הגה"צ ר' אברהם אלימלך בידערמאן - פרשה קוואל - שבועות
הגה"ח רבי גד'ל אייזנער זצ"ל, המשגיח בישיבת חידושי הרי"ם בתל אביב, ָאמר ("מורשת גד", חג הפסח, ע' שצח) ַעל הפסוק "נמשל כבהמות נדמו" (תהלים). ָ רמז, אדם העושה ה"משל" ל"נמשל", "כבהמה" נדמה, ַשהוא חוטף הטפל צו בייש ïיל, אי יו טוב שבועות, ַ ָ ָ באציהרט מע דאס הויז או די שוהל מיט גראז או בלומע, או מ'עסט קעז קוכ... ָ ָ ַ דאס איז אבער בלויז א "משל" צו דערמאנע אונז אוי מת תורה. ָאבער ַ ַ אויב דער מענטש מאכט פו דע א עיקר, ָ גליי ווי עס וואלט געווע דער "נמשל", ָ איז מע דעמאלס "כבהמות נדמו", חלילה. ַ ָ ַ
אוודאי האט יעדער מנהג ישראל א הייליג מקור אי די ïוסקי. מ' ָ ַ ַ ַ טאר זי נישט אוועקריר דערפו אפילו א ָהאר, ווי עס שטייט אי ספה"ק ("דברי שמואל", ועוד) אוי דע ïסוק (דברי א, מד) "ויכתו אתכ בשעיר עד חרמה". "שעיר" איז פו לשו "שער". ַ ָ דער יצר הרע פארלייגט גרויסע כוחות צו שלאג איד ח"ו ברוחניות, דור ïרוביר ָאïנויג זיי "בשעיר" - ַ מיט א "חוט השערה" ַ פו א מנהג, ָ ָ וואס זייערע הייליגע אבות האב זי געפיהרט, וו ָ ייל נא ָ דע קע ער זיי שוי דערשלאג "עד חרמה" רח"ל.
מ' ַ ָ ַ ַ ַ דאר אבער זעה נישט צו פארוואנדע דע טפל אי א עיקר, או דע עיקר, ַ אי א טפל ח"ו.
הרה"ק בעל "בית אברהם" זי"ע מסלאנים אמר, "פעם עולה יהודי לשמים לאחר מאה ועשרים שנה, ובעמדו לפני בית די של מעלה, מסתכלים בכל מעשיו, אמאהל פרעגט מען אים: 'ר' איד וואו איז דיין בארד?!' און אמאהל פרעגט מען: 'ר' בארד, וואו איז דיין איד?!...".
[פעם שואלים אותו "ר' איד, איפה הזקן שלך", ופעם שואלים אותו: 'ר' זקן, איפה היהודי שלך?!..."]
http://www.kolhalashon.com/pdf/0674-20180515-215756.pdf