להפרשת תרומה לענ"ד י"ל ויל"ע.)

[הפקדתי שומרים]

ולכאורה היה אפשר לפשוט ספיקו של "הדרך פיקודיך" ממה דמצינו שאדם מברך ספירת העומר הגם שיש חשש שישכח (לשי' דבעינן תמימות) ועל כרחך דכל שלא נולד הספק, מה שיולד לאח"ז אין בכוחו להפקיע חובת הברכה. אולם יש לדחות ופשוט.

[הפקדתי שומרים]

החת"ס שם אחר שמעלה צד שרק משעת המחאה הוי גוי, דוחה את הדברים ולכך מסיק בזה"ל "נ״ל בפשיטות אי לאו דמוחזק לן בוודאי שלא ימחה דרובא דרובא אינם מוחים" עייש. ומביא ראיה ממה דמברכים על הפרשת תרומה אף דאם ישאל עליה נמצא עוקר ברכתו, ולבטלה עיי"ש.
ולפו"ר יל"ע אחר שמצינו בפוסקים שבכל ספק ברכות אזלינן לקולא גם באופן שיש חזקה או רוב. וה"ה בנידו"ד אחר שיש ספק שמא ימחה, הגם שרוב דרוב לא מוחים, כ"ז יועיל לגבי דינים מסוימים שמביא שם החת"ס, אולם לענין ברכה, דאזלינן לקולא יל"ע. (ובעצם הדמוי להפרשת תרומה לענ"ד י"ל ויל"ע.)

ושמא יש לחלק בין חזקה הבאה אחר שנולד הספק ובין חזקה שבאה לפשוט ספק שכבר נולד ויל"ע בזה.

[ברית מלח]

ולכאורה היה אפשר לפשוט ספיקו של "הדרך פיקודיך" ממה דמצינו שאדם מברך ספירת העומר הגם שיש חשש שישכח (לשי' דבעינן תמימות) ועל כרחך דכל שלא נולד הספק, מה שיולד לאח"ז אין בכוחו להפקיע חובת הברכה. אולם יש לדחות ופשוט.

דנת יפה.
חשבתי לחלק בין דעת עצמו (ספיה"ע) לבין דעת אחרים (גר) אך הראיה מתרומה הוכיחה דאינו נכון.

[הפקדתי שומרים]

יישר כח.
אמנם החילוק שלך, אפשר לעשות בין גר ובין הפרשת תרומה ומסברא כך נראה אמנם החת"ס למד מהאחד על חבירו.

[הפקדתי שומרים]

ובעצם ראית החת"ס מהפרשת תרומה לגר קטן, לכאו' יש חילוק, בגר הרי גירותו תלויה ועומדת, ואם מוחה אין זה מעשה חדש. משא"כ בשאלת תרומה ויל"ד.
ועוד יש לדון, מה לתרומה שהוא עצמו מפריש מה צד שישאל אחר שהוא בעצמו מפריש. משא"כ במילת גר שאחרים מברכים ויל"ד.

[רוצה לדעת]

יש את הריטב"א הידוע בחולין בנטל ידיו ע"מ לאכול ונמלך דל"ה ברכה לבטלה,
וכמו"כ י"ל כאן שאף ונמלך אח"כ אי"ז ברכה לבטלה, כי בזמן הברכה היה זה גירות גמורה.

[האחד בא לגור]

עיין ברשב"א כתובות יא ד"ה ותמיה לי ובריטב"א שם ד"ה אמר רב נחמן שהקשו איך לא חוששים כששוחט וכותב גט והביאו שיטה שזה מדרבנן ולי זה לכאורה הווה ודאי גירות מדרבנן גם על הצד שיחזור בו ואפשר לברך ועוד תירצו שאין דין לחשוש עיין שם ולפי זה הוא הדין לענין ברכה ויש הרבה להאריך בדבריהם ותן לחכם ויחכם עוד