למה נקרא שמו ראובן

[קשישא]

ברש"י על הפסוק ותקרא שמו ראובן כתב רבותינו פירשו אמרה ראו מה בן בני לבן חמי
ולא הבנתי הרי בתורה כתוב מפורש הטעם והסיבה למה קראה שמו ראובן כי אמרה כי ראה ד' בעניי
ולמה פירשו סיבה אחרת ממה שכתוב במפורש[

[יצחק]

בלא"ה לפי פשוטו אינו מובן הטעם שפירש רש"י "ראו מה בין בני לבן חמי" הרי ראובן זה עתה נולד ועדין לא הציל את יוסף מן הבור וכו'
ובהכרח הכוונה שהיא ראתה שיש לו מידות טובות והוא עתיד לעשות מעשים טובים, והנה אמרו חז"ל שהיו אומרים גדולה לגדול וקטנה לקטן, כלומר שלאה ראויה לעשו, לכן כעת שלאה ראתה את ראובן מוכן למידות טובות היא אמרה "עתה יאהבני אישי" כי יעקב יראה שילדתי לו את ראובן הזה שיש לו מידות טובות ואני מתאימה להיות לו לאשה ולא מתאימה להנשא לעשו.
וזה הכוונה ראו מה בין בני לבן חמי שהבן שלי מוכיח שאינני ראויה לבן חמי.

[קשישא]

עדיין לא הבנתי היטב
בתורה נראה ששמו ראובן מנוטריקון ראה ד' ואילו רשי מפרש אחרת ממה שכתוב בתורה מפורש והיינו מנוטריקון ראו ...אתם האנשים מה בין בני וכו'
אני חשבתי על הכיוון שלך עם קצת שינוי

[פרלמן משה]

עי' פנינים משלחן הגר"א

[יצחק]

עדיין לא הבנתי היטב
בתורה נראה ששמו ראובן מנוטריקון ראה ד' ואילו רשי מפרש אחרת ממה שכתוב בתורה מפורש והיינו מנוטריקון ראו ...אתם האנשים מה בין בני וכו'
אני חשבתי על הכיוון שלך עם קצת שינוי

נו..

[יוסף יוסף]

עדיין לא הבנתי היטב
בתורה נראה ששמו ראובן מנוטריקון ראה ד' ואילו רשי מפרש אחרת ממה שכתוב בתורה מפורש והיינו מנוטריקון ראו ...אתם האנשים מה בין בני וכו'
אני חשבתי על הכיוון שלך עם קצת שינוי

נכון שרש"י מפרש, אך סתם לידיעתך זה גמרא מפורשת בברכות
כך שהייחס של השאלה צריך להשתנות בין מפרשי התורה לבין חז"ל

[יוסף יוסף]

מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף ז עמוד ב

ראו מה בין בני כו'. דלפי טעם המפורש בכתוב כי ראה ה' בעניי וגו' מלת בן לא יתכן וע"כ דרשו דשלא מדעת שם הש"י בפיה עתידות זה ראו מה בין בני כו' אף על גב דבע"כ שקליה יוסף כו' דנתנה בכורתו ליוסף משמע בעל כרחו נתנה יעקב ליוסף כמפורש פרק י"נ (ב"ב קכ"ג.) וק"ל:

[יוסף יוסף]

פני יהושע מסכת ברכות דף ז עמוד ב

ראובן אמר ר' אליעזר אמרה לאה ראו מה בין בני כו'. יש לתמוה שהרי בפסוק מבואר בפירוש שקראה שמו ראובן כי ראה ה' בעניי ונהי דלא סגי ליה לר' אליעזר בהאי טעמא דקרא לחוד שאין משמעות ראה בעניי נרמז יפה בשם ראובן כמ"ש ג"כ מהרש"א ז"ל, אלא דאכתי קשה להיפך על לישנא דקרא גופא דכתיב כי אמרה כי ראה ה' בעניי כיון שאין זה עיקר בשם ראובן אלא כדדרש ר' אליעזר. ושמעתי בשם גדול אחד שלאה לא רצתה לגלות שקראה שמו ראובן משום ראו מה בין בני לבן חמי שהוא מעין נבואה שעתידה רחל אחותה לילד בן דא"כ היה נהפך לב בעלה לאהוב גם את רחל מלאה לכך העלימה דבר זה ואמרה שקראה שמו ראובן על כי ראה ה' בעניי. עד כאן דברי פי חכם חן. ונהירנא כד הוינא טליא אמרתי לפרש בענין אחר ושני הטעמים מענין אחד הם שמה שאמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי עיקר האהבה אינה תלויה בדבר זה שהיא ילדה ורחל עדיין לא ילדה כיון שבאותו הפעם שילדה את ראובן לא נתברר הדבר הזה ואפשר שתלד רחל אח"כ הרבה בנים יותר ממנה אלא מה שאמרה כי עתה יאהבני אישי היינו מצד מה שקראה שם בנה ראובן לומר ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי מדעתיה זבניה לבכירותיה ורמזה ליעקב בענין זה שבאמת הוא גדול מעשו אחיו, ולפי"ז מתחילה היתה לאה ראויה ליעקב ורחל לעשו כדאיתא בפרק יש נוחלין [ב"ב קכ"ג ע"א] שבשביל כך היתה עיני לאה רכות שהיתה בוכה במה ששמעה בפרשת דרכים שהיו אומרים הגדולה לגדול כו' וא"כ ע"י קריאת שם זה לבנה יבין וישכיל יעקב שרמזה לו שעיניה רכות בשביל כך ויהפך לבו משנאתה לאהבתה, ודו"ק

[יוסף יוסף]

צל"ח מסכת ברכות דף ז עמוד ב

ראובן וכו' אמרה לאה ראו מה בין בני וכו'. נלע"ד דזה מקושר להא דלעיל, משום דפשוטו של מקרא שאמרה ראה ה' בעניי וכו', היינו שסברה שרחל תשאר עקרה ולא תלד, ולכן יאהב יעקב את לאה, ולפי מה שקראה שם והודה שנטלה יותר מחלקה מוכח שידעה שרחל תלד ג"כ בנים, דאל"כ נשארו ג' נשים ומגיע על חלקה ארבעה בנים, ולמה נתנה הודאה בלידת בן הרביעי, אלא ודאי שידעה שגם רחל תלד בנים, וא"כ למה קראה שם ראובן, לכן בא כאן ודרש שקריאת שם ראובן באמת היה טעמה משום ראו מה בין בני וכו', אבל בפני יעקב לא גילתה שראתה ברוח הקודש שגם רחל תלד, כדי שיאהב אותה, שיהיה סבור שרחל עקרה. וזה שאמר הכתוב כי אמרה כי עתה יאהבני אישי, פי' שבפני יעקב אמרה טעם זה, אבל באמת היה טעמה כמפורש כאן

[משה נפתלי]

רבותינו פירשו: אמרה, ראו מה בן בני לבן חמי.
ולא הבנתי, למה פירשו סיבה אחרת ממה שכתוב בתורה במפורש?

בשמות שאר השבטים קודֵם הנימוק לקריאת השם:

שָׁמַע יְיָ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי – וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן
הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי – עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי
הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ – עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה

וכן הלאה;
מלבד בשמו של ראובן, שתחלה נאמר 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן', ולאחר מכן 'כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְיָ בְּעָנְיִי'.
מכאן למדו חכמינו ז"ל, כי קריאת השם 'ראובן' היתה מטעם 'ראו בן', ו'כי ראה יי בעניי' הוא טעם נוסף.

[יוסף יוסף]

רבותינו פירשו: אמרה, ראו מה בן בני לבן חמי.
ולא הבנתי, למה פירשו סיבה אחרת ממה שכתוב בתורה במפורש?

בשמות שאר השבטים קודֵם הנימוק לקריאת השם:

שָׁמַע יְיָ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי – וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן
הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי – עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי
הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ – עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה

וכן הלאה;
מלבד בשמו של ראובן, שתחלה נאמר 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן', ולאחר מכן 'כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְיָ בְּעָנְיִי'.
מכאן למדו חכמינו ז"ל, כי קריאת השם 'ראובן' היתה מטעם 'ראו בן', ו'כי ראה יי בעניי' הוא טעם נוסף.

זה הסבר שלך? יפה!
או שמא ראית את זה היכן שהוא

[אסף]

ז"ל פנים יפות "ויגדל הילד וגו' ויהי לה לבן ותקרא שמו משה. הנה בכל מקום כתיב הטעם בתחלה כמו שמצינו בפ' ויצא, חוץ מראובן דכתיב ותקרא שמו ראובן ודרשו בזה חז"ל [ברכות ז ב] שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי וכו', וגם כאן כתיב בתחלה ותקרא שמו משה משום דשם זה מיוחד לו מהש"י, וכבר נרמז בתורה שכבר אמרו [חולין קלט ב] מנין למשה מן התורה דכתיב [בראשית ו, ג] בשגם הוא בשר, וכמו שביארנו שם ויבואר הרמז בזה לקמן בפ' [ג, ד] וירא ה' כי סר לראות, אלא שהיא כוונה בשם זה לטעם אחר."

וכ"כ בקול אליהו "ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי וגו' (בראשית כט. לב). ואיתא בגמרא במסכת ברכות (דף ז') א"ר אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן חמי אע"ג דמדעתיה זבניה לבכירותיה כתיב ביה (בראשית כז. מא) וישטום עשו את יעקב, ואלו בני אע"ג דבע"כ שקיל יוסף לבכירותיה מיניה וכו' אפ"ה וישמע ראובן ויצילהו מידם (שם לז. כא) ע"כ ע"ש. והנה לכאורה הפליאה נשגבה הלא מפורש בקרא הטעם לקריאת שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי, א"כ למה לו לר"א לבקש טעם אחר, ולמה לא בקש טעם אחר גם על קריאת שמו של שמעון ועל כל השבטים, ועיין שם במהרש"א. אמנם יש לבאר כי חכמינו ז"ל הרגישו בכאן ענין אחד אשר יאמר כי הוא זה, דידוע כי חוקי הלשון כך המה כמבואר להמדקדקים אשר בסדור המשפטים המנהג להקדים הסבה שהיא בבחינת סבה וטעם אל המשפט המתאחר כמ"ש (בראשית כב. טז - יג) יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת וגו' כי ברך אברכך. והנה כאן בשמות כל השבטים הזכיר הכתוב תחלה את הסיבה ואח"כ את המסובב, היינו שנכתב תחלה הטעם והסבה ובעבור טעם זה נקרא שמו כן, כמ"ש (שם כט. לג - לה) שמע ה' כי שנואה אנכי ותקרא שמו שמעון, ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי על כן קרא שמו לוי, הפעם אודה וגו' ע"כ קראה שמו יהודה, וכן בשמות כל השבטים נכתב תחלה הסיבה ואח"כ המסובב דוק ותשכח. וא"כ היה קשה לחז"ל מדוע בראובן נשתנה הסדר והכתוב הזכיר תחלה את שמו ראובן ואח"כ הסיבה, כמ"ש ותקרא שמו ראובן כי אמרה וגו' הלא דבר הוא, ע"כ הכרח לומר כי גם בלעדי הטעם כי ראה ה' בעניי היה מהראוי לקרוא את שמו ראובן, לכן יפה חקרו ודרשו חז"ל כן על ראובן ולא חקרו כן בכל השבטים, כי אצל ראובן מורים דברי הכתוב כי לא בעבור טעם הזה הנכתב קראה אותו ראובן כי אם הי' רק בעבור זה הטעם היה לו לכתוב תחלה הסבה ואח"כ המסובב. א"כ מוכרחים אנו לומר כי גם בלא זה הי' ראוי לה לקרוא אותו ראובן לכן חקרו על הטעם מה הוא ואמרו כי רמזה בזה ראו מה בין בני לבן חמי".

[ראשון לציון]

עומק הפשט - ויצא (חלק י).pdf

תא חזי

[אבר כיונה]

image.png

[יחי]

ברש"י על הפסוק ותקרא שמו ראובן כתב רבותינו פירשו אמרה ראו מה בן בני לבן חמי
ולא הבנתי הרי בתורה כתוב מפורש הטעם והסיבה למה קראה שמו ראובן כי אמרה כי ראה ד' בעניי
ולמה פירשו סיבה אחרת ממה שכתוב במפורש[

אבל א"א לומר שכך כתוב במפורש דה"ל לקרוא לו ראה ה' או מעין זאת ולא 'ראו בן', וע"כ המקרא אומר דרשני.

[יחי]

ומיגו דזכי יש לי להקשות (קצת), הרי לבן דיבר ארמית כמ"ש יגר שהדותא, וא"כ מניין לבנותיו ידיעה בלשון 'עברית' ?...

[יחי]

עדיין לא הבנתי היטב
בתורה נראה ששמו ראובן מנוטריקון ראה ד' ואילו רשי מפרש אחרת ממה שכתוב בתורה מפורש והיינו מנוטריקון ראו ...אתם האנשים מה בין בני וכו'
אני חשבתי על הכיוון שלך עם קצת שינוי

נכון שרש"י מפרש, אך סתם לידיעתך זה גמרא מפורשת בברכות
כך שהייחס של השאלה צריך להשתנות בין מפרשי התורה לבין חז"ל

! דפח"ח ותשו"ח לך הר"ר יוסף (וכן על שאר הפנינים באשכול).

רשום עמדי:
לדעתי כל (או רוב ממש) דברי רש"י (היכן שנוטה מפשט הפסוק) הם מחז"ל.  ודע עוד דרש"י 'אינו מלקט מדרשות בעלמא אלא מכריע בין חז"ל באגדה. ולעולם אינו נוקט אגדה כביאור עיקרי אא"כ המקרא עצמו אומר דרשני או שאין לו 'פשט'. והוא יסוד גדול ברש"י עה"ת.