רבי משה פיינשטין זי"ע מנשק נכדיו בביהמ"ד

[pkd]

בספר "מגד גבעות עולם" כותב: הגר"מ (ר"מ פיינשטין) היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפא"י, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה (ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולךא בהלכות ביהכנ"ס), אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד



האם מישהו פעם שמע סברא כמו הסברא הנ"ל?

[דרומאי]

בספר "מגד גבעות עולם" כותב: הגר"מ (ר"מ פיינשטין) היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפא"י, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה (ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולךא בהלכות ביהכנ"ס), אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד



האם מישהו פעם שמע סברא כמו הסברא הנ"ל?

מעולם לא שמעתי כן. אך יש לבאר דעת ר' משה באופן אחר, והוא דביהמ''ד קיל בזה מביהכ''נ, וכמו שהותר לת''ח לאכל ולישן שם ה''ה בזה.

[במבי]

וכן מעניין שהרמ"א מביא דין זה בסי' צח בשם שו"ת בנימין זאב אף שהדבר מובא בספר חסידים סי' רנה'
וכמדומני הרבה קודם לשו"ת בנימין זאב

[דרומאי]

וכן מעניין שהרמ"א מביא דין זה בסי' צח בשם שו"ת בנימין זאב אף שהדבר מובא בספר חסידים סי' רנה'
וכמדומני הרבה קודם לשו"ת בנימין זאב

שמא משום דספר חסידים הוא מילי דחסידותא ואין להביא ממנו ראיה לדין גמור.

[משיב כהלכה]

נאמרו כאן שני חילוקים יפים. ישנו עוד חילוק שמביא מרן הגר"ש משאש, לגבי המנהג של בני מרוקו לנשק את העולה לתורה בחזרתו, והוא שמותר נשיקה לשם כבוד, ואינו דומה לנשיקת הקטנים שהוא משום אהבה.

[במבי]

ומעשה שהיה באירוסין שלי שהיו בבית כנסת ברחוב ירושלים בב"ב הגיע הגרש"י בורנשטיין זצ"ל ונתן לי נשיקה.
ייתכן שלא שם לב שזה היה ביה"כ אך קשה לומר זאת.

[אחד התלמידים]

לי היה פשוט שהענין הוא רק שלא לנשק בניו, שיש בזה אהבה גדולה, ואינו ראוי להראות אהבה כזו במקומו של ה' לזולתו. אבל לאנשים זרים אין בזה אלא רעיות בעלמא ולית לן בה. וזה דומה או זהה לסברת הגרש"מ המובאה למעלה.
נסתפקתי אם לומד עם בנו בבהכ"נ מותר לנשק אותו כתגובתו למה שהוא לומד טוב. שאולי גם בזה שייך סברא הנ"ל. בפרט אם זה יש בזה עידוד ללמוד יותר.

[במבי]

פעם התפללתי בבית כנסת ולידי עמד אדם שהתפלל עם תינוק בידו ומידי דקה בערך נתן לו נשיקה, אחר התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו, אולי כבודו יודע, מובא בהלכה שאין לנשק בבית כנסת, ענה לי הלה,
אני יודע, אבל מה לעשות לא הייתי מסוגל...

[pkd]

פעם התפללתי בבית כנסת ולידי עמד אדם שהתפלל עם תינוק בידו ומידי דקה בערך נתן לו נשיקה, אחר התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו, אולי כבודו יודע, מובא בהלכה שאין לנשק בבית כנסת, ענה לי הלה,
אני יודע, אבל מה לעשות לא הייתי מסוגל...

ועל דא קאמרינן "אונס פטריה רחמנא"

[שעת השקט]

פעם התפללתי בבית כנסת ולידי עמד אדם שהתפלל עם תינוק בידו ומידי דקה בערך נתן לו נשיקה, אחר התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו, אולי כבודו יודע, מובא בהלכה שאין לנשק בבית כנסת, ענה לי הלה,
אני יודע, אבל מה לעשות לא הייתי מסוגל...

ועל דא קאמרינן "אונס פטריה רחמנא"

ברצינות?

[עפר ואפר]

בספר "מגד גבעות עולם" כותב: הגר"מ (ר"מ פיינשטין) היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפא"י, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה (ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולךא בהלכות ביהכנ"ס), אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד



האם מישהו פעם שמע סברא כמו הסברא הנ"ל?

מעולם לא שמעתי כן. אך יש לבאר דעת ר' משה באופן אחר, והוא דביהמ''ד קיל בזה מביהכ''נ, וכמו שהותר לת''ח לאכל ולישן שם ה''ה בזה.

זו טעות נפוצה. קדושת ביהמ"ד חמורה מקדושת ביכ"נ, דת"ת כנגד כולם, ולכן אסור למכור ביהמ"ד לקנות ביהכ"נ. אלא שלאכול ולשתות הותר לת"ח משום דהוא ביתא דרבנן. ולכאו' סברא זו לא שייכת בנשיקה.

[אברך]

פעם התפללתי בבית כנסת ולידי עמד אדם שהתפלל עם תינוק בידו ומידי דקה בערך נתן לו נשיקה, אחר התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו, אולי כבודו יודע, מובא בהלכה שאין לנשק בבית כנסת, ענה לי הלה,
אני יודע, אבל מה לעשות לא הייתי מסוגל...

ועל דא קאמרינן "אונס פטריה רחמנא"

אי נמי על דא קא בכינן ...

[דרומאי]

בספר "מגד גבעות עולם" כותב: הגר"מ (ר"מ פיינשטין) היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפא"י, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה (ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולךא בהלכות ביהכנ"ס), אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד



האם מישהו פעם שמע סברא כמו הסברא הנ"ל?

מעולם לא שמעתי כן. אך יש לבאר דעת ר' משה באופן אחר, והוא דביהמ''ד קיל בזה מביהכ''נ, וכמו שהותר לת''ח לאכל ולישן שם ה''ה בזה.

זו טעות נפוצה. קדושת ביהמ"ד חמורה מקדושת ביכ"נ, דת"ת כנגד כולם, ולכן אסור למכור ביהמ"ד לקנות ביהכ"נ. אלא שלאכול ולשתות הותר לת"ח משום דהוא ביתא דרבנן. ולכאו' סברא זו לא שייכת בנשיקה.

דוק בלשוני שכתבתי דביהמ''ד קיל בזה מביהכ''נ. ומשום דביהמ''ד הוא ביתא דרבנן יש להתיר גם בנשיקת בנו.

[צבי צביקה]

רבי משה מביא ראיה מפרשתנו שאהרון נישק למשה בהר האלוקים אף שהיה לו קדושת עזרה הגרב"ד פוברסקי דחה די"ל שמא נישק משום חפץ קדוש וכסת שמנשק בבית כנסת

[דרומאי]

רבי משה מביא ראיה מפרשתנו שאהרון נישק למשה בהר האלוקים אף שהיה לו קדושת עזרה הגרב"ד פוברסקי דחה די"ל שמא נישק משום חפץ קדוש וכסת שמנשק בבית כנסת

אהרן לא היה חפץ קדוש קודם שנמשח, ודחיית ר' ברל אינה מובנת.

[נדיב לב]

רבי משה מביא ראיה מפרשתנו שאהרון נישק למשה בהר האלוקים אף שהיה לו קדושת עזרה הגרב"ד פוברסקי דחה די"ל שמא נישק משום חפץ קדוש וכסת שמנשק בבית כנסת

אהרן לא היה חפץ קדוש קודם שנמשח, ודחיית ר' ברל אינה מובנת.

הוא מתכוין משה לא אהרון.
ובעצם הדברים דחיית הגרב"ד מחודשת יותר מאשר ראית ר' משה.

[דרומאי]

רבי משה מביא ראיה מפרשתנו שאהרון נישק למשה בהר האלוקים אף שהיה לו קדושת עזרה הגרב"ד פוברסקי דחה די"ל שמא נישק משום חפץ קדוש וכסת שמנשק בבית כנסת

אהרן לא היה חפץ קדוש קודם שנמשח, ודחיית ר' ברל אינה מובנת.

הוא מתכוין משה לא אהרון.
ובעצם הדברים דחיית הגרב"ד מחודשת יותר מאשר ראית ר' משה.

צודק התבלבלתי, אך מקרא מפורש הוא 'וראך ושמח בלבו' ובפשטות משום אהבה נישק.

[נדיב לב]

ודבריך בכלל דברי שדחיית הגרב"ד יותר מחודשת מאשר ראית ר' משה.
עוד לא נולדנו חסידים שאולי מחלקים בין ההלכה אוסרת לנשק אדם שמיירי באדם סתם ובין צדיק בטענה שהוא חפץ קדוש...ועל כן אם נשקו את משה הוי ראיה כדברי ר' משה

[נדיב לב]

פעם התפללתי בבית כנסת ולידי עמד אדם שהתפלל עם תינוק בידו ומידי דקה בערך נתן לו נשיקה, אחר התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו, אולי כבודו יודע, מובא בהלכה שאין לנשק בבית כנסת, ענה לי הלה,
אני יודע, אבל מה לעשות לא הייתי מסוגל...

ועל דא קאמרינן "אונס פטריה רחמנא"

ועל דא קאמרינן לזכותו שלא בא בטצדקי שיש מתירים ושלף מהמגירה כמה רבנים עלומי שם שנהגו בעירם הקטנטנה להתיר

[נדיב לב]

נאמרו כאן שני חילוקים יפים. ישנו עוד חילוק שמביא מרן הגר"ש משאש, לגבי המנהג של בני מרוקו לנשק את העולה לתורה בחזרתו, והוא שמותר נשיקה לשם כבוד, ואינו דומה לנשיקת הקטנים שהוא משום אהבה.

על מה הוא ביסס את חילוקו? [כאחד שמפציץ במקורות מכל הסוגים. כפי העולה מהודעותיך. היה ראוי שתביא את מקורו אם ישנו ואם אין אלא סתם על סמך החילוק ראה את הערתנו בהמשך......]
ואם זה דרך כבוד לבשר ודם זה יותר טוב?
חילוק מחודש הנוגד לסברא הפשוטה.

[עפר ואפר]

רבי משה מביא ראיה מפרשתנו שאהרון נישק למשה בהר האלוקים אף שהיה לו קדושת עזרה הגרב"ד פוברסקי דחה די"ל שמא נישק משום חפץ קדוש וכסת שמנשק בבית כנסת

זה ספורנו ידוע
"וישק לו" – "כמנשק דבר קדוש"

וראו כל הדיון כאן
https://heimfeld.wordpress.com/2017/01/ ... %A1%D7%AA/

[גבריאל פולארד]

ומעשה שהיה באירוסין שלי שהיו בבית כנסת ברחוב ירושלים בב"ב הגיע הגרש"י בורנשטיין זצ"ל ונתן לי נשיקה.
ייתכן שלא שם לב שזה היה ביה"כ אך קשה לומר זאת.

אם מדובר על אולם אוהל- ודאי אין ראיה...

[משיב כהלכה]

על מה הוא ביסס את חילוקו? [כאחד שמפציץ במקורות מכל הסוגים. כפי העולה מהודעותיך. היה ראוי שתביא את מקורו אם ישנו ואם אין אלא סתם על סמך החילוק ראה את הערתנו בהמשך......]

החילוק מבוסס על משמעות דברי הרמ"א ושו"ע הרב.

מקור דברי הרמ"א הוא בשו"ת בנימין זאב (סי' קסג) שכתב: "מצאתי בספר האגודה בברכות פר' כיצד מברכין משם ספר כל בו כו' ולא ינשק אדם לבניו בבית הכנסת להודיע שאין אהבה כאהבת הקדוש ברוך הוא".

והנה הבנימין זאב כתב בכללות ש"לא ינשק אדם לבניו", והרמ"א ואדה"ז הוסיפו ודייקו שהאיסור הוא דווקא ב"בניו הקטנים" בלבד, ומשמע שבבנים גדולים וחברים וכדומה ליכא איסור. וכן נראה גם מדיוק לשון הלבוש שכתב (סי' צו ס"ב): "לא ינשק אדם בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא, ואהבת בניו אינו נחשבת כלום כנגד אהבתו, כמו שעשה אברהם ע"ה בעקידת יצחק".

בטעם החילוק בין בנים גדולים לקטנים כתב הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (סי' לט) ש"לכן נקט מור"ם [רמ"א] דוקא קטנים שיש אהבה רבה עליהם, ובודאי שאין ראוי להראות אהבה בבית הכנסת זולתי אהבת ה'. אבל חוץ מזה הכל דרישת שלום והוראת חיבה וידידות ואין בזה מיעוט אהבה לשי"ת ח"ו".

וכן הבין מדיוק לשון הרמ"א גם בשו"ת דברות אליהו (אבירזל, ח"ו סי' טז), וז"ל: "ממאי דנקט הרמ"א אסור לנשק בניו הקטנים משמע דוקא הקטנים הואיל ועשה כן לשם חיבה ואהבה שכן הוא מטבע הדבר שיש אהבה מיוחדת לאדם כלפי בניו. לא כן בגדולים שאין זה מתוך אהבה. אלא מתוך כבוד בלבד".

ועד"ז ראיתי מביאים בשם שו"ת מקוה המים (ח"ה סי' לח) שדייק ג"כ כנ"ל במה שהוסיף הרמ"א מילת 'הקטנים' שהוא דוקא בקטנים שנושקם מאהבה וחיבה ובזה ממעט אהבת ה', אבל לא בבניו הגדולים כשעולה למשל לס"ת ומנשק אותם ע"כ שאז הנשיקה היא להעריך אותם ולחזק ידיהם להמשיך בלימוד התורה ואין לכך כבוד שמים גדול מזה. וכיון שנהגו כולם אין בזה שום זלזול, עיין שם.

וכ"כ בשו"ת חמדת יוסף (פלבני, ח"ד או"ח סי' ע) שכל דברי "רמ"א קאמר בניו הקטנים ע"ז קאמר ה"ה גדולים אבל לא קאי על עלמא דקאי משום כבוד". וכדיוק לשון זה משמע גם מלשון הקיצור שלחן ערוך (סי' יג ס"א) שדייק ש"אין לנשק בתוכם בניו הקטנים". ובספר אשי ישראל (פי"א הע' סד) כתב בשם הגר"ח קנייבסקי שהאיסור לנשק הוא דוקא את בניו הקטנים. ודייק כן מלשון הרמ"א. [וע"פ מה שביארו האחרונים בדברי הרמ"א, אפשר להבין ג"כ את סברת הספר חסידים, דבבניו (אפילו הגדולים) שייכת אהבה, אך באנשים זרים גם אם מנשקים זה את זה ה"ז רק מחמת המנהג והנימוס, וזה לא נאסר בכלל גילוי אהבה זרה בבית הכנסת].

ובשו"ת בית ישראל (לנדא, ח"א או"ח סי' ט) הוכיח מדברי רש"י (עבודה זרה יז, א ד"ה אבי) להתיר בגדולים, וז"ל רש"י: "דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו משום כבוד". ומדייק הבית ישראל: "הרי דקאמר לן רש"י ז"ל בפירוש, דמה שנוהגין לנשק ידיו של אביו ואמו או לגדול ממנו הוא רק משום כבוד ולא משום אהבה, וא"כ שפיר מותר לנשק ידיהם גם בבית הכנסת". כלומר דרש"י מדגיש בדבריו שהנשיקה לאביו ולאמו, היא מחמת כבוד, רק שמנהגם היה לעשות זאת אחר היציאה מבית הכנסת, אף שאין כלל איסור לנשק מחמת כבוד כיון שאין זה קובע בלב האדם אהבה.

ובספר ואין למו מכשול ח"ח (ישראל, עמ' קמה בשוה"ג) הביא ג"כ ראייה להיתר וז"ל: "הנה בספר בן יהוידע עבודה זרה י"ז כתב על הא דאיתא בגמ' שעולא היה מנשק את אחיותיו על ידיהם ויש אומרים כנגד החזה והסביר שטעם הנשיקות של עולא משום שכך היה מנהג אצל הראווים בזמן חכמי התלמוד לנשק על החזה. וכן המנהג בבגדד שהכלה בליל חופתה מנשקת את בגדי אביה ואחיה הגדולים במקום שכנגד החזה ורומזת להם בכך שאע"פ שאני יוצאת מהבית שלכם הנני שוכנת עוד בקרבכם ועודני דבוקה בכם ע"כ. ומזה נלמד שעצם הנשיקה שמנשקים לאדם גדול אינה משום אהבה וחיבה דווקא אלא להראות ידידות וקשר נפשי. שאם אכן היה הדבר משום אהבה וחיבה כיצד נהגו כן הקדמונים, והרי אמרו חז"ל הרחק מן הכיעור ומין הדומה לו. אלא ודאי שנשיקה שנעשית לשם כבוד והערכה ולא לשם אהבה וחיבה מותרת".

ובפסקי תשובות (שם) כתב עד"ז ש"אם הנשיקה הוא מחמת הערצה עקב דבר מיוחד שעשה השני ולכבדו ולציינו על ידי כך לשבח, או מחמת כבוד ודרך ארץ אין איסור, ולכן מצינו בכמה מקומות בחז"ל שגדולי התנאים נישקו בבית המדרש את תלמידיהם וחבריהם לאחר שנתפעלו מדבר חידוש שאמרו, וכן מנהג ישראל מקדמת דנא לנשק ידי רבו או אביו, ואף בבית המדרש".

וכ"פ בשו"ת אור לציון (אבא-שאול, ח"ב סי' מה אות נה): "נראה שהמנשקים בבית הכנסת דרך כבוד אחר עליה לתורה או באמירת שבת שלום וכדומה, ולא כמנשק בניו מתוך אהבה, יש להם על מה לסמוך, כיון שאין זה אלא דרך כבוד כו', וכעין מה שכתב בבן איש חי פר' ויקרא אות יא ע"ש". – וז"ל הבן איש חי (שנה ראשונה ויקרא אות יא): "אותם הנוהגים שהעולה לס"ת בירידתו ינשק ידי אביו או רבו ושאר קרובים שחייב בכבודם מן התורה גם זה הוא בכלל מצוה שעושה כן לכבוד השי"ת שצוה בכבודם אך ידי קרובים שאין חייב בכבודם מן הדין לא ינשק כו' דאין ראוי להראות כבוד לבשר ודם במקום המקודש הזה כי אם רק כבוד המקום ב"ה וכן הוא הדין אם נכנס גביר לבית הכנסת שאינו זקן ואינו ת"ח אע"פ דמכבדין אותו בחוץ לקום מפניו, עם כל זה בבית הכנסת לא יקום מפניו דאין בכבוד זה כבוד שמים ומיהו אם הוא גביר מפורסם מיחיד הקהל ומקפיד על זה מותר לקום מפניו מפני דרכי השלום דכל דאיכא בזה משום דרכי השלום הרי הוא בכלל מצוה ועל זה נאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים".

וראה ג"כ מ"ש בשו"ת באר שרים (ח"ב סי' יז אות ו): "הרי שכבר עשו מעשה זה לנשק ידי הרבנים בבית הכנסת והוא מטעמא דכבוד ושרי".

ובשו"ת לב דוד (קדוש, או"ח סי' טו) "איסור נישוק כו' כשעושה דרך אהבה וחבה והיינו בבניו הקטנים אבל משום כבוד ליכא האי טעם דכבוד זה היינו הנהגה של דרך ארץ ונתקבל דבכה"ג הוי הדרך ארץ, לכן נלענ"ד דהנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו". וכ"כ גם בשו"ת משנת יוסף (ליברמן, ח"ו סי' לא).

ובספר אריג פז (ארביב, פ"ו עמ' מד) העיד אשר "פניתי לכבוד כו' הגר"מ מאזוז שליט"א בדין זה, לברר מהו המנהג ליוצאי תונס לוב וגלילותיה, דהרי עינינו רואות שאכן אין קפידא בעדה זו ומנשקים זה את זה לאחר עליה לתורה כו' והשיב לי הגר"מ בהאי לישנא: "אפשר לסמוך על המקילים", עכ"ל. ובספר הנ"ל (עמ' מה) הביא ג"כ אשר דעת הראש"ל הגר"מ אליהו זצ"ל (הובאו דבריו בקול צופיך עמ' 336) "דבמקומות שנוהגים לחבק ולנשק את העולה לתורה, מותר לעשות כן בבית הכנסת". שכל ההיתר למנהגים האמורים הוא מפני שמדובר בנשיקה של כבוד ולא בנשיקה של גילוי אהבה.

[נדיב לב]

מר משיב אני מרוצה שכעת הבאת מקורות אבל!
אבקשך לכתוב במתמצות את הדברים הנוגעים לענין כל השאר כמו עוד ציטטות על מקומות שנהגו לא מועיל מידי1
תכתוב את המקור בקצרה היוצא מהפוסקים בלבד!

להרעיף אהבה במקום השכינה לא ראוי. אז להרעיף כבוד כן ראוי?

הדיוק הקלוש מדברי הרמ"א שנקט בניו הקטנים. הוא פשוט משום שהרגילות לנשק זה את הקטנים ולא את המבוגרים ופשוט. לא יעזור לך להביא אלף שותים כנגד סברא פשוטה וחילוק פשוט!

[נדיב לב]

רבי משה מביא ראיה מפרשתנו שאהרון נישק למשה בהר האלוקים אף שהיה לו קדושת עזרה הגרב"ד פוברסקי דחה די"ל שמא נישק משום חפץ קדוש וכסת שמנשק בבית כנסת

זה ספורנו ידוע
"וישק לו" – "כמנשק דבר קדוש"

וראו כל הדיון כאן
https://heimfeld.wordpress.com/2017/01/ ... %A1%D7%AA/

אם כך חוזרי בי ממה שכתבתי שדחיית דברי ר' משה מבוססת על שיטה מחודשת
אבל לא אכחד שדברי הספורנו מחודשים לי. ובכלל אפשר שכל דברי הסופרנו באו להסביר את סיבת הנשיקה שם אבל לא מתרץ על עצם השאלה איך נשקו בעזרה ובזה נצטרך לתירוץ אחר

[pkd]

כבר כתבתי ע"ז בעלון פקודיך דרשתי:
ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו" (ד, כז)
 אהרן נשק למשה מדין חפץ קדוש! כתב רבינו הספורנו: וישק לו - כמנשק דבר קדוש", ודבריו צריכים ביאור והבנה, מהו "כמנשק דבר קדוש", וכי אהרן לא נשק למשה משום שהוא אחיו?
ונראה לבאר דבריו, עפ"י מה שכתב הרמ"א (או"ח סי' צח ס"א): "ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום".
 והנה, משה ואהרן נפגשו בהר האלקים - הר חורב, ובתרגום יונתן כתב: בהר שהתגלה בו כבוד ה'. ומקום זה היה קדוש, ולנשק סתם אסור במקום קדוש, כיון שצריך לקבוע בלבו שאין שום אהב כאהבת המקום!
 ולכך פירש רבינו הספורנו, וישק לו - כמנשק דבר קדוש, שנשיקה כזו מותרת והיא מצווה לכבוד הקב"ה, שמראה בה אהבתו לקב"ה, ממש כשם שמנשק דבר קדוש בבית כנסת כגון ס"ת וכדו'.
 בנשיקה של אהרן לא היתה מעורבת אהבת אח! וראיתי בספר "בד קודש" להגרב"ד פוברסקי שליט"א, שהוסיף על דברי הספורנו הארה חשובה ויקרה, וז"ל: "ומבואר בזהב ענין נשגב, שהרי משה ואהרן אחים היו, ולא ראו זה את זה שנים מספר, ועתה בעת פגישתם כאשר בא אהרן ונישק לו למשה, הרי אם היתה מעורבת בכוונתו לנשקו מפני אהבת אחיו אליו - שוב אסור לו לנשקו במקום זה, ועל כורחך שלא נשקו אלא רק מפני קדושתו - כמנשק דבר קדוש! ונפלא הוא!"
 האם בזמן הזה מותר לאב לנשק את בנו בהר סיני? יש לברר: בזמן הזה, אב ובנו, או ב' אחים - הנוסעים למדבר סיני ועולים על הר סיני, האם מותר להם לנשק איש את רעהו מתוך אהבה ואחווה?
 בזה"ז אין דיני קדושה בהר סיני! ומרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל הביא ב'אילת השחר' פרשת יתרו (יט, יג) דכיום אין דיני קדושה בהר סיני כלל, ולפי"ז יהיה מותר גם לנשק איש את רעהו על הר סיני מתוך אחווה.
 ומקור הדברים שאין קדושה בזה"ז בהר סיני, הוא ממסכת תענית (כא, ב) "רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו - אלא אדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, נסתלקה שכינה ממנו - אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר".
 מדוע לא נותר בהר סיני דיני קדושה כמו בבית המקדש? ובאמת יש להבין מדוע לא נשאר בהר סיני דיני קדושה? ומרן זצוק"ל ביאר באריכות, ומפני חביבות הדברים נעתיקם: "והנה מקשים למה הר סיני לאחר מתן תורה - לא נשאר בו שום קדושה ומותר לרעות את הבהמות שם, משא"כ בית המקדש דנשאר בו דינים (של קדושה) לעולם.
והעניין הוא, כי לא מצינו שום דבר גשמי שיהיה בו קדושה בלי שהאדם יקדש אותו, וכתוב על מלאכים חיות הקודש, ועוד מקומות שקוראים להם קדושים, אבל בדבר גשמי בעולם המעשה לא מצינו שהקב"ה ברא דבר קדוש [וכן הראוני במשך חכמה, שע"י מעשה גבוה לא נתקדש שום דבר - רק בהקדישו האדם עי"ש], כי ענין הקדושה הוא רק ע"י האדם, כי הוא הבעלים של כל הנבראים והוא יכול לקדש (והעירו דבכור קדוש מעצמו, אמנם מ"מ הוא צריך להיות שייך לבעלים ישראל. דבכור בהמת הפקר י"א דאינו קדוש, עי' מנ"ח מצוה י"ח).
לכן הר סיני שמצד ישראל לא נעשה בו שום דבר, רק הסכמה לקבל את התורה - אבל לא היה קידוש מצד ישראל, אין בו שום קדושה, לא לענין ליזהר מליהנות או לרעות בהמות וכדו', אבל מקום המקדש - קדושתו ע"י ישראל והם הבעלים בעולם הזה, ומה שהם מקדישים זה קדוש במדרגות שונות, אבל הכל ע"י ישראל".
 עדות ממרן הגר"מ פיינשטין בהלכות נשיקה בבית כנסת! ומעניין לציין, דבר חידוש שראיתי בספר 'מגד גבעות עולם' (ח"א עמ' צב. להגרמ"ז שורקין שליט"א) הכותב עדות מהנהגת מרן הגאון רבי משה פיינשטין זצוק"ל: הגר"מ היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפארת ירושלים, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד - הוא רק בעת התפילה (ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולא בהלכות ביהכנ"ס), אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד" (אמנם ראוי להדגיש, שאין לסמוך על הדברים להלכה, בהיות שאין ידוע לנו טעמו האמיתי של מרן הגר"מ פיינשטין, דיתכן שהוא הוראה פרטית).
 נשיקה של כבוד התורה בתוך בית המדרש! הצדיק הנשגב, רבי דוד בהר"ן זצ"ל, התפלל בבית כנסת בשערי חסד בירושלים, באחד הימים הגיע למקום הגביר ר' ירחמיאל וקסלר, שבאותו זמן לקח חתן לבתו את הבחור בצלאל ז'ולטי, מי שהיה לימים רבה של ירושלים. והנה ניגש רבי דוד בהר"ן לר' ירחמיאל - ולהפתעת כולם - נשקו במצחו! הנוכחים תמהו, הכיצד יתכן שרבי דוד הידוע בדקדוק ההלכה שלו - ינשק בתוככי בית הכנסת? נענה רבי דוד ואמר: נשיקה זו היא כבוד התורה וכבוד בית המדרש, בכדי להודיע ברבים אהבת עם ישראל להקב"ה ולתורתו - שאדם מוכן להשקיע ממיטב כספו כדי לקחת חתן תלמיד חכם! (מתוך פרקי חייו של ר"ד בהרן שנדפסו בספר 'ארח דוד).

[משיב כהלכה]

מר משיב אני מרוצה שכעת הבאת מקורות אבל!
אבקשך לכתוב במתמצות את הדברים הנוגעים לענין כל השאר כמו עוד ציטטות על מקומות שנהגו לא מועיל מידי1
תכתוב את המקור בקצרה היוצא מהפוסקים בלבד!
להרעיף אהבה במקום השכינה לא ראוי. אז להרעיף כבוד כן ראוי?
הדיוק הקלוש מדברי הרמ"א שנקט בניו הקטנים. הוא פשוט משום שהרגילות לנשק זה את הקטנים ולא את המבוגרים ופשוט. לא יעזור לך להביא אלף שותים כנגד סברא פשוטה וחילוק פשוט!

כל המקורות שהבאתי נוגעים ישירות לענין. ואם תעיין בכולם, תקבל את ההבנה השלימה ביסוד שהבאתי מהגר"ש משאש.

אתה המצאת "קל וחומר", שאם אהבה לא ראוי, אז כבוד קל וחומר שלא. אבל לא מצינו הלכה כזאת, שאסור לכבד מישהו בבית הכנסת. כי כבוד התורה הוא כבוד הקב"ה, ואם מנשקים את העולה בחזרתו מהתורה, זה כבוד התורה.

וחוץ מזה, הנדון כאן הוא לא "כבוד" אלא יותר דרך ידידות וחיבה, שאינה "אהבה". וכמו שהבאתי משו"ת לב דוד ומשו"ת משנת יוסף שהענין כאן אינו כבוד אלא "דרך ארץ".

והדיוק ברמ"א הוא לא קלוש, כי יש רגילות בהחלט לנשק לבניו הגדולים כמו שמנשק לבניו הקטנים (אם כי יש עדות ומגזרים בהם נשיקה כלל לא מצויה, לא חיבוק ולא אהבה, אבל זה יסוד בחינוך). ואם הרמ"א ושו"ע הרב שינו במתכוון את הלשון ונקטו "קטנים", הלא דבר הוא.

ואם אתה רואה שפוסקים רבים הבינו כך, מסתבר שזהו לא "דיוק קלוש" אלא סברא חזקה.

[אלימלך]

החילוק מבוסס על משמעות דברי הרמ"א ושו"ע הרב.

מקור דברי הרמ"א הוא בשו"ת בנימין זאב (סי' קסג) שכתב: "מצאתי בספר האגודה בברכות פר' כיצד מברכין משם ספר כל בו כו' ולא ינשק אדם לבניו בבית הכנסת להודיע שאין אהבה כאהבת הקדוש ברוך הוא".

והנה הבנימין זאב כתב בכללות ש"לא ינשק אדם לבניו", והרמ"א ואדה"ז הוסיפו ודייקו שהאיסור הוא דווקא ב"בניו הקטנים" בלבד, ומשמע שבבנים גדולים וחברים וכדומה ליכא איסור. וכן נראה גם מדיוק לשון הלבוש שכתב (סי' צו ס"ב): "לא ינשק אדם בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא, ואהבת בניו אינו נחשבת כלום כנגד אהבתו, כמו שעשה אברהם ע"ה בעקידת יצחק".

בטעם החילוק בין בנים גדולים לקטנים כתב הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (סי' לט) ש"לכן נקט מור"ם [רמ"א] דוקא קטנים שיש אהבה רבה עליהם, ובודאי שאין ראוי להראות אהבה בבית הכנסת זולתי אהבת ה'. אבל חוץ מזה הכל דרישת שלום והוראת חיבה וידידות ואין בזה מיעוט אהבה לשי"ת ח"ו".

וכן הבין מדיוק לשון הרמ"א גם בשו"ת דברות אליהו (אבירזל, ח"ו סי' טז), וז"ל: "ממאי דנקט הרמ"א אסור לנשק בניו הקטנים משמע דוקא הקטנים הואיל ועשה כן לשם חיבה ואהבה שכן הוא מטבע הדבר שיש אהבה מיוחדת לאדם כלפי בניו. לא כן בגדולים שאין זה מתוך אהבה. אלא מתוך כבוד בלבד".

ועד"ז ראיתי מביאים בשם שו"ת מקוה המים (ח"ה סי' לח) שדייק ג"כ כנ"ל במה שהוסיף הרמ"א מילת 'הקטנים' שהוא דוקא בקטנים שנושקם מאהבה וחיבה ובזה ממעט אהבת ה', אבל לא בבניו הגדולים כשעולה למשל לס"ת ומנשק אותם ע"כ שאז הנשיקה היא להעריך אותם ולחזק ידיהם להמשיך בלימוד התורה ואין לכך כבוד שמים גדול מזה. וכיון שנהגו כולם אין בזה שום זלזול, עיין שם.

וכ"כ בשו"ת חמדת יוסף (פלבני, ח"ד או"ח סי' ע) שכל דברי "רמ"א קאמר בניו הקטנים ע"ז קאמר ה"ה גדולים אבל לא קאי על עלמא דקאי משום כבוד". וכדיוק לשון זה משמע גם מלשון הקיצור שלחן ערוך (סי' יג ס"א) שדייק ש"אין לנשק בתוכם בניו הקטנים". ובספר אשי ישראל (פי"א הע' סד) כתב בשם הגר"ח קנייבסקי שהאיסור לנשק הוא דוקא את בניו הקטנים. ודייק כן מלשון הרמ"א. [וע"פ מה שביארו האחרונים בדברי הרמ"א, אפשר להבין ג"כ את סברת הספר חסידים, דבבניו (אפילו הגדולים) שייכת אהבה, אך באנשים זרים גם אם מנשקים זה את זה ה"ז רק מחמת המנהג והנימוס, וזה לא נאסר בכלל גילוי אהבה זרה בבית הכנסת].

ובשו"ת בית ישראל (לנדא, ח"א או"ח סי' ט) הוכיח מדברי רש"י (עבודה זרה יז, א ד"ה אבי) להתיר בגדולים, וז"ל רש"י: "דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו משום כבוד". ומדייק הבית ישראל: "הרי דקאמר לן רש"י ז"ל בפירוש, דמה שנוהגין לנשק ידיו של אביו ואמו או לגדול ממנו הוא רק משום כבוד ולא משום אהבה, וא"כ שפיר מותר לנשק ידיהם גם בבית הכנסת". כלומר דרש"י מדגיש בדבריו שהנשיקה לאביו ולאמו, היא מחמת כבוד, רק שמנהגם היה לעשות זאת אחר היציאה מבית הכנסת, אף שאין כלל איסור לנשק מחמת כבוד כיון שאין זה קובע בלב האדם אהבה.

ובספר ואין למו מכשול ח"ח (ישראל, עמ' קמה בשוה"ג) הביא ג"כ ראייה להיתר וז"ל: "הנה בספר בן יהוידע עבודה זרה י"ז כתב על הא דאיתא בגמ' שעולא היה מנשק את אחיותיו על ידיהם ויש אומרים כנגד החזה והסביר שטעם הנשיקות של עולא משום שכך היה מנהג אצל הראווים בזמן חכמי התלמוד לנשק על החזה. וכן המנהג בבגדד שהכלה בליל חופתה מנשקת את בגדי אביה ואחיה הגדולים במקום שכנגד החזה ורומזת להם בכך שאע"פ שאני יוצאת מהבית שלכם הנני שוכנת עוד בקרבכם ועודני דבוקה בכם ע"כ. ומזה נלמד שעצם הנשיקה שמנשקים לאדם גדול אינה משום אהבה וחיבה דווקא אלא להראות ידידות וקשר נפשי. שאם אכן היה הדבר משום אהבה וחיבה כיצד נהגו כן הקדמונים, והרי אמרו חז"ל הרחק מן הכיעור ומין הדומה לו. אלא ודאי שנשיקה שנעשית לשם כבוד והערכה ולא לשם אהבה וחיבה מותרת".

ובפסקי תשובות (שם) כתב עד"ז ש"אם הנשיקה הוא מחמת הערצה עקב דבר מיוחד שעשה השני ולכבדו ולציינו על ידי כך לשבח, או מחמת כבוד ודרך ארץ אין איסור, ולכן מצינו בכמה מקומות בחז"ל שגדולי התנאים נישקו בבית המדרש את תלמידיהם וחבריהם לאחר שנתפעלו מדבר חידוש שאמרו, וכן מנהג ישראל מקדמת דנא לנשק ידי רבו או אביו, ואף בבית המדרש".

וכ"פ בשו"ת אור לציון (אבא-שאול, ח"ב סי' מה אות נה): "נראה שהמנשקים בבית הכנסת דרך כבוד אחר עליה לתורה או באמירת שבת שלום וכדומה, ולא כמנשק בניו מתוך אהבה, יש להם על מה לסמוך, כיון שאין זה אלא דרך כבוד כו', וכעין מה שכתב בבן איש חי פר' ויקרא אות יא ע"ש". – וז"ל הבן איש חי (שנה ראשונה ויקרא אות יא): "אותם הנוהגים שהעולה לס"ת בירידתו ינשק ידי אביו או רבו ושאר קרובים שחייב בכבודם מן התורה גם זה הוא בכלל מצוה שעושה כן לכבוד השי"ת שצוה בכבודם אך ידי קרובים שאין חייב בכבודם מן הדין לא ינשק כו' דאין ראוי להראות כבוד לבשר ודם במקום המקודש הזה כי אם רק כבוד המקום ב"ה וכן הוא הדין אם נכנס גביר לבית הכנסת שאינו זקן ואינו ת"ח אע"פ דמכבדין אותו בחוץ לקום מפניו, עם כל זה בבית הכנסת לא יקום מפניו דאין בכבוד זה כבוד שמים ומיהו אם הוא גביר מפורסם מיחיד הקהל ומקפיד על זה מותר לקום מפניו מפני דרכי השלום דכל דאיכא בזה משום דרכי השלום הרי הוא בכלל מצוה ועל זה נאמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים".

וראה ג"כ מ"ש בשו"ת באר שרים (ח"ב סי' יז אות ו): "הרי שכבר עשו מעשה זה לנשק ידי הרבנים בבית הכנסת והוא מטעמא דכבוד ושרי".

ובשו"ת לב דוד (קדוש, או"ח סי' טו) "איסור נישוק כו' כשעושה דרך אהבה וחבה והיינו בבניו הקטנים אבל משום כבוד ליכא האי טעם דכבוד זה היינו הנהגה של דרך ארץ ונתקבל דבכה"ג הוי הדרך ארץ, לכן נלענ"ד דהנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו". וכ"כ גם בשו"ת משנת יוסף (ליברמן, ח"ו סי' לא).

ובספר אריג פז (ארביב, פ"ו עמ' מד) העיד אשר "פניתי לכבוד כו' הגר"מ מאזוז שליט"א בדין זה, לברר מהו המנהג ליוצאי תונס לוב וגלילותיה, דהרי עינינו רואות שאכן אין קפידא בעדה זו ומנשקים זה את זה לאחר עליה לתורה כו' והשיב לי הגר"מ בהאי לישנא: "אפשר לסמוך על המקילים", עכ"ל. ובספר הנ"ל (עמ' מה) הביא ג"כ אשר דעת הראש"ל הגר"מ אליהו זצ"ל (הובאו דבריו בקול צופיך עמ' 336) "דבמקומות שנוהגים לחבק ולנשק את העולה לתורה, מותר לעשות כן בבית הכנסת". שכל ההיתר למנהגים האמורים הוא מפני שמדובר בנשיקה של כבוד ולא בנשיקה של גילוי אהבה.

מי כותב הדברים?

[נדיב לב]

מר משיב אני מרוצה שכעת הבאת מקורות אבל!
אבקשך לכתוב במתמצות את הדברים הנוגעים לענין כל השאר כמו עוד ציטטות על מקומות שנהגו לא מועיל מידי1
תכתוב את המקור בקצרה היוצא מהפוסקים בלבד!
להרעיף אהבה במקום השכינה לא ראוי. אז להרעיף כבוד כן ראוי?
הדיוק הקלוש מדברי הרמ"א שנקט בניו הקטנים. הוא פשוט משום שהרגילות לנשק זה את הקטנים ולא את המבוגרים ופשוט. לא יעזור לך להביא אלף שותים כנגד סברא פשוטה וחילוק פשוט!

כל המקורות שהבאתי נוגעים ישירות לענין. ואם תעיין בכולם, תקבל את ההבנה השלימה ביסוד שהבאתי מהגר"ש משאש.

אתה המצאת "קל וחומר", שאם אהבה לא ראוי, אז כבוד קל וחומר שלא. אבל לא מצינו הלכה כזאת, שאסור לכבד מישהו בבית הכנסת. כי כבוד התורה הוא כבוד הקב"ה, ואם מנשקים את העולה בחזרתו מהתורה, זה כבוד התורה.

וחוץ מזה, הנדון כאן הוא לא "כבוד" אלא יותר דרך ידידות וחיבה, שאינה "אהבה". וכמו שהבאתי משו"ת לב דוד ומשו"ת משנת יוסף שהענין כאן אינו כבוד אלא "דרך ארץ".

והדיוק ברמ"א הוא לא קלוש, כי יש רגילות בהחלט לנשק לבניו הגדולים כמו שמנשק לבניו הקטנים (אם כי יש עדות ומגזרים בהם נשיקה כלל לא מצויה, לא חיבוק ולא אהבה, אבל זה יסוד בחינוך). ואם הרמ"א ושו"ע הרב שינו במתכוון את הלשון ונקטו "קטנים", הלא דבר הוא.

ואם אתה רואה שפוסקים רבים הבינו כך, מסתבר שזהו לא "דיוק קלוש" אלא סברא חזקה.

הדיוק עדין קלוש לדעתי יען והרמ"א דיבר על הרגילות השייכת בזמנו אצל אנשי ארצו וקהילתו שם הנוהג הנפסד לנשק מבוגרים לא היה קיים. ועל כן אין בזה דיוק ולא מידי.

[דרומאי]

מר משיב אני מרוצה שכעת הבאת מקורות אבל!
אבקשך לכתוב במתמצות את הדברים הנוגעים לענין כל השאר כמו עוד ציטטות על מקומות שנהגו לא מועיל מידי1
תכתוב את המקור בקצרה היוצא מהפוסקים בלבד!
להרעיף אהבה במקום השכינה לא ראוי. אז להרעיף כבוד כן ראוי?
הדיוק הקלוש מדברי הרמ"א שנקט בניו הקטנים. הוא פשוט משום שהרגילות לנשק זה את הקטנים ולא את המבוגרים ופשוט. לא יעזור לך להביא אלף שותים כנגד סברא פשוטה וחילוק פשוט!

כל המקורות שהבאתי נוגעים ישירות לענין. ואם תעיין בכולם, תקבל את ההבנה השלימה ביסוד שהבאתי מהגר"ש משאש.

אתה המצאת "קל וחומר", שאם אהבה לא ראוי, אז כבוד קל וחומר שלא. אבל לא מצינו הלכה כזאת, שאסור לכבד מישהו בבית הכנסת. כי כבוד התורה הוא כבוד הקב"ה, ואם מנשקים את העולה בחזרתו מהתורה, זה כבוד התורה.

וחוץ מזה, הנדון כאן הוא לא "כבוד" אלא יותר דרך ידידות וחיבה, שאינה "אהבה". וכמו שהבאתי משו"ת לב דוד ומשו"ת משנת יוסף שהענין כאן אינו כבוד אלא "דרך ארץ".

והדיוק ברמ"א הוא לא קלוש, כי יש רגילות בהחלט לנשק לבניו הגדולים כמו שמנשק לבניו הקטנים (אם כי יש עדות ומגזרים בהם נשיקה כלל לא מצויה, לא חיבוק ולא אהבה, אבל זה יסוד בחינוך). ואם הרמ"א ושו"ע הרב שינו במתכוון את הלשון ונקטו "קטנים", הלא דבר הוא.

ואם אתה רואה שפוסקים רבים הבינו כך, מסתבר שזהו לא "דיוק קלוש" אלא סברא חזקה.

הדיוק עדין קלוש לדעתי יען והרמ"א דיבר על הרגילות השייכת בזמנו אצל אנשי ארצו וקהילתו שם הנוהג הנפסד לנשק מבוגרים לא היה קיים. ועל כן אין בזה דיוק ולא מידי.

למה נפסד? אטו אהרן לא נשק למשה, ויוסף לאחיו, ועוד רבות?