"של נעליך מעל רגליך"
כ' הרמב"ן: "וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר ב יג), וכן ביהושע (יהושע ה טו), וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים:"
וצ"ב מה ענין הסרת הנעל במקום קדוש?
וכ' החזקוני ז"ל "כי פעמים הוא דורס במקום טינופות."
וברבינו בחיי כ' "של נעליך", לא אמר חלוץ, כמו בענין היבום שהזכיר בו "וחלצה נעלו" (דברים כה, ט), ולא אמר שלוף, כמו בענין הקנין שכתוב "שלף איש נעלו" (רות ד, ז), אך בענין הנבואה הזכיר "של" מלשון שלילה, הזהירו שישלול ממנו החומריות שהמשילם לנעלים, לפי שהחומר דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל, וכשם שיש ביד האדם לשלול נעלו מעל רגלו, כן בידו שישלול ממנו החומריות כדי שיהיה מוכן לנבואה" וכעי"ז כ' ג"כ במלבי"ם
ולפי"ד הנעל אינה אלא משל לדבר הדבוק, וצ"ב מכהנים שלא שמשו במקדש אלא יחפים. שיש ענין בנעל ממש.
וראיתי למלקטים שהביאו בשם הגרשז"א שפי' דכיון דנעל עשויה מעור הבהמה היא סמל שררת האדם על הבהמה. ובמקום קדוש אי"ז ראוי ללובשה.
(ועפי"ז בי' טעם האיסור ללבוש נעלי עור בת"ב ואף דשרי בנעלי בד שאינם נוחות פחות, שאי"ז משום שנוח פחות ללבוש נעל בד, אלא משום שהוא גאווה לאדם ללבוש בגד העשוי מבהמה. ולפי"ד יש לדון היאך מותר ללבוש נעל צמר אא"כ נאמר שאין בכך שררה כ"כ שהרי הכבשה נשארת בחיי חיותה גם אחרי גזיזת צמרה, משא"כ עור הבהמה המופשט ממנה לאחר המתתה הוא סימן מובהק לשררה.)
ותן לחכם ויחכם עוד..
כ' הרמב"ן: "וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר ב יג), וכן ביהושע (יהושע ה טו), וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים:"
וצ"ב מה ענין הסרת הנעל במקום קדוש?
וכ' החזקוני ז"ל "כי פעמים הוא דורס במקום טינופות."
וברבינו בחיי כ' "של נעליך", לא אמר חלוץ, כמו בענין היבום שהזכיר בו "וחלצה נעלו" (דברים כה, ט), ולא אמר שלוף, כמו בענין הקנין שכתוב "שלף איש נעלו" (רות ד, ז), אך בענין הנבואה הזכיר "של" מלשון שלילה, הזהירו שישלול ממנו החומריות שהמשילם לנעלים, לפי שהחומר דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל, וכשם שיש ביד האדם לשלול נעלו מעל רגלו, כן בידו שישלול ממנו החומריות כדי שיהיה מוכן לנבואה" וכעי"ז כ' ג"כ במלבי"ם
ולפי"ד הנעל אינה אלא משל לדבר הדבוק, וצ"ב מכהנים שלא שמשו במקדש אלא יחפים. שיש ענין בנעל ממש.
וראיתי למלקטים שהביאו בשם הגרשז"א שפי' דכיון דנעל עשויה מעור הבהמה היא סמל שררת האדם על הבהמה. ובמקום קדוש אי"ז ראוי ללובשה.
(ועפי"ז בי' טעם האיסור ללבוש נעלי עור בת"ב ואף דשרי בנעלי בד שאינם נוחות פחות, שאי"ז משום שנוח פחות ללבוש נעל בד, אלא משום שהוא גאווה לאדם ללבוש בגד העשוי מבהמה. ולפי"ד יש לדון היאך מותר ללבוש נעל צמר אא"כ נאמר שאין בכך שררה כ"כ שהרי הכבשה נשארת בחיי חיותה גם אחרי גזיזת צמרה, משא"כ עור הבהמה המופשט ממנה לאחר המתתה הוא סימן מובהק לשררה.)
ותן לחכם ויחכם עוד..