דרשות חז"ל לעקור פשט הכתוב

באמונתו יחיה

משתמש ותיק
מצינו בחז"ל שדרשו דרשות שמוציאות פשט הכתוב ודרשו פשט הכתוב מסוף הפסוק לדוגמא לא יומתו אבות על בנים" דרשי' לענין עדות אב על הבן לפסול קרוב ומשמעותו הפשוטה של הפסוק שאין אבות נהרגים על חטאי בנים דרשי' מסיפא דקרא "איש בחטאו יומת" עי' תוס' כתובות דף כט אם יש למישהו מקומות נוספים דומים אשמח
 

החסיד

משתמש רגיל
כתיב [דברים כ"ה ו] וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
ופירשו חז"ל
(ו) והיה הבכור - גדול האחים הוא מייבם אותה:
אשר תלד - פרט לאילונית שאינה יולדת:
יקום על שם אחיו - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:
ולא ימחה שמו - פרט לאשת סריס ששמו מחוי:
 

החסיד

משתמש רגיל
כתיב [במדבר כ"ז י"א]
וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ
הפשט הפשוט הוא שאם אין אחים לאבא נותנים את הירושה למי שהכי קרוב ממשפחתו, והוא יורש אותה היינו את הירושה, ואילו חז"ל [ב"ב ק"ט] דורשים-
שארו זו אשתו מלמד שהבעל יורש את אשתו
והגמ' בדף קי"א דנה בזה ואומרת-
והא קראי לאו הכי כתיבי אמר אביי תריץ הכי ונתתם את נחלתו לקרוב אליו, שארו וירש אותה, אמר רבא סכינא חריפא מפסקא קראי? אלא אמר רבא הכי קאמר ונתתם את נחלת שארו לו, קא סבר גורעין ומוסיפין ודורשין
 
החסיד אמר:
כתיב [דברים כ"ה ו] וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
ופירשו חז"ל
(ו) והיה הבכור - גדול האחים הוא מייבם אותה:
אשר תלד - פרט לאילונית שאינה יולדת:
יקום על שם אחיו - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:
ולא ימחה שמו - פרט לאשת סריס ששמו מחוי:

שם כמדומני אין בכלל פשוטו של מקרא.
 

החסיד

משתמש רגיל
אפרקסתא דעניא אמר:
החסיד אמר:
כתיב [דברים כ"ה ו] וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
ופירשו חז"ל
(ו) והיה הבכור - גדול האחים הוא מייבם אותה:
אשר תלד - פרט לאילונית שאינה יולדת:
יקום על שם אחיו - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:
ולא ימחה שמו - פרט לאשת סריס ששמו מחוי:

שם כמדומני אין בכלל פשוטו של מקרא.
ראה דברי הבכור שור שם וז"ל
(ו) והיה הבכור: מצוה בגדול ליבם, אשר תלד: פרט לאיילונית שאינה יולדת. ולא ימחה שמו: פרט לאשת - סריס ששמו מחוי ועומד. יקום על שם - אחיו לנחלה, שנוטל חלקו וחלק - אביהם בנחלת - אביהם, ולכך קריה "בכור" שנוטל פי - שנים.[highlight=yellow]והמקרא יוצא מידי - פשוטו, כי לפי - הפשט היה - נראה דהכי - קאמר: "והיה הבכור אשר תלד", כלומר: הוולד - [ה]ראשון שתלד ליבם, "יקום על שם אחיו" של יבם - המת, שאם היה שמו שמעון קורין לו שמעון ואם ראובן ראובן[/highlight].
 

יחצאל

משתמש רגיל
פשט הפסוק הוא לא שיקראו לו בשם של המת אלא שהנולד "יקום על שם אחיו", כלומר שתהיה לו הקמת שם בזה שנולד בן מאשתו ע"י אחיו
ככתוב "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות"
כלומר שהבנים והבנות הם שמו של האדם, ויש שם טוב יותר מבנים ובנות, ובן מאחיו הוא ג"כ הקמת שם תחת בן ממנו
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
החסיד אמר:
אפרקסתא דעניא אמר:
החסיד אמר:
כתיב [דברים כ"ה ו] וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
ופירשו חז"ל
(ו) והיה הבכור - גדול האחים הוא מייבם אותה:
אשר תלד - פרט לאילונית שאינה יולדת:
יקום על שם אחיו - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו:
ולא ימחה שמו - פרט לאשת סריס ששמו מחוי:

שם כמדומני אין בכלל פשוטו של מקרא.
ראה דברי הבכור שור שם וז"ל
(ו) והיה הבכור: מצוה בגדול ליבם, אשר תלד: פרט לאיילונית שאינה יולדת. ולא ימחה שמו: פרט לאשת - סריס ששמו מחוי ועומד. יקום על שם - אחיו לנחלה, שנוטל חלקו וחלק - אביהם בנחלת - אביהם, ולכך קריה "בכור" שנוטל פי - שנים.[highlight=yellow]והמקרא יוצא מידי - פשוטו, כי לפי - הפשט היה - נראה דהכי - קאמר: "והיה הבכור אשר תלד", כלומר: הוולד - [ה]ראשון שתלד ליבם, "יקום על שם אחיו" של יבם - המת, שאם היה שמו שמעון קורין לו שמעון ואם ראובן ראובן[/highlight].

עי' יבמות כד.
 

באמונתו יחיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
תודה לכולם !!!
אני התכוונתי למקרים שבהם פשט הכתוב נצרך גם כן ונלמד ממקום אחר (כמו במקרה שהבאתי שנלמד מסיפא דקרא איש בחטאו יומת שלא הורגים אבות על בנים)
ולא הבנתי אם לזה עורר "אפרקסתא דעניא"
 

איש בנימין

משתמש ותיק
מש"כ @באמונתו יחיה, שלא יומתו אבות על בנים חז"ל הוציאוהו מפשוטו, יש בזה תימה יותר גדולה, שהרי מפורש במלכים (ב', י"ד, ו) לגבי אמציה: וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ (ימות) יוּמָת. הרי שאמציה כן תפס את פירוש הכתוב כפשוטו ולא כדרשת חז"ל. וע"כ שגם כשחז"ל מוציאים קרא מפשוטו אי"ז שאין בו אלא מדרשו, אלא הוא בנוסף לפשט.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
איש בנימין אמר:
מש"כ @באמונתו יחיה, שלא יומתו אבות על בנים חז"ל הוציאוהו מפשוטו, יש בזה תימה יותר גדולה, שהרי מפורש במלכים (ב', י"ד, ו) לגבי אמציה: וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ (ימות) יוּמָת. הרי שאמציה כן תפס את פירוש הכתוב כפשוטו ולא כדרשת חז"ל. וע"כ שגם כשחז"ל מוציאים קרא מפשוטו אי"ז שאין בו אלא מדרשו, אלא הוא בנוסף לפשט.
הר"ן כתב את הדברים שם סנהדרין כז: וז"ל-
לא יומתו אבות בעדות בנים. וא"ת והא איצטרך קרא לגופי' שלא יומתו האבות בעון בניהם כדכתיב באמציה ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים, איכא למימר דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו דפשטי' דקרא הוא שלא יומתו אבות בעון בנים ומדרשו שלא יומתו בעדות בנים ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים כדכתיב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו (לק' ל"ד א'), א"נ משום סיפיה דקרא דכתיב איש בחטאו יומתו.
 

באמונתו יחיה

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
איש בנימין אמר:
מש"כ @באמונתו יחיה, שלא יומתו אבות על בנים חז"ל הוציאוהו מפשוטו, יש בזה תימה יותר גדולה, שהרי מפורש במלכים (ב', י"ד, ו) לגבי אמציה: וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ (ימות) יוּמָת. הרי שאמציה כן תפס את פירוש הכתוב כפשוטו ולא כדרשת חז"ל. וע"כ שגם כשחז"ל מוציאים קרא מפשוטו אי"ז שאין בו אלא מדרשו, אלא הוא בנוסף לפשט.
הר"ן כתב את הדברים שם סנהדרין כז: וז"ל-
לא יומתו אבות בעדות בנים. וא"ת והא איצטרך קרא לגופי' שלא יומתו האבות בעון בניהם כדכתיב באמציה ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים, איכא למימר דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו דפשטי' דקרא הוא שלא יומתו אבות בעון בנים ומדרשו שלא יומתו בעדות בנים ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים כדכתיב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו (לק' ל"ד א'), א"נ משום סיפיה דקרא דכתיב איש בחטאו יומתו.
עי' בתוס' כתובות כט ד"ה ועל הכותית שציינתי לעיל שכתב כתי' ב' של הר"ן.
ונראה להוסיף בבי' דברי התוס' והר"ן דמה שנכתב איש בחטאו יומת הוא רק כדי שנוכל לדרוש מלא יומתו ענין עדות, דלולא זה לא היינו דורשים עדות אך למעשה אמציה דרש מלא יומתו ולא מאיש בחטאו
 

מבין ענין

משתמש ותיק
חיוב שבועה במודה במקצת - אשר יאמר כי הוא זה - כלל לא כתוב בהלואה, אלא בשבועת השומרים, וחז"ל בגמ' ב"ק דף ק"ז דעירוב פרשיות כתב כאן. וכי הוא זה דכתיב בפרשת שומרים שדי בפרשת אם כסף תלוה.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
לא תבשל גדי בחלב אמו - גם בחלב אחרת, גם פרה או שור או צבי או איל כו' גם אכילה וגם הנאה.

אותו ואת בנו - יש דעות בחז"ל שמותר, ורק 'אותה' ואת בנה אסור.
 

חדא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
איש בנימין אמר:
מש"כ @באמונתו יחיה, שלא יומתו אבות על בנים חז"ל הוציאוהו מפשוטו, יש בזה תימה יותר גדולה, שהרי מפורש במלכים (ב', י"ד, ו) לגבי אמציה: וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ (ימות) יוּמָת. הרי שאמציה כן תפס את פירוש הכתוב כפשוטו ולא כדרשת חז"ל. וע"כ שגם כשחז"ל מוציאים קרא מפשוטו אי"ז שאין בו אלא מדרשו, אלא הוא בנוסף לפשט.
הר"ן כתב את הדברים שם סנהדרין כז: וז"ל-
לא יומתו אבות בעדות בנים. וא"ת והא איצטרך קרא לגופי' שלא יומתו האבות בעון בניהם כדכתיב באמציה ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים, איכא למימר דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו דפשטי' דקרא הוא שלא יומתו אבות בעון בנים ומדרשו שלא יומתו בעדות בנים ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים כדכתיב אחת דבר אלהים שתים זו שמענו (לק' ל"ד א'), א"נ משום סיפיה דקרא דכתיב איש בחטאו יומתו.

וראה ברוקח בסידור התפילה [על למנצח מזמור לדוד עמוד עח] "טוב לדעת המקרא, כי מצות רבות נלמוד [פירושם] מדברי קבלה, כמצות 'לא תאכלו על הדם' מדברי שאול, 'לא יומתו' [מדברי אמציה].
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
הגר"א כותב באדרת אליהו ריש משפטים
שברוב התורה הדרש היפך הפשט
והלכה עוקרת מקרא
ויש ענין מכוון שהדרש והפשט הפוכים עי"ש

ומעניני דיומא לפי פשוטו של מקרא ימי המילואים היו אחרי הקמת המשכן מא' בחודש עד ח'
כמש"כ הרמב"ן בפרשת נשא והאבן עזרא ומלבי"ם ריש פקודי וכמבואר לכל ששם לב לפשט הכתובים
[ולפי"ז נדב ואביהוא מתו בח' ניסן והנשיאים הקריבו מח' עד יט' כמש"כ הרמב"ן, ושעיר שנשרף לא היה של ר"ח ולא נאמר עד פרשת פנחס]
ועי' ספרי ריש שמיני 'שמיני זה איני יודע מהו אם שמיני בחודש או למילואים' עי"ש.
וחז"ל דרשו שהמילואים קדמו להקמת המשכן והקדימו איתערותא דלתתא [חינוך הכהנים לעבודה] לאיתערותא דלעילא.
 
חלק עליון תַחתִית