מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

נושאים שונים

פותח הנושא
מבין ענין
משתמש ותיק
הודעות: 456
הצטרף: 09 אוקטובר 2017, 23:22
נתן תודה: 265 פעמים
קיבל תודה: 116 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי מבין ענין » 26 יוני 2018, 23:49

מישהו שאלני השבוע, ולא הייתה לי תשובה. אכן ביטוי מוזר. או שהוא בעל ספר, או שהוא מחבר ספר, מהיכן "בעל מחבר ספר"?? :?:

ערכים:


שאר לעמו
משתמש ותיק
הודעות: 1758
הצטרף: 05 נובמבר 2017, 08:55
נתן תודה: 259 פעמים
קיבל תודה: 516 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי שאר לעמו » 26 יוני 2018, 23:54

אכן. אולי זה תרגום ללשון בחוזר מגרמנית או אידיש או שפה אחרת.


יעבץ
משתמש ותיק
הודעות: 1026
הצטרף: 09 ינואר 2016, 20:50
נתן תודה: 394 פעמים
קיבל תודה: 392 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי יעבץ » 27 יוני 2018, 00:37

מהיכן שהגיעו 'בעל תוקע' ו'בעל קורא'...

סמל אישי של משתמש

דוד ריזל (הפרסומאי)
משתמש ותיק
הודעות: 681
הצטרף: 05 פברואר 2017, 12:10
נתן תודה: 175 פעמים
קיבל תודה: 199 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי דוד ריזל (הפרסומאי) » 27 יוני 2018, 02:01

מבין ענין כתב:או שהוא בעל ספר, או שהוא מחבר ספר, מהיכן "בעל מחבר ספר"?? :?:
בעל 'הספר' לא שייך - כי הספר שייך למי שקנה אותו, לכן אומרים שהבעלות היא על חיבור הספר, על זכויות היצירה של הספר.


פותח הנושא
מבין ענין
משתמש ותיק
הודעות: 456
הצטרף: 09 אוקטובר 2017, 23:22
נתן תודה: 265 פעמים
קיבל תודה: 116 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי מבין ענין » 27 יוני 2018, 09:03

דוד ריזל (העיתונאי) כתב:
מבין ענין כתב:או שהוא בעל ספר, או שהוא מחבר ספר, מהיכן "בעל מחבר ספר"?? :?:
בעל 'הספר' לא שייך - כי הספר שייך למי שקנה אותו, לכן אומרים שהבעלות היא על חיבור הספר, על זכויות היצירה של הספר.
למה צריך להתחיל עם "בעל הספר"? לא פשוט לומר "מחבר ספר"?

עתה עולה בדעתי שיתכן שזה שיבוש שהשתרש בעקבות שימוש בשני ביטויים שונים:
וכן כתב "בעל פרי חדש" לדוגמא,
וכן כתב "מחבר ספר פרי חדש",
ומזה יצא השיבוש שצירפו שני הביטויים ועשו מזה וכן כתב "בעל מחבר ספר פרי חדש"...


זרייר-קטן
הודעות: 120
הצטרף: 12 מאי 2018, 23:07
נתן תודה: 11 פעמים
קיבל תודה: 23 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי זרייר-קטן » 27 יוני 2018, 10:57

זה ביטוי טעותי כמו שציינו שהוא תרגום מלועזית כמו שהמשנ''ב לדוגמא כותב נוסע ''על'' שבת שזה הטיה מלועזית לעברית...
בהלצה אומרים שזה צריך להיות בעל מחברת ספר

ביטוי נוסף טעותי ''מבהיל על הרעיון''....


שאר לעמו
משתמש ותיק
הודעות: 1758
הצטרף: 05 נובמבר 2017, 08:55
נתן תודה: 259 פעמים
קיבל תודה: 516 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי שאר לעמו » 27 יוני 2018, 11:24

זרייר-קטן כתב: ביטוי נוסף טעותי ''מבהיל על הרעיון''....
שמשמעותו מבהיל את הרעיון. וכמו שאמרת נוסע על שבת.

וכן הלאה

אבל בעל תוקע ובעל תפילה זה אחרת. כי בעלים היינו לשון בעלות וחשיבות, ומשום שהוא 'מחזיק בידיו' את התקיעות והתפילה.

סמל אישי של משתמש

אברך
משתמש ותיק
הודעות: 470
הצטרף: 26 יוני 2017, 19:37
מיקום: ישראל
נתן תודה: 494 פעמים
קיבל תודה: 284 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי אברך » 27 יוני 2018, 14:30

וכן הביטוי שמצינו כמ"פ "מלא טעותים" לכאורה הוא טעות, או שאני טועה...

1. מלבי"ם תורה אור דברים פרשת וילך פרק לא פסוק כה
כתות ממינים ואפיקורסים אשר ירצו להפיל יסודי התורה ומשם יפרדו לכמה ראשים, יש יכחישו תורה שבע"פ ויש יעפילו להגיה את התורה כמו שנמצא מינים בזמנינו שהעיזו לאמר שהתורה נפלו בה טעותים חלילה, ויש מעיזים לאמר שנתנה לפי העת והמקום ורשות בכל דור ודור להוסיף ולשנות לפי מצב הדור, לכן אמר תקחו את ס"ת ותניחו אותה אצל הארון בבית קה"ק ששם אין אדם נכנס אלא כ"ג

2. העמק דבר דברים פרשת עקב פרק ט פסוק ד ד"ה (ד) אל
(ד) אל תאמר בלבבך וגו'. הזהיר הרבה להוציא מלבבם שתי טעותים, א' שלא יהיו בטוחים בעצמם שלא יהיו נכשלים בע"ז, והיא אזהרת חז"ל אל תאמין בעצמך וגו', דהאמנה בעצמו גורם שלא להיות נזהר בדברים הקרובים להכשיל ולבא לידי עבירה, וזה באמת אסור כדאי' בע"ז די"ז ניזיל אפיתחא דע"ז דנכיס יצרי',

3. משך חכמה שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק יט ד"ה (יט) ויהי
המקדש כל הנקראים בשמו ודו"ק. ובאמת שהעיקר שלבורא יתברך ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו, עם העיקר שהבורא יתברך בורא ומנהיג לכל הברואים, המה עיקר אחד. כי כל עיקרי הטעותים שלהם היה בחשבם כי הבורא יתברך אינו מנהיג בשפלים, ומשאתו יעצו להדיח כי אי אפשר למשכיל לאמר כי כל הענינים נפלו במקרה כדעת האוילים. ועל כרחך כי יש מנהיגים בנבראים אשר הבורא

8. ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ב סימן ד ד"ה והרא"ש (סימן ב'
שום דבר מזאת הבעיא. אף שהוא כתב כל הדינים הנזכרים בתלמוד מעניין מועד. אלא כמו שפי', מאחר דהילכתא דמעלייה משלם. פשיטא דאין העדאה. ואף שבאלפסי דפוס חדש נמצאו הך בעיות טעותים הם. ובכל אלפסי ישנים אינם.

9. ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ג סימן א ד"ה רק תמיהא על
בפנים. ובאלפסי' ישן אינו. ובריש פ"ק נמי, כל מה שכתב הרא"ש שהרי"ף לא הביאו. תמצא לשם. וכן בפ"ק גבי האידנא גבי ממטלטלי דיתמי. נכתב בפנינו דעת תלמידו רבי אפרים החולק עליו. וכולן טעותים גמורין הם.

10. ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ה סימן ט ד"ה ופירוש רש"י ותו'
מתכוין חייב. דלא גרע מנפל מן הגג שלא בכוונה ברוח מצויה דחייב. כדאיתא בפ' כיצד הרגל (לעיל כ"ז ע"א). ואל תשגיח בדברי המגדו"ל עוז, שכתב האדם המזיק בלא כונה פטור. ומראה מקומות. וכל דבריו טעותים והפוכים, כי כן דרכו בעו"ה. עיין בפ' החובל סימן ט'.

11. גרש ירחים מסכת גיטין דף פב עמוד א אות (ז
דשמע בחוץ, משמע נמי אפילו על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי נמי לא הוי רק תנאי, לכן מסתבר להש"ס דהשיב על שמיעת חוץ, טפי ממה שנאמר דשמע על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי, ואיכא ג' טעותים דלא מספקינן אלא אי אמר רבי אליעזר או בעל מנת שלא תנשאי, כרבי יוסי ברבי יהודה בברייתא לקמן ודו"ק.

12. רש"ש מסכת נדרים דף לב עמוד ב
השטן בחושבניה שס"ד. יומא (כ) וע"ש: שם ובנה עליה מצודים גדולים אלו עונות ומצא בה איש מסכן חכם כצ"ל. והטעותים נמשכו מפסוקי (ז כו: ד' יג): שם החכמה תעוז לחכם זו תשובה כו' כצ"ל: ר"ן ד"ה ראש הגויה. שנימול. ול"נ לפרש דר"ל תאות המשגל דאינה ברשותו ש"א דלפעמים כשרואה אשה יפ"ת נכנס בלבו הרהור עבירה:

13. שיעורי ר' דוד מסכת סנהדרין דף לא עמוד א ד"ה רסה) בב' כיתי
היה ולא מאתים, ואיך נימא דטעו ונוציא מאתים מחמת סברא זו]. ובחי' - הגר"ש שם דחק לחלק [בין הכחשת התובע להכחשת העדים] דענין הטעות, דתלינן, הוי רק היכא דבפני עצמו יש עליו דין עד בלא טעותים, דעד הטועה בעדותו, אין עליו תורת עד כלל. ולכן דוקא היכא דהבע"ד אינו מכחישם, ויש לכל אחד בפנ"ע דין עד, ורק דאי אפשר לצרף ב' העדים כיון שמכחישים זה את זה, בזה אמרינן

14. רידב"ז מסכת הוריות פרק ג הלכה ב ד"ה מ"ט דר"מ
הזה הוא על פר בהעלם דבר והוי מוקמינן דוקא במלך משום דמצינו דחלקו הכתוב בשגגת מעשה אבל כהן משיח כלל לא הוי צריך שיאמר משיח וצריך שיאמר כהן דאילו לא כתיב כהן היה לטעות ב' טעותים ולאוקמי הפרשה הזאת על מלך לחוד או משום דחלקו הכתוב גבי שגגת מעשה או דכהן נמי כמלך גבי שגגת מעשה דהוי אמינא דבהעלם דבר מביא פר ושגגת מעשה שעיר תלי זב"ז ע"כ כתיב כהן: [עמוד

18. לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד יז ענין א ד"ה להשתדל בעד
ע"ה =עם הארץ= אפ"ה טוב לו לומר ברכות במקום שאין איש1 וזכורני דהוי זקן אחד בניאושטט שאמר פסוקי דזמרה בבוקר בביהכ"נ, ואמר שאי' מהר"א ס"ל זצ"ל להגאון זצ"ל, זה הזקן אמר כמה טעותים במזמורים, ועתה שמעתי שאמר ברייך בניך בקרבך. ואמר הגאון זצ"ל הנח לו כי עתה אין שום אדם בביהכ"נ שיאמר הברכות, ואם תגיד לו גם הוא אינו אומר מכאן והלאה. וזכורני שהיה ממהר לומר

19. חפץ חיים - נדחי ישראל לוח המפתח והקדמה (*3)
שבטלו ד' מיתות מ"מ דין ד' מיתות לא בטלו ומי שנתחייב סקילה נופל מן הגג או חיה דורסתו, וכן שארי מיתות כה"ג וכדאיתא בכתובות (דף כ"ט) ואפי' להנזהרים מלעשות מלאכה ביום השבת ג"כ יש טעותים להרבה מהם שעושים מלאכה משחשכה ומוסיפים מקדש על החול בחשבם כי אינו אלא חומרא בעלמא לקדש את השבת בשקיעת החמה, וכן טועים בענין איסור הוצאה לר"ה בשבת וחושבים כי מותר

20. חפץ חיים - קונטרס נפוצות ישראל פרק א ד"ה הנה הסיבות
שבטלו ד' מיתות מ"מ דין ד' מיתות לא בטל ומי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסו וכן לשארי מיתות כה"ג וכדאיתא בכתובות (דף כ"ט) ואפילו להנזהרים מלעשות מלאכה ביום השבת ג"כ יש טעותים להרבה מהם שעושים מלאכה משחשכה ומוסיפים מקודש על החול בחשבם כי אינו אלא חומרא בעלמא במדינותינו לקדש את השבת בשקיעת החמה וכן טועים בענין איסור הוצאה לר"ה בשבת

28. מגן גיבורים תיקון סופרים חסרות ויתרות ד"ה ואחרי אשר
בו מבוכה בין הפוסקים. ובראשית חשבנו להציג דברי הר"א פנימה. אך יען כי ראינו כי גם הוא לא עשה פה מאומה כי אם העתיק דברי רבינו אבי התעודה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מתפילין וגם נפל בו טעותים ע"כ אמרנו להציג דברי רבינו ז"ל פנימה דברים ככתבם. ועליו יסובו דברנו ואשר ישים אלקים בפניו אותו נשמר לדבר:

29. מגן גיבורים תיקון סופרים שלטי גיבורים תיקון סופרים הערה יח
איכא בתפילין ואל הם בפרשת קדש +יח (יח) חץ של חמץ. לפי שראינו בתגין אלו שינויים הרבה בדברי המחברים כי קצת פוסקים דרכו בעקבות השימושא רבא והרמב"ם בחר לו דרך אחר במשפט הזיונים וקצת פוסקים הביא שניהם גם יחד וגם הרבה שיבושים וטעותים נפלו בהעתקתם ועל כן נבוכו הסופרים מבלי דעת על איזה מהם לסמוך ואף ר' אברהם כאן אסף וליקט כולם בכל זאת גם בו נפלו שיבושים רבים כאשר יבואר לפנינו ברצות ד' ע"כ חשבנו למשפט לברר וללבן ולסלק כל מכשולי הטעות, אמנם את אשר מוסכם

30. מגן גיבורים תיקון סופרים שלטי גיבורים תיקון סופרים הערה לא
ויצאנו בשלום, אמרנו לבאר גם משפטי החסרות ויתרות שראינו בו מבוכה בין הפוסקים, ובראשית חשבנו להציג דברי הר"א פנימה, אך יען כי ראינו כי גם הוא לא עשה פה מאומה כי אם העתיק דברי רבינו אבי התעודה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מתפילין וגם נפל בו טעותים ע"כ אמרנו להציג דברי רבינו ז"ל פנימה, דברים ככתבם, ועליו יסובו דברנו, ואשר ישים אלקים בפינו, אותו נשמר לדבר:+ והרגל שמאל יהיה מדובק בטוב למעלה ועיקום הרגל לצד חוץ ולא לצד פנים שלא תדמה לפ'. לכך מצוה לעשות

31. פתחי תשובה חושן משפט סימן ז ס"ק טו (*2)
חות יאיר סי' ב' בדבר שראובן ולוי נתעצמו בדין בזבל"א וזבל"א, ולקח לוי לבורר את ר' שמעון מחותנו של ראובן, וראובן ביקש לפסלו באמרו כי מחותנו פסול לישב עליו בדין. וכתב דנראה שבשני טעותים טעה ראובן הנז', ואולי נוסיף עליהם עוד טעות שלישי. האחד, אפילו אם היה ר"ש הדיין הנברר מלוי אוהב גמור של ראובן, באופן שיכול לוי לפסלו אם ביררו ראובן, מ"מ אם נתברר מצד לוי אין לו פה

32. ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצ סעיף כ (*2)
איתא בירושלמי בפ"ב [הל' ב'] אין מדקדקין בטעותים ר"י ור"ח הוי יתבו קמיה דרב חד קרא יהודים וחד קרא יהודיים ולא החזירם אע"פ שאחד וודאי טעה דלזה מהני מה שנקראת אגרת וי"א דווקא בטעותים שאין הפירוש משתנה כמו יהודים ויהודיים אבל במה שהעניין משתנה כגון מיושב ישב ומנופל נפל שזה בעבר וזה בהוה מחזירים אותו ולפ"ז אני אומר דהגם דזהו מילתא דפשיטא דאם טעה בטעמים

33. ערוך השולחן יורה דעה סימן קפח סעיף נט
ובדרך כלל צריך לזה רוב בקיאות ויש הרבה טעותים בזה כמו שמובא בספרו של אחד מהגדולים מעשה באשה ילדה שילדה ולד ולאחר שיצא הולד ממעיה יצא עם הולד חתיכה גדולה ועבה וכמה שבועות תלה החתיכה בחוץ ובקשו הרופאים לחתכה ובאה מיילדת בקיאה אחת ואמרה להם שזהו האם והכניסה את החתיכה לגופה ומאז אינה יכולה לטהר לבעלה מפני רוב דמים הזב ממנה ואינה יכולה לילך

34. ערוך השולחן יורה דעה סימן רע סעיף ד
ובזה שנתבאר דאפילו הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו נראה ברור דאם אבותיו לא גמרוה או שהיה בה טעותים והוא תקנם דיצא ידי חובה דלא גרעי מאחר שנתבאר דאם הגיה בה אות אחת הוי כאלו כתבה בעצמו וראיתי לאחד מהגדולים שכתב שאפילו לא הניחו לו אבותיו כתובה אלא כל שהוא אפילו תיבה אחת והוא השלימה דלא יצא ידי חובה [שאג"א סוף סי' ל"ד] ודברים תמוהים הם בעיני [וכל

35. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף א
ספרי תנ"ך ובין תלמוד ופוסקים כי ע"פ טעות ביכולת לבא לידי מכשול הוראה ואמרו חז"ל שהמשהה יותר מל' יום עובר על לאו דדברי קבלה אל תשכן באהליך עולה ואם אין ביכולת לתקנה מפני ריבוי הטעותים יגנזנה ואמרו הקדמונים שאין להגיה שום ספר מספרי התלמוד והפוסקים ע"פ סברת עצמו דאולי יקום ויפרש פירוש נכון כפי הגירסא הישנה והרבה צווחו על זה ואמרו דאם לא נראה לת"ח

36. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף ב
כגון אם נתערבה ס"ת פסולה בהרבה כשרות וקשה להכיר הפסולה שנאמר שתתבטל ברוב ומותר לקרות בכל אחד [פ"ת בשם י"א] וחלילה לומר כן ומה עניינו של ביטול לכאן והרי במשך העת וודאי ימצאו הטעותים כשיקראו את כולם ובדבר איסור שבוודאי יתגלה האיסור לא שייך ביטול ולבד זה לא שייך בזה תערובות דאין שום שייכות זל"ז ועוד דבדבר שיש לברר האיסור גם באיסורים ליכא ביטול

37. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף ט
במנחות [כ"ט ב] ס"ת שיש בו ג' טעות בכל דף מותר לתקנו ד' אסור לתקנו מ"ט משום דמיחזי כמנומר וה"מ חסירות אבל יתירות לית לן בה כלומר דכשיש אותיות יתירות דצריכין גרירה מותר אפילו הרבה טעותים בכל דף ודף דיגררם ובגירור לא מיחזי כמנומר אבל בחסירות שצריך לתלות החסירות בין השיטין או לגרר אותיות הקודמות ולעשות אותיות קטנות כדי שיספיק המקום גם על אות זה ביותר

38. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף י
אותו הדף ואומר שם עוד והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר ע"ש ואינו מובן כלל הא אף דף אחד מציל ומה זה שאומר רוביה דספרא ורש"י לא פירש על זה כלום ורבינו הב"י בספרו הגדול פי' דה"פ דדווקא כשהטעותים בכל דף ודף אינם יותר מרוב האותיות דאז מציל דף אחד כשאין בו ד' טעיות אבל אם השיבוש הם ברוב האותיות לא מהני הדף השלם להצילו וצריך גניזה ועפ"ז כוונת דבריו בש"ע סעי' ד' וביאר

39. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף יג
ולכן נלע"ד דה"פ והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר כלומר דרוב דפי הס"ת אין בהם טעותים כלל ולכן אמר לשון שפיר ולא שלימה כעל דף אחת דהתם מותר גם בג' טעיות כמ"ש וברוביה בעינן מוגה כהוגן לגמרי כגון שיש מאה דפין בכל הס"ת צריך שסך נ"א מהם לא יהיה שום שיבוש ובהסך מ"ט צריך דף אחד שלא יהא בו ד' טעיות דאז אפילו אם בהמ"ח הנשארים יש ד' טעיות ויותר מותר לתקנם וזהו

40. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף יד
האות שלפניו ושלאחריו קצת כדי שלא יהא מקום הגרד הפסק בתיבה וזהו לעיכובא דתיבה הנראית כשני תיבות הוה פסול גמור כמ"ש בסי' רע"ד ע"ש ולהיפך אני מסתפק בחסירות אם עבר ותיקן הטעותים אף דמיחזי כמנומר מ"מ לא ידעתי אם יש לפסול בדיעבד או אם יתלם בין השיטין למה תפסל בדיעבד דכיון דקיי"ל תולין בס"ת אין שיעור לזה ונהי דאינה מהודרת מ"מ לפסול אותה לגמרי הוה מילתא

41. ערוך השולחן יורה דעה סימן רעט סעיף טו
כשנמצאו כל הג' ביחד קודם התקון אבל בנמצא אחד או שנים ותקנם שוב אין השלישי מצורף [פ"ת סק"ז בשם בנ"י] וכן זהו רק כשעדיין לא הוגה ס"ת זו מבעל מגיה אבל כשכבר הוגהה לא חיישינן לג' טעותים [שם] ולענ"ד אינו כן דסוף סוף כיון שס"ת זו מוחזקת בג' טעיות ממילא שאין לה חזקת כשרות שהרי המגיה אבד חזקת כשרותו וכן אפילו בכתיבת כמה סופרים סוף סוף ספר זה לית ליה חזקה כשרות

42. ערוך השולחן חושן משפט סימן רלב סעיף ג
שאין הדעת טועה אמנם במעות אסי"ג שהם שטרות המלוכה שיש גדולות עד מאה רו"כ וקטנות עד א' רו"כ ונתן לו של שלשה או של חמשה במקום של אחת וכיוצא בזה הוי תמיד בכדי שהדעת טועה דטעותים כאלו מצויים הרבה [נ"ל]:

43. ערוך השולחן חושן משפט סימן שו סעיף טו
כתב רבינו הרמ"א הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס"ת ונמצאו בו טעותים וצריך לשכור אחר שיגיהו אותה אם הם טעיות שדרך הסופרים לטעות אין הסופר חייב כלום אבל אם טעה כל כך שאין דרך לטעות חייב ומ"מ אזלינן בתר המנהג אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים בעצמם אף זה צריך להגיה ובסתם המקומות שאין על הסופר להגיה אם עמד והגיה מעצמו חייבים הבעלים לשלם לו עכ"ל דהוה

44. ערוך השולחן חושן משפט סימן שו סעיף טז
כמה אנשים וסופר העיר הכותב שטרות שטעה והפסידו הבעלי דברים על ידו בין סופר בלה"ק ובין סופר בלשונות לעז [נ"ל] ומלמד תינוקות שפשע ולא לימד אפילו יום אחד מעת לעת [סמ"ע] או לימדם בטעותים וכל כיוצא באלו מהאומנים שא"א שיחזרו ההפסד שהפסידו מסלקים אותם בלא התראה שהם כמותרים ועומדים עד שישתדלו במלאכתם הואיל והעמידו הציבור אותם עליהם ואף

45. ערוך השולחן חושן משפט סימן שמח סעיף ב (*2)
להטעותו ורק אם מעצמו טעה שרי כגון שעשה חשבון וטעה יאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומך ובמקום חילול השם אסור מן התורה וכתבו הגדולים שראו בעיניהם שאותם האנשים שהרויחו מטעותים לא הצליחו ונכסיהם ירדו לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה ורבים אשר קדשו שם שמים והחזירו טעותים בדבר חשוב וגדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם [ספר חסידים ובאה"ג] והרי

46. שו"ת מהר"ם מינץ סימן לז ד"ה ומה שכתבתי
וכן מ"ש מעיר שיש לה שני נהרות, כתבינן תרי זימנא על נהר, כגון על נהר פלוני ועל נהר פלונית, ולא כתבינן על נהר פלו' (על נהר) פלוני, דשמא יש לטעו' דחד נהר הוי, ויש לה ב' שמות, או כה"ג טעותים, ה"נ יש לטעות דהשני כינויים הוי בענין א', כלומר דהוי שניהם הכינוי של קדש, או כה"ג טעותי' ומה"ט נמי כתבתי המכונה תניינא בוי"ו ברישא, והמכונה זעמיל, ולא כתבתי המכונה זעמיל בלא וי"ו, כאשר

47. שו"ת חוות יאיר סימן ב ד"ה בדבר שראובן
בדבר שראובן ולוי נתעצמו בדין בזבל"א =בזה בורר לו אחד= וזבל"א ולקח לוי לבורר את הרב ר' שמעון מחותנו של ראובן וראובן בקש לפסלו באמרו כי מחותנו פסול לישב עליו בדין. נ"ל כי בשני טעותים טעה ראובן הנ"ל ואולי נוסף עליהם עוד טעות שלישי. הא' אפילו אם היה ר"ש הדיין הנברר מלוי אוהב גמור ומוחלט של ראובן באופן שיכול לוי לפסלו כמבואר בטור וש"ע ח"מ סי' ז' מ"מ אם נתברר מצד

48. שו"ת חוות יאיר סימן כג ד"ה תשובתי היה
להיות יושב וכתב השואל דבירושלמי ר"ל מיושב בדעת. אין לסמוך כלל על נוסחות הירושלמי שבידינו כי אמת הוא לפי מקומו ואם נלמד הדבר מענינו הכי הוא אבל כבר ידוע שהנוסחאות מרובים ומופלגים בטעותים חסר יתר וחילוף וסירוס באופן שאין להחליט פירושו ממקומו ולפני הרשב"א היה הלכה פסוקה בפני עצמה ונסמכה לכאן מפני שזכר מקמי הכי אף בעדיות כן ור"ל שיהי' מיושב בדעתו ולכן

49. שו"ת חוות יאיר סימן סא ד"ה בחבורה לומדים
שניה והיה פלא בעיני הרואים שעלה פתק המז"ט מהר. ואחד מהם בדק וראה כי היו רק פתקים חלקים יוד והיה ראוי להיות י"א ועל שנים היה כתוב מז"ט וביקש זה שזכה בו לומר אחר שאיך שנעשו שני טעותים אלו בזדון או בשגגה או דרך היתול ושחוק אין בו שום גרעון או יפוי כח לאחד יותר מלחבריו ואם מזלו גרם לו ה"ה אם היה כנכון וראוי עמדה לו שעה. ואמרתי בפשיטות שבטלה הגורל דק"ל כרב דאמר

50. שו"ת חינוך בית יהודא סימן קמה ד"ה והנה אותו (*2)
והנה אותו המסדר זה הגט לא ידעתי מי הוא ולא ידעתי מה אידון ביה. מתחילה סבור הייתי לדונו כשוגג לשווי כטועה, אבל בראותי ריבוי טעותים כאלו בכן מי יכול לדונו כשוגג אם לא שצ"ל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין. והנה בטעותים הנזכרים בכתב השואל יש בהם שנוהגין להתיר בדיעבד, הגם על איזה מהם יש לפקפק, כגון על הראשון הנ"ל אודות המקום הנקרא פאטוויזא והוא מסדר לכתוב

51. שו"ת חינוך בית יהודא סימן קמה ד"ה ומה שכתב
וכתוב דמתקרי וכו' יוצא משא"כ להיפך. לכן כתבתי בשתי אלו העניינים איך ומה לכותבם, היינו בשם המקום כנ"ל פאטוויזא דמתקריא פוטענוויזן, ובשם אבי המגרש מנחם דמתקרי נעם. אבל בשארי הטעותים שכתב אותו המסדר היה הכל כפשוטים איך ומה לכתבם לכתחילה כמבואר הכל בלבוש שהוא בעל המנהיג, וכן יש לראות אחר מסדר הגט שיודע בטיב גיטין וקדושין בכדי שיתקן גט החדש במה

52. שו"ת דברי חיים תוכן העניינים אבן העזר חלק ב
מבעלה שעבר לעיר אחרת נמצאו איזה אנשים הקוראין לה כן, ועכשו רוצים לכתוב ולתת גט במקום רביעי איך לכתוב. ועוד בנידון ס"ת שלא הרחיק בין שיטה לשיטה כמלא שיטה, וגם שיש בו הרבה טעותים אם ע"י התיקון יש בו חשש מנומר. עוד במי שנק' הושע ובפי מקצת אנשים הושקא ושם לידתו אינו ידוע רק נתברר לבי"ד שמסתמא שמו יהושע ע"פ מציבת זקנו שנק' על שמו איך לכתוב:

53. שו"ת דברי חיים תוכן העניינים תשובות נוספות
יש חשש שהם קרובין זל"ז. ד) עוד, דאבי הבעל הוא כהן ואבי האשה הוא לוי, ונכתב רק כהן בשם אביו ולא לוי בשם אביה. ה) גם היו"ד השני של וצביתי אין לה עוקץ כלל, ועוד כמה חששות. ו) יש כמה טעותים בהרשאה ראשונה:

54. שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק ב סימן קלא ד"ה שאלה ספר
כמלא שיטהתמז גם הלמ"ד נכנס ברא"ש הה"א שבשיטה שלמעלה הימנה וגם הלמ"ד אינו כמו צורת וא"ו וכ"ף רק כמו יו"ד וכ"ף ומחמת זה רצה לפוסלה שלא יועיל תיקון מחמת שיש הרבה טעותים ויהי' נראה כמנומר:

55. שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א סימן לט ד"ה נשאלתי עוד
מבעל מלחמה אחד שהוא גם כן מקהלתינו פה ושמו משה בן ר' צבי וכתב האיש משה לאביו ר' צבי הנ"ל שר' חיים הנ"ל נהרג במלחמה ואעתיק את לשונו פה (והכותב הי' עם הארץ וכתב כמה טעותים) וז"ל באמצע המכתב ויסען זאלסט דיא מיין פאטר אז מיט מיר איז נאך ברוך ה' אשר לא הסיר את חסדו מאתי אונ ש"ב היקר מה"ו חיים טרייסטער איז צרורה בצרור החיים היינו (ספק) [צ"ל שבק] חיים לכל

56. שו"ת דברי חיים תשובות נוספות סימן כו ד"ה ושלחנו כסף
כי כתב אות באות כפי אשר שלחנו לו. אך הרב הנ"ל והבית דין דשם שלחו לנו גם ההרשאה הראשונה של השליח [ובאמת הי' ללא צורך, כי רק ההרשאה השניה הי' צריך לשלוח], ובהרשאה הא' יש כמה טעותים גדולים, ומזה נראה שמסדרי הגט הם עמי הארץ, ואם כן יש לחוש על גוף הגט כמבואר ברמ"א סי' קמ"א (ס"ו) [סעיף ל']:

57. שו"ת דברי חיים תשובות נוספות סימן כו ד"ה ונבאר כאן
ונבאר כאן כל הטעותים שנמצאו בהרשאה ההיא. בראשונה, כתבו במותב תלתא כחדא הוינא, וחתמו ארבעה דיינים, והוי כמזויף מתוכו, וגם הוי בית דין שקול. וכפי הנראה הרב ר' נחום הנ"ל אינו מבית דין כלל, כי הוא אינו מורה הוראה כלל, רק הרב ר' שמרי' הוא חותם עצמו מ"ץ, וגם הוא סידר את הגט כפי שנכתב בהרשאה, אך הרבנות נקראת על שמו של הר' נחום בערכאותיהם, לכן הי' הוא המוציא

58. שו"ת דברי חיים הערות על ליקוטים והשמטות סימן יח הערה פז
ואם +פז. קטע זה לכאורה נדפסה כאן בטעות ואינו שייך כאן, וכבר נמצא לעיל בח"ב יו"ד סוף סימן ע"ה, וגם נפל כאן כמה טעותים, וז"ל רבינו שם: ואם נפשך וכו' אין צריך להקדמת "הבית מאיר" (עיין בבית מאיר אה"ע סימן קי"ז סעיף א' ד"ה י"א דאם), ולהאריכות הדברים וכו' "ולזה" בודאי מותר וכו', עכ"ל.+ נפשך לומר דבשעת הוסת של תשמיש הוי כמו בוסת ממש שכתב הנוב"י [מהד"ק סי' נ"ה] דהוי דאורייתא אם כן אין צריך להקדמת הב"א ולהארכה בדברים אך באמת

59. שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן לה ד"ה ועד הנה
מהם לבתי כנסיות ולקאמטארי הסוחרי' ואחרי נמכר נמצאו בו חסר פ' תזריע ויתר ערובי תבשילין בערב ר"ה תקפ"ג (והוא ביום א' בשבוע) ואולם בשאר הלוחו' הנקראי' לוחותביכעל /לוחות כיס/ תיקן ב' טעותים הנזכרים ונפל בהם שאר קלקולים אשר אביאם על הסדר בדרך קצרה בסדר שנות עולם שגה במספר השנים הרבה. קדוש לבנה בחדש אדר עד מחרת ט"ו בו ביז האלב /עד חמש וחצי/

60. שו"ת חתם סופר חלק ז - הערות סימן ל הערה 4
א' ד"ה הנה, שהעתיק שם הגרי"נ שטרן זצ"ל קטע זה, והרגיש דיש כאן גמגום וצריך תקון על כן השמיט תיבות אחדים, אך נדמה שאף בזה לא הועיל, - ונראה להגי' כך: והוא גם כן [דוחק] דאי (להתירא) [להתיר] (א) [הא] דקיימ"ל דאי (לה) [עלה] (להתירא) לא תרד וכו'. והטעותים נשתרבבו כנראה ע"י קריאה בלתי נכונה של המעתיק, (א' ס').+

61. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) יורה דעה סימן צה ד"ה שמואל פסק (*2)
קרקע עולם (שב"י וט"ז סי' ק"ץ סקכ"ג וצ"ע בדעת הגמי"י). וי"ח ואומרים דאדרבה כיון דאפי' ארגישה בדם הי' סברא להקל לומר דלמא טעתה והרגשת עד הואי ונהי דל"ח לזה היינו משום דאין לתלות בטעותים ודמיונות א"כ כשלא הרגישה ודאי אין לתלות בטעותים ודמיונות לומר דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. ולכאורה נ"ל לדייק מלשון רש"י שציערתה בדיקת העד משמע היכא דלא הרגישה צער

62. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אבן העזר - ספק למי סימן ג ד"ה ד. אך
מחפשין באותו העיר כו'. וא"כ מעתה א"א לדחות עדות זה אא"כ נא' שטעה בשני העיירות שלא זיטאמיר אמר ולא באהסלאוו כ"א עיירות אחרים ובודאי שטעות זה רחוק וזר בתכלית הזרות להיות שני טעותים עצומים כאלו וא"כ מאחר דממ"נ טעה רק שהספק אם הטעות משם אשתו לשם חמותו והוא בעלה של זו או שהטעות בשני עיירות הנ"ל ואינו בעלה של זו א"כ פשיטא דתלינן הטעות בשם

63. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אבן העזר - ספק למי סימן ג ד"ה ה. ועוד
ה. ועוד דטעות כזה בנ"ד רחוק הרבה יותר מנידון דהרא"ש דהוי טעות יום א' בימי השבוע משא"כ הכא הוי שני טעותים עצומים ומצינו בגמ' דלדבר דלא שכיח כלל וכלל לא חיישינן אפי' באיסור אשת איש והוא הא דאיתא פ"ב דגיטין די"ט סע"ב מזוזתא ביני דני לא שכיח וסמכינן ע"ז לומר שאינה מגורשת כו' ואם קבלה קדושין מאחר א"צ גט. ועי' בש"ע סי' קל"ו ס"ה והא דגבי גברא חרוכא חיישינן גם למאי

64. שו"ת בית שלמה חלק אורח חיים סימן מז ד"ה בזו הרגע
מכתבו, וכל דבריו עברו לפני, ואין בהם מתום, ומרוב חפצו להשיג כתב שלא בעיון כלל, והנה אני טרוד בעניינים נחוצים להשיב למעשה, וגם איני רוצה לאבד הזמן ולהשיב על דברי רוח, שיש במכתבו הרבה טעותים, רק אעפ"כ אשיב בקצרה בקיצור מופלג על תמצית דבריו. בראש מה שהאריך להשיב על תמיהתי על הש"ע ורמ"א (סי' שצב). אחר כל האריכות שלו, לא השיב מאומה על תמיהתי, דהא מבואר

65. שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן עה ד"ה לזאת יבוא
שכ' ג"כ כן והח"י שם אות כ"ה פליג עלי' והביא ראי' משכונת קברות דמתחזק בג' אע"ג דלאו מני' קא רבו ובש"ך ביו"ד סי' פ"ד סקל"ב הביא הפמ"ג בשם א"מ ג"כ להקשות על זה מס"ת שנמצא בו ג' טעותים והפמ"ג תי' דדווקא היכא דיש חזקה להתיר לא חיישינין על ג' ואכתי אין תי' משכונות קברות:

66. שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן רנד ד"ה ואם שגוף
ואם שגוף הדבר ג"כ תמוה כיון דמחזיקין שגם בס"ת אחרת יש טעותים בחסוי"ת א"כ פסול הוא ואפי' יש בס"ת שקורין בו יותר טעותי' גדולים מה לי טעות כזה או כזה וס"ת שחסר בו אות אחת פסול מ"מ כך הוא הדין וצריך להסביר שטעות כזה שאינו ניכר בקריאה אינו פוסל בקריאה וכעין הכרעה בין דעת הרמב"ם בתשובה לס' יד החזקה כיון דבציבור בקריאה תליא מילתא בעי' שלא יהי' בו שינוי וכיוצא:

67. שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן רנו ד"ה ומ"ש עוד
קדושת עצמו דכל שם בס"ת יש בו ב' קדושות קדושת ס"ת וקדושה מצד עצמו שהוא שמו של השי"ת הגדול והנורא וא"כ נהי דלענין קדושת ס"ת יש בו טעות אבל בהשם עצמו אין טעות וקדוש ובלא"ה כיון דטעותים שכיחו ובמידי דשכיח כל שלא הותנה הוי כסבר וקיבל ומאי לי טעות אחר או זה וכ"ש לדעת הפוסקים דשם סתמא קדוש לענין איסור ובדבר דסתמא כך הוא לא מצינו דנאמר דאדעתא דהכי לא נעשה

68. שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן רנז ד"ה אמנם לכאורה
סגי בתי' הנ"ל ואפי"ה נ"ל דבכה"ג שכ' לא שייך זה דהנה בימי חרפי שמעתי ממרן הגאון זצ"ל שכ' לו א' קושיא מדוע פסל כאן משום מנומר ובהקומץ רבה דף כ"ח ע"ב אמרינן דבס"ת שיש בדף ד' טעותים אסור לתקן משום מנומר ואמרינן דאם יש בו דף א' שאין בו טעות מציל על כולם ורשאים לתקנו וא"כ גם כאן הא יש כמה דפין בס"ת שאין בהם שם הקודש ולמה לא יציל זה על כולם:

69. שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן רעח ד"ה אלא דלכאורה
אלא דלכאורה י"ל דלא פליגו דטעמא דמנומר לפעמים מותר לתקן לפי מ"ש ביו"ד סי' רע"ט סעי' ד' דאם רוב הספר מתוקן ויש דף א' שאין בו טעות מותר לתקן אפילו ד' טעותים מותר לתקן אע"ג דיש לחוש משום מנומר כיון דרוב הספר מתוקן וגם דף א' שלם מותר לתקן ואין חוששין על מנומר א"כ ה"ה אם הטעם כאן משו' מנומר בכה"ג היו רשאין לתקן ולכך איכ"ל כיון דבמס' סופרי' סתמא תנינין דספר

70. שו"ת מהר"ם שיק חושן משפט סימן מד ד"ה ונראה לישב
ונראה לישב דיש ב' מיני טעותים אחד טעות מבורר כעין טעות בשומא פחתו שתות ויש טעות רק בשיקול הדעת שסברו שיש תועלת וטובה ליתום ובאמת טעו דאין טובה וא"כ י"ל דדווקא בטעות המבורר חוזר אבל בטעות שטעו בשיקול הדעת כיון דהב"ד הוי כאביהן של יתומים וכאדם העושה בשלו וכשם שאם אדם עושה בשלו וסבר שהיא לטובתו ולתועלתו וטעה כיון שלא התנה מעשיו קיימים ה"נ מעשה

71. שו"ת שואל ומשיב תוכן העניינים מהדורא תליתאה - חלק א
עי"ז להרב מ' יחיאל מיכל הילפרן אבד"ק בארשטוב: סימן סא באחד שקדש בתולה בבית הסוהר והעדים לא שמעו כל אמירתו להרב מ' יצחק יהודה אבד"ק חערסאן: סימן סד בדבר התרה שבא לאשה בכתב ספרדית שנתגרשה ויש איזה טעותים בכתב ההתרה להרב מ' יעקב מרגליות אבד"ק בראילא: סימן ע בענין מסל"ת: סימן עג בענין נשתטת להרב מוה' דניאל אבד"ק טטרטקאב: סימן עו בענין מניקת להרב

72. שו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק ב סימן מא ד"ה בשנת תרכ"א
וצריך למלאות ולחסר כפי האופן שהוא לכל אחד והכותב הוא ע"ה =עם הארץ= וכתב מכרתי והשכרתי חדר והמרתף וזה לא היה לו חדר ומרתף גם כתוב שם שנתן לו מפתח וזה לא היה לו כלל מפתח וכדומה טעותים באופן שהשטר מכירה אין בו ממש לא בד"י ולא בד"א ומפני שהיו הפסד מרובה נדחקתי ורציתי לחדש דהנה באמת הוא בטל רק שצריך מכירה ג"כ כדי שהיו ביעורו אפילו שוגג או אונס אסור

73. שו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק ג סימן טו ד"ה שלום וכו' (*4)
עיגון כשר ועי' בסי' קכ"ה סט"ז והמם /והמ'/ של ימחא המם /המ'/ לא נדבקה ונראית כואו /כו'/ וניכר פרידתה להדיא והתיו /והת'/ אחרונה של מותרת שלא נדבקה רגלה לגג כראוי ועוד הרבה חסרונות וטעותים שנלאתי לכתבם ואם אמרתי אספרה כמו בושתי מלהעלות על הספר ואם נכשיר כיון שהוא במקום עיגון נלפע"ד כיון דיש הרבה ריעותות אשר אינם כשרים אף בדיעבד כ"א במקום עיגון בכה"ג אי'

74. שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה חלק א סימן קסו ד"ה הנה ראיתי
הנה ראיתי הגט והוא כולו קמשונים ובעת הקריאה ראיתי הרבה טעותים וכמ"ש מעלתו. אמנם נוסף על כל אלה אני מתמה על שו"ת נוב"י שהאריך הרבה בענין הגט בע"כ וכלם לא העירו שהעדים צריכין לקרות הגט אחר הנתינה וכמבואר בסימן קל"ה וכלם לא העירו בזה וג"כ כאן לא קראוהו והוא פסול אף אם היה הגט כשר וע"כ הדבר ברור שאינה מגורשת והבעל עוד אסור בכבלי חרגמ"ה וכבר בקשתי

75. שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה חלק א סימן שיד ד"ה מכתבו נמסר (*2)
ואם א"א לעשות כן הס"ת כשר. ומפני כבוד התורה שתשאר בכשרותה טרחתי להשיב כי מ"ש מעלתו שיש לפסול כמ"ש השער אפרים לא דק דשם כתב הש"א שצריך להגיה ולעיין אולי נמצא כמה טעותים אבל אם מגיהים אותם ומתקנים הטעותים הס"ת כשר. שוב נתיישבתי שאולי הנו"ן שאצל כמתאוננים אולי כתוב סמוך לתיבת כמתאוננים ולא אצל ויהי העם ושם צריך להיות הנו"ן הפוכה שקאי על אחרי' של

76. שו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה חלק א סימן מב ד"ה והנה הרשב"א (*2)
שיהרגהו על דהרג לאבנר ובזה טעה בדין והו"ל שוגג ודו"ק. ומצאתי בספר מקום שמואל סי' כ' שהביא קושיא בשם זקני הגאון הנשר הגדול מוה' העשיל זצ"ל שהקשה בהא דחשב הש"ס במכות הטעותים שטעה יואב ולא חשב שאדוניהו קדם לו בטעותים אלה שהרי כתב שם במלכים א' סי' ב' שאדוניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח הרי שטעה ג"כ בזה ולא עוד שכפי הנראה ניצל אדוניהו

77. שו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה חלק א סימן נד ד"ה מכל הנ"ל
מכל הנ"ל נראה פשוט דרשאין לשלשה אנשים הנ"ל למכור את הס"ת להחבורה הנ"ל כנ"ל. ובפרט שנמצא טעותים הרבה בהס"ת. זה תוכן דברי כ"ת. והנה הדברים נכונים ופשוטים כדברי מע"ל ויכולין למכור את הס"ת וע"ד שאלתו בס"ת שנשתנה כעת מראה של הכתב לאודם, והביא דברי המג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ח. דמשמע דכשר באם מתחילת הכתיבה בכשרות. ויש להביא סמך לזה מציצית דג"כ הקפידא

78. שו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה חלק ג סימן עה ד"ה ומעל' פלפל
ע"ר בש"ך ובטו"ז יו"ד סי' רפ"ב ס"ק י"ב ויעוי' במג"א סי' קנ"ג ס"ק ג' ובפרמ"ג באשל שם ס"ק כ"ב כ"ג ע"כ נראה פשוט דבנ"ד רשאים השלשה אנשים למכור את הס"ת להחבורא הנ"ל ובפרט שנמצא טעותים הרבה ולא שילמו עדיין את דמי' זה ת"ד מעלתו והנה הדברים נכונים ופשוטים שיכולין למכור את הס"ת ויפה כתב מעלתו:

79. שו"ת שואל ומשיב מהדורה חמישאה סימן מח ד"ה והרב החריף
להפסיד שכרו נאמן ג"כ לומר דפגול הוא אמנם כה"ג ביוה"כ דכל שמפגל הו"ל ביאה רקנית וחייב מיתה וא"כ פטור מלשלם ואמאי נאמן ושפיר הש"ס דייק מזה דוק'. ואם כי דבר חכמה אמר אבל כמה טעותים בדבר חדא דזה מיתה ביד"ש ולא פטר מן התשלומין רק לרנבה"ק וגם אליביה נחלקו אביי ורבא אם מיתה ביד"ש פוטר וגם חייבי מיתות שוגגין אם פוטר נחלקו רש"י ותוס' אם פוטר וגם הענין בגוף יש

80. שו"ת לבושי מרדכי אבן העזר מהדורה קמא סימן מז ד"ה ולענין הלכה
מרדכי52 בס"ד, שכמה דברים הוסיפו המדפיסים בדברי הרמ"א מה שלא אמר ולא פסק, ובדרכי משה יוכיח. ועיי' בלחם ושמלה על הל' מקואות סי' ר"א סעי' נ"ב שהוכיח לעיני כל כי שם נפלו בו טעותים בדברי הרמ"א, ובכל דברי הלכה צריך לעיין במקור הדברים ומשם בארה. ומעתה נפלה משענת קנה רצוץ מעל ידם.

81. שו"ת בית הלוי חלק ג סימן ט ד"ה אמנם עיין
העד רק כ' דהאשה תלי' בדדמי וגם מבואר מדבריו דמ"מ תדייק עד דמחו לו בגירא ואפ"ה כ' דיש לחוש בדבריו דלמא משקר ואפשר דנפל איזו טעות הדפוס שם דבלא"ה נמצאו שם באותו דיבור איזו טעותים הנופלים בדפוס יעו"ש. וכן משמע דברי הריב"ש בסי' שע"ח שכ' וז"ל אבל אי טעמא דע"א משום דהיא דייקא הכא דליתא לטעמא דדייקא כיון דאיהי אמרה בדדמי במלחמה א"כ אין העד נאמן הרי

82. שו"ת בית יצחק תוכן העניינים אבן העזר ב
בדקו ומצאו אצלו שערות גדולות. בענין אם בדקו אח"כ ונמצא גדול כשר העדות למפרע. מפלפל בנוב"י אה"ע סי' ס"א. ביאור הסוגי' דב"ב דף קנ"ד מחלוקת ר"י ור"ל: סימן פב בענין הנ"ל: סימן פג בגט שנשלח מנעוויארק ונמצא בהרשאה ב' טעותים שהגט נכתב ברביעי בשבת ביום החדש כראוי ובהרשאה ראשונה ובשני' מבואר זמן כתיבת הגט בחמישי בשבת ביום החודש שהי' בחמישי והגט בא לכאן

83. שו"ת בית יצחק יורה דעה א סימן נא ד"ה ואף דבשופר
שיטלנו בידו וישכח ויעביר ד' אמות ולר"ע פטור בכה"ג. (ועוד י"ל דברי רש"י דהפ"י כ' דחיישי' שיוציא דיסבור דמכשירין דוחה שבת כמו דס"ל לר"א וכאן לר"א אינו דוחה ג"כ דגברא לא חזי ולר"ע הוי ב' טעותים חדא דמכשירין דוחה שבת. ועוד דגברא לא חזי ולזה ל"ח ומש"ה הוצרך רש"י לומר טעמא דמתקן משא"כ לר' אלעזר הוי רק טעות אחד וחיישינן שיטעה). ובגוף הדבר לענין גמר מלאכה לר"א

84. שו"ת בית יצחק יורה דעה א סימן סג ד"ה א' תשובה (*2)
פסק ש"ב הגאון מליסא בסידור שלו וגם ע"ז תמהתי מגמ' הנ"ל וכעת ראיתי שגם הדין המבואר בפתחי תשובה יו"ד סי' רע"ט ס"ק ז' בשם ס' בני יונה דאם נמצא טעות בס"ת ותיקנה ואח"כ נמצא עוד ב' טעותים דלא נפסל הס"ת משום ג' טעותים ובאלי' רבה חולק עליו ובנחלת צבי שם מפלפל משכונות קברות בנזיר ואמאי לא מייתי מש"ס ערוך בניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימה למוציא רמון ומזה

85. שו"ת בית יצחק אבן העזר ב סימן סד ד"ה (ה) ונדבר
(ה) ונדבר מגוף הטעותים שבגט ובהרשאה. הנה נכתב בגט רחל דמתקרי רחל לאה וצריך לכתוב דמתקריא (ולפלא שכת"ה והגאון אבד"ק ראווא לא הרגישו בזה) הנה מה דכתב לשון זכר על נקבה כיון שא"א לטעות בגוף השם והענין כשר במקום עיגון כעין שכ' בשבות יעקב סי' קי"ח הובא בפ"ת דאם כ' רשאי ביוד שהוא לשון זכר כשר במקום עיגון ואף שכ' שם הטעם שאינו מעיקר הגט ותיבת דמתקריא היא

86. שו"ת בית יצחק אבן העזר ב סימן פג ד"ה ע"ד השאלה
לאשה גט מנעוויארק ע"י בי דאר מבד"צ דשם להב"ד דפה משליח ראשון שמינה שם המגרש בפני הב"ד דשם לשליח שני שהוא פה ומינו שלא בפני' שמינו אותו השליח ראשון והב"ד ונמצא בהרשאה ב' טעותים שהגט נכתב ברביעי בשבת ביום החדש כראוי כמבואר בהגט ובהרשאה ראשונה ובשני' מבואר זמן כתיבת הגט בחמישי בשבת ביום החודש שהי' בחמישי והגט בא לכאן בחודש אדר תרנ"ח ולא

87. שו"ת רב פעלים חלק ב - יורה דעה סימן ל ד"ה ועוד אני
לקלפי אחת, ומטילים לקלפי השניה ג"כ י"ב פתקים, על אחד מהם כתוב מזל טוב, וי"א ישארו חלקים, ותינוק או תנוקת לוקחת א' מכלי זה, וא' מכלי זה, ועם שיצא מזל טוב זכה בכוס, והנה אירע שנעשו ב' טעותים בגורל, והעלה הגאון הנז' שבטל הגורל, מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידובק בו השגחה עליונה כמ"ש הבה תמים, משא"כ אם הגורל מקולקל וכו' ע"ש, ותמהני איך לא חש הגאון הנז' בזה

88. שו"ת מהרש"ם חלק א סימן צז ד"ה מכתבו הגיעני (*2)
מכתבו הגיעני, ובדבר הס"ת שנמצא בו טעותים ולקח מגיה א' והגיהו, ומצא גם כן טעותים. ואחר שקראו בו חזר ומצאו טעות אחד, ונסתפקו אם צריך לחזור ולהגיה. ורו"מ הביא מדברי הפמ"ג סי' קמ"ג בא"א סק"ט, שצידד, דאם הגיה ס"ת ומצאו אחריו טעות א' או ב', אי נימא הך סהדא שיקרא ויצטרך להגיהו מחדש, או דמחזקינן ליה בכשר, ופעם א"ב =אית בה= שגגה ובשאר מוגה. ורו"מ צידד דבנ"ד

89. שו"ת מהרש"ם חלק א סימן צז ד"ה אך דגם
סי' ק' ובמהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ט"ו, אבל הכא דהס"ת אתחזיק בכמה טעיות אלא שהגיהו אותו, א"כ י"ל דבכה"ג כיון דנתברר שלא הגיהו יפה, שוב יש לחוש דקאי בחזקתו הראשונה שהוחזק בטעותים רבים. וכה"ג כתב הב"י ביו"ד סי' קפ"ז בד"ה ומ"ש, אם חזרה וראתה דמ"ת =דם מחמת תשמיש= אפילו פ"א וכו', דהכוונה דנהי דרמ"ת לא הוי רק בג"פ, מ"מ הכא דהוחזקה להיות רמ"ת אף על פי שהיה נראה

90. שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קלח ד"ה וגם בדבר (*2)
סימן ב' שהביא גם כן דברי הריב"ש ורמ"א והעלה להכשיר הגט שהיה הוא הכותב להמסדר כל פרטי ההנהגות ובפרט כשהיה לפניו סה"ג שבש"ע שאין לחוש לטעות במלתא דלא שכיחא אף שהיה בו כמה טעותים שהם כשרים בדיעבד. ודוקא היכא שיש טעותים בדקדוק הלשון דמוכח שהוא ע"ה וכדומה יש לחוש לטעיות אחרים מה שאין כן במה שיש לתלות בט"ס וכדומה. וע' כה"ג בשו"ת ברכת יוסף

91. שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן קסא ד"ה אבל מ"ש
זה מוכח דהוי טעות דהרי החתומים על הגט מעידים להיפוך דנכתב ונחתם ביום אחר ואם ההרשאה נעשה על גט אחר הרי גט זה נעשה בלא הרשאה ע"ש עוד בזה ושם סי' ק"נ באמצע התשו' כתב דבכמה טעותים יש לחוש גם במי שהוא בקי ורגיל לסדר גיטין וע' תשו' רשד"ם א"ע סי' פ"ב באמצע התשו' בדין שסדרו גט ע"י שליח והי' כתוב בגט בן ראובן ובשטר שליחות נכתב בן שמעון וגם השליח אמר

92. שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן פד ד"ה מכתבו הגיעני
ותב"ש סי' ס"ג סקט"ו ובנ"ד קיימא בחז"א ודמי להא דהמביא גט ואבד שהביא תב"ש שם עכ"ד ולענ"ד כיון שכבר הגיהו הס"ת ויצא בחז"כ הגם שמצאו בו ב' טעיות הוי בחז"כ אף שמקודם הי' בו הרבה טעותים /טעויות/ וראי' מדברי המג"א סוסי' תס"ה דאף שהי' הקש מלא גרעינים מ"מ אחר שדשוהו הוי בחזה"ת עד שימצא בו ג' וה"נ בזה ואף דלשי' כמ"פ קיי"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ז"א דהא לשי'

93. שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן פד ד"ה ומה שכ'
שו"מ מהד"ג ח"א סי' /חסר הסי' במקור/ יעו"ש בזה - וז"ז אין פנאי להאריך - +(ומ"ש נכדי הרב מו"ה משה נ"י בהג"ה מהמל"מ פ"ב מחו"מ לק"מ דהכא לא אמר המגיה שמצא טעות א' אלא סתם שיש בו טעותים).+

94. שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן קסו ד"ה מכתבו הגיעני
לא אתרע חזקתו בדבר הפוסל בדיעבד כמ"ש בתשו' חוט השני סי' ל"ד דבחשוד על דבר האסור לכתחלה אינו חשוד להחמור ממנו ואסור גם בדיעבד ע"ש. ומ"ש רו"מ מהא דאהע"ז סי' קמ"א דבנמצא טעותים /טעויות/ בהרשאה חיישי' שמא אין הב"ד בקיאים בדיני גיטין אין מזה ראי' לנ"ד דשא"ה דהוי דבר שבערוה ואתחזק איסור א"א ואמרי' סמל"ח =סמוך מיעוטא לחזקה= כדאי' בגיטין דף ב' משא"כ בנ"ד

95. שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן קו ד"ה מכתבו הגיעני
הנשואין ואטו נשי ד"ג =דיני גמרי=. ג"ז תמוה דאדרבא לפי שלא ידעו הדין יטעו לומר כן כי מסברא הוא כן וכבר כ' בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"ב דלגבי שאינם בני תורה חיישי' למה שהם עלולים יותר לדמות בטעותים שלהם לפי סברא החיצוניות ובפרט אם יראו שיתירוה מטעם זה יטעו גם אחרות גם שאינם זונות לגמול הבן קודם זמנו וידמו כי מטעם שגמלתו התירוה ולאו כ"ע ד"ג לידע שגזרו חז"ל גם

96. שו"ת מהרש"ם חלק ז סימן קכה ד"ה וע"ד שאלתו (*2)
וע"ד שאלתו במגיה א' שאמר להקהל שמצא בס"ת שלהם המוחזק בכשרות טעותים מתחלת הכתיבה ולא יחפוץ לגלותם זולת אם יתנו לו עשרה רו"כ ונסתפק אם יבדקוהו ע"י מונים אותיות וימצאו טעותים אם נוכל לתלות שהם הם הנה כבר נשאלתי בזה (ח"ה סי' קל"א) יעו"ש מ"ש בזה.

97. שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן קפח ד"ה אשים קנצי
אשים קנצי למלין, ראיתי במכתבו שיש לו עגנ"פ מהמוסרים, ובטח מחמת טירדא בא במכתבו זה לאיזה טעותים, יחלצהו ה' ממיצר וירחיב לו בכל אודותיו ויראו שונאיו ויבושו וקוי ה' יחליפו כח כנפשו ונפש הדו"ש בלונ"ח: הק' אברהם:

98. שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן רו ד"ה עח) ואשר
בשליש ימי' היינו בימים שנגמר צורתו בשליש ממנו ניכר עכ"פ, אבל לח' חדשים שעדיין לא נגמר צורתו מה זה ענין שיהי' הולד ניכר עי"ז קודם, ולא חשוד רבינו ז"ל לטעות בזה, אך בלא"ה ניכר כמה טעותים בלשון. ולפי הדין דבריו נכונים מאד, שזה ודאי טעות ברור כי בזמה"ז שכתב הרמ"א להתיר משום שיולדת למקוטעין, והיינו שלעולם הוולד נגמר בתחילת תשיעי ואף אם יולדת לבסוף תשיעי הי' גמר

99. שו"ת מגן שאול סימן קסז ד"ה תשובת הגאון
לחוש להמסדר כי הוא הדיוט, לפי שעכ"פ הוא מורה ורב במקצת, ובפרט לאותו המסדר אשר מעכ"ת מכירו ויודעו מכבר שאינו הדיוט. אבל תקנתם קלקלתם, שאדרבה אם הוא כבר מסודר ובכ"ז נמצא טעותים רבים, א"כ אין לתלות וכו' וכו', ואיך נשמע כזאת אשר יחתום לדייני קיום ההרשאה עדי הגט בעצמם, ומתורת ק"ו, ומה יועיל לנו ק"ו וג"ש וכל המדות, סוף סוף הרי הם מעידים על עצמן, ומי המריצו

100. שו"ת שבט סופר אורח חיים סימן כד ד"ה ומה שכתב (*3)
בהאי שתא מתחילין השאלה בלילה ששייך לדידן ליום וי"ו ולדידהו ליום ה' וביום ה' הוא ד' דעצעמבער וגם הלילה להם הוא עוד ד' דעצעמבער ועולה החשבון יפה ומצוה לפרסם הטעות, ומצאתי עוד כמה טעותים בלוחות שונות אשר הביא לפני המדפיס פה ורבו המכשלות על ידי טעותים גדולים וכבר פרסמתי הדבר ועוררתי על הטעותים גם בענין מועדות במכתבי עתים שיזהרו מלקנות אותם

101. שו"ת דברי מלכיאל חלק א סימן מז ד"ה ה) ולפום
לה בש"ס מ"ו ע"א כיתונא דוורדא דמנחא בה ריאה. ופירש"י מלבוש אדום שהריאה מונחת בו [וקרוב לומר שט"ס וצ"ל עור התחתון של ריאה. מדלא קאמר עור הריאה. ובדפוס זה מצוי בספר הלז טעותים הרבה. יראה בו הרואה]. רק לשון דאסיקת קשה. וצריך לדחוק לפרש שעלה לה ענין כזה שנגלדה. והמראות שחורה ולבינה. נראה כוונתו למראות המותרים כמ"ש רוב הפוסקים וע' בבעה"ע. ואף דבש"ס

102. שו"ת הרי בשמים חלק ג (מהדורא תליתאה) סימן קג ד"ה מכתבו הגיעני
שביד האשה וחתימתו במכתבים הוא לאוויש ולהמסדר הגט בשם נודע שעלייתו לתורה הוא עזיאל לבוש ונכתב בהגט שם המגרש עזיאל לבוש דמתקרי לבוש המכונה לאוויש. וכתב כ"ת שיש בזה ג' טעותים, הא' במה שכת' עזיאל חסר ואו, ב' במה שכתב על שם החתימ' המכונה, ג' כיון שנכתב בתחלה דמתקרי לבוש בלא אלף המורה על קמץ ואח"כ נכתב המכונה לאוויש הלא יטעה הקורא דהראשון הוא

103. שו"ת זכר יצחק חלק ב סימן כז ד"ה אמנם ברמב"ם
גם לפי מה שכתוב בתוספתא דכל מקום ביצים י"ל דהמים הנובעים הוא מהמי גשמים שנבלעו שם והמה כשאר מי גשמים. אמנם מ"מ על גירסת הרמב"ם יש לסמוך דהתוספתא נמצא בה כמה טעותים, ועוד נראה כיון דברמב"ם הובא דהחופר בצד הנהר הרי זה כמי תמצית שלא פסקו, ובמי תמצית שלא פסקו הדין דמטבילין בהם מים טמאים אף שאין בהם מ' סאה (מקואות פ"א מ"ו), אם כן להרא"ש הנ"ל

104. שו"ת אחיעזר חלק ב - יורה דעה סימן מח ד"ה (ג) ועתה
(ג) ועתה נחזור לענין הקארעקטין דכיון דא"א ללמוד בהן מפני שאינן מסודרים עדיין ומלאים טעותים גרע מס"ת שאינו מוגה דטעונה גניזה אם א"א לתקנה יו"ד סי' רע"ט וכיון דאין קורין בהם לא נתנו להצילן וגם מותר לאבדן ע"י גרמא היכא דמכוון לטובתן ואם כי התשב"ץ סי' ב' ח"ר שדא בי' נרגא וכתב דלא הותר גרם מחיקת השם רק במקום דעומד להמחק ממילא ע"י זיעה ובדבריו יש ליישב מה

105. שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן סו ד"ה ע"ד ששאל
סתומה וכן בס' מאורי אור בחלק קן טהור (במהד"ב לאו"ח דף קנ"ו ע"א וכן בסופו במאמר סיומא דפרשיות) להה"ג מהר"א ווירמיישא הרעיש ע"ז המציין וכ' שהי' איזו מקרי דרדקי והאריך שם ומראה טעותים רבים בהנדפס בחומשים לפני הבנת המקרא דמסיים באמצע הענין להעולה וכן כיוצא וכן מקובל אצלי מאבותינו הקדושים זצ"ל בכמה מקומות [ועיי' בדב"ת מה"ק אות צ"ח ובנמאו"ח סי' תכ"ח]

106. שו"ת מענה אליהו סימן סח ד"ה והן בעיקר (*2)
והן בעיקר דברי הרמ"א ז"ל, שיש לחוש מטעותים הרבה שנתהוו בגט שמא המסדר הוא הדיוט, אולי יש להקל בזמנינו שאין בקיאין בעצמם בסידורי גיטין כבדורות הקודמים, שהיו מסדרים מלבם ובעל פה, אבל לעת הזאת שהכל ערוך ומסודר בספרים, והרי שולחן והרי תבלין והכל מוכן לסעודה, וכלום חסר אלא סידורו בלבד לסדר הדברים כמו שהן, אולי י"ל דאם גם נתהוו טעותים בגט אין כל כך חשש,

107. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה והנני להשיבו (*2)
והנני להשיבו בעזר החונן דעה בקצרה במה שנוגע לקדושת ס"ת, דהנה מה שחשש רו"מ ע"י ריבוי הטעותים לגרוע חזקת הסופר שלא ידע לכתוב כראוי כמו דחוששין בגט (כמבואר בש"ע אהע"ז (סי' קמא ס"ל וסימן קמב ס"ט), מלבד דגם התם יש מקום עיון ולא בכל מקום החמירו, דהיכא דמורין הדברים שרק ט"ס הוא אין חוששין (יעוין שו"ת צ"צ (סי' קי) ושו"ת עבודת הגרשוני (סימן לח), ובמ"ש הריב"ש

108. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה (ב) והנה
לדבר דאתי מעלמא, ואיך מחזיקין אותו למוטעה ע"י ג' טעיות. וכבר העיר קצת בזה הפרמ"ג בשפ"ד שם (סימן פד ס"ק לב), אלא דמדבריו שם נראה דדוקא אם אין הספר כתיבת יד סופר אחד הוי הטעותים כדבר דאתי מעלמא, ונאמר זה הסופר מוחזק לכתוב בטעות ולא אחר, משא"כ כשהכל כת"י סופר אחד יעו"ש בדבריו הקצרים, אבל לבבי לא כן ידמה דודאי אף אם כולו כתב אחד לא שייך לומר לגבי

109. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה ובהחפשי באוצר (*2)
לזה, ולפ"ז יש ליישב ג"כ הא דס"ת שנמצא בו ג' טעיות משום דהוי גורם המסתבר והקש השכל מחייב ע"ז, דבשעה שהגיה הס"ת הזה היה מוטרד ולבו בל עמו להשגיח בעיון, ולכן בודאי היה לו עוד כמה טעותים השכיחים שלא תיקנם, וע"כ צריך תיקון והג"ה שנית9. ועפ"ז יש מקום לומר דשוב אין ליחוש על ידי הג' טעותים אלו שקרה לו עוד בכתיבה גופיה טעות בחק תוכות וכדומה או שלא כתב האזכרות כראוי,

110. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה (ג) ובעיקר
(פ"ח מהלכות שכירות ה"ה) ובלח"מ שם ובב"י חו"מ (סימן שכב) וסמ"ע שם (ס"ק ז) וט"ז שם12, וע"פ מש"ל יש מקום לפלפל בשיטת הרי"ף והרמב"ם שם. ואכמ"ל דלדינא הדברים פשוטים דמחמת הטעותים שנמצאו לא מגרע רק חזקת הגהתו וצריכין להגיהו פעם שניה, אבל אין גורעין חזקת הסופר והס"ת שיהיה נשאר בפסולו חלילה, ובודאי אחר הג"ה פעם שנית בקדושתה עומדת.

111. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה אבל באמת
ואזיל ומחליף ולא שביק היתרא בטורח כזה ואכיל איסורא, וכש"כ בבדיקת סימנים בשעת שחיטה שהוא טורח קל יותר מטורח החליפין עכ"ל הזהב, יעו"ש ג"כ בבדה"ב ומה"ב, וא"כ הדבר פשוט דבטעותים השכיחים כחק תוכות וכדומה, הנה למחוק חצי האות וכדומה ולתקנו הוי טורח קל יותר מטורח החליפין כמובן, ואמרינן בה לא שביק היתרא וכמ"ש הרשב"א להדיא, (ונפלאתי על הגרעק"א שבאמצע תשובתו

112. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה הן אמת
שלכ"ס אפשר דגם הפרמ"ג מודה, בפרט שכן נראה מבואר מדברי הרשב"א, וכמש"ל. ואפי' אי נימא דגם בס"ת ספיקא היא אי מטרח טרח בתיקונו, מ"מ לפמש"ל (אות ב) דעכ"פ ספיקא היא אי קרה לו טעותים כאלו שאינם נראים לעין, ושכ"כ השב יעקב (סימן ג"ן), א"כ הוי ס"ס דלמא לא אירע לו פסול כזה, ואת"ל דאירע לו דלמא טרח לתקן כיון דלא הוי טרחה מרובה, וכל מ"ש בזה אפילו אם נתפוס

113. שו"ת באר משה סימן לה ד"ה ואף דאיתרע (*2)
ואף דאיתרע לפנינו חזקת קדושת הס"ת דהא נמצאו כמה טעותים הנראים לנו, וכבר כתב הריב"ש בתשובה (סו"ס רפה) דנראה לו להתיר הלכה למעשה למכור הס"ת שנמצא בו איזה טעות כו' דכיון שפסול אין בו קדושת ס"ת, יעו"ש ובב"י או"ח (סי' קנג) ובש"ע שם (ס"ג) וברמ"א יו"ד (סימן רפב סעיף ח"י) וט"ז שם (ס"ק יב), מ"מ (אף דאין בו קדושת ס"ת לענין מכירה) הא עכ"פ טעותים אלו הנראים לנו יש

114. שו"ת עזרת כהן (ענייני אבן העזר) סימן טז ד"ה ולא אכחד
שלקח הסופר המסדר את בנו לעדות, נגד פשטות הדברים בסדר הגט, שהסופר והעדים לא יהיו קרובים זל"ז, אולי יש בזה כמו ריעותא דהרשאה, ששוב צריכין מדינא לחוש על הגט שמא נמצאו בו עוד טעותים. אמת הדבר שאפשר להתנצל עליו, מאחר שבסי' י"ב שם כתב לא יהי' הסופר קרוב לא לאיש ולא לאשה היכא דאפשר, יוכל להיות שחשב זה אז לפי המצב לבלתי אפשר, ודן ק"ו אם על האיש והאשה

115. שו"ת חלקת יעקב חושן משפט סימן א ד"ה ב) ודברי
שדן דעתו כן, אכן אי"א בשום אופן לומר כן וכנ"ל, ובפרט דכל פלפולו יסובב על הא דבר חמא ושם מיירי לאחר שדן, וקרוב לי לומר דלשון בפרט לאו דוקא או אפשר ט"ס כי בתומים שלפני יש כמה טעותים, יהיה איך שיהיה, בדבר ספקו ודאי כן הוא דלהרמב"ם ודאי עפי"ד אסור, וקרוב לי לומר דאף לשארי פוסקים דכל הנו רק ממידת חסידות, בהשבת אבדה דיש קירוב דעת גדול אף לדידהו עפי"ד

116. שו"ת הר צבי אבן העזר סימן קכה ד"ה עובדא הוה
עובדא הוה באשה שנתגרשה בברצלונה, והביאה את גיטה בידה בפתח - תקוה, וכראות הרב דפ"ת את הגט, מצא שעלה בו כולו קמשונים, הרבה נפסקים וטעותים, וכמעט שאין בו תיבה שלמה. יש בו ט"ז שיטין, וזה נוסחו:

117. חזון נחום חלק א סימן יא ד"ה אמנם בעיקר (*2)
ועיין בי"צ יו"ד סי' ס"ג שהביא לזה מדברי הלבוש או"ח סי' י"ב בנפסק חוט א' מקשרו ואח"כ נפסק צד הב' וקשרו כשר ובפ"ת יו"ד סי' רע"ט בשם בני יונה בנמצא טעות בס"ת ותיקנה ואח"כ נמצא עוד ב' טעותים דלא נפסל הס"ת משום ג' טעותים ובאלי' רבה חולק עליו ולא מייתי ממתני' דכלים דאמרו פנ"ח בא לכאן רק דהתם שאני לענין טומאת כלי דתלי' בחשיבות ואין ללמוד מזה לענין דלא תלי'

118. חזון נחום חלק א סימן קטז ד"ה גם מאחר
כתב דכל זה באדם שכותב מיד בפנקס ולא בשוהה בינתים, ובנ"ד הרי העמדת המצבה ומה שרשם בפנקס כפי דברי עצמו הי' אחר איזה זמן משעת קבורה ובפרט שלפי מכתב כ"ת כבר הוחזק הקברן בטעותים ע"כ אין להעמיד עליו, ובכ"ז אחר שהראשון טוען ברי שהעמיד המצבה על מכונו הראוי ודאי דלא נאמן השני להפקיע מחזקתו והיכי דקיימא תיקום:

121. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן ריח ד"ה אך שקשה
הוזכר רק פאה לבד ומסתמא גם בתוספתא זו יש לגרוס כן ובפרט שבתוספתא זו אין הגירסא ברורה שבר"ש איתא לקט ושכחה ופאה ובשט"מ איתא פרט ועוללות ושכחה ופאה חזינן מפורש שיש כאן טעותים לכן אין לחוש מלגרוס שלא כתרוייהו אלא כדמסתבר וכתוספתות הקודמות לגרוס רק פאה לבד.

122. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן צא ד"ה אף שאני
ראוי שבזמננו ליכא מי שיכול לומר ולהדפיס פסקים בלא באור ומקורות, וכבר בקש ממני רשות איזה אינשי מכאן ואמרתי שאיני נותן רשות על זה. וגם נמצא שלא העתיק כראוי ויש כמה דברים בטעותים וכמה דברים שגורמים לטעות שזה עוד גרוע ביותר, וגם להעתיק התשובות ממש פשוט שהוא חסרון גדול ליתן הפסקים לאינשי דעלמא שאינם ת"ח שיבואו לדמות מלתא למלתא ולכן אני מוחה בכל

123. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לח ד"ה וגם משניות
על שפה אחרת. ועיין בהקדמות המעתיקים פירוש משניות של הרמב"ם איך שיראו מלהעתיק פירושו שנכתב בערבית ללשון הקדש שהיה נחוץ מאד, וכ"ש שיש להמתרגמים מעברית לשפת אנגלית שיש לחוש לטעותים, שבשביל זה יש למנוע מזה. ואם אחד יודע בנפשו, וכן מחזיקין חבריו אותו, לבקי גדול בשפת האנגלית ות"ח שבקי טובא בהמשניות, שרוצה להעתיק אין לאסור לו. ואחר כל זה הייתי מיעץ שלא

124. שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן מב ד"ה ואף בדינא
כיון שהיא עצמה נמצאת שם במקום הבעל למה לה לעשות שליח קבלה, וצ"ע איך היה שייך כלל לשגוג בזה. אבל בעובדא זו גם החת"ס מודה שיכולה לעשות שליח קבלה ויפה עשה שם הרב. אך יש איזה טעותים בהנוסח שאין לפוסלם בכך, וכן אף שנכתב גדול והוא נקרא גדיל אין לפסול בשטר הרשאה לשליח הקבלה כיון דידוע שם שזה בעלה וידעו מזה שאשתו של גדיל עשאתו לשליח קבלה לא איכפת לן

125. שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן פב ד"ה ועוד נראה (*2)
נהוג ובקה"ס לא הרגיש עכ"ל, והעולה מהנ"ל דעיקר דינא דג' טעיות דאין קורין בלא מגיה, הוא לאחר שכבר הוגה ע"י מגיה, ומ"מ צריך דוקא ג' טעיות כדי לחייבו להגיה עוה"פ, ולא אמרינן דאף בא' ב' טעותים יהי' חייב להגיה עוה"פ, מטעם שהוחזק שאמר שקר, וגם דבודאי שבהגה הא' מצאו בו כמה טעיות ותקנם, כמו דשכיח אצל הסופרים, ואל"כ הי' צריך לפרש, ומ"מ דוקא בג' טעותים צריכים להגיה עוה"פ

126. שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן קמ ד"ה הנה כבר
לשלישי בלא חליצה, כשזה השלישי חשב שהבנים מבעל השני, שלא ידע שהי' לה עוד בעל קודם, והאשה לא אמרה לו, כי סברה באשר שבעלה השני גידל אותם נחשבו כשלו וא"צ חליצה, הרי חזינן הטעותים הנולדים מחמת גידלם כבניו, ומכש"כ ברואין שמתיחדים באופן האסור היכא דל"ה בניהם, דיגיע לידי עוד מכשולים חמורים כמבואר בדברינו שם).

127. שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן צ ד"ה לדוגמא, המחשב
לדוגמא, המחשב הראה שבס"ת מסוים יש כמה טעותים, מג' טעויות ולמעלה, שעפ"י הלכה במקרה כזה צריכים להגיה את כל הספר תורה, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רע"ט סעי' ג'), ובס' בני יונה ובדע"ק ומקדש מעט שם, ובספר קסת הסופר (סי' י"ט סעי' א') עיי"ש, אם גם בזה יועיל בדיקת המחשב לסמוך ע"ז, שלא יצטרך אח"כ בדיקת סופר, ואחרי העיון באתי לידי מסקנא דאף בכה"ג אפשר לסמוך על

128. שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן קלח ד"ה והוא צריך
לשמה, לא איתרע חזקת כשרות של זה בזה, וע"כ ל"ה כשנים עי"ש, והנה היה אפשר לומר דכ"ז בטעות בעל, היינו בלשמה, דיש לדון אותו באינו בקרא, אבל בשאר דינים, היינו במחובר וכדומה, שאותן טעותים תליא בסופר, דאין כותבין במחובר וכיוצא בזה, וכפי המסקנא סתם ספרא, לא רוב רק סתם, דהוי טפי מרוב, מגמר גמירי, ועי' במהר"ם שי"ף, וא"כ בזה אם יבא הבעל ויערער, הוי השליח כשנים,

129. שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן א ד"ה והגאון בעל
ג"כ עבודתו וברכתו למפרע רצויה בעיני הקב"ה, ותדע לך שהוא כך דאל"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו דמעשים בכל יום שנמצאו ספרי תורות שקורין בהם כמה שנים, וע"י בעל מגיה אומן נפלא נמצאו טעותים שמתחילת עשייתן היה זה הטעות, וכי נימא שכל אלו שקראו בזה הס"ת עד עתה וברכו על קריאת התורה, שברכו ברכה לבטלה ח"ו ולא יצאו ידי קריאת התורה, אלא ודאי מכיון שהסופר שכתב

130. שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן א ד"ה ג) הן (*2)
ג) הן אמנם דעל הראיה שמביא הבעל פרי השדה ממעשים בכל יום שנמצאו ספרי תורות שקורין בהם כמה שנים וע"י בעל מגיה נפלא נמצאו טעותים שמתחילת עשייתם היו טעותים אלה דוכי נימא שכל אלו שקראו בזה הס"ת עד עתה וברכו על קריאת התורה שברכו ברכה לבטלה ח"ו ולא יצאו ידי קריאת התורה? על ראיה זאת יש להנדז ולסתור אותה ולומר דשאני בזה קריאת התורה, וכפי שמצינו

131. שו"ת שבט הלוי תוכן העניינים חלק ט - יורה דעה
סימן רכ בענין ס"ת שנתגלה בו טעותים חמורים מאד אם הסופר אבד דין נאמנות. ב. בענין סופר אחד שעשה תפילין של יד קטנות מפני שטח הקצר של הקיבורית.

132. שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן ב ד"ה ב. וכן
המבואר בשו"ע סי' ל"ב סעיף כ"ג לא נזכר בהל' מזוזה וכתבו הברוך שאמר והב"י בשם הר"י אסכנדרני דה"ה למזוזה. וההבדל בין ס"ת לתו"מ פשוט, כיון דיש בס"ת רבבות אותיות אין להחזיק הס"ת בלי טעותים בלי ההגהה מלבד הסופר, איברא הא פשיטא דאע"ג דעדיף שיבדק ע"י אחרים, מכ"מ גם הסופר ראוי לכך בא"א, והיינו שייחד עצמו להגהה זאת. ועיין בבני יונה בפי' הארוך סוס"י רע"ט כתב נמי

133. שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן ב ד"ה יב. ולדבר (*2)
הוא תיקון גדול, דכידוע שישנם בכל העולם אלפי ואולי רבבות ס"ת שנמצא פעם בהם טעות, ונתיישנו ואין משים עליהם לב, כי אין הסופרים והמגיהים רוצים להטריח לחפש ולמצא, ונשכחו מקומות הטעותים באורך הזמן, וספרים כאלה עומדים בכל מקום בקרן זוית כאבן שאין לו הופכים (ובבית מדרשנו ישנם כעשרה ספרים כאלה) ואין מי שרוצה לפזר הון עצום לתיקון הנ"ל - וע"י קאמפיוטער הזה

134. שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קסו ד"ה אכתוב בקיצור
אכתוב בקיצור, הנה יש לפנינו ב' ספיקות האחד מחמת שפסולים מעיקרא משעת כתיבה מכח הטעותים והזלזול בכתיבה והשני מחמת שנכתבו מכאלה שבודאי פסולים לכתיבה מומרים בורים ופוחזים עיין או"ח סי' ל"ט ויו"ד סי' רפ"א.

135. שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קסח ד"ה והיוצא מכל (*4)
והיוצא מכל זה דפשוט מאד להלכה דצריך לבדוק כל ס"ת שלנו ולהגיהם מן הטעותים בין טעותים גמורים בין מלאים וחסרים, וטעות שנמצא בשעת קרה"ת שאני כנ"ל, וכן עשו מימות עולם, ועוד בר מין דין וכי כל רבוי הטעותים אפשר להטיל על צואר מאמר זה דאין אנו בקיאין וכו', הלא לב יודע דכל רבוי הטעותים אינם באים אלא משכחה או מפשיעת הסופרים, גם במה שברור שכך נכתב ונאמר בסיני

136. שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קסח ד"ה וכל המקיל
וכל המקיל בטעותים בין תפילין ומזוזות בין ס"ת לא חש לקימחי' ועתיד ליתן את הדין. וכל המסייע בידי ישראל לנקות שיבושי ספרי תורה ולהעמיד המסורה על תלה כפי האפשר בדורינו, שכרו מרובה מן השמים, ואשרי לו בזה ובבא.

137. שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קסח ד"ה ואחר זמן
ואחר זמן רב הראה לי ת"ח נ"י - בתשובת גינת ורדים או"ח כלל ב' סי' ו' כתב כדברינו ממש דאין לבנות לענין הטעותים על מאמרם ז"ל שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות וטעמו ונמוקו הי' עמו, וכן כ' במלאכת שמים כלל א' ס"ק ט"ז ודחה שם סברת השאג"א הנ"ל. הכ"ד המדבר למען כבוד קדושת תוה"ק. מצפה לרחמי ה'

138. שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן רכה ד"ה למדנו הלכה
למדנו הלכה למעשה דגם ש"ס ופוסקים בכלל, וכן למדנו דאם הוגהו פעם אחת בדפוס שוב א"צ להגיהם ולחפש אחר טעותים רק כל טעות שנמצא מצוה להגיה, וכן למדנו לענ"ד דיש הבדל בין טעותי ס"ת נ"ך ובין שאר ספרים דבתנ"ך גם טעות שאינו יכול לגרום נפ"מ בהוראה כיון שמחסר עצם קדושת הספר, והוא שינוי בתורה שבכתב הוא בגדר טעות שאסור לשכון באהלו עולה, ועיין מנחות ל' ע"א

139. שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן רכ ד"ה א. זה
א. זה איזה ימים שקבלתי מכתבו בענין ספר שניתן לבדיקת קומפיוטר ונתגלו בו טעותים חמורים מאד, אשר מתוכו יראה שיד שכתבה הספר לא ידעה הלכה והעיר מדברי פ"ת בשם חמודי דניאל יו"ד סוס"י רפ"א שסופר כזה אינו נאמן עוד, הנה החמודי דניאל מדבר מפסול ח"ת אם אינו בקי בזה הגם שאומר שלא עשה כזה אינו נאמן והוא דין מפורש ביו"ד סי' א' לענין שחיטה כיו"ב.

168. שו"ת קנה בשם תוכן העניינים חלק ג
אינו עולה לא עם פי' הגאונים ולא עם הי"מ. ד משער דמקור מוצא הדברים של התרומת הדשן בפי' האחר דרש"י (שהוא כפי' הגאונים) הוא בלשון הסמ"ק כפי שהיה בגירסתם - מבאר דיש הרבה טעותים בספרי הסמ"ק שהיו מעורבבין דברי הגהות סמ"ק בתוך הסמ"ק כפי שמוכח כן בכמה מקומות - באמת לפי הסמ"ק והגהות סמ"ק שלפנינו אין כאן אלא פירוש אחד ברש"י דהלולב כלה בעלה אחד למעלה,

169. שו"ת קנה בשם חלק ד סימן ק ד"ה אמנם יש
גם לאידך גיסא דמכיון דבנידון דידן לא נשתרבב הטעות מחמת חסרון ידיעה, דהיינו חסרון בקיאות בכתיבת השמות, ובאיזה מהאותיות להשתמש להברה זו או להברה זו, ומכח זה נשתרבבו כל מיני טעותים מחמת החלפת האותיות מזו לזו וטעות לעולם חוזר, משא"כ בנידון דידן שהטעות נשתרבב בהחלפת ההברה מקמץ דגושה לפי הברת הליטאים להברת חולם רפויה ומשום הכי הוסיפו באמת אות וואו"ו

172. אור המאיר במדבר מגילת רות ד"ה סוף דבר
בקהל ה', כי להיות בבחינת מדתו תולה תורת האדם ועבודתו, לבנות קומתה בצרופי שמות וכינוים, ועדין לא נתגלו אמיתית הצרופים, עד אחרית הימים תתבוננו בה בינה לא עתה, ולכן יש כמה מיני טעותים בדעות בני אדם, כי זרע דוד אצטריך הכי להיות כסף צרוף ומזוקק, עד שיתברר ויתלבן בתכלית הבירור והזיכוך בימי משיחנו במהרה בימינו, ורומז הכתוב (רות ד, ז) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל

173. ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה יב ד"ה כשאדם הולך
כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים, ולבא לידי רעות גדולות ח"ו. ויש שקלקלו הרבה, כגון הרשעים הגדולים מאד המפורסמים, שהטעו את העולם, והכל הי' ע"י חכמתם ושכלם. ועיקר היהדות הוא, רק לילך בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות. ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהי' שם הש"י. ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו, רק אם יש בזה כבוד השי"ת יעשה, ואם לאו לאו,

174. ליקוטי מוהר"ן תניינא תורה קטז ד"ה וסיפר רבינו
וסיפר רבינו ז"ל זאת. כי הוא ענין נצרך מאד לכמה ענינים שבני אדם נבוכים בהם בטעותים. כי יש טועים סוברים שצריכין להכיר את הצדיק או שאר דבר שבקדושה להכירו בפניו בצלמו ודמותו שיהיה משונה בדמותו ובתנועותיו דייקא. ובאמת לא כן הוא כי הצדיק הוא בדמות וצלם ככל האנשים ואין בו שום שינוי ואעפ"כ הוא ענין אחר לגמרי ושארי בני אדם אינם בדמותו כלל באמת לאמתו כמו שאמר

175. אגרא דכלה בראשית פרשת בראשית ד"ה ובזה פירשנו (*2)
[ברכות לב א], שכתבת הני תרי אתוון רברבין בתורה בכדי שלא יטעו, וכהיום החליפו הד' בר', והנה אם לא חטא האדם לא היה נמשך אחר עץ הדעת טוב ורע לא היו טועים בין רע לטוב ובין טוב לרע, והטעותים הללו נמשך בחטאו, והנה החילוק שבין אח"ד לאח"ר הוא רק הקוץ של הד' שלאחריו, וכן בהיפוך מספר ר' הוא נותר על מספר ד' מנין קו"ץ, וז"ש לו השי"ת אחר החטא וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך,

176. ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים אות ה ד"ה אבל הוא
דבא גואלו הקרוב אליו אחיו ובית אביהו והוציאוהו משם ליקבר בקבר אבותיו. דבאמת גם גופו קדוש לאלהיו אחר התיקון במיתה המכפרת שב לקדושתו שבתולדה. וכל הקלקולים היו רק חטאים קלים וטעותים הנמשכים מחטאים הללו שלאיש כמותו נחשבו לחטא גדול. אבל מכל מקום אחר אשר המית רבים במותו והוציא בלעם מפיהם הרי נתברר דכל חטאיו היו ירידה שלצורך עליה:

177. ר' צדוק הכהן מלובלין - שיחת שדים ד"ה והנה שני
והנה שני שורשים חסד וגבורה דרע בקו יושר הם חכמה ובינה דרע כנ"ל הנמשך מכתר דקליפה. והיינו שני מיני טעותים דעבודה זרה שנתבאר בתיקונים (תיקון ס"ט) כופר בעיקר ומקצץ בנטיעות עיין שם. ונגדם הוא אזהרת אנכי ולא יהיה לך ששמענו מפי הגבורה שהיא היפך חכמה ובינה דרע כידוע חכמה הוא תורה שבכתב ובינה תורה שבעל פה שחכמי ישראל מבינים דבר מתוך דבר מתוך מושכלות

178. ר' צדוק הכהן מלובלין - שיחת שדים ד"ה והם לשורש
והם לשורש שני מיני טעותים הנ"ל אנכי נגד כופר בעיקר דפירשו בתיקונים שם מאן דנטל תשע ספירות בלא מלכות. רצה לומר שאומר לית דין ולית דיין זהו מכחיש במדת מלכותו יתברך שבכל משלה ושליט בעולמו ואנכי אלקיך מנהיגך ומשגיח ועושה כרצונו. ומקצץ בנטיעות. היינו מלכות בלא תשע ספירות היינו אמונת אל אחר הנהגה וממשלה בעולם הזה שאינה נמשכת ממקור חיות העליון יתברך

179. שפת אמת בראשית פרשת וישב שנה תרמד ד"ה בפסוק וימאן
חזיר. רק מה אעשה אבי שבשמים גזר עלי. ואמת שע"י יראת שמים זה זוכין אח"כ למצוא טעמים לבחור בטוב ולמאוס ברע. לכן ע"י וימאן בא לנתינת טעם כי החכמה של האדם הבל. ויש בו כמה טעותים. אבל החכמה והדעת שבא ע"י יראת שמים היא האמת. וז"ש חז"ל כל שיראת חטאו קודמת כו' חכמתו מתקיימת. וכ' הן יראת ה' היא חכמה פי' החכמה הבאה בכח היראה. ויתכן לומר ויאמר אל אשת

180. שם משמואל שמות פרשת כי תשא שנה תרעג
אכיל אשא. ובשבת דיממא זוכין עוד יותר לישוב הדעת שהוא במוח, והוא זכור, והוא עתיקא קדישא מלשון המעתיק הרים, היינו קדושה עליונה שהיתה נעלמת ממנו, ועי"ז מתבטלים כל מיני הסתרות וטעותים המטעים את השכל, והוא כעין המזבח הפנימי ומוציא מיצה"ר שכת"ח נדמה לו: ויש עוד לומר, דהנה איתא בספרים שהארת השבת מתמדת ל"א שעות גמטריא שם אל והוא מחצות היום של ערב שבת

181. אמרי אמת דברים מוצאי יום כיפור שנה תרצ ד"ה איתא (יומא
מתבררת הנקודה הנקיה שחל עליה שם שמים, משכן, בית המקדש, אז הוא בבחינת מה שכתוב (הושע יא ט) בקרבך קדוש ולא צריכים להתענות (עי' תענית יא ב), התענית היא על שנתערב באדם פסולת, טעותים ומכשולים, וגם חטא העגל היה טעות, כל אחד מישראל נשלח לעולם הזה לשליחות אולם מתערבת פסולת ועל זה צריך יסורים, איתא במדרש (בר"ר צח ט) עה"פ (בראשית מט יא) כבס ביין לבושו

182. אמרי אמת סוכות הושענא רבה שנה תרצ ד"ה איתא בירושלמי (*3)
כאליהו וכו' כדוד וכו' כדניאל וכו', כדוד שנאמר (זכריה יב ח) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד, המדרש הרי הוא אמת, בכל נפש ישנה פנימיות וכשאדם טועה ומקלקל הפנימיות נסתרת ולעתיד יתבררו הטעותים כדאיתא במדרש ויחי (בר"ר צח ט) על הפסוק (בראשית מא יא) כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה שזה קאי על מלך המשיח שהוא מחוור להם טעותיהן, המלך המשיח יברר כל הטעותים ואז תתוקן

183. אמרי אמת סוכות ימים אחרונים סוכות שנה תרפח ד"ה שמחת תורה (*2)
כל דור יש לו השבח שלו וכן החסרון שלו, וכתיב (בראשית מט יא) כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה ואיתא במדרש (בר"ר צח ט) שזה נאמר על מלך המשיח, שהוא מחוור להם טעותיהן, לעתיד יתבררו כל הטעותים מכל איש ישראל שבכל דור, איתא (ב"ב טו א, מנחות ל א) וימת שם משה וכו' (דברים לד ה) מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, דמע הוא רמז על דם ענבים סותה, וכתיב אצל דוד המלך


יעבץ
משתמש ותיק
הודעות: 1026
הצטרף: 09 ינואר 2016, 20:50
נתן תודה: 394 פעמים
קיבל תודה: 392 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי יעבץ » 27 יוני 2018, 15:19

שאר לעמו כתב:
זרייר-קטן כתב: ביטוי נוסף טעותי ''מבהיל על הרעיון''....
שמשמעותו מבהיל את הרעיון. וכמו שאמרת נוסע על שבת.

וכן הלאה

אבל בעל תוקע ובעל תפילה זה אחרת. כי בעלים היינו לשון בעלות וחשיבות, ומשום שהוא 'מחזיק בידיו' את התקיעות והתפילה.
בעל תפילה אכן ביטוי נכון. על משקל זה יש לומר בעל תקיעה ובעל קריאה, ועל כך הערתי.


אור זרוע
משתמש ותיק
הודעות: 700
הצטרף: 09 יולי 2017, 16:43
נתן תודה: 215 פעמים
קיבל תודה: 280 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי אור זרוע » 27 יוני 2018, 17:12

הצירוף "בעל מחבר" הוא כינוי עממי לסופר או למחבר ספר (ע"פ אבן שושן), ואכן זה דומה לבעל תקיעה וכדו'. אבל "בעל מחבר ספר..." אכן קצת נשמע מוזר.

סמל אישי של משתמש

דוד ריזל (הפרסומאי)
משתמש ותיק
הודעות: 681
הצטרף: 05 פברואר 2017, 12:10
נתן תודה: 175 פעמים
קיבל תודה: 199 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי דוד ריזל (הפרסומאי) » 27 יוני 2018, 23:29

טעותים זה ניב אידישאי, שלא כ"כ מבדיל בין לשון זכר לנקבה.


שעת השקט
הודעות: 60
הצטרף: 21 נובמבר 2018, 20:02
נתן תודה: 14 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי שעת השקט » 25 דצמבר 2018, 01:43

אברך כתב:וכן הביטוי שמצינו כמ"פ "מלא טעותים" לכאורה הוא טעות, או שאני טועה...
הרב אברך

היינו משתכנעים בקיומו של הביטוי "מלא טעותים" גם עם קצת פחות "טעותים"...


מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 1573
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 140 פעמים
קיבל תודה: 500 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי מבקש אמת » 25 דצמבר 2018, 02:09

מבין ענין כתב:מישהו שאלני השבוע, ולא הייתה לי תשובה. אכן ביטוי מוזר. או שהוא בעל ספר, או שהוא מחבר ספר, מהיכן "בעל מחבר ספר"?? :?:
השואל כיוון בדבריו להערתו של מחבר נחל אשכול על ספר האשכול להראב"ד. במבוא לספרו כתב המחבר בהערה 1b:

"המחברים החדשים מכנים עצמם בשם בעל המחבר. אם בעל נפש אתה תמצא שבעל המחבר איננו המחבר כמו שבעל השור אינו השור ובעל הבור איננו הבור. גם כותבין בעל תוקע ובעל קורא, א"כ איננו התוקע והקורא כי אם אדוניו"


פותח הנושא
מבין ענין
משתמש ותיק
הודעות: 456
הצטרף: 09 אוקטובר 2017, 23:22
נתן תודה: 265 פעמים
קיבל תודה: 116 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי מבין ענין » 25 דצמבר 2018, 09:05

זרייר-קטן כתב:זה ביטוי טעותי כמו שציינו שהוא תרגום מלועזית כמו שהמשנ''ב לדוגמא כותב נוסע ''על'' שבת שזה הטיה מלועזית לעברית...
כך זה כשמנסים לתרגם אחד על אחד משפה אחרת. ע"ע גוגל טרנסלייט...
כמו הביטוי "סובל על הלב".
או הביטוי "המעיל תולה בארון" - תולה את מי?...


חגי פאהן
משתמש ותיק
הודעות: 310
הצטרף: 12 פברואר 2017, 08:00
נתן תודה: 110 פעמים
קיבל תודה: 109 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי חגי פאהן » 05 מרץ 2019, 11:21

"טעותים" אינו טעות גמור, כי הראשונים לימדונו שדבר שאינו יצור חי יכול להפוך את מינו בשעת הדחק. שנים היה קשה לי על בעל המחבר של אחד מסרטי הילדים שבו ישנה "גברת קומקום", כלום אינו יודע שקומקום הוא זכר?! עד שהבנתי שבשפות הלטיניות כהגדרה אין הגדרת מין לחפצים.

אולי "בעל המחבר" הגיע מכך שלמדו שולחן ערוך עם רמ"א, ואמרו "המחבר אומר כך והרמ"א אומר כך", עד שהשתרש ששם הספר הוא "המחבר", ואח"כ קראו למרן הב"י "בעל המחבר", שהרי הוא כתב את ספר "המחבר". ושבשתא וכו'


במבי
משתמש ותיק
הודעות: 722
הצטרף: 10 דצמבר 2018, 22:49
נתן תודה: 316 פעמים
קיבל תודה: 205 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי במבי » 05 מרץ 2019, 21:52

חגי פאהן כתב:
05 מרץ 2019, 11:21
"טעותים" אינו טעות גמור, כי הראשונים לימדונו שדבר שאינו יצור חי יכול להפוך את מינו בשעת הדחק. שנים היה קשה לי על בעל המחבר של אחד מסרטי הילדים שבו ישנה "גברת קומקום", כלום אינו יודע שקומקום הוא זכר?! עד שהבנתי שבשפות הלטיניות כהגדרה אין הגדרת מין לחפצים.

אולי "בעל המחבר" הגיע מכך שלמדו שולחן ערוך עם רמ"א, ואמרו "המחבר אומר כך והרמ"א אומר כך", עד שהשתרש ששם הספר הוא "המחבר", ואח"כ קראו למרן הב"י "בעל המחבר", שהרי הוא כתב את ספר "המחבר". ושבשתא וכו'
מקובל בשם האבן עזרא,
כל שאין בו רוח חיים, זכרהו ונקביהו.


פותח הנושא
מבין ענין
משתמש ותיק
הודעות: 456
הצטרף: 09 אוקטובר 2017, 23:22
נתן תודה: 265 פעמים
קיבל תודה: 116 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי מבין ענין » 11 מרץ 2019, 09:05

במבי כתב:
05 מרץ 2019, 21:52
חגי פאהן כתב:
05 מרץ 2019, 11:21
"טעותים" אינו טעות גמור, כי הראשונים לימדונו שדבר שאינו יצור חי יכול להפוך את מינו בשעת הדחק. שנים היה קשה לי על בעל המחבר של אחד מסרטי הילדים שבו ישנה "גברת קומקום", כלום אינו יודע שקומקום הוא זכר?! עד שהבנתי שבשפות הלטיניות כהגדרה אין הגדרת מין לחפצים.

אולי "בעל המחבר" הגיע מכך שלמדו שולחן ערוך עם רמ"א, ואמרו "המחבר אומר כך והרמ"א אומר כך", עד שהשתרש ששם הספר הוא "המחבר", ואח"כ קראו למרן הב"י "בעל המחבר", שהרי הוא כתב את ספר "המחבר". ושבשתא וכו'
מקובל בשם האבן עזרא,
כל שאין בו רוח חיים, זכרהו ונקביהו.
ואף על פי כן למעשה אין הדבר כן [ראשונים ואחרונים מעולם דקדקו אחר לשון זכר ונקבה ובמקרא, ונתנו יישובים כשמצאו דברים מוקשים].
בד"כ משתמשים בראב"ע כלימוד זכות כשמישהו לא הולך לפי הכללים...


לבי במערב
הודעות: 38
הצטרף: 28 נובמבר 2017, 03:37
נתן תודה: 22 פעמים
קיבל תודה: 2 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מהיכן לקוח הביטוי המוזר "בעל מחבר ספר"?? [בעמח"ס]

שליחה על ידי לבי במערב » 07 מאי 2019, 18:27

דרך אגב, מצוי גם בעהמח"ס [=בעל המחבר ספר].

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] | 3 אורחים