בענין הכריעה באמירת ברכו

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פעם ראיתי בשו"ת אור לציון על זה. הוא לא לפני. אבל כמדומה שהוא כותב שמכיון שאין לזה מקור ברור הרי זה בכלל מוסיף על הכריעות ואסור.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מה שראיתי בזה -המנהג נזכר כבר בראשונים, מחזור ויטרי ובספר ארחות חיים ועוד. הביאור הלכה ד"ה הכורע הביא שבספר מגן גבורים נדחק הרבה למצוא טעם למנהג זה, והביה"ל הביא סמך לזה מן הפסוק בדברי הימים (א' פכ"ט) "ויאמר דוד לכל הקהל, ברכו נא את ה' אלהיכם, ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבותיהם, ויקדו וישתחוו לה' ולמלך". ובספר מקור חיים להגאון רבי יאיר בכרך כתב, שבכל הוספת כריעות שלא נזכרו בתלמוד, יש חשש איסור של מוסיף על תקנות חז"ל בכריעות, וכן כתב בספר שלחן טהור, שאין לנהוג במנהגי הכריעות הללו, ובהגהה שם כתב שלא מצינו מקור נכון למנהג זה, ויש שנוהגים לכרוע על פי דברי המקובלים, ולא חששו הפוסקים מפני איסור הוספה על תקנת חז"ל בכריעות בענינים אלו. וראה עוד מש"כ הערוך השלחן סי' קיג ס"ה בזה"ל -אמרו חכמינו ז"ל (לד ב): הכורע בהודאה של ברכת המזון כשאומר "נודה לך...", ובהודאה של הלל כשאומר "הודו לה' כי טוב" – הרי זה מגונה, שאין לכרוע אלא במקום שתיקנו חכמים. ויש בזה שאלה: דאם כן איך אנחנו כורעים באמירתנו "ואנחנו כורעים", ובראש השנה ויום הכיפורים נופלים על פניהם? וכן בעבודת יום הכיפורים. אמנם ביאור הדברים כן הוא: דוודאי במקום שאין שם תקנת חכמינו ז"ל כלל – אין שום חשש בדבר, כמו שכתבתי בענין הכריעה באמצע הברכות בסעיף הקודם. ולכן יש שכורעים גם באמירת "ברכו" ובקדיש.
 

זרייר-קטן

משתמש רגיל
לגבי ברכו בספר שולחן הטהור כותב שעל זה נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה
 

אתה יודוך

משתמש חדש
מקור לסמוך שאין בעי' הלכתית הביא 'הפקדתי שומרים' נכון מהביאור הלכה

השאלה היא מאיפה הגיע המנהג הזה וחשבתי בדיוק במקרה בשבת הזו בענין זה: שאולי המקור למנהג הגיע ממה שכתוב בהלכות קריאת ספר תורה (סימן קל"ט משנ"ב סקי"ט) בשם מג"א יש נוהגין לשחות ולהשתחוות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה. ואולי משום שהיו רגילין לשחות בברכו של עליה לתורה נכנס המנהג לכל ברכו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אתה יודוך אמר:
מקור לסמוך שאין בעי' הלכתית הביא 'הפקדתי שומרים' נכון מהביאור הלכה

השאלה היא מאיפה הגיע המנהג הזה וחשבתי בדיוק במקרה בשבת הזו בענין זה: שאולי המקור למנהג הגיע ממה שכתוב בהלכות קריאת ספר תורה (סימן קל"ט משנ"ב סקי"ט) בשם מג"א יש נוהגין לשחות ולהשתחוות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה. ואולי משום שהיו רגילין לשחות בברכו של עליה לתורה נכנס המנהג לכל ברכו.
רעיון יפה.
אך צריך לבדוק, אם המנהג שמזכיר המגן אברהם, קדום או תופעה שהחלה בסמיכות לזמנו, לאור העובדה שהכריעה בברכו של יוצר מוזכרת כבר בראשונים.
 

אתה יודוך

משתמש חדש
הפקדתי שומרים אמר:
אתה יודוך אמר:
מקור לסמוך שאין בעי' הלכתית הביא 'הפקדתי שומרים' נכון מהביאור הלכה

השאלה היא מאיפה הגיע המנהג הזה וחשבתי בדיוק במקרה בשבת הזו בענין זה: שאולי המקור למנהג הגיע ממה שכתוב בהלכות קריאת ספר תורה (סימן קל"ט משנ"ב סקי"ט) בשם מג"א יש נוהגין לשחות ולהשתחוות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה. ואולי משום שהיו רגילין לשחות בברכו של עליה לתורה נכנס המנהג לכל ברכו.
רעיון יפה.
אך צריך לבדוק, אם המנהג שמזכיר המגן אברהם קדום או תופעה שהחלה בסמיכות לזמנו, לאור העובדה שהכריעה בברכו של יוצר מוזכרת כבר בראשונים.

איזה ראשונים ואיפה?
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אתה יודוך אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אתה יודוך אמר:
מקור לסמוך שאין בעי' הלכתית הביא 'הפקדתי שומרים' נכון מהביאור הלכה

השאלה היא מאיפה הגיע המנהג הזה וחשבתי בדיוק במקרה בשבת הזו בענין זה: שאולי המקור למנהג הגיע ממה שכתוב בהלכות קריאת ספר תורה (סימן קל"ט משנ"ב סקי"ט) בשם מג"א יש נוהגין לשחות ולהשתחוות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה. ואולי משום שהיו רגילין לשחות בברכו של עליה לתורה נכנס המנהג לכל ברכו.
רעיון יפה.
אך צריך לבדוק, אם המנהג שמזכיר המגן אברהם קדום או תופעה שהחלה בסמיכות לזמנו, לאור העובדה שהכריעה בברכו של יוצר מוזכרת כבר בראשונים.

איזה ראשונים ואיפה?
הזכרנו כבר בהודעה לעיל...-
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=2536#p29312
וראה גם בכל בו סי' ח' דין ברכו והאורחות חיים שם מחזור ויטרי סי' קס"ו דף ע"ח ד"ה והוא רחום שכורע בברכו וזוקף בשם.
 

תנא-קמא

משתמש ותיק
אתה יודוך אמר:
אולי המקור למנהג הגיע ממה שכתוב בהלכות קריאת ספר תורה (סימן קל"ט משנ"ב סקי"ט) בשם מג"א יש נוהגין לשחות ולהשתחוות בעת אמירת הברכה משום כבוד התורה. ואולי משום שהיו רגילין לשחות בברכו של עליה לתורה נכנס המנהג לכל ברכו.

מנהגינו (פאפא. השמעתם על זו?) לשחות בברכו שבתפלה בין בשעת שהש"ץ אומר ברכו, בין כשעונים, ובין בשעת שהחזן חוזר ועונה.
ובקריאת התורה לא משתחווים כלל. (כמדומה שכן גם מנהג חב"ד).

בזכרוני שבקובץ "אור ישראל" (אוברלנדר) קובצים הראשונים דן על זה.
 
חלק עליון תַחתִית