גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 04 יולי 2018, 20:49

שלום לכולם,
שמי יעקב סינואני. חדש בפורום.
מאוד שמח שיצרו כאן מקום לדון בנושאים תורניים ולהעלות שאלות וספקות ולדון בהם בענייניות. ישר כח למקימי הפורום.
חשבתי לשתף אתכם במאמר שכתבתי בנושא גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה. המאמר דן בפן ההלכתי של הסוגיא ומשתדל להימנע משיקולי הנהגה והשקפה ודן האם העוסק בתורה תדיר נפטר בכך מיציאה למלחמה.

המאמר זכה בתחרות כותבי מאמרים של 'מכון משה' של הרב רצון ערוסי שליט"א.
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 747 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 04 יולי 2018, 21:03

לאורך כל המאמר, אתה מעלה עשרות ראיות שציבור הלומדים פטור מחובת גיוס על פי התורה, וכך צדדו הגדולים, ואילו מצידכם ולשיטתכם הכל דחוי, קצת מוזר ולא המנע להביע דעה על המאמר, שהגישה וההסקה נובעת מחינוך שונה ולא מהבנת הסוגיא לאמיתה, כפי שאתם מנסים להציג.

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 984
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 176 פעמים
קיבל תודה: 286 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 04 יולי 2018, 21:18

Practic כתב:המאמר דן בפן ההלכתי של הסוגיא ומשתדל להימנע משיקולי הנהגה והשקפה
אין לי איך לפתוח קישורים (אולי תכניס את כל המאמר כמות שהוא?). ולכן אתנצל מראש שלא קראתי את המאמר. ובכל זאת יש לי 2 הערות.
1. הפן ההלכתי והפן ההשקפתי כרוכים זה בזה. ההלכה לעולם לא תחלוק על ההשקפה. וההשקפה לעולם לא תחלוק על ההלכה. אם התוצאה היא מחלוקת בהכרח שיש טעות באחד מהם. או בהלכה או בהשקפה. גם התעלמות מאחד מהם גורמת לתמונה חסרה בהחלט.
2. כתבתי כאן הערה ואחרי קריאה המאמר כולו אני מבין שהיא אינה נכונה. וכבר עמד עליה הרב המחבר שליט"א
3. ברוך הבא לפורום. אברכך במה שאומרים קודם הלימוד "שישמחו בי חברי ואשמח בהם".


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 04 יולי 2018, 21:26

גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה
הקדמה
בפתח המאמר ברצוננו להעיר, שאין המאמר דן בפן ההשקפתי של הסוגיא המסור לדעתם ולהכרעתם של גדולי ישראל בכל דור ודור. כמו כן, אין הוא מתייחס לגיוס לצבא שאינו מתנהל בכל דבריו ע"פ ההלכה, אלא לצבא מתוקן כצבאותיו של בית דוד. המאמר סוקר את המקורות מחז"ל ורבותינו הפוסקים, ומנסה לברר מהי עומק כוונתם בשאלה טעונה זאת.

גיוס בני ישיבות במציאות של פיקוח נפש
כדי למקד את הדיון בהמשך המאמר, יש להעיר הערה נוספת. נראה ברור שבמקרה של פיקוח נפש ממשי, דהיינו, שיש חוסר ניכר בכח אדם כנגד האויב, ואין מי שיאייש את תפקידי ההצלה, בזה גם ת"ח צריכים להתייצב ולהציל. שכשם שמחללים שבת ועוברים על שאר המצוות לצורך פקוח נפש, כך גם יש לבטל תורה לצורך פקוח נפש. וכשם שברור הדבר שהרואה תינוק טובע בנהר וממשיך במשנתו נקרא חסיד שוטה (סוטה כא ע"ב). וכ"כ הציץ אליעזר (ח"ג סי' ט פ"א אות ד): "כי הרי בדרך כלל אין שבט לוי יוצאין בעריכת המלחמות של ישראל עם האומות, וכן לא תלמידי חכמים אשר תורתם אומנתם וייחדו את עצמם לעבודת השם... וכאן מכיון שהשאלה היא להציל נפשות ישראל ויש פקוח נפש באי הגשת ההצלה, אזי מחויבים כל ישראל לצאת ולעזור אם רק יכולים להחזיק בנשק ולהלחם, והיינו אפילו אלו שבדרך כלל אינן עורכין מלחמה עם שאר ישראל, ועוד שלא רק בחול מחויבים בזה, כי אם אפילו בשבת, מכיון שיש בה פקוח נפש". וכן משמע בחזו"א (עירובין ליקוטין סי' ו אות ג) "נראה דהא דתנן דבמלחמת מצוה אפי' חתן מחדרו לא איירי בזמן שצריכין לעזרתם לנצחון המלחמה, דזה פשיטא דבשביל פיקוח נפש והצלת העם כולם חייבין".
לפיכך, כל הדיון שלפנינו עוסק רק באופן שיש כמות סבירה של חיילים להילחם כנגד האויב, ורק השאלה שלפנינו היא, האם ע"פ חז"ל אין הבחנה בין תלמידי חכמים לשאר העם לענין הגיוס, או שמא הם המוצא האחרון.
שבט לוי בגיוס למלחמה
הרמב"ם פטר את שבט לוי מגיוס
כתב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (פרק יג הי"ב): "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך". ובפשטות נראה שדיבר הרמב"ם אף על מלחמת כיבוש הארץ שהיא מלחמת מצוה.
ודנו המפרשים מהו מקור דברי הרמב"ם, והרדב"ז (על אתר) כתב ש"הוא מיושר דעתו וסברתו ז"ל".
והגר"ח שליט"א בדרך אמונה (ס"ק נו) כתב שמקורו בספרי (מטות פסקא קנז): "מה ת"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא להביא את שבטו של לוי", הרי שרק במלחמת מדין יצאו שבט לוי למלחמה, מה שאין כן בשאר המלחמות. אמנם בביה"ל (שם ד"ה לא) העיר הגר"ח שאין זה מוכרח, שיש לומר שהוא בנין אב לכל המלחמות שיוצאים שבט לוי.
ובשו"ת יד אפרים (סי' יא) הביא לכך מקור מפשוטו של מקרא (במדבר א,ב-ג): "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן". ובהמשך (פסוק מז) נאמר: "וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם", ופירשו רשב"ם (שם) והראב"ע (שם פסוק נ) שנפטרו מגיוס לצבא. אמנם קצת קשה לבסס הוראה לדורות מפשוטי המקראות, דמנלן שדין זה נוהג לדורות ובפרט בזמן שלא נוהגת עבודת ביהמ"ק.

בכמה מקורות נראה שלויים וכהנים שרתו בצבא
אמנם מאידך מצאנו כמה מקורות לכך שכן נמצאו כהנים בצבא.
במסכת קידושין (כא ע"ב) נסתפקה הגמרא "כהן מהו ביפת תואר", משמע שהבינה בפשטות שגם כהנים נטלו חלק במלחמה, דמה לו לכהן בבית הקברות, ומה ההו"א לדון בו בהלכה הקשורה לדיני מלחמה. אמנם יש לדחות, שאולי דברה הגמרא באופן שיצא הכהן לקרב מעצמו ללא שזימנו אותו.
אך במשנה בסוטה (מד ע"א) נאמר: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ... רבי יוסי אומר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט". מבואר שהצטוו להפריש מתוך הצבא כהנים עוברי עבירות, ובפשיטות מבואר שהיו שם כהנים.
ובדרך אמונה (בה"ל שם) תירץ בשם גנזי הספרי: "ואם נימא דמשוח מלחמה הולך למלחמה מגזה"כ יש לדחוק לאוקמי כל הני במשוח מלחמה", ואכן זה דחוק, שדרך הגמרא להבדיל בין כהן רגיל לבין משוח ולכנותו בשמו. ועוד שנוסח ההכרזה כולל גם כהן גדול שאינו משמש כמשוח (אם לא שנדחוק לומר שזה המשוח כיהן בעבר ככה"ג), וכל דברי גנזי הספרי חסרים מן הספר.

אין הכרח שבגיבורי דוד היו כהנים
ויש להעיר לכאורה, שכמה מגיבורי דוד היו כהנים ואחד הבולטים שבהם הוא "בניהו בן יהוידע הכהן" (דה"י א כז,ה) שלא מלבד שהיה מגיבורי דוד, אלא אף היה שר צבאו של שלמה.
והגר"ח (שם) הוסיף גם את עירא היאירי שהיה כהן לדוד (שמואל ב כ,כו) ודרשו חז"ל (עירובין סג ע"א) שהיה מעניק לו דוד מתנות כהונה. ובתרגום יהונתן (שם) ייחסו לעירא בן עיקש התקועי שהיה מגיבורי דוד (שם כג,כו).
אמנם יש להעיר שאין הכרח מהתואר 'כהן לדוד' שאכן מדובר על כהן משבט לוי, שהרי נאמר גם על בני דוד (שם ח,יח): "ובני דוד כהנים היו", ובפשטות מדובר על כך שקבלו תפקידי שררה חשובים. ועל עירא היאירי יש לומר שחז"ל שראו בו ככהן, לא יחסוהו לעירא בן עיקש התקועי; ומאידך תרגום יהונתן שיחסו לעירא בן עיקש, לא סבר שהיה כהן כפשוטו, וממילא אין הכרח.

ישוב דברי הרמב"ם
וביישוב דברי הרמב"ם עם המקורות הנ"ל, כתב בהלכות מדינה (ח"ב ש"ג פ"ג): "ובהא סליקנא שאין חובה על שבט לוי להשתתף במלחמה, כי מיועד הוא לתפקידו המיוחד לעבוד עבודת ה'. אבל אם מי שהוא משבט לוי – יחיד או רבים – רוצה להתנדב להשתתף במלחמה הרשות בידו". וכן כתב הדרך אמונה (בה"ל שם) וז"ל: "ונראה דמש"כ רבנו שאין עורכין מלחמה הכונה שאין חייבין לילך למלחמה אבל אם רוצין מעצמן לילך למלחמה רשאין ולא דמי להני שחוזרין מעורכי המלחמה שיש עליהן איסור לילך, כדאי' בספרי. אבל על כהנים ולוים אין איסור לילך, אלא שא"א לכופן; אבל אם רוצים יכולין לילך. לכן לא הביא רבנו דין זה בה' מלכים כי אין זה דין במלחמה רק כאן בכבוד הכהנים והלוים הביאם ובהכי ניחא כל הני".
ביאור היד הפשוטה לדברי הרמב"ם
והיד הפשוטה (יובל שם) ביאר, שגם לדעת הרמב"ם שבט לוי השתתפו במלחמות, ואפילו במלחמת הרשות. שהרי כתב הרמב"ם (יובל פי"ג ה"י) שכל שבט לוי מוזהרים שלא יטלו חלק בשלל המלחמה, והרי אין שלל המלחמה מתחלק אלא בין המלך והחיילים (כמבואר בהל' מלכים פ"ד ה"ט), ואם שבט לוי לא השתתף במלחמות מהיכא תיתי שיטלו חלק בביזה שלא מגיעה להם כלל. ועוד, שהרמב"ם כתב בהמשך (יובל שם הי"א) שבשאר הארצות שאינן א"י, שבט לוי כשאר העם לענין ביזה ונחלה. הרי שהשתתף שבט לוי אף במלחמת הרשות.
לפיכך ביאר, שכוונת הרמב"ם ששבט לוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", שאינם יוצאים כשבט בודד למלחמת כיבוש נחלה כשאר שבטי ישראל שנצטוו לכבוש נחלתם, שמאחר ואין להם נחלה משל עצמם, נפטרו מיציאה למלחמת כיבוש בודדה. אמנם, במלחמה שמשתתפים בה כלל ישראל היו יוצאים.
אמנם לכאורה, עדיין יש מקום לבאר דברי הרמב"ם שמדובר באופן שלויים יצאו מרצונם למלחמה, אך על דרך כלל שבט לוי פטור מן הגיוס.
דעת הרד"ק ששבט לוי השתתף במלחמת מצוה
אמנם ברד"ק מבואר ששבט לוי השתתף במלחמת מצוה, וז"ל (שמואל ב כג,כ): "ואעפ"י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים להלחם באויבי ה' הוא מצוה. כשצוה הקדוש ברוך הוא להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצרות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל. וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל". מדבריו נראה שהיה ברור לו שלא חילקה תורה בין שבט לוי לשאר ישראל לענין יציאה למלחמה, ורק בכהנים שייך לדון האם הותרו לצאת אע"פ שמיטמאים בזה למתים ופשט שמותר מפני שיש בכך מצוה (ועשה דוחה ל"ת).
ובמלחמת הרשות יש לדון האם כהנים פטורים, מאחר שלא הותר להם להיטמא שלא לשם מצוה. אך שאר הלויים נראה מדבריו שחייבים גם במלחמת הרשות.
האברבנאל סובר ששבט לוי פטור מגיוס
כתב האברבנאל (במדבר פרק לא): "והנה לא הלך עמהם איש משבט לוי לפי שהם לא היו יוצאים בצבא ולא היו נוחלים בארץ וגם לא בשלל המלחמה. והנה שלח עמהם לשר הצבא את פנחס שהיה צורר את המדינים כי לא רצה משה לעשות את המלחמה הזאת בעצמו. וכן עשה במלחמת עמלק שלא עשאה בעצמו ולא עם כל ישראל אבל אמר ליהושע משרתו בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". מבואר אפוא שכל שבט לוי לא התגייס למלחמה, ואפילו במלחמת מדין.
סיכום השיטות בגיוס שבט לוי
מבואר אם כן, שנחלקו האחרונים בדעת הרמב"ם האם שבט לוי פטור מן הגיוס. דעת הדרך אמונה וההלכות מדינה, שפטור אף במלחמת מצוה, אלא שיוצאים למלחמה מרצונם. מאידך, דעת היד הפשוטה, שחייבים אף במלחמת הרשות ולא נפטרו אלא ממלחמת כיבוש יחיד.
בדברי הרשב"ם והראב"ע מבואר שנפטרו מצבא המלחמה בהיותם במדבר מפני שנתעסקו במלאכת המשכן, וספק אם לדבריהם האם זוהי הלכה הנוהגת לדורות או שאינה אלא לשעה בהיות בני ישראל במדבר. ובימינו שאין ביהמ"ק קיים ואינם עסוקים במלאכת המקדש נראה לדעתם בפשיטות שחייבים.
בדברי הרד"ק נראה ששבט לוי יצא אף למלחמת הרשות, ויש לדון על הכהנים אם מותרים להיטמא למתים במלחמת הרשות. אך במלחמת מצוה יוצאים אף כהנים. ודעת האברבנאל שפטורים אף ממלחמת מצוה.

תלמידי חכמים כשבט לוי בדברי הרמב"ם
כל המקדש עצמו לה' נחשב ע"פ הרמב"ם לשבט לוי
לאחר דברי הרמב"ם על מעלת שבט לוי, חתם הרמב"ם את ספר זרעים וכתב שאין קדושת שבט הלוי כנחלה המיועדת ליחידים, אלא קדושתה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה לטול יבוא ויטול וז"ל: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם; הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה (עליו השלום) אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
ודבריו אלו של הרמב"ם הוו אבן יסוד לכמה מרבותינו ללמוד שגם תלמידי חכמים שהובדלו מדרכי העולם לעבוד את ה', דינם כשבט לוי ש'אינם עורכין מלחמה כשאר ישראל'. וכ"כ הדרך אמונה (שם ס"ק סא), וההלכות מדינה (שם) והיד אפרים (סי' יא אות ו), וכ"כ הרב שלמה בניזרי במאמרו 'מלחמת מצוה' (עמ' 141).
קשיים על דבריהם
אמנם נראה שקשה מאוד ללמוד משם פטור גמור לת"ח. דממה נפשך, אם פטור מן הצבא הוא כחלק מקדושת לויה (וכפי שכתב הדרך אמונה (ביה"ל שם) שלכן השמיט הרמב"ם הלכה זו מהלכות מלכים, לומר שפטור זה מדין קדושת לויה ולא מדיני מלחמה), הרי ודאי שאינו חל כפשוטו על תלמידי חכמים. וכי מצינו שמותר לת"ח ליטול מעשר ראשון במקום לוי? וכי מצינו שאין לת"ח שהשתתף במלחמה חלק בביזה ובנחלה? ברור אפוא, שדברי הרמב"ם מדברים על הפן הרעיוני, שבל נחשוב שקדושת הלויים בלעדית היא להם. וקשה מאוד להבין מדברי הרמב"ם שנתכוון כמו כן גם לנפק"מ מעשיות. והרי על עצם דבר ששבט הלוי פטור מן הגיוס אנו תמהים מנלן וכל שכן בנידון דידן.
מעבר לכך, מדברי הרמב"ם נראה שכולל בדבריו לאו דווקא ת"ח חכמים מישראל, אלא כל איש ואיש "מכל באי עולם", וקדושתם באה לידי ביטוי לאו דווקא בגדלותם התורנית, אלא בהחלטתם להיבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו כל אחד לפי עניינו. וקשה לומר שכל דברי הרמב"ם מדברים בגוים הבאים להתגייר ונהיו ת"ח.
ולכאורה, זוהי דרכו של הרמב"ם שבכל סיום מספרי היד החזקה מדבר בדברי הגות ומוסר ואינו בא ללמד משם דווקא הלכה למעשה.
דברי הרב בניזרי ודחייתם
וכתב הרב בניזרי (עמ' 143): "במאמר על חובת השויון בשירות הצבאי, טוען ד"ר הרב עו"ד אביעד הכהן שדברי הרמב"ם בהל' שמיטה אינם הלכה למעשה, שכן אלו דברי אגדה שהרמב"ם נוהג לסיים בהם את דבריו בכל נושא... טענה זו היא טענת הבל, וראה שפוסקים רבים העתיקו את לשונו של הרמב"ם מילה במילה הלכה למעשה, והראשון שבהם ספר החינוך (מצוה שמב) וכן ספר בן ידיד (הלכות יובל פי"ג ד"ה והנה) להרב ידידיה שמואל טאריקה, וכן בספר יד המלך (מאמר האמונה והביטחון) לר"א הלוי סגל לנד"א, וכן הר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פר' תצוה) ובעוד מקומות רבים, וכן שו"ת דברי יציב (או"ח סי' רנ) וכן שו"ת יחו"ד (ח"ג סי' עה) ועוד".
ודבריו תמוהים מאוד, שלכאורה אין כל ראיה מן המקורות שהובאו שהפוסקים התייחסו לדברי הרמב"ם הנ"ל כהלכה, אדרבה, נראה מדבריהם שראו זאת לכל היותר כהדרכה.
החינוך העתיק דברי הרמב"ם בנוגע לקדושת הלויים כנימוק מדוע הובדלו משאר העם, ונמשך להעתיק גם סיום דבריו.
גם הפרי צדיק הביא דברי הרמב"ם בהקשר לדרוש חסידי, ובודאי שלא כהלכה למעשה: "ובזמן הזה אף שאין לנו קטורת וכהן, בשבת זוכה כל אחד מישראל כמו במתן תורה שנאמר להם (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכמו שכתב הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש וכו' ".
בספר בן ידיד יישב כיצד דברי הרמב"ם מסתדרים עם דבריו בהל' ת"ת (פ"ג ה"י) שכל העוסק בתורה ופרנסתו על הציבור הרי זה חילל את השם וכו', ובירר מהי הדרכת הרמב"ם האמיתית בנידון זה.
וכן ספר יד המלך במאמר האמונה ובטחון הרי הוא דוגמא מובהקת למי שהשתמש בדברי הרמב"ם כחיזוק ודבר מוסר.
גם הנציב השתמש בדברי הרמב"ם הנ"ל כדי להכריע בשאלה האם עדיף ש"ץ מבוגר או ש"ץ ת"ח צעיר, ובודאי שאין לפנינו כאן דיון הלכתי מובהק אלא שיקול דעת הנהגתי.
וגם היחוה דעת הביא דברי הרמב"ם כהדרכה הנכונה בחינוך, שיש להעדיף את הישיבות שלומדים בהם רק דברי קודש, על פני ישיבות שמערבים בהם גם לימודי חול.
אפשר ללמוד מדברי הרמב"ם שראוי לפטור ת"ח מגיוס
אמנם ניתן בהחלט ללמוד מדברי הרמב"ם שראוי להתייחס לת"ח כשבט לוי גם לענין גיוס לצבא. דזיל בתר טעמא, שכיום הת"ח הם אלו שעומדים לפני ה' ומורים דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים. וראוי לקיים בהם דבריו ש"הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל". עיקרון זה יהא נכון גם כדי לפוטרם מלגייסם למלחמת מצווה כל עוד אינם נצרכים בצורה משמעותית לתועלת המלחמה, ומן הראוי לראותם כמוצא האחרון לגיוס.
אמנם מאחר שאין לכך גדר של הלכה פסוקה, יש לתת משקל גדול לשיקול הדעת, כגון להתחשב בצרכים חברתיים כמניעת המחלוקת, נשיאה בעול עם חבירו, ומאידך יש לדון האם נכון שבחור יבטל מלימודו למשך זמן מרובה וכיו"ב. והדבר מסור להכרעתם של גדולי הדור כפי מה שיורום מן השמים ברוח קדשם לכוון לרצון הבורא בכל דור ודור.
העוסק בתורה פטור ממצוה שניתן לעשותה ע"י אחרים
איתא במו"ק (ט ע"ב): "כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים - ישוו בה, וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה! כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים". ומשמע מהראשונים (רש"י ומאירי) שכאשר המצוה יכולה להיעשות ע"י אחרים לא יפסיק מת"ת מפני שיש בכך ביטול תורה. ורק אם זו מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, מאחר שהלימוד נועד ע"מ לעשות יש לבטל תורה ולקיים המצוה.
ולכאורה דין זה אמור לקבל משנה תוקף כאשר מדובר על צבא בעל כמות סבירה של חיילים, ושמירת עמ"י יכולה להיעשות על ידם גם ללא גיוס ת"ח, ומשמעות גיוס ת"ח לצבא גובל בביטול תורה גדול של חדשים ואולי אף של שנים, ודאי שיש להתחשב בזה כהעדפה לפטור ת"ח מגיוס.
והרי גם במלחמת מצוה מצינו שלא כולם יצאו שלא לצורך, כמבואר ביהושע (ז,ג) שבמלחמת העי הראשונה שהיתה כאמור מלחמת מצוה, ולא עלו על העי רק כשלשת אלפים איש (יהושע ז,ג), והכל לפי הצורך והשעה.
ביאור דברי רב יוסף שגדול ת"ת יותר מהצלת נפשות
איתא במגילה (טז ע"ב): "אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן". אמנם מאידך, הרא"ש בתשובה (כלל ו סי' ב) כתב שיש להקדים מעות צדקה המיועדים להצלת נפשות על פני תלמוד תורה.
ונתקשה בסתירה זו הפרישה (יו"ד סי' רנא ס"ק יג) בשם רבו הרש"ל, ותירץ שהרא"ש דיבר על מציאות שאי אפשר שהצלת הנפשות תיעשה ע"י אחרים, ולכן יש להעדיף הצלת נפשות. ואילו רב יוסף אמורים באופן שהצלת הנפשות יכולה להיעשות ע"י אחרים שבזה ת"ת קודם אף למתן צדקה, והביאו הרב בניזרי (עמ' 107).
אמנם יש להעיר על דברי הפרישה, שלכאורה הרי גם העוסק במצוה פטור מן המצוה, ובפשטות עיקרון זה יהא נכון גם כאשר ניצבת לפני האדם אפשרות של הצלת נפשות שיכולה להיעשות ע"י אחרים, ואם כן, אין לת"ת לענין זה מעלה יותר משאר המצוות.
ונראה שרב יוסף נתכוון לומר שמי שתורתו אומנותו חשוב ומעולה אצל הקב"ה יותר ממי שאומנותו בהצלת נפשות, למרות שברמה המעשית יש להקדים תמיד הצלת נפשות לת"ת (וה"ה לשאר המצוות), וכפי שהוכיח רב יוסף ממרדכי.
מלחמת מצוה ועשיית אנגריא בת"ח
בענין אברהם אבינו שנענש מפני שעשה אנגריא בת"ח
איתא בנדרים (לב ע"א): "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו". והדרך אמונה (בה"ל שם) וההלכות מדינה (שם) והיד אפרים (שם) הוכיחו מדברי הגמרא שאין לגייס ת"ח לצבא, שבכך עושה בהם המנהיג אנגרייא. אמנם נראה שבכה"ג אין ללמוד הלכה מאגדה (ראה רשב"א מגילה טו ע"א ד"ה מה), שאולי הקפיד עליו הקב"ה על כך שביטל חניכיו מתורה וסיכן חייהם במלחמה, רק כדי להציל את לוט שלא היה צדיק. וכן מנלן ש'אסור' לגייס ת"ח, אולי נלמד מכאן שרק אסור לכפות עליהם להתגייס נגד רצונם, אך במקום שהם מוחלים אין בכך בעיה. ואף לסוברים שלמדים הלכה מאגדה במקום שאינה סותרת דברי הש"ס (ראה יבי"א ח"ח אה"ע סי' כא), בנידון דידן שאין המקור מובהק קשה ללמוד ממנו לענ"ד.
במלחמת מצוה שהכל יוצאים בפשיטות גם ת"ח בכלל וכן מוכח ממעשה אסא
מובא בסוטה (מד ע"ב): "בד"א (שיש שאינם יוצאים) - במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". ומלשון זו בפשיטות משמע שגם ת"ח יוצאים למלחמת המצוה, שהרי אפילו חתן בחדר הייחוד עם כלתו יוצאים אע"פ שעוסקים במצוה ופטורים ממצוות אחרות, ואע"פ שחתן דומה למלך (ראה שו"ע יו"ד סי' שמב ס"א; לבוש אה"ע סי' סג ס"א), ואף שבעיני העולם מקובל להסיר מעליו כל אחריות וליתן לו את מלוא ישוב הדעת לשמוח בכלתו. וכל שכן העוסק בתורה שמבטל תלמודו לכל מצוה קלה שא"א לעשותה ע"י אחרים.
וכן משמע מדברי הגמרא (שם י ע"א): "דרש רבא: מפני מה נענש אסא? מפי שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר: והמלך אסא השמיע את כל יהודה. אין נקי - מאי אין נקי? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וכתב הערוך: "וכל שכן ת"ח". הרי שמבואר שת"ח קודמים לגיוס מחתן, ואם במלחמת מצוה חתן יוצא, כ"ש שגם ת"ח. וכיו"ב כתב הקרן אורה (שם מד ע"ב ד"ה והרמב"ם): "ומשמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפי' ת"ח צריכין ליבטל מלימודן".
אמנם, אע"פ שחתנים ות"ח חייבים במלחמת מצוה, נראה מן הסברה, שיש לראותם כמוצא האחרון. שודאי שאין זה מוצדק להוציא מלכתחילה חתן מחדרו כדי לאייש תפקיד שיכל לאיישו חבירו שאינו חתן, וה"ה גם לת"ח שכל שיש מי שיצא למלחמה במקומם יש להוציאו. אך כאשר יש צורך בהם לתועלת המלחמה (ואפשר שאף שאין בכך פקוח נפש), מבואר בגמרא שרובץ עליהם החיוב לצאת.
לימוד תורה בעורף כסיוע ללוחמי המערכה
מקורות שמוכח מהם שעסק התורה תורם להצלחת הלוחמים
בכמה ממקורות חז"ל אנו למדים שראו בת"ת כאמצעי הגנה מרכזי על עם ישראל, וכזכות העיקרית שמסייעת לחיילי הצבא להצליחם בלחימתם. ממקורות אלו ניתן ללמוד על החשיבות היתירה שיש בנתינת אפשרות לבני ישיבות לעסוק בתורה אף על חשבון הלחימה בפועל.
איתא בזהר בהעלותך (קנ ע"א): "ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך מלמד דאשתתפו כחדא דא נפיק ואגח קרבא ודא יתיב ולעי באורייתא, ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא".
וכן בסנהדרין (מט ע"א) "אמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב (שמואל ב ח,טו) "ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא". מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו - משום דיואב על הצבא. ומטעם יואב על הצבא - משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו". וכתב היד רמ"ה (שם ד"ה אמר): "אלמלא יואב שהיה נלחם לדוד לא עסק דוד בתורה, לפי שהיה צריך ליבטל מדברי התורה ולהילחם, אלמא עיקר מלחמתו של דוד על ידי יואב הייתה נעשית, ואלמלא דוד שהיה עוסק בתורה וזכויותיו עומדות לו ליואב במלחמה לא עשה יואב מלחמה". וכן פירש רש"י (ד"ה אילמלא) "אילמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה, אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד".
ועוד שם (צד ע"ב) "והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן", אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו..."
ובמסכת מכות (י ע"א): "א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".
הוכחה מפשוטו של מקרא שהתורה שומרת על עמ"י מפני האויב
בדברי הימים מסופר, שיהושפט הורה ללויים ללמד תורה בקרב העם, וז"ל (יז,ז-ט): "וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו... לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה: וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים: וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם". ומיד לאחר מכן (פס' י-יא) נאמר: "וַיְהִי פַּחַד יְקֹוָק עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט: וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת". משמע מפשוטו של מקרא שמפני שהפיצו עבדי יהושפט תורה בקרב עם ישראל, לא בלבד שהתורה עזרה להם בעת המלחמה, אלא אף הטילה אימה על יושבי הארצות סביב ומנעה מהם לצאת למלחמה עם עמ"י. וכ"כ רש"י (פס' י): "ויהי פחד ה' על כל ממלכות הארצות - בזכות שלמדו תורה".
אין ללמוד מחזקיה המלך שאם כולם יעסקו בתורה לא נצטרך צבא
כתב הרב בניזרי (עמ' 78): "בבית ראשון לא היה לחזקיה צבא בכלל, עד כדי כך שרבשקה שר הצבא המומר של סנחריב הציע בלגלוג לחזקיה אלפיים סוסים כדי שאנשיו ינהלו איתו קרב של ממש. אך לחזקיה לא היו רוכבים ולא לוחמים כלל, כולם בזמנו עסקו במלחמה אחת, והיא מלחמתה של תורה בלבד. ועל זה סמך חזקיה, כשעם ישראל עוסקים בתורה ומקיימים אותה הוא אינו חושש כלל, הוא בוטח בהקב"ה שהוא ינהל את מלחמותינו מול האויב, וכך היה".
אמנם לכאורה יש לדחות הבנתו. ראשית, אין זה נכון שלחזקיה לא היה צבא, שהרי נאמר להדיא בנביא (מלכים ב יח,ח): "הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר". וכנגד סנחריב, נראה בפשיטות שסיבת הדבר שלא יצא נגדו למלחמה והעדיף להשליך יהבו על ה' היה זה מפני שראה שאין זה מעשי לצאת עם צבא קטן כנגד האימפריה הגדולה והבין שהקב"ה אינו חפץ ממנו במצב זה בהשתדלות גשמית אלא רוחנית, אך אילו היתה אפשרות לנצח את המלחמה במערכה רגילה פשיטא שהיה יוצא אליה בצבא לוחמים.
מעבר לכך, מבואר להדיא בקהלת רבה (וילנא, פרשה ט) "ד"א טובה חכמה זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה, מכלי קרב של סנחריב; א"ר לוי שלש גליות הגלה סנחריב פעם ראשונה הגלה שבת ראובן וגד... שלישית בא על יהודה, מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה... למלחמה שנא' ויעש שלח לרב ומגנם ונעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה תהא החרב הזה עוברת על צוארו...". הרי שמבואר שאף כשעלה סנחריב לא שמט ידו חזקיה מההשתדלות הגשמית (ואפשר שהבבלי חולק על המדרש ואכמ"ל).
דחיית הראיה מהמדרש בפרשת מסעי
ויש מביאים ראיה לפטור ת"ח מגיוס מדברי התנחומא (בובר, מטות פיסקא ד): "אלף למטה אלף למטה... שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף שהיו משמרין כליהם, ושנים עשר אלף לתפלה". אמנם לכאורה נראה שאין ממדרש זה ראיה, שאין מבואר במדרש שהיה חיל לומדי תורה, אלא חיל בעלי תפילה. ופעמים רבות שאין ת"ח בעלי תפילה גדולים, וה' קרוב לשוועת עניים ואביונים, אבי יתומים ואלמנות, ושומע תפילת כל פה. ומאחר שאין התפלה נחלת ת"ח בלבד, אלא נחלת כלל ישראל, אין ללמוד מכך שת"ח פטורים מגיוס. מלבד זאת, יצא לפי המדרש שאם ת"ח אכן רוצים להיחשב כחיל תפילה בשעת מלחמה, הרי עליהם יהא להתבטל מעסק התורה ולעסוק כל היום בתפילות ותחנונים. אמנם, יש ממדרש זה ראיה שהפעולה הרוחנית משפיעה על המלחמה הגשמית.
סיכום והלכה למעשה
כפי שבארנו בתחילת דברינו, המאמר עוסק בחיובם של ת"ח להתגייס עם יתר אחיהם לצבא. הבהרנו שאין מדובר על מציאות שאי גיוס ת"ח באה על חשבון פיקוח נפש, שבאופן זה לכו"ע גם ת"ח יוצאים.
במהלך המאמר הערנו שקשה לדמות ת"ח לשבט לוי (בהנחה שפטור מן הגיוס) כהלכה פסוקה אלא שכך ראוי לנהוג. והבאנו את דברי הערוך והקרן אורה שמבואר בדבריהם שת"ח חייבים במלחמת מצוה. ואף על עצם הדימוי לשבט לוי הקשנו שמשנה ובמקרא מצאנו כהנים ולויים בצבא, וכן מבואר ברד"ק, וגם בהבנת דברי הרמב"ם נחלקו הפוסקים.
לפיכך נראה, שמן הדין ת"ח חייבים בגיוס למלחמת מצוה, אלא שמן הראוי לראותם כמוצא האחרון לגיוס, והדבר מסור לשיקול דעתם והכרעתם של גדולי ישראל בכל דור ודור.


נפתולי
משתמש ותיק
הודעות: 206
הצטרף: 03 יולי 2017, 11:54
נתן תודה: 110 פעמים
קיבל תודה: 96 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי נפתולי » 04 יולי 2018, 22:26

בהעתקת המאמר כאן אני רואה כי הושמטה הערה בסוף המאמר, שזה מאד קריטי, וזה מוציא את כל התוכן מכל המאמר וזו ההערה:
וכפי שבארנו, כל המאמר עוסק בצבא ההולך בדרך התורה כצבאותיו של דוד, אך בימינו שהצבא אינו מתנהל ע"פ התורה, ויש בעיות הלכתיות רבות כחילולי שבת שלא לצורך, הוראות פתיחה המנוגדות לתורה, בעיות כשרות וצניעות, אוירה הסוחפת לפריקת עול ועוד, השיקולים אחרים.
יש להוסיף, כי המאמר גם מפספס אחת מהסיבות העיקריות שגדולי ישראל נקטו אחרת, כי לדעתם מלחמות הצבא הישראלי אינם כלל בגדר "מלחמת מצוה", וכידוע דעת רבותינו, אפילו אלה שהכירו במדינה, היה זה רק בדיעבד 'דה פקטו', ופשוט שלא נקטו זאת בגדר מלחמת מצוה כלל וכלל, ואולי להיפך וד"ל.

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 984
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 176 פעמים
קיבל תודה: 286 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 04 יולי 2018, 22:59

עיין בפתיחת המאמר


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 05 יולי 2018, 08:10

הפקדתי שומרים כתב:לאורך כל המאמר, אתה מעלה עשרות ראיות שציבור הלומדים פטור מחובת גיוס על פי התורה, וכך צדדו הגדולים, ואילו מצידכם ולשיטתכם הכל דחוי, קצת מוזר ולא המנע גם מלהביע את דעתי על המאמר, שהגישה וההסקה נובעת מחינוך שונה ולא מהבנת הסוגיא לאמיתה, כפי שאתם מנסים להציג.
לא הכל דחוי, רק אין כאן גדר מוחלט שנוכל להכריז בו שפטורים. וגם אני כתבתי שיש לראותם כמוצא אחרון.

מאוד ישמח אותי אם תמצא במאמר דברים שנובעים מחינוך שונה ולא מהבנת הסוגיא לאמיתה.


זקן ממרא
הודעות: 60
הצטרף: 03 מרץ 2016, 19:36
נתן תודה: 5 פעמים
קיבל תודה: 10 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי זקן ממרא » 05 יולי 2018, 12:24

נפתולי כתב: יש להוסיף, כי המאמר גם מפספס אחת מהסיבות העיקריות שגדולי ישראל נקטו אחרת, כי לדעתם מלחמות הצבא הישראלי אינם כלל בגדר "מלחמת מצוה", וכידוע דעת רבותינו, אפילו אלה שהכירו במדינה, היה זה רק בדיעבד 'דה פקטו', ופשוט שלא נקטו זאת בגדר מלחמת מצוה כלל וכלל, ואולי להיפך וד"ל.
מה ענין שמיטה להר סיני.
מלחמה נגד האויבים היא מלחמת מצוה. אין לזה שייכות להכרה או אי הכרה במדינה.


אלימלך
משתמש ותיק
הודעות: 958
הצטרף: 23 יולי 2017, 17:36
נתן תודה: 110 פעמים
קיבל תודה: 356 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי אלימלך » 05 יולי 2018, 12:58

ב' הערות קטנות בקצרה לפום רהיטא. מש"כ שאברהם לא היה צריך להציל את לוט הרי מסתמא גם אתה יודע שהראי"ה באיגרתו נגד גיוס בני ישיבות כתב שאין לך מלחמת מצוה מזו, ועיין במדרש רבה שהיה בזה קידוש השם. ומש"כ שהערוך אומר וכ"ש ת"ח יש לדחות שהכונה לדייק מ"כל יהודה אין נקי" אפ' חתן כ"ש ת"ח שמרובים ואפ' לקרן אורה יש לחלק בין מלחמת מצוה בכל החוזרים שאין את גדר הפטור ולכן אין נפק"מ אם יש אחרים לבין ת"ח שהאיסור שריר בלי הבדל.
אמנם לדעתי אין לדון בנושא זה בפורום חרדי מכיון שישנם כאלו שמנסים לשכנע לגייס ת"ח רח"ל, ולכן לא ארחיב ואגיב יותר בל"נ ואולי יש לגנוז האשכול.

סמל אישי של משתמש

מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
הודעות: 984
הצטרף: 04 מאי 2018, 17:26
מיקום: בני ברק ישראל
נתן תודה: 176 פעמים
קיבל תודה: 286 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי מכל מלמדי השכלתי » 05 יולי 2018, 14:00

המחבר הדגיש שהדברים לא אמורים כלפי צבא שאינו מתנהג כהלכה. אלא רק על צבא כשל דוד וכד'.
מה הבעיה במאמר כזה בפורום חרדי?


אריך
משתמש ותיק
הודעות: 1158
הצטרף: 28 דצמבר 2015, 09:22
נתן תודה: 108 פעמים
קיבל תודה: 322 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי אריך » 05 יולי 2018, 14:45

זקן ממרא כתב:
נפתולי כתב: יש להוסיף, כי המאמר גם מפספס אחת מהסיבות העיקריות שגדולי ישראל נקטו אחרת, כי לדעתם מלחמות הצבא הישראלי אינם כלל בגדר "מלחמת מצוה", וכידוע דעת רבותינו, אפילו אלה שהכירו במדינה, היה זה רק בדיעבד 'דה פקטו', ופשוט שלא נקטו זאת בגדר מלחמת מצוה כלל וכלל, ואולי להיפך וד"ל.
מה ענין שמיטה להר סיני.
מלחמה נגד האויבים היא מלחמת מצוה. אין לזה שייכות להכרה או אי הכרה במדינה.
נכון מאד.
ויש תשובה של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"א בענין מצות ויד תהיה לך מחוץ למחנה (ובטעות נתנו כותרת "ויתד תהיה לך", וזו מצוה אחרת ועליה לא דן שם), אשר השיב לחיילים במלחמת יוה"כ, ובתוך התשובה נזכר כדבר פשוט, בערך בלשון זו: "ואנן הלא במלחמת מצוה עסקינן".

אלא שהעורכים השמיטו את כל פתיחת התשובה, ואל מי היא מופנית, וראיתי פעם (לא זכור היכן) שהתשובה מופנית כנ"ל. ואיך שיהיה מדובר שם על חיילים בצה"ל, והתשובה של הגרי"ש היתה שפשוט שזו מלחמת מצוה.

והדברים פשוטים.


סופר
משתמש ותיק
הודעות: 486
הצטרף: 04 יולי 2017, 14:00
נתן תודה: 90 פעמים
קיבל תודה: 133 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי סופר » 05 יולי 2018, 15:25

בל המאמרים האלו הם טובים לימים ההם או לימים שאי"ה יהיה בעתיד שיהיה צבא כשר.
אבל בעווה"ר צבא הגנה לישראל הוא לא צבא, אלא מוסד חינוכח ציוני שמיועד להעביר כל סמנמן של יהדות מהמתייצבים בה, רק חלק קטן ושולי בצבא זה ענין המלחמות.
וגם זה כל מטרתם של ראשי המדינה לכפות על הציבור שומרי תורה ומצוות להתגייס לצבא, והכל בכדי לחלן אותם ולעזור להם להשתלב בציבור הישראלי - והכוונה פשוטה שלא נהיה מבודדים מהחילונים אלא נהיה כמוהם.
והדבר מוכח במציאות שאברך וכ"ש בחור שנכנס לצבא ואפילו שתקרא לזה בסיס חרדי, תוך כמה ימים הוא יהפוך ל'ישראלי', ויצא מגדר אברך ירא שמים/חסידי/ בן תורה.
ואנחנו צריכים לומר את זה בפירוש, שאנחנו לא מתגייסים, כי רוצים לכפות עלינו להשתנות מ'אברך בן תורה' ל'גבר ישראלי', ולזה אנחנו לא מוכנים.
לפני כעשר שנים היה הצעה לבנות בבני ברק בניון היי טק גדול שיעבדו שם אברכים חרדים בשביל הצבא, התוכנית היתה שמלבד השומר שיעמוד מחוץ לא יהיה שום סמנמן שמדובר במקום צבאי. אבל הצבא התנגד לכך, והמטרה ברורה !!!

סמל אישי של משתמש

מנהל ג'
מנהל תוכן
הודעות: 8
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 17:48
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 23 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי מנהל ג' » 05 יולי 2018, 22:44

פותח האשכול כבר הצהיר שאין כוונתו הלכה למעשה בצבא היום, רק העניין העקרוני של חיוב ת"ח בצבא.
אבקש להמנע מהעלת תגובות הגוררות את הנושא לדיון אקטואלי על בעיות השעה.


ישראל12345
הודעות: 20
הצטרף: 02 יולי 2018, 03:17
נתן תודה: 4 פעמים
קיבל תודה: 3 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי ישראל12345 » 06 יולי 2018, 03:19

נראה לי, שלהגיד שהלכה שהרמב"ם הזכיר בספר הלכה שלו, היא רק הנהגה, זה דבר שממש א"א לאומרו. וכמובן אין להקשות מה שהקשת שניתן להם מעשר, כי הרמב"ם לא כתב שהם נהפכים ללווים, אלא שיש להם את החלק הזה של בני לוי שה' הוא נחלתם. ולכן לגבי כל הדינים שנובעים מכך, כגון פטור מגיוס, הם כלוויים.
מה שכתבת ש'כל באי עולם של הרמבם הכוונה גם גויים, זה נראה לי ג"כ כמעט שטויות (סליחה) כי הרמב"ם הביא ראיה מדוד המלך, ומנין לו להמציא שגם גויים?
בכל המאמר הארוך לא הבאת את הסוגיה העיקרית שמדברת על הנושא הזה מפורש, בגמ' בב"ב (דף ח.) מבואר, הכל לאגלי גפא וכו' אבל רבנן לא צריכא נטירותא, עיי"ש עוד, שכל דבר שהוא משום שמירה, ת"ח אינם צריכים להשתתף בזה, כי ת"ח אינם זקוקים לשמירה, כי התורה מגינה עליהם
ועיי"ש עוד, ולא אמרן (גם דברים שאינם משום שמירה אלא צורך אחר, שת"ח כן חייבים) אלא דלא נפקי באכלוזא (שאין דורשים מהם לצאת בעצמם, אלא להשתתף בכסף) אבל נפקי באכלוזא פטורים משום שרבנן לאו בני נפקי באכלוזא הם (משום כבודם)
ונפסק כ"ז להדיא ברמב"ם פ"ו מהלכות ת"ת ה"י: 'תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן כדי שלא יתבזו בפני עם הארץ. ואין גובין מהן לבנין החומה ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן' וכו' (לעניין חפירה ובנין כתב רק שלא יוצאין בעצמם, כי זה לא עניין של שמירה, ולכן גובים מהם כסף לצורך כך, אבל לעניין שכר שומרים, וכל דבר שהוא משום שמירה, הם פטורים גם מלשלם כסף. משום שת"ח אינם זקוקים לשמירה.


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 06 יולי 2018, 07:10

קודם כל, תודה רבה על ההערות וההארות!

ברצוני לענות על כמה מהדברים הענייניים שכתבתם.

א) מה שכתב אלימלך "מסתמא גם אתה יודע שהראי"ה באיגרתו נגד גיוס בני ישיבות כתב שאין לך מלחמת מצוה מזו". האמת שלא שמתי לב לזה (אני דווקא חסיד של החזו"א יותר משל הרב קוק). אך מ"מ ודאי שאין לתת לזה משקל הלכתי. מדובר על קודם מתן תורה, ואף אם נאמר שא"א ע"ה קיים כל התורה מ"מ חניכיו ודאי לא קיימו את התורה. וכנ"ל דברי הרשב"א (מגילה טו) "שדברי אגדה הן ואין משיבין עליהן".

ב) לגבי הדיון האם זו מלחמת מצוה או לא, יש קונטרס של הרב בניזרי שמאריך בזה וקובע שאין היום מלחמת מצוה, ולא ברור מהיכן שאב הרמב"ם דבריו שמלחמת מצוה זה לא רק נגד ז' עמים ועמלק אלא גם עזרת ישראל מיד צר. ולענ"ד פשוט כמו שכתב אריך, שמאחר שמדובר כאן על הצלת עם ישראל, ואפי' יחידים ממנו וכיו"ב שוב יש כאן מצוה רבה וחשובה ושם מלחמת מצוה יש לה.

ג) לגבי מה שכתב ישראל 12345, ראשית מה שכתבת "שלהגיד שהלכה שהרמב"ם הזכיר בספר הלה שלו היא רק הנהגה זה דבר שממש א"א לאומרו", לענ"ד אפשר ואפשר, כי דרכו של הרמב"ם לחתום דווקא את ספרי הי"ד בדברי מוסר והתעוררות, ראה לדוגמא הלכות מקוות (פי"א הי"ב), צרעת (פט"ז ה"י) איסורי ביאה (פכ"ב הכ"א) ובעוד מקורות הרבה. אגב, אלו שבדקו את המאמר הם תימנים, תלמידים של מהר"י קאפח שבקי היה ברמב"ם כמו ק"ש וגם הם הסכימו עם ההבנה הזו ברמב"ם.

ד) מה שכתב ישראל 12345 "כל באי עולם של הרמב"ם הכוונה גם גויים, זה נראה לי ג"כ כמעט שטויות, כי הרמב"ם הביא ראיה מדוד המלך, ומנין לו להמציא שגם גויים?". אז לשיטתך, איך אתה מסביר את מה שאמר הרמב"ם 'מכל באי עולם'? אפשר לומר שמדובר על גרים שהתגיירו וכו'.. אבל זה קצת רחוק. ויותר מסתבר כמו שכתבנו בפנים המאמר, שהתכוון לדברי ר' מאיר (ע,ז ג ע"א) שאפי' נכרי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. כנלענ"ד.

ה) מה שכתבת: "בכל המאמר הארוך לא הבאת את הסוגיה העיקרית שמדברת על הנושא הזה מפורש, בגמ' ב"ב ח ע"א... רבנן לא צריכי נטירותא". אכן כתבתי על זה בחלק נוסף שלא פורסם. נכון שאין גובין מהם כסף, אך אם יש מצוה להציל אחרים, גם אם הם עצמם לא צריכים שמירה, עדיין צריכים הם לצאת ולהציל. מלבד זאת יש תשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תשנב) שעתה כן צריכי נטירותא ע"ש.


ישראל12345
הודעות: 20
הצטרף: 02 יולי 2018, 03:17
נתן תודה: 4 פעמים
קיבל תודה: 3 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי ישראל12345 » 06 יולי 2018, 12:45

Practic כתב: ג) לגבי מה שכתב ישראל 12345, ראשית מה שכתבת "שלהגיד שהלכה שהרמב"ם הזכיר בספר הלה שלו היא רק הנהגה זה דבר שממש א"א לאומרו", לענ"ד אפשר ואפשר, כי דרכו של הרמב"ם לחתום דווקא את ספרי הי"ד בדברי מוסר והתעוררות, ראה לדוגמא הלכות מקוות (פי"א הי"ב), צרעת (פט"ז ה"י) איסורי ביאה (פכ"ב הכ"א) ובעוד מקורות הרבה. אגב, אלו שבדקו את המאמר הם תימנים, תלמידים של מהר"י קאפח שבקי היה ברמב"ם כמו ק"ש וגם הם הסכימו עם ההבנה הזו ברמב"ם.

ה) מה שכתבת: "בכל המאמר הארוך לא הבאת את הסוגיה העיקרית שמדברת על הנושא הזה מפורש, בגמ' ב"ב ח ע"א... רבנן לא צריכי נטירותא". אכן כתבתי על זה בחלק נוסף שלא פורסם. נכון שאין גובין מהם כסף, אך אם יש מצוה להציל אחרים, גם אם הם עצמם לא צריכים שמירה, עדיין צריכים הם לצאת ולהציל. מלבד זאת יש תשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תשנב) שעתה כן צריכי נטירותא ע"ש.
אני לא יכול שלא להמנע מלומר שכפי שנראה מתוך הדברים מחבר המאמר סימן את המטרה לומר שבני ישיבות חייבים גיוס, וסביב זה סידר את הסוגיות. בפרט שיש כאן שני רמבמי"ם מפורשים שת"ח פטורים מגיוס, ואחד מהם אתה טוען שהוא 'רק אגדתא' :evil: והשני בכלל השמטת.
מה שאתה כותב שיש מצוה להציל אחרים, אבל בכל זאת הרמב"ם פטר אותם מלשמור, אף ששם זה ג"כ להציל, נכון?
הרדב"ז כלל לא קשור לעניינינו, ואדרבה, כתוב שם הפוך מדבריך, וכדי להוכיח שאתה מסלף דברים, אני יצטט את לשונו: 'שאלת ממני אודיעך דעתי על מחלוקת אשר נפל בירושלם בין הבעלי בתים ובין החכמים על ענין פריעת שומרי השכונה. תשובה כבר ידעת דאמרינן בבבא בתרא אמר רב יהודה הכל לאגלי גפא ואפי' מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא וזה מוסכם לא נפל בו מחלוקת אבל במס המוטל אקרקפתא דגברא הוא דאיכא פלוגתא אם חייבים הצבור לפרוע בעדם או לא וכבר נהגו לשמוע למיקול ופורעין הכל. אבל בנ"ד אפי' האומרים שאין החכמים חייבין לפרוע כסף גלגלתא מודים הם דחייבים החכמים לפרוע בשמירות דבשלמא היכא שהמלך או שר העיר מצוה להניח שומרים בכל שכונה ושכונה או שיצאו הם בעצמם לשמור כל אחד ואחד לילו בכי האי גוונא החכמים פטורים דלא בעו נטירותא ופורעין הבעלי בתים עליהם ואם צריכין לשמור בעצמם יצאו הם ולא החכמים דרבנן לאו בני מיפק באכלוסא נינהו א"נ שאין המלך מצוה ולא כופה אותם ובני העיר צריכים (לשמור) [לשכור] שומרים החכמים פטורים כדכתיבנא. אבל בנ"ד הבעלי בתים אומרים אין אנחנו צריכין שומרים כי עניים אנחנו והחכמים צועקים לאמר תעמידו שומרים והם בעצמם מודים דבעו נטירותא היש מן הדין או כן הסברא שיכופו את הבעלי בתים להעמיד שומרים ולא יסייעו עמהם ולכוף אותם על כיוצא בזה לא אמרה אדם מעולם', עכ"ד. בקיצור, הוא לא אומר שהיום בעי נטירותא, אלא שאם החכמים הם אלו שמבקשים נטירותא, במקרה כזה לא אמרו 'לא בעי נטירותא'
נשמח לקבל 'את החלק השני של המאמר'


זקן ממרא
הודעות: 60
הצטרף: 03 מרץ 2016, 19:36
נתן תודה: 5 פעמים
קיבל תודה: 10 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי זקן ממרא » 06 יולי 2018, 13:53

דברי החתם סופר ח"ו סי' כ"ט

[*]שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן כט
וע"ד עם בני ישראל הנלקחי' לצבא המלחמה למלכיות השתיקה יפה מדבורינו בזה וגדולי ישראל ע"כ יעלימו עין והניחו להם להממונים מקהל לעשות כראות עיניהם לפי הזמן ועת לחשו'
ומ"מ אומר כי גוף ענין דינא דמלכותא להטיל מס על כל עמו להעמיד מהם אנשים לצבא מלחמתו וזה הוא מחק מלכותו ודינו דין וממילא מוטל אקרקפתא דכל מי שראוי לצאת ושאין לו אשה ובני' כפי נימוס וחק מלכותו אך לא אבחורי' למודי תורה שאפי' לא פטרום המלכות בפירוש מ"מ מדין תורה פטורים דאמרי' בפ"ק דב"ב ח' ע"א הכל לכרי' פתייא אפי' רבנן וה"מ דלא נפקי באוכלזא אבל נפקי באוכלזא רבנן לאו בני מיפק באוכלזא נינהו ומכ"ש שהמלכות יר"ה פטרום וכבר כמה פעמי' כשנתתי אטעסט לבני מדינו' פיהם ומעהר"ין שהם לומדים ויצליחו לנהוג ציבור נפטרו מלהעמיד עצמם לצבא וא"כ כל הנוגע בהם נוגע בבבת עין.
ואידך הי' מהראוי שיעמדו עצמם כולם בשוה לפני העדה ויטילו גורל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיכול לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו וכל ישראל מחויבי' לסייעו ויקר פדיון נפשו אבל לאנוס אנשים בלי גורל ולומר שהם פוחזים ורקים אפי' מגלי עריות ומחללי שבת בעיני הוא כגונב נפש ומכרו כי מי נותן זה חליפי זה כיון שחיוב המלכות ופקודתו על כולם בשוה והמוסרו כמוסר לתוא מכמר אפי' מחוי אתיבנא חייב מכ"ש מוסר נפשו ורע ומר יותר כי הטובי' הנאנסי' עוברי' על המצות באונס ולעתים רחוקי' ואלו יעשו ברצון ואנו מדחי' אחר הנופל עפ"ק דקידושין לענין מכר עצמו לנכרים.
אך מה שנמצאים עתה למאות המוכרים עצמם מרצונם וברצי כסף ולכן אף על גב דהמה גריעי מכולהי שהרי בשאט נפשם מתנים לחלל שבתות ולאכול איסורים מ"מ כיון דשכיחי טובא ולא הוה כתרי עיברא נהרי ואם אין קהלה זו קונהו ימכור עצמו במקום אחר א"כ קלקלתם בעו"ה תקנה קצת וכן עשו בכל גלילותינו והוא כעין בחירת הרע במיעוטו והנה קצרתי מאוד כי אין ראוי להאריך בענין זה כמובן וה' הטוב יתן כל טוב כנפשו הטהורה ונפש א"ר דש"ת. פ"ב נגהי ליום ד' כ"ה סיון תק"צ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 747 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 06 יולי 2018, 17:21

ישראל12345 כתב:
Practic כתב: ג) לגבי מה שכתב ישראל 12345, ראשית מה שכתבת "שלהגיד שהלכה שהרמב"ם הזכיר בספר הלה שלו היא רק הנהגה זה דבר שממש א"א לאומרו", לענ"ד אפשר ואפשר, כי דרכו של הרמב"ם לחתום דווקא את ספרי הי"ד בדברי מוסר והתעוררות, ראה לדוגמא הלכות מקוות (פי"א הי"ב), צרעת (פט"ז ה"י) איסורי ביאה (פכ"ב הכ"א) ובעוד מקורות הרבה. אגב, אלו שבדקו את המאמר הם תימנים, תלמידים של מהר"י קאפח שבקי היה ברמב"ם כמו ק"ש וגם הם הסכימו עם ההבנה הזו ברמב"ם.

ה) מה שכתבת: "בכל המאמר הארוך לא הבאת את הסוגיה העיקרית שמדברת על הנושא הזה מפורש, בגמ' ב"ב ח ע"א... רבנן לא צריכי נטירותא". אכן כתבתי על זה בחלק נוסף שלא פורסם. נכון שאין גובין מהם כסף, אך אם יש מצוה להציל אחרים, גם אם הם עצמם לא צריכים שמירה, עדיין צריכים הם לצאת ולהציל. מלבד זאת יש תשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תשנב) שעתה כן צריכי נטירותא ע"ש.
אני לא יכול שלא להמנע מלומר שכפי שנראה מתוך הדברים מחבר המאמר סימן את המטרה לומר שבני ישיבות חייבים גיוס, וסביב זה סידר את הסוגיות. בפרט שיש כאן שני רמבמי"ם מפורשים שת"ח פטורים מגיוס, ואחד מהם אתה טוען שהוא 'רק אגדתא' :evil: והשני בכלל השמטת.
מה שאתה כותב שיש מצוה להציל אחרים, אבל בכל זאת הרמב"ם פטר אותם מלשמור, אף ששם זה ג"כ להציל, נכון?
מצוין.
כך גם אני בתגובתי הראשונה, ד' הרמב"ם הללו הם שעמדו לנגד עיני. ובעל המאמר באופן שיטתי, בלי סברא או מקור משכנע דוחה את ד' הרמב"ם היצוקים בצורה לא משכנעת בעליל, ומכאן מה שכתבנו שיש נטייה במאמר לפרש את הדברים ולהסיק כפי החינוך וההשקפה שאוחז הכותב, אבל לא האמת וניתוח הדברים לאשורם, נר לרגליו.


ישראל12345
הודעות: 20
הצטרף: 02 יולי 2018, 03:17
נתן תודה: 4 פעמים
קיבל תודה: 3 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי ישראל12345 » 06 יולי 2018, 18:04

כמובן שאין בכוונתי להוריד בערך סידור הדברים ואסיפתם בצורה יפה מאד. אני מאמין שכשהעלת נושא כזה המטרה הייתה בשביל שיתקיפו......
בכל אופן המסקנה לדעתי אינה נכונה


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 07 יולי 2018, 23:18

מה שרציתי להוכיח מתשובת הרדב"ז הוא ממה שכתב: "ואף על פי שיש טעם אחר כי מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור ומכל מקום מה שכתבתי נראה לי ברור בלי חולק ומכל מקום אם הדבר ברור שגם הבעלי בתים צריכין שמירה ואין טוענים כך אלא כדי שיסייעו החכמים עמהם בזה הדבר ברור שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע אותם אבל אם הם מודים דבעו נטירותא וצועקים לאמר תעמידו שומרים הדבר ברור אצלי דחייבים לסייע עמהם דהודאת בעל דין כמאה עדים והא אמרו דבעי נטירותא וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות והנראה לעניות דעתי כתבתי".

בפשטות ההבנה שלי היא שגם החכמים היום טוענים שבעו נטירותא. אין הכי נמי, יתכן שאני טועה. אך ברור לי לדוגמא שעיר כמו ביתר עילית שנמצאת מעבר לקו ודאי שכל תושביה בעו נטירותא. ולכאורה נטירותא הוא לאו דווקא מפני אויב מבחוץ, אלא גם מפני גנבים כמבואר בגוף דברי הרדב"ז. לפיכך פשיטא לי שכל עיר חרדית רוצה שתהיה בתוכה משטרה, ומי שלא רוצה בטלה דעתו.

ישנה איגרת של הרב זוין זצ"ל שכתב קצת בזלזול כלפי רבנים שרצו לפטור ת"ח מגיוס מטענה שאינם צריכים נטירותא, ונתן כמה דוגמאות שקרו שהערבים פרעו ורצחו בני ישיבות, או שבני ישיבות נמלטו עם שאר אחיהם מפני הערבים ולא השתמשו בסגולה דלא בעו נטירותא, אך מחמת לשונו החריפה איני רוצה להביאה כאן.

מלבד זאת, המאמר שלי דן בעיקר במצב של מלחמת מצוה, ולכאורה הוכחנו שם מדברי הערוך והקרן אורה ש'הכל יוצאים אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה', כולל בתוכו תלמידי חכמים בק"ו כפי שמשמע מדברי הגמרא בסוטה (י ע"א) גבי אסא שהשמיע את כל יהודה. ואם מדובר על מצוה כמו הנחת תפילין, שוב אין סברא לומר שמשום שאינם בעו נטירותא יפטרו משום כך מן המצוה.

[ושאלתי למו"ר הרב אשר וייס שליט"א (איני תלמיד ישיר שלו) בענין זה, מדוע שלא נפטרם מצד מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. וענה לי דשאני מלחמת מצוה שהיא מצוה המוטלת על הרבים, ואפשר במצוות כאלה היחיד חייב גם אם ניתן לעשותה ע"י אחרים (לא כתבתי דבריו במאמר משום שלא מצאתי לו מקור)].

בנוגע להבנת דברי הרמב"ם, לא השתכנעתי מדבריכם, אנא תענו לי בענייניות על מה שכתבתי שם, ואשמח לחזור בי.


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 07 יולי 2018, 23:20

ועתה ברצוני להגיב לכמה מהתגובות הלא ענייניות. ראשית, אני ממש מקבל אותם בשמחה. החוזה הקדוש בהנהגות בזאת זיכרון כותב שהמעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו (ר"ה יז ע"א) זה כפשוטו ממש, אשריכם שאתם מרבים לי את זכויותי! אני אישית גם לא לוקח את דבריכם ברצינות כי אתם מגיבים מתוך בהלה ופחד, ובעיני זו חולשה של מי שתוקף.

העלתי את המאמר משתי סיבות: א) מאחר שאני חדש, רציתי לשתף באיזה משהו שלי, וזה המאמר היחידי שפרסמתי בחיי. ב) חשבתי שהפורום מורכב מאנשים שניתן לדון עמהם בשאלות לגופם של דברים, והייתי שמח לשמוע כיוונים ומקורות נוספים, כפי שזכינו מכמה משתמשים, כמו התשובה של החת"ס. ישר כח!

מה שנטען כלפי שיש לי חינוך מסוים, איני יודע במה מדובר. איני מגדיר עצמי מחובר לחזון הציוני דתי, אני גם אומר תחנון ביום העצמאות (בשמחה), ורואה את עצמי מחובר לגדולי הדור שליט"א. את האמת אומר, שכשהתחלתי בכתיבת המאמר (היה זה במצבע צוק איתן), היה נראה לי ברור שיש פטור גורף, כמ"ש אתם, בשנת תשע"ז עיינתי בדברי שוב וראיתי שהדברים הראשונים שכתבתי אינם מוכרחים.

גם לא נראלי שמסקנותי מרחיקות לכת. הרי כתבתי שבצבא כמו של ימינו שאינו מושתת ע"פ התורה 'השיקולים אחרים', וכוונתי כמו שאומרים כל גדולי הדור שליט"א. רק אמרתי, שאילו היה לנו צבא כשל דוד המלך, שכולו מושתת ע"פ התורה, אזי באופן עקרוני צריכים היו ת"ח להתגייס, אבל גם בזה יש לראותם כמוצא אחרון, משום שלימוד התורה שלהם תורם לשמירת עם ישראל יותר ממה שיועילו בפועל, וכמו שמשמע מדברי הימים ב יז,ז-יא ומעוד מקורות שהבאתי לקראת סוף המאמר.

לא חשבתי שאפיל בדברי אימה ופחד על איזה אנשים, מחילה, אילו הייתי יודע על כך לא הייתי משתף על כך.

מבחינתי ניתן לגנוז את האשכול, הדבר נתון לשיקול דעת המנהלים.


עוד א'
הודעות: 52
הצטרף: 26 מרץ 2018, 22:29
נתן תודה: 8 פעמים
קיבל תודה: 9 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי עוד א' » 07 יולי 2018, 23:39

יש לדון מכיוון שהפטור הוא כשבט לוי א"כ גם לא מגיע נחלה כמו לשבט לוי
וא"כ מחיר למשתכן או מע"מ אפס באמת צריך להיות רק ליוצאי צבא
ובשלמא התקציבים, לא גרע ממעשר ראשון שניתן ללוים חלף עבודתם.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 747 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 08 יולי 2018, 00:18

קטעים מתוך ספר תורתו אומנותו.

התורה מגינה ובזכותה מנצחים
לראשונה ראינו שלימוד התורה מגן על עם ישראל בזמן מלחמה, ושהעמידו לומדי תורה כנגד העמדת לוחמים, היה זה במלחמת מדין, לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל.
בספר במדבר (פרק ל״א) מובא שה' ציוה את משה לנקום במדיין, על האסון שהמיטו על בני ישראל, ממש בכניסתם לארץ ישראל, וז״ל:
א) וידבר ה' אל משה לאמר:
ב) נקם נקמת בני ישאל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך:
ג) וידבר משה אל העם לאמר, החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין:
ד) אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא:
ה) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, שנים עשר אלף חלוצי צבא:
ו) וישלח אתם משה אלף למטה לצבא, אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא,
וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו״.
על הנאמר בפס' ד' ״אלף למטה״ פעמיים, כתב המדרש רבה (במדבר רבה, וילנא,
פרשת מטות פרשה כ״ב סימן ב') שהכוונה לאלף לוחמים, אלף שומרי כלים, ואלף לומדי תורה מכל שבט, וז״ל: ״אלף למטה וגו' - י״א שני אלפים מכל שבט ושבט שלח, וי״א ג׳ אלפים מכל שבט ושבט, י״ב אלף משמרים את כליהם וכו', וי״ב אלף לתפלה, ומנין שכן? שנאמר: ״אלף למטה אלף למטה״ הרי כ״ד אלפים, ״וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה״ - הרי י״ב אחרים, מהו וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה? שהיו נמסרין זוגות זה לזה״.
* דבר דומה לזה שבמלחמה חלק לוחמים וחלק לומדים, ראינו בגמרא במסכת שבועות (דף ל״ה עמוד ב'), ששם דרשה הגמ' על הפסוק בשיר השירים (ח'): ״כרמי שלי לפני האלף לך שלמה״ - שלמה לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו - רבנן״.
רש״י (שם) פירש, וז״ל: ״ומאתים לנוטרים״ כו' - לרבנן, הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם״.
והריטב״א שם (חידושי הריטב״א) פירש ג״כ כרש״י, וז״ל: ״האלף לך שלמה״
לדידיה - פי' לאנפוקינון בקרבא ולמעבד בהון אנגריא, ״ומאתים לנוטרים את פריו רבנן״ וכו', פירוש, למעסק בתורה ושאין עליו עול מלכות [נ״א: למתעסק בתורה שאין כו']״.
* וכן מתבהר ממסכת סנהדרין (דף מ״ט עמוד א') שהיה שילוב מנצח בין הלומדים ללוחמים: ״דאמר רבי אבא בר כהנא: אלמלא דוד - לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב - לא עסק דוד בתורה. דכתיב: (שמואל ב', ח') ״ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא״. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו? משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא? משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו״, כלומר, כדי שיואב יצליח בקרב חייב לומד תורה כנגדו.
* בחומש ויקרא (פרק י״ט כ״ג) מובא: ״וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל״.
על פסוק זה מובא במדרש ויקרא רבה (וילנא, פרשת קדושים פרשה כ״ה, א'), וז״ל: ״וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל״, הה״ד (משלי ג') ״עץ חיים היא למחזיקים בה״ וכו', אמרי רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר, משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, אמר לו אבא מתיירא אני בדרך מהליסטים (שודדים) ובים מפני אפורטין (שודדי ים), מה עשה אביו? נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו, ואמר לו: יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה, אף כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אמור לישראל: בני עסקו בתורה, ואין אתם מתייראים משום אומה״.
* בחומש ויקרא (פרק כ״ו, ג') מובא: ״אם בחקתי תלכו - (פירש״י עפ״י תורת כהנים) - שתהיו עמלים בתורה) - או אז: (ג) ״ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: (ו) ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם: (ז) ורדפתם את איבכם ונפלו לפניכם לחרב״.
* מסכת בבא קמא (דף י״ז עמוד א'): ״א״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי, מאי דכתיב: (ישעיהו ל״ב) אשריכם זורעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור? כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים - אית דאמרי: אויביו נופלים לפניו כיוסף, דכתיב: (דברים ל״ג) בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ״.
* ובתלמוד הירושלמי במסכת חגיגה (פ״א ה״ז): ״תני ר״ש בן יוחאי, אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, מה טעמא? (ירמי' ט', י״א) ״על מה אבדה הארץ, ניצתה כמדבר מבלי עבר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי״.
ושם מסופר שרבי יהודה הנשיא - רבי - שלח את ר' חייא, ר' אסי ור' אמי לעבור בעיירות ארץ ישראל לתקן להם ספרים ומלמדים. הגיעו למקום אחד ולא מצאו שם לא ספר ולא מלמד. אמרו לאנשי העיר: הביאו לנו את שומרי העיר, הלכו והביאו להם חיילים העומדים על המשמר בחומת העיר. אמרו להם: אלו שומרי העיר?! אלו מחריבי העיר! (כלומר כשבוטחים רק בהם יוצא מהם חורבן), אמרו להם אנשי העיר: ומי אלו שומרי העיר? אמרו להם הספרים והמלמדים, שכן כתוב: (תהלים קכ״ז א') ״אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו, אם ה׳ לא ישמור עיר שווא שקד שומר״.
זוהי השקפת התורה במלוא עוזה. לומדי התורה נמצאים בישיבות לא בפטור אלא בזכות, לא ח״ו השתמטות יקרא לזה, כי אם מסירות נפש בשעת מלחמה למען עמידת העם בפני צר ואויב מחוץ. מסירות נפש בשעת שלום למען חוסנו הרוחני, והישארות תוקף סגולתו של עם סגולה בארץ סגולה.
לאחר מלחמת העולם השנייה בה שיכל רבי יוסף כהנמן מפונוביץ זצ״ל את כל בני משפחתו, הגיע לרומא כדי לחלץ ילדים ששהו בכנסיה נוצרית, בבורחם מציפורני החיה הנאצית. בדרכו עבר ליד שער הניצחון של טיטוס, שעליו ישנו עיטור שהקים רשע זה לאחר ניצחונו על עם ישראל בחורבן בית שני. ירד הרב מהרכב ועמד מול השער, ואמר בהאי לישנא: ״טיטוס טיטוס! אתה חושב שניצחת את העם היהודי? צא וראה מה נותר מתרבותך, כולם נמצאים בתוך המוזיאונים, ואילו אני צאצא של אותם עבדים נדכאים הנראים בתבליט, שהם חיים וקיימים בזכות תורתנו הנצחית והקדושה״.
* ובמסכת מכות (דף י' עמוד א') מובא: ״א״ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכ״ב) ״עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם״, מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם - שהיו עוסקים בתורה״.
* בזוהר (כרך ב' שמות פרשת בשלח דף מ״ד עמוד א') מובא: רח״א, ״ימינך ה' נאדרי בכח״, זוהי התורה שמאדירה את הימין, וע״כ ״ימינך ה' תרעץ אויב״. כי אין דבר בעולם שישבור כוחם של עמים עכו״ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה. שכל זמן שישראל עוסקים בתורה מתחזק הימין, ונשבר כוחם ועוזם של העמים עכו״ם. ומשום זה נקראת התורה עוז, כמש״א: ״ה' עוז לעמו יתן״.
* בראשית רבה (וילנא פרשת תולדות פרשה ס״ה): ״הקול קול יעקב״, א״ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות ט״ז): ״וילונו כל העדה״ ״ויבא עמלק״, ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות. א״ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: ״הקול קול יעקב״ - בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו - הידים ידי עשו״.
* מדרש תהלים (בובר מזמור י״ב): ״זהו שאמר הכתוב: ״אבד חסיד מן הארץ״ (מיכה ז', ב'), אדרינוס שחיק עצמות שאל: באיזה זכות אומה זו עמדה? אמרו לו יש בהם חסידים, ויש בהם צדיקים שעמלים בתורה ועוסקין במצוות, מיד גזר והטיל מזה גמסאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה, חדלו מלעסוק בתורה, ועל זה אמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד״. ישנה גירסא בילקוט שמעוני (תהלים רמז תרנ״ו) השונה במעט, וז״ל: ״א״ל יש בה צדיקים, יש בה יגעים בתורה, מיד גזר והטילו מרגזאות (גזירות רעות לאיים על ישראל כדי שיתבטלו מהתורה) על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה״.
הסבר המדרש - כשהגיע אדריאנוס קיסר לארץ ישראל שאל את האסטרטגים שלו, כיצד אומה זו שורדת? כלומר, הוא ראה שכל הקמים על ישראל אבדו, ולא הצליחו לשבור את רוחו של העם, כגון: המצרים, סיסרא, סנחריב, נבוכדנצר ועוד רבים. האסטרטגים שלו לא ציינו ששרידותנו תלויה בנשק, בכוח פיזי או עוצמה גשמית כל שהיא, אלא כוחנו הוא בזכות הצדיקים ולומדי התורה, ואת זה הבינו באימפריה הגדולה ששלטה אז בעולם, שישראל שורדים בדרך על טבעית ושאינה רגילה, מה שבני עמנו היום לצערנו הרב לא משכילים להבין, או מבינים אך אינם רוצה להסכים.
* מסכת סנהדרין (דף צ״ד עמוד ב'): ״והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך, ועלו מעל צוארך, וחובל על מפני שמן״ (ישעיהו י'), אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה״, כלומר, בזכות מה ניצח חזקיה את צבא סנחריב העצום? בזכות התורה הרבה שלמדו אז בזמנו (ראה בהמשך בהרחבה).
* ויקרא רבה (וילנא פרשת בחוקותי פרשה ל״ה): ״תני בשם ר' אלעזר: הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו - סוף שהוא הורג אתכם״. וכן מובא בספרי (דברים פרשת עקב פיסקא מ').
* מסכת כלה רבתי (פרק ב'): ״תאנא בכל יום מלאך יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא לחבל את העולם, ולהפכו לכמות שהיה, אלא כיון שהקדוש ברוך הוא מסתכל בתינוקות של בית רבן, ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות, מיד נהפך כעסו לרחמים״.
* מסכת קידושין (דף פ״ב עמוד א'): ״רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ושאר כל אומנות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי, או לידי זקנה, או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו - הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו״.
* זוהר (כרך ב' שמות פרשת בשלח דף מ״ד עמוד א') - רח״א: ״ימינך ה' נאדרי בכח״, זוהי התורה שמאדירה את הימין, וע״כ ״ימינך ה' תרעץ אויב״. כי אין דבר בעולם שישבור כוחם של עמים עכו״ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה. שכל זמן שישראל עוסקים בתורה מתחזק הימין, ונשבר כוחם ועוזם של העמים עכו״ם. ומשום זה נקראת התורה עוז, כמש״א: ״ה' עוז לעמו יתן״.
* זוהר (כרך ב' שמות פרשת בשלח דף מ״ד עמוד א') ז״ש ״על מה אבדה הארץ״ וגו', ״ויאמר ה': על עזבם את תורתי״, כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה נשבר כוחם ועוזם של כל עובדי ע״ז, ז״ש: ״ימינך ה' תרעץ אויב״. א״ר אלעזר: ודאי כן הוא כמו שלמדנו, שכל זמן שקולם של ישראל נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקול קול יעקב, ואם לא הידיים ידי עשו, וכבר ביארנו.
* ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״(ישעיה א', כ״ז) - בספר טללי אורות (עמ' שס״ח) מובא שרבי יוסף חיים זוננפלד רבה של י־ם מצא רמז נפלא בפסוק זה. ״ציון במשפט תפדה״ (1076) - בגימטריה ״תלמוד ירושלמי״ (1076), ״ושביה בצדקה״ (524) - בגימטריה ״תלמוד בבלי״ (524), ללמדך, שרק בקיום שני התלמודים תפדה ציון מיד הגויים, ולא בחיל ובכוח.
רבי יצחק זאב מבריסק (הגרי״ז) אמר: ״מובטחני שברוח הקודש נאמרה, ולא עוד אלא, שאף ייתכן לומר, שמשום כך קראו גופא לשני התלמודים בשם ״תלמוד בבלי״ ו״תלמוד ירושלמי״.


עונש על ביטול תורה
אלו הרוצים לבטל את בני התורה מלימודם, צריכים לקחת בחשבון את הסיכונים הגדולים לעם ישראל, ולהם עצמם.
* מסכת שבת (דף קי״ט עמוד ב'): ״אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר: (ירמיהו ו') שפך על עולל בחוץ וגו' מה טעם שפך - משום דעולל בחוץ.
* מסכת בבא מציעא (דף פ״ה עמוד א'): ״אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: (ירמיהו ט') מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה, על מה אבדה הארץ? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר (ירמיהו ט'): ״ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם״, אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה״. (רש״י - גילו דעתם שאינה מתנה חשובה להם״).
* ובתלמוד הירושלמי במסכת חגיגה (פ״א ה״ז): ״תני ר״ש בן יוחי, אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, מה טעמא? (ירמי' ט', י״א) ״על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי״.
* זוהר (כרך ב' שמות פרשת בשלח דף מ״ד עמוד א') - ובשעה שישראל אינם עוסקים בתורה, מתחזק השמאל, ומתחזק כוחם של העמים עכו״ם שיונקים מן השמאל, ושולטים עליהם על ישראל, וגוזרים עליהם גזירות שאינם יכולים לעמוד בהם, ועל זה נגלו בני ישראל ונתפזרו בין האומות.
* מסכת נדרים (דף ל״ב עמוד א'): ״אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו, ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת״ח (הר״ן - הוליכן למלחמה), שנאמר: (בראשית י״ד) וירק את חניכיו ילידי ביתו״.
* מסכת סוטה (דף י' עמוד א'): ״דרש רבא: מה נענש אסא? (רש״י - לחלות) מפני שעשה אנגריא (רש״י - עבודת המלך) בתלמידי חכמים, שנאמר: (מלכים א', ט״ו) ״והמלך אסא השמיע את כל יהודה״.
* מסכת סנהדרין (דף ק״ו עמוד א'): ״מאי לשון רפידים? רבי אליעזר אומר: רפידים שמה, רבי יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה, שנאמר: (ירמיהו מ״ז) לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים״.
רש״י - ״מפני רפיון ידיים - של תורה ומצות, והכי נמי רפידים - רפיון ידיים הוא, כלומר, מפני שרפו ידיים מן התורה, בא עליהם עמלק״. (לא שהפסיקו ללמוד תורה, אלא שהייתה כאן רק התרופפות וכבר מצא עמלק מקום לתבוע את אשר הובטח לו ״ופרקת עולו״).
לא רק בני יעקב חיים עם אמונה והבטחה זו, גם עשיו ובניו קיבלו הבטחה כזו מאביהם, שבמידה וישראל יפרקו עול תורה אז הם יוכלו על ישראל, כמובא בספר בראשית (פרק כ״ז, מ'): ״ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד, והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך״. וע״ז מובא במדרש בראשית רבה (וילנא פרשת תולדות פרשה ס״ז): ״א״ר יוסי בר חלפתא, אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו, גזור עליו שמדים ואתה שולט בו״.
* מסכת עירובין (דף ס״ג עמוד ב'): ״דאמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר (יהושע ה'): ״ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא״ וגו', וכתיב: ״ויאמר (לו) [לא] כי אני שר צבא ה' עתה באתי״ וגו'. אמר לו: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. - על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי. מיד: (יהושע ח') ״וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק״.
רש״י - ״הכי קאמר ליה: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, בערב ביטלתם התמיד, ועכשיו שחשיכה אתם מבטלים תלמוד תורה, לפי שהיו עסוקים במלחמה ביום לא היה להן עת לעסוק בתורה אלא בלילה, והדבר מוכיח שעל עסקי תלמוד תורה הוכיחו״.


מעלת לומדי התורה
״אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם, קסטריות (מבצרים) היו מקיפים אותו כדי לשומרו (מדרש במדבר רבה א', ג'), כלומר, כל השפע שיורד לעולם זה בזכות בית המקדש, ולו ידעו זאת אומות העולם היו מציבים שמירה חזקה כדי לשומרו מפני כל צר ואוייב.
על אותו משקל אפשר לומר - לו ידעה מדינת ישראל כמה עוזרות הישיבות לקיומה, חיילים הייתה מעמידה סביב להן, לשמור על התלמידים לבל יבטלו אף רגע אחד מלימודם, כי בנפשו של היישוב הוא. שהרי כל קיום והתפתחות מדינת ישראל לענ״ד הוא בגדר של נס, ודברים כעין אלו שמעתי לפני מספר שנים מראש ממשלת אנגליה גורדון בראון, שאמר: ״שאחד הניסים הגדולים של ה-120 הוא התפתחותה של מדינת ישראל״. כדי שיתרחש נס של הקב״ה צריך עפ״י אמונתנו זכויות (נכון, גם עשייה), והזכות של המדינה, שאותה אני רואה שעמדה למדינת ישראל, היא לומדי התורה לרבבותיהם, שכיום ב״ה כאן הוא מרכז לימוד התורה הגדול ביותר בעולם.
* בגמרא במסכת בבא בתרא (דף ז' עמוד ב') מובא דיון לגבי חומה שבונים אותה מפני האויב, מי צריך לממן אותה, וז״ל: ״רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן (רש״י - רמא דשורא אדרבנן - הטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם). אמר ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב: (תהלים קל״ט) ״אספרם מחול ירבון״, אספרם למאן? אילימא לצדיקים דנפישי מחלא, השתא כולהו ישראל כתיב בהו: (בראשית כ״ב) ״כחול אשר על שפת הים״, צדיקים עצמם מחול ירבון? אלא הכי קאמר: אספרם למעשיהם של צדיקים - מחול ירבון, וק״ו: ומה חול (רש״י - שהוא מועט ממעשיהם של צדיקים) שמועט - מגין על הים (רש״י - והוא לו לחומה), מעשיהם של צדיקים שהם מרובים - לא כל שכן שמגינים עליהם. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה, מאי טעמא לא תימא ליה מהא: (שיר השירים ח') ״אני חומה ושדי כמגדלות״, אני חומה - זו תורה, ושדי כמגדלות - אלו ת״ח (רש״י - אלמא אין צריכין חומה), ור״ל סבר לה כדדרש רבא: (שיר השירים ח') ״אני חומה״ - זו כנסת ישראל, ״ושדי כמגדלות״ - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות״.
* מסכת ברכות (דף ל״ד עמוד ב'): ״אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן - (ישעיהו ס״ד) ״עין לא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו״.
* רמב״ם הלכות שמיטה ויובל (פרק י״ג הלכה י״ב): ״ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל, ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר: ״ברך ה' חילו״, והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר: ״אני חלקך ונחלתך״. (כשבכנסת יקבלו שכל ויבינו שבני הישיבות הם חיילים בצבא ה', אז החייל הזה יקרא עפ״י המלצת הרמב״ם ״חיל ה׳ ״).
הלכה י״ג - ״ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעוה״ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע״ה אומר: ״ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי״.


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 747 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 08 יולי 2018, 00:23

מצאתי חוברת נפלאה, של הרב ש.ב שטורח לתמוך את שיטת רבותינו, על סמך מקורות מהש"ס מדרשים ראשונים ואחרונים בצורה מתומצתת ובהירה.
חוברת תורתו אומנותו.pdf
ראה מש"כ שם בפרק "דעת רבני הציונות הדתית - המזרחי"
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


ישראל12345
הודעות: 20
הצטרף: 02 יולי 2018, 03:17
נתן תודה: 4 פעמים
קיבל תודה: 3 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי ישראל12345 » 08 יולי 2018, 01:29

Practic כתב:מה שרציתי להוכיח מתשובת הרדב"ז הוא ממה שכתב: "ואף על פי שיש טעם אחר כי מסופק אני אם יש עתה מאן דלא בעי נטירותא איני נכנס בחקירה זו עתה כי דברי יעציבו את קצת חכמים ולכן השתיקה טובה מהדבור ומכל מקום מה שכתבתי נראה לי ברור בלי חולק ומכל מקום אם הדבר ברור שגם הבעלי בתים צריכין שמירה ואין טוענים כך אלא כדי שיסייעו החכמים עמהם בזה הדבר ברור שאם החכמים טוענים לא בעיא נטירותא א"נ דשתקו אינם חייבים לסייע אותם אבל אם הם מודים דבעו נטירותא וצועקים לאמר תעמידו שומרים הדבר ברור אצלי דחייבים לסייע עמהם דהודאת בעל דין כמאה עדים והא אמרו דבעי נטירותא וכ"ש במה שאני רואה בירושלם שנתרבה עין הגנבים בשביל החכמים שאין לבושם כלבוש הבעלי בתים ונראין מכובדים יותר מהם וכ"ש שיש בדבר ספק נפשות כאשר הוא מפורסם ואין ראוי שיהיה בדבר התרשלות והנראה לעניות דעתי כתבתי".

בפשטות ההבנה שלי היא שגם החכמים היום טוענים שבעו נטירותא. אין הכי נמי, יתכן שאני טועה. אך ברור לי לדוגמא שעיר כמו ביתר עילית שנמצאת מעבר לקו ודאי שכל תושביה בעו נטירותא. ולכאורה נטירותא הוא לאו דווקא מפני אויב מבחוץ, אלא גם מפני גנבים כמבואר בגוף דברי הרדב"ז. לפיכך פשיטא לי שכל עיר חרדית רוצה שתהיה בתוכה משטרה, ומי שלא רוצה בטלה דעתו.

ישנה איגרת של הרב זוין זצ"ל שכתב קצת בזלזול כלפי רבנים שרצו לפטור ת"ח מגיוס מטענה שאינם צריכים נטירותא, ונתן כמה דוגמאות שקרו שהערבים פרעו ורצחו בני ישיבות, או שבני ישיבות נמלטו עם שאר אחיהם מפני הערבים ולא השתמשו בסגולה דלא בעו נטירותא, אך מחמת לשונו החריפה איני רוצה להביאה
נראה שיש לך שכל הישר, אבל משום מה, כשאתה מגיע למקור שאומר ההפך ממה שאתה טוען, השכל הישר פושט צורה, ואתה עושה הכל בבכדי לסדר את המקור כדבריך. הוא אשר אמרתי, שסימנת את המטרות וסביבם אתה אורג את המאמר.

ברדב"ז כתוב דבר מאד מאד פשוט, שחכמים לא בעו נטירותא זה רק אם הנטירותא היא דרישה של המלך, היא נופלת על שאר האנשים ולא על החכמים, אבל אם החכמים רוצים ומבקשים את הנטירותא, הם אינם יכולים להפיל את התשלום על אחרים, וזה דבר פשוט מאד.

אם זה המאמר היחיד שפרסמת בחייך, זה גופא הקושיה, מי בוחר לפרסם את המאמר היחיד שפרסם בחייו, על כך שתלמידי ישיבה צריכים להתגייס? בשבילי זה אומר דרשני....


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 08 יולי 2018, 06:18

דברי הרב בניזרי ודחייתם

וכתב הרב בניזרי (עמ' 143): "במאמר על חובת השויון בשירות הצבאי, טוען ד"ר הרב עו"ד אביעד הכהן שדברי הרמב"ם בהל' שמיטה אינם הלכה למעשה, שכן אלו דברי אגדה שהרמב"ם נוהג לסיים בהם את דבריו בכל נושא... טענה זו היא טענת הבל, וראה שפוסקים רבים העתיקו את לשונו של הרמב"ם מילה במילה הלכה למעשה, והראשון שבהם ספר החינוך (מצוה שמב) וכן ספר בן ידיד (הלכות יובל פי"ג ד"ה והנה) להרב ידידיה שמואל טאריקה, וכן בספר יד המלך (מאמר האמונה והביטחון) לר"א הלוי סגל לנד"א, וכן הר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פר' תצוה) ובעוד מקומות רבים, וכן שו"ת דברי יציב (או"ח סי' רנ) וכן שו"ת יחו"ד (ח"ג סי' עה) ועוד".

ודבריו תמוהים מאוד, שלכאורה אין כל ראיה מן המקורות שהובאו שהפוסקים התייחסו לדברי הרמב"ם הנ"ל כהלכה, אדרבה, נראה מדבריהם שראו זאת לכל היותר כהדרכה.

החינוך העתיק דברי הרמב"ם בנוגע לקדושת הלויים כנימוק מדוע הובדלו משאר העם, ונמשך להעתיק גם סיום דבריו.

גם הפרי צדיק הביא דברי הרמב"ם בהקשר לדרוש חסידי, ובודאי שלא כהלכה למעשה: "ובזמן הזה אף שאין לנו קטורת וכהן, בשבת זוכה כל אחד מישראל כמו במתן תורה שנאמר להם (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכמו שכתב הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש וכו' ".

בספר בן ידיד יישב כיצד דברי הרמב"ם מסתדרים עם דבריו בהל' ת"ת (פ"ג ה"י) שכל העוסק בתורה ופרנסתו על הציבור הרי זה חילל את השם וכו', ובירר מהי הדרכת הרמב"ם האמיתית בנידון זה.

וכן ספר יד המלך במאמר האמונה ובטחון הרי הוא דוגמא מובהקת למי שהשתמש בדברי הרמב"ם כחיזוק ודבר מוסר.

גם הנציב השתמש בדברי הרמב"ם הנ"ל כדי להכריע בשאלה האם עדיף ש"ץ מבוגר או ש"ץ ת"ח צעיר, ובודאי שאין לפנינו כאן דיון הלכתי מובהק אלא שיקול דעת הנהגתי.

וגם היחוה דעת הביא דברי הרמב"ם כהדרכה הנכונה בחינוך, שיש להעדיף את הישיבות שלומדים בהם רק דברי קודש, על פני ישיבות שמערבים בהם גם לימודי חול.

אין ללמוד מחזקיה המלך שאם כולם יעסקו בתורה לא נצטרך צבא


כתב הרב בניזרי (עמ' 78): "בבית ראשון לא היה לחזקיה צבא בכלל, עד כדי כך שרבשקה שר הצבא המומר של סנחריב הציע בלגלוג לחזקיה אלפיים סוסים כדי שאנשיו ינהלו איתו קרב של ממש. אך לחזקיה לא היו רוכבים ולא לוחמים כלל, כולם בזמנו עסקו במלחמה אחת, והיא מלחמתה של תורה בלבד. ועל זה סמך חזקיה, כשעם ישראל עוסקים בתורה ומקיימים אותה הוא אינו חושש כלל, הוא בוטח בהקב"ה שהוא ינהל את מלחמותינו מול האויב, וכך היה".

אמנם לכאורה יש לדחות הבנתו. ראשית, אין זה נכון שלחזקיה לא היה צבא, שהרי נאמר להדיא בנביא (מלכים ב יח,ח): "הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר". וכנגד סנחריב, נראה בפשיטות שסיבת הדבר שלא יצא נגדו למלחמה והעדיף להשליך יהבו על ה' היה זה מפני שראה שאין זה מעשי לצאת עם צבא קטן כנגד האימפריה הגדולה והבין שהקב"ה אינו חפץ ממנו במצב זה בהשתדלות גשמית אלא רוחנית, אך אילו היתה אפשרות לנצח את המלחמה במערכה רגילה פשיטא שהיה יוצא אליה בצבא לוחמים.

מעבר לכך, מבואר להדיא בקהלת רבה (וילנא, פרשה ט) "ד"א טובה חכמה זו חכמתו של חזקיהו מלך יהודה, מכלי קרב של סנחריב; א"ר לוי שלש גליות הגלה סנחריב פעם ראשונה הגלה שבת ראובן וגד... שלישית בא על יהודה, מיד עמד חזקיה וזיינם כלי זיין מבפנים והלבישם לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה... למלחמה שנא' ויעש שלח לרב ומגנם ונעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה תהא החרב הזה עוברת על צוארו...". הרי שמבואר שאף כשעלה סנחריב לא שמט ידו חזקיה מההשתדלות הגשמית (ואפשר שהבבלי חולק על המדרש ואכמ"ל).

דחיית הראיה מהמדרש בפרשת מסעי

ויש מביאים ראיה לפטור ת"ח מגיוס מדברי התנחומא (בובר, מטות פיסקא ד): "אלף למטה אלף למטה... שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף שהיו משמרין כליהם, ושנים עשר אלף לתפלה". אמנם לכאורה נראה שאין ממדרש זה ראיה, שאין מבואר במדרש שהיה חיל לומדי תורה, אלא חיל בעלי תפילה. ופעמים רבות שאין ת"ח בעלי תפילה גדולים, וה' קרוב לשוועת עניים ואביונים, אבי יתומים ואלמנות, ושומע תפילת כל פה. ומאחר שאין התפלה נחלת ת"ח בלבד, אלא נחלת כלל ישראל, אין ללמוד מכך שת"ח פטורים מגיוס. מלבד זאת, יצא לפי המדרש שאם ת"ח אכן רוצים להיחשב כחיל תפילה בשעת מלחמה, הרי עליהם יהא להתבטל מעסק התורה ולעסוק כל היום בתפילות ותחנונים. אמנם, יש ממדרש זה ראיה שהפעולה הרוחנית משפיעה על המלחמה הגשמית.


יהושע
משתמש ותיק
הודעות: 1157
הצטרף: 07 ספטמבר 2017, 18:07
נתן תודה: 9 פעמים
קיבל תודה: 94 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי יהושע » 25 מרץ 2019, 08:57

אריך כתב:
05 יולי 2018, 14:45
זקן ממרא כתב:
נפתולי כתב: יש להוסיף, כי המאמר גם מפספס אחת מהסיבות העיקריות שגדולי ישראל נקטו אחרת, כי לדעתם מלחמות הצבא הישראלי אינם כלל בגדר "מלחמת מצוה", וכידוע דעת רבותינו, אפילו אלה שהכירו במדינה, היה זה רק בדיעבד 'דה פקטו', ופשוט שלא נקטו זאת בגדר מלחמת מצוה כלל וכלל, ואולי להיפך וד"ל.
מה ענין שמיטה להר סיני.
מלחמה נגד האויבים היא מלחמת מצוה. אין לזה שייכות להכרה או אי הכרה במדינה.
נכון מאד.
ויש תשובה של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"א בענין מצות ויד תהיה לך מחוץ למחנה (ובטעות נתנו כותרת "ויתד תהיה לך", וזו מצוה אחרת ועליה לא דן שם), אשר השיב לחיילים במלחמת יוה"כ, ובתוך התשובה נזכר כדבר פשוט, בערך בלשון זו: "ואנן הלא במלחמת מצוה עסקינן".

אלא שהעורכים השמיטו את כל פתיחת התשובה, ואל מי היא מופנית, וראיתי פעם (לא זכור היכן) שהתשובה מופנית כנ"ל. ואיך שיהיה מדובר שם על חיילים בצה"ל, והתשובה של הגרי"ש היתה שפשוט שזו מלחמת מצוה.

והדברים פשוטים.
אם זה מלחמת מצווה אז מה ההיתר של החרדים עכ״פ אלה שלא לומדים להשטמט?


תיובתא
משתמש ותיק
הודעות: 456
הצטרף: 10 יולי 2017, 20:56
נתן תודה: 169 פעמים
קיבל תודה: 123 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי תיובתא » 25 מרץ 2019, 09:11

יהושע כתב:
25 מרץ 2019, 08:57
אריך כתב:
05 יולי 2018, 14:45
זקן ממרא כתב: מה ענין שמיטה להר סיני.
מלחמה נגד האויבים היא מלחמת מצוה. אין לזה שייכות להכרה או אי הכרה במדינה.
נכון מאד.
ויש תשובה של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"א בענין מצות ויד תהיה לך מחוץ למחנה (ובטעות נתנו כותרת "ויתד תהיה לך", וזו מצוה אחרת ועליה לא דן שם), אשר השיב לחיילים במלחמת יוה"כ, ובתוך התשובה נזכר כדבר פשוט, בערך בלשון זו: "ואנן הלא במלחמת מצוה עסקינן".

אלא שהעורכים השמיטו את כל פתיחת התשובה, ואל מי היא מופנית, וראיתי פעם (לא זכור היכן) שהתשובה מופנית כנ"ל. ואיך שיהיה מדובר שם על חיילים בצה"ל, והתשובה של הגרי"ש היתה שפשוט שזו מלחמת מצוה.

והדברים פשוטים.
אם זה מלחמת מצווה אז מה ההיתר של החרדים עכ״פ אלה שלא לומדים להשטמט?
הצבא אינו מתנהל ע"פ התורה.


פותח הנושא
Practic
הודעות: 86
הצטרף: 03 יולי 2018, 21:18
נתן תודה: 25 פעמים
קיבל תודה: 36 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי Practic » 25 מרץ 2019, 14:13

תיובתא כתב:
25 מרץ 2019, 09:11
יהושע כתב:
25 מרץ 2019, 08:57
אריך כתב:
05 יולי 2018, 14:45

נכון מאד.
ויש תשובה של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"א בענין מצות ויד תהיה לך מחוץ למחנה (ובטעות נתנו כותרת "ויתד תהיה לך", וזו מצוה אחרת ועליה לא דן שם), אשר השיב לחיילים במלחמת יוה"כ, ובתוך התשובה נזכר כדבר פשוט, בערך בלשון זו: "ואנן הלא במלחמת מצוה עסקינן".

אלא שהעורכים השמיטו את כל פתיחת התשובה, ואל מי היא מופנית, וראיתי פעם (לא זכור היכן) שהתשובה מופנית כנ"ל. ואיך שיהיה מדובר שם על חיילים בצה"ל, והתשובה של הגרי"ש היתה שפשוט שזו מלחמת מצוה.

והדברים פשוטים.
אם זה מלחמת מצווה אז מה ההיתר של החרדים עכ״פ אלה שלא לומדים להשטמט?
הצבא אינו מתנהל ע"פ התורה.
איני בטוח שזה שהצבא אינו מנהל לפי תורה מפקיע יציאה למלחמת מצוה. מי אמר שהא בהא תליא? בכל אופן אין כל העם צריך לצאת למלחמת מצוה אלא רק מה שהעם צריך. הרי למלחמת העי לא יצאו בהתחלה אלא אלפים בודדים. ולפיכך מאחר שגיוס לצבא כרוך בביטול תורה גדול יש לראות ת"ח כמוצא אחרון. זה שהצבא אינו מתנהל ע"פ תורה אומר שלא רק ת"ח הם מוצא אחרון אלא כל שומרי המצוות צריכים להישמט מהצבא עד כמה שאפשר.


תיובתא
משתמש ותיק
הודעות: 456
הצטרף: 10 יולי 2017, 20:56
נתן תודה: 169 פעמים
קיבל תודה: 123 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: גיוס בני ישיבות ע"פ ההלכה

שליחה על ידי תיובתא » 25 מרץ 2019, 14:34

Practic כתב:
25 מרץ 2019, 14:13
תיובתא כתב:
25 מרץ 2019, 09:11
יהושע כתב:
25 מרץ 2019, 08:57

אם זה מלחמת מצווה אז מה ההיתר של החרדים עכ״פ אלה שלא לומדים להשטמט?
הצבא אינו מתנהל ע"פ התורה.
איני בטוח שזה שהצבא אינו מנהל לפי תורה מפקיע יציאה למלחמת מצוה. מי אמר שהא בהא תליא? בכל אופן אין כל העם צריך לצאת למלחמת מצוה אלא רק מה שהעם צריך. הרי למלחמת העי לא יצאו בהתחלה אלא אלפים בודדים. ולפיכך מאחר שגיוס לצבא כרוך בביטול תורה גדול יש לראות ת"ח כמוצא אחרון. זה שהצבא אינו מתנהל ע"פ תורה אומר שלא רק ת"ח הם מוצא אחרון אלא כל שומרי המצוות צריכים להישמט מהצבא עד כמה שאפשר.
אשאל שאלה: מותר לנענע ד' מינים, וכדי לקיים מצווה זו, לעבור בדרך על עבירות חמורות? לענ"ד פשוט שאסור והו"ה כאן.
אם אתה רוצה לצאת למלחמת מצווה, שאל את רבך, קח מקל ואבן וצא לעזה, לא במסגרת הצבא פורק העול.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 3 אורחים