"כשר שבגויים"

תולדות גדולי ישראל ודברי ימי עמינו

פותח הנושא
אריך
משתמש ותיק
הודעות: 1158
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 09:22
נתן תודה: 108 פעמים
קיבל תודה: 323 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

"כשר שבגויים"

שליחה על ידי אריך » 21 ינואר 2016, 14:42

ידועים דברי חז"ל "כשר [או: טוב] שבגויים הרוג", או בנוסח אחר: "כשר שבמצרים הרוג". והובא ברש"י בשלח על כך שאלה שנתנו את הבהמות למרדף אחרי בנ"י היו המצרים היראים את דבר ה'. וכן אמרו בפ"ק דר"ה: כל צדקה וחסד שאוה"ע עושים אינו אלא להתגדל וכו'.
השאלה היא: האם ההוראה בזה היא שאין שום מציאות של גוי כשר? ראינו בשואה גויים שמסרו נפשם ממש להצלת יהודים, באופן שברור שלא יצא להם מזה רווח, שהלא חרפו נפשם למות.
והיה נראה אפוא שבאמת דברי חז"ל הם כלל, ויכול להיות יוצא מן הכלל.

ערכים:


אמת וצדק
הודעות: 44
הצטרף: 19 ינואר 2016, 02:17
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 11 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי אמת וצדק » 21 ינואר 2016, 14:53

כשר שבגויים הרוג כבר הביאו הראשונים מהירושלמי דהיינו רק בזמן מלחמה נגדם. וכשר היינו אף שמקיים מצוות ב"נ [ואינו ענין לבעל חסד או לב טוב].


פותח הנושא
אריך
משתמש ותיק
הודעות: 1158
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 09:22
נתן תודה: 108 פעמים
קיבל תודה: 323 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי אריך » 21 ינואר 2016, 15:43

אמת וצדק כתב:כשר שבגויים הרוג כבר הביאו הראשונים מהירושלמי דהיינו רק בזמן מלחמה נגדם. וכשר היינו אף שמקיים מצוות ב"נ [ואינו ענין לבעל חסד או לב טוב].
לא התכוונתי להוראה המעשית של "הרוג", שכמובן אינה אלא לזמן מלחמה. אלא לתוכן של הענין, שאף מצרי שהוא "ירא השם" מתגלה כרע. וכן המקור השני שהבאתי.


אמת וצדק
הודעות: 44
הצטרף: 19 ינואר 2016, 02:17
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 11 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי אמת וצדק » 21 ינואר 2016, 15:47

ע"ז עניתי שאין הכוונה שם לדון אם הוא ירא שמים או איש טוב, אלא אך ורק לענין קיום מצוות ב"נ, וה'כשר שבגויים' הזה יכול בהחלט לקיים את ההלכה שעשיו שונא ליעקב ועם כל זה להקרא כשר שבגויים. וע"כ מימרא זו אינה שייכת לענין כלל. [אלא מימרות אחרות].


פותח הנושא
אריך
משתמש ותיק
הודעות: 1158
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 09:22
נתן תודה: 108 פעמים
קיבל תודה: 323 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי אריך » 21 ינואר 2016, 15:56

בחלק מהמקורות כתוב: טוב. וזה פחות משמע לענין ז' מצוות בני נח. אבל אעיקרא דדבריך לא אדע, שהלא למה הוא נקרא כאן כשר/טוב, מפני שהוא זה "הירא את דבר ה' הניס את עבדיו ואת מקנהו", אז מה הקשר לז' מצוות?


אמת וצדק
הודעות: 44
הצטרף: 19 ינואר 2016, 02:17
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 11 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי אמת וצדק » 21 ינואר 2016, 16:04

אם כונתך לשאול שמצאנו רק שחס על ממונו, ומה זו ראיה לשאר הנהגתו, אם כן כ"ש שגם לדידך לא ניחא.
בפשטות הירא את דבר ה' גם מקיים את מה שציוה.
[בין טוב לכשר איני רואה הבדל, והכוונה שם אחת. איך אתה מפרש טוב שבנחשים?].

מ"מ אין נ"מ לענין האשכול החשוב שפתחת ששייך בעיקר ל'דעת דורות', ורק באתי לומר שמימרא זו אינה שייכת לענין, ובמקומה יש אחרות.


מבקש
הודעות: 83
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 20:41
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 9 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי מבקש » 24 ינואר 2016, 22:22

אולי כן שייך צדיק בגויים, רק שכשר שבגויים הרוג אך חסיד שבהם אל תהרוג (שיש חילוק גם בישראל בין כשר לחסיד)


מוטי
משתמש ותיק
הודעות: 282
הצטרף: 11 אוקטובר 2015, 21:03
נתן תודה: 75 פעמים
קיבל תודה: 101 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי מוטי » 25 ינואר 2016, 18:33

מה תאמר על "כשר שברופאים לגיהנם, הכשר שבטבחין שותף עמלק"?
לכאורה מסתבר בכל אלה, שאין אמורים בהחלט, אלא בקיצוניות, כדי להדגיש את רעתם של היחידים או הרבים שנראים ככשרים וטובים ואינם כאלו, אבל לא שכך הם כולם.

ובמהר"ל מצאתי:
ספר באר הגולה באר השביעי פרק ה
ומה שנמצא בדברי חכמים (רש"י שמות יד, ז) 'כשר שבגוים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ מוחו'. אפילו נודה לדבר זה, כי מפני שאמר 'טוב שבגוים הרוג', היינו אפילו אינו עובד אלילים, כי אותו הוא טוב שבגוים. ועם כי דבר זה אין ראיה כלל, כי פירוש 'טוב', אף שאותו גוי רגיל שעושה לו טוב, מכל מקום כיון שהוא עובד אלילים, הרוג. אבל אפילו אם נאמר שלשון 'טוב שבגוים' משמע שאינו עובד עבודה זרה, הרי הוציאו זה ממה שכתיב (שמות יד, ז) "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים", 'משל מי היו הסוסים, אם תאמר משל ישראל, והרי כתיב (שמות י, כו) "גם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה". אם תאמר משל מצרים, והכתיב (שמות ט, ו) "וימת כל מקנה מצרים". משל מי היו, משל הירא את דבר ה', שנאמר (ר' שמות ט, כ) "הירא דבר ה' הניס מקנהו". מכאן אמר רבי שמעון בן יוחאי, טוב שבגוים הרוג'. ופירושו 'טוב שבגוים הרוג' במלחמה, כמו שהיה במצרים, שהיו המצריים מצירים את ישראל והורגים אותם, אין לך מלחמה יותר מזאת. והטוב שבגוים אין ראוי לרחם במלחמה, שאם יפול הוא בידו, לא יהיה הגוי מרחם עליו, לכך אל ירחם עליו, שלא יבא אליו רע מאותו גוי עצמו, כיון שהוא במלחמה. כמו שהיה במצרים, שהגוי שהיה טוב כאשר באו המכות, מכל מקום לבסוף השאילו סוסים שלהם לרדוף אחר ישראל, שמזה תראה שאין שום גוי טוב במלחמה, ועל זה אמרו 'טוב שבגוים הרוג'. וכבר מפורש זה במרדכי בפרק אין מעמידין (ע"ז סימן תתיד), וזה לשונו; הגוים לא מורידים (ע"ז כו ב), ומיהו במלחמה, בהא אמרינן בקידושין טוב שבגוים הרוג, עד כאן. הרי כי הוא ז"ל מפרש שהגוים, אשר הם נבדלים מישראל, ובאו במלחמה על ישראל, אף על פי שהוא טוב, אל תאמין לו במלחמה, והרוג אותו במלחמה. הרי הדברים האלו מבוארים, כי איך יהיו דבריהם סותרים, שאמרו (ע"ז כו ב) אין מורידים אותם לבור. אבל מפני כי דבריהם צריכים באור והבנה, לכך האדם אשר יקח דבריהם בהבנה ראשונה, אין עומד על דבריהם, והוא רחוק להם.

ובכתב עת בפרוייקט השו"ת מצאתי שציין לבאר הגולה חו"מ תכה אות ש (וע"ע באר הגולה רסו אות ד הובא לקמן בדברי התפא"י שהבאתי) שכתב דבר מעניין:
באר הגולה.png
וכן ציין שם את לתפא"י:
תפארת ישראל - בועז מסכת בבא קמא פרק ד
(א) מיהו לגנוב מעכו"ם או להטעותו, לרמב"ם [פ"ז מגניבה] אסור מדאורייתא, ולרש"י [סנהדרין נ"ז א'] אסור מדרבנן, ואפילו טעות שטעה עכו"ם מעצמו, או כשנמצא אבידתו, אסור לעכבן. וכן כתב באר הגולה [ח"מ שמ"ח סק"ה], וז"ל ואני כותב זה לדורות, שראיתי רבים העשירו א"ע מטעות עכו"ם, ולא הצלחו וירדו מנכסיהם ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ה' והחזירו טעות עכו"ם בדבר חשוב, גדלו והצליחו והעשירו, והניחו יתרם לעולליהם, וכ"כ בספר חסידים [תתרע"ד] ואם זה בעכו"ם, שהיה ממונינו וחיינו בעיניהם הפקר כמ"ש חז"ל, בניך עולפו וגו' כתוא מכמר [ב"ק קי"ז א'], ק"ו מעתה שכמה מהחיוב עלינו לאלו אחינו מהאומות המכירין ה' אחד ומכבדין תורתו, ומאמינים בה שהיא אלהים, וקורין אותה [הייליגע שריפט], ומשמרין כפי המחוייב עליהן מדין תורתינו דהיינו הז' מצות, וגם אינן מניחין לעקם לנו אפילו שערה קטנה אפילו מגדול שבגדולים שלהן, ופשתה כהה שבנו לא יכבוה, ולא זו בלבד אלא שעושין, ג"כ ג"ח רבות עם עניי' שלנו, דכמה וכמה מתפרנסים רק מנדבת ידם, וא"כ איך נוכל להיות כפויי טובה ח"ו, ולא נאמר כיוסף שאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי לאלהים]:

ובתפא"י אבות האריך בזה למאוד:
תפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ג משנה יד
פח) חביב אדם. נ"ל דהאדם גרסינן דהיינו אפילו עכו"ם [כתוס' יבמות, דס"א א'], דהרי מדסיים בסיפא חביבין ישראל ש"מ דרישא בכל מין האדם מיירי, ור"ל אפילו בעכו"ם, וכן הראיה דמייתי תנא מקרא דעשה את האדם, הרי בעכו"ם נמי מיירי, דלבני נח נאמר [וכמ"ש התוי"ט], וגם מלך עי והחמשה מלכים שתלה יהושע, הורידם קודם הערב, ש"מ שגם לעכו"ם יש צלם אלהים (א):
תפארת ישראל - בועז מסכת אבות פרק ג אות א
(א) אמר המפרש ואגב דאתא לידן, נימא בה מלתא שמצוה לפרסמו, דמימי נתקשיתי במאמר זה של חז"ל ביבמות [שם], דאמרי' התם אתם קרויין אדם ואין אה"ע קרויין אדם. דק' וכי ס"ד שחז"ל יאמרו על עכו"ם שיש לו צלם אלהים כפי שביררנו, שיהיה נחשב רק כבהמה. ותו דא"כ מה זה דקאמר קב"ה והייתם לי סגולה מכל העמים, ואי כל העמים רק כבהמות הארץ המה, לא יהי' מאמר זה רק כאומר והייתם לי סגולה מכל הבהמות ומכל הקופים שדומין בתמונתם לאדם. ותו, דא"כ יהיה כל מעשיהם מעשה בהמה. שאינו בעלת שכר ועונש, והרי דבר זה סותר למה דקיי"ל חסידי אוה"ע יש להן חלעה"ב [כסנהדרין ק"ה ורמב"ם פ"ח ממלכים]. והרי גם לולא פה קדוש של רז"ל שאמרו לנו כן, כבר היינו יודעים דבר זה מצד השכל, דהרי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. ואנחנו רואים כמה מחסידיהן שמלבד שמכירין יוצר בראשית, ומאמינין בתה"ק שהיא אלהית, ועושין ג"ח גם לישראל, וכמה מהן שהיטיבו ביותר לכל באי עולם, כהחסיד יענער שהמציא האפאקקענאימפפונג, שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין, ודראקא שהביא הקארטאפפעל לאייראפא, שמעכב כמה פעמים הרעב. וגוטענבערג שהמציא את הדפוס. וכמה מהן שלא נשתלמו כלל בעה"ז, כהחסיד רייכלין שהערה למות נפשו להצין שריפת השסי"ן שנצטווה מהקיסר מאקסימיליאן בשנת רס"ב ע"י הסתת המומר פפעפפערקארן ש"ט עם הכומרים קשר של רשעים שלו. ורייכלין הנ"ל השליך נפשו מנגד, ובטענותיו הכריע לב הקיסר ליקח ציוויו הנ"ל לחזרה, ועי"ז רדפוהו רובו וימררוהו אויביו הכומרים ודחקוהו עד שמת בדוחקו ובשבירת לבו. וכי ס"ד שכל המעשים הגדולים האלו לא ישולמו לעה"ב לאחר הפרגוד ח"ו והרי הקדוש ברוך הוא אין מקפח שכר כל בריה. ואת"ל דאף אלו החסידים הנ"ל אף על גב שקיימו הז' מצות של בני נח [כסנהדרין נ"ו ב], אפ"ה אין דינם כגרי תושב, מדלא קבלום בפני ג' חבירים [כע"ז דס"ד ב]. ובל"ז ג"כ אין מקבלין גרי תושב רק בזמן שהיובל נוהג [כערכין כ"ט א], אפ"ה מדלא עשו מעשה עשו, יש להם חלעה"ב [כע"ז ד"י]. עכ"פ ק' דהרי זה פשוט שגם היותר חסיד שלהן אינו מטמא באוהל, מדלא נקרא אדם, וק' שפיר אמאי, הרי יש לו צלם אלהים, וגם צדיק וחסיד במעשיו היה, ויש לו ג"כ חלעה"ב. א"כ למה לא יקרא אדם. אמנם עוד ק"ל אמאי שכתבו תוס' הנ"ל דעכ"פ מקרי האדם, ותמוה דאם אינן בכלל אדם איך יהיה נאות להן שם האדם בהא הידיעה. וכ"כ אמרי' בש"ס [בגיטין דמ"ז ב], דבכלל והארץ נתן לבני אדם, נכללו ג"כ עכו"ם. ותמוה, דאם אבותיהן אינן בכלל אדם, איך יכללו הם בכלל בני אדם. אולם האיר ה' עיני, שדבר גדול אחז"ל בזה. דכשנתבונן היטב מעמד ישראל עכשו, ומעמד שאר האומות עכשו, נראה שיש ביניהן ב' חילוקים גדולים. דהנה אז כשהיו ישראל במצרים, היו כל באי העולם לישראל כשאר אומות, כיתומים ואין אב, בחשיכה אפילו שכנו כולם יחד. ולא ידעו את ה'. ולא פרעה בלבד אמר לא ידעתי את ה', אלא אפי' ישראל לא הכירו את אביהם שבשמים כלל, עד שהוצרך משרע"ה לשאל להקב"ה והיה כי יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואפי' כשעברו אח"כ בים סוף, עדיין היתה האמונה רפופה בידם, והיתה ע"ז באותה שעה בחיקם. כמ"ש [סנהדרין ק"ג ב'] על פסוק ועבר בים צרה, שפסל של מיכה עבר בים. מזה מוכח שהיו אז משוקעים בכל טינופי תועבות נמרצות כמצריים וכמנהגיהם, ולא ידעו כלל מחיוביהם לה' ולחביריהם, ולעצמן. וכ"ש שהיו כן שאר האומות, שאפי' היותר נבונים מהם, כיוונים וכדומה, היו כל עבודתם תועבות נמרצות, לשור ולחמור יחדו, ולשאר חיתו יער ובהמות בהררי אלף, ומתפללים לצמחים ולאילנות לעץ ולאבן, להרים ונהרות, כאילו הם אלהות, גם בניהם ובנותיהם יזבחו לשדים וכל הרריהם העלו עשן מדם אדם. ויזכר אלהים את העולם כולו, ואת בריתו את אברהם עבדו, ויבחר בזרעו אחריו שיהיו הם ככהנים ומלמדין לשאר באי עולם, וירד ה' כ"י מן השמים בתוככי מצרים, ארץ החכמה בזמן ההיא, בין העם הנואל ומגואל, ויפתח בצבת עיניהם האטומים, בהכותו את פרעה ואת ארצו במכות גדולות ונוראות לעיניהם, ובהיותו מונח תחת השבט, שמעו הם שצעקו אליו מן השמים, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ [השגחה], בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ [יכולת]. למען תדע כי לה' הארץ [שכר ועונש]. או פתחו הבנים הסכלים עיניהם, וראו מי הוא המנהיג לבירה. ומה שחסר להם עוד בידיעת ה' ודרכיו, הציצו המשכילים ביתר עוז בקריעת ים סוף, אז הורו באצבע עליו, ואמרו זה אלי ואנוהו, ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ועוד לא הי' די. עד שהתגלה עליהן בפום בי גדול במראה נפלאה ונוראה על סיני. ומבין להבות אש עד לב השמים חושך ענן וערפל השמיעם מצותיו חוקותיו ותורותיו, הכוללים כל חיובי האדם. גם למדם אח"כ סדורי הנהגות ישרות, בחלוק המחנות, ובנקיות, ודגלים, וחצוצרות התרועה, וכלי הקודש וכדומה. באופן שכל סבת הצלחתם בזה ובבא לא נודע להם מכח שכלם, רק ע"י הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. אבל לא כן שאר האומות. דאף דאז בכל הזמן ההוא שקרב הקדוש ברוך הוא את ישראל להשלמתן, עדיין היו כל באי עולם הוזים שוכבים בתרדמת אולת ובתהום תועבות נוראות. עכ"פ כל מה שהשיגו אח"כ בסבות הצלחתם בזה ובבא, נתהווה להם ע"י הם עצמן, באופן שנוכל לומר הן עשו את עצמן. דהרבה שאבו ולמדו מתורת ה' באר הישראלי, בזמן הרב מאז ועד עתה. והרבה מחיובי האדם ומדרך המדות והמוסר, למדו ע"י אורך הזמן והטבע, ע"י שבקע עליהן אור השכל מעט מעט כאור נוגע הולך ואור. עד שכשנסתכל היום על היותר גרוע שבאומות, אפ"ה הוא מובחר יותר גם מהמובחר שבהן שלפני זה אלפים שנה שלא יגיע לקרסוליו. ורק בזמן רב. ובטרחה רבה עשו הן את עצמן. נמצא שיש לישראל ולהאומות האחרות, לכל א' מעלה לבדיית. המעלה לאומות על ישראל, שהן בבחירתם החפשית ובכח עצמן ממש עשו את עצמן, וזה וודאי יותר מעלה מאשר לישראל, שנמשכו בפאת ראשם בכח אלהים להשלמתן. ואין להם להחזיק טובה לעצמן, דמה שהפליא ה' להשלים ואתן יד ה' היתה עמם בכל אלה, ורק בזכות אבותיהם. אמנם אעפ"כ יש מעלה לבדיית ג"כ לישראל דהאומות ע"י שכל מה שהשיגו לא השיגו רק בכח שכלם, לכן יש מצות רבות בתורה שמרוממים מאד משכל האנושי, ככל חוקי התורה, עדיין לא יעשום כי לא יבינום [עד אחרית הימים כשישפוך ה' רוחו על כל בשר]. ועוד דמשום שכל מה שהשיגו, לא השיגו רק בשכל אנושי, לכן מי ומי מהם שהתרשל מלפתוח עיניו באורך הזמן, עדיין הוא שקוע בטנוף תועבות הראשונות, כרוב תושבי אפריקא, וגם באזיען ואמעריקא יש אומות רבות הולכות עדיין בחשכה ועובדים אלילים אלמים וזובחים בניהם לשדים כאבותיהם מעולם, כי לא ידעו את ה' ואת תורתו לא הכירו. לא כן ישראל, הם שומרים כל חוקי התורה אף אותן שלמעלה משכל האנושי. וגם כל העם מקטן ועד גדול באמונתו יחיו, כסכל כבער מנעוריו יינק שדי תורת ה', והיא תכריחו לפתוח עיניו לראות דרך החיים. וזהו שאמר הכתוב עם זו יצרתי לי, ר"ל אני עשיתים, כמ"ש הוא עשנו ולא אנחנו, לכן תהלתי יספרו, אותי נאה שישבחו. ולא שיתפארו את עצמן בזה. וכן הוא אומר ועמך כולם צדיקים דאפי' הסכלים שבהם לעולם יירשו ארץ החיים, כירושה בלי יגיעה. וכל זה מפני שהם נצר מטעי שאני בעצמי יצרתיו אף עשיתיו, ומעשה ידי הם להתפאר. לפ"ז יש להם לישראל בעניין מעלתם והשלמתן, דוגמא לאדם הראשון. דכל אדם כשבא לעולם, הוא נברא חסר דעת, עד שהזמן והלימוד והשכל יתפתחו קמטיהם בו לעשותו איש. לא כן אדם הראשון בקומתו וצביונו נברא [ר"ה י"א א'], ותיכף כשנפחו בו רוח חיים, הוה לרוח ממלא בהשכל ודעת, יודע חיוביו כולם. וזה, מפני שג"כ היה שוה במשפטיו עם ישראל, שהרי גם הוא היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא בעצמו כמוהם. והנה כל שמקרה הבן ומעשיו, דומין למקריות ומעשה אביו יקראוהו בשם אביו, כמ"ש בזאת יבוא אהרן אל הקודש, דר"ל כל כה"ג שמזרעו אחריו, וכ"כ להיות בריתי את לוי [מלאכי ב' פ"ד], דר"ל כל זרעו אחריו, וכ"כ ובקשו את ה' אלהיהם ודוד מלכם [הושע ג'], דר"ל המלך שהוא מזרעו, וכ"כ ועבדי דוד מלך עליהם [יחזקאל ל"ז], שהכוונה על מלך המשיח שהוא מזרעו. וכ"כ נקראת אומתינו הקדושה בשם ישראל על שם אביהם, לא בלבד מפני שכל מטתו שלימה, ולא יצא ממנו שום אומה אחרת. כ"א גם מפני שכל מה שקרה לאבינו הזקן הזה, לסבול רדיפות ומרעין בישין מנעוריו עד ימי זקנתו. כ"כ רבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל וגו'. לכן נקראו על שמו. ולפ"ז אין נכון לקרוא לכל באי עולם בשם אדם, דאדה"ר היה נקרא כך מדנוצר מאדמה, אבל כל זרעו הרי מבשר ודם נוצרו. אבל רק ישראל נאות להם שם זה, לא בעבור כבודם, רק מדמקרותם והשלמתן השיגו מידי הקדוש ברוך הוא בעצמו כמו אדה"ר ולא מכח עצמן. ולפיכך כל מקום שנאמר בתורה אדם הכוונה רק על ישראל. כמו אדם כי יקריב, דמיירי רק בישראל, כדאמרי' [חולין די"ג ב'], מכם ולא כולכם, להוציא מומר. מכם, בכם חלקתי ולא באומות. ואצטרך בש"ס קרא אחרינא, דאיש איש לקבל נדרים ונדבות גם מאומות. אבל שם אדם. אין נאות להן, דהם בטרחה רבה עשו את עצמן, ואין דומין כלל בזה לאדה"ר. אבל כל מקום שכתוב בני אדם גם אומות העולם בכלל, שכולן בניו ונכדיו של אדה"ר הן כמונו. וכ"כ כל מקום שכתוב האדם בהא הידיעה וודאי זה אינו שם של אדה"ר. שהיה שם עצם פרטי שלו אדם. דהרי כל שם עצם פרטי לא יבוא לעולם בהא הידיעה, כמו דלא נוכל לומר האברהם היצחק והישראל, כ"כ לא נוכל לומר האדם על שם אדה"ר. אלא וודאי דבכה"ג פירושו [מענש] בל"א ונקרא בהשאלת הלשון אדם. ובכה"ג וודאי גם האומות בכלל, שכולן הם בריאות שכליות עם צלם אלהים כמונו. היוצא מדברינו שמה שנקרא רק הישראלי אדם אינו להם שם של שבח כל כך, רק מעיד עליהם שלא הם בעצמן קלפו הקליפה הגסה מהלב האטום, אלא בעבור שהיו כחומר ביד היוצר ב"ה:
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


מבקש
הודעות: 83
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 20:41
נתן תודה: 28 פעמים
קיבל תודה: 9 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי מבקש » 25 ינואר 2016, 20:10

לא ראיתי כרגע את הציטוט מהתפארת ישראל, אך לפחות לגבי המהר"ל תמיד היה פשוט לי שזה נכתב לצנזורה


יונה בן יעקב
הודעות: 168
הצטרף: 07 ינואר 2016, 21:48
נתן תודה: 19 פעמים
קיבל תודה: 37 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: "כשר שבגויים"

שליחה על ידי יונה בן יעקב » 28 ינואר 2016, 23:23

מהר"ל? צנזורא? מהיכי תיתי? לא שמענו אף פעם טיעון כזה.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח