פרשת שמות - וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ, אם לא היה איש מהיכן נודע הדבר?

ים סוף

משתמש ותיק
הערתי הערה זו באשכולו הנכבד של הרב @מלמד להועיל בענין דתן ואבירם, אך שוב עע"ד שהיה מן הראוי לייחד לעניין מקום בפנ"ע.
וזה החלי בעהי"ת:

וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ
ויש להק' דמאחר שראה שאין איש איך לבסוף נודע הדבר שהרי לא הי'ה מי שראה?

ואף שנדרש שלא יצא ממנו גר, אך הפשט הפשוט לכאורה הוא שבדק שאין בסביבה עדים שילשינו עליו. וכן כ' רש"י "ולפי פשוטו כמשמעו". וא"כ מהיכן נודע הדבר.
אלא שיש לדון האם אכן כך הוא פשוטו
והנה המלבי"ם כ' "שפנה כה וכה לראות אם יש איש, כי עשה במתון ובעצת שכלו, וידע שיש סכנה בדבר אם יודע לאיש, ואז הכהו להציל נפש אחיו".
וכ"כ הרש"ר הירש "תחילה הביט לכל צד להיווכח, הלבדו הוא".

אמנם ב'כתב והקבלה' פי' פשוטו באופן אחר ז"ל "ויפן כה וכה - חשב משה שאחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה מכת מות וירא כי אין איש. ראה שאין ביניהם גבר בגוברין, ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל על הצלתו". עכ""ל. ולפי"ז א"ש שהרי מה שפנה כה וכה לראות שאין מתנדב אחר, ולא שבדק שאין רואים. (אך באמת צ"ע למה לא הקדים לזכות במצוות ההצלה, וחיכה שאחר יעשה זאת.)

ואילו מדברי האלשי"ך עולה תירוץ אחר בזה שכ' שאותו האיש המוכה היה דתן (והוא ע"פ המדרש) והוא הוא היה המלשין. ולפי"ז מובן שאותו האיש לא נכלל במה שפנה כה וכה שממנו לא חשש משה שהרי הצילו ממות.
אלא שבפרד"א כ' לתרץ לשון הפסוק "איש עברי מאחיו" שהיה האיש משבט לוי, והרי דתן היה משבט ראובן. ולפי"ז לא ייתישבו דברי האלשי"ך.
ותן לחכם ויחכם עוד..
 

שעת השקט

משתמש רגיל
לפי המדרש המובא ברש"י: "ויירא משה - כפשוטו, ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל"
הדברים מתבארים בפשוטם שמשה בדק שאין מצרי אחר בסביבה אך היו שם יהודים רבים שראו את הדבר אלא שמשה לא העלה בדעתו שיש מהם דלטורין, וסוף דבר היה שמהם יצאה ההלשנה( ולאו דוקא מהמוכה)
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
שעת השקט אמר:
היו שם יהודים רבים שראו את הדבר אלא שמשה לא העלה בדעתו שיש מהם דלטורין, וסוף דבר היה שמהם יצאה ההלשנה( ולאו דוקא מהמוכה)
מצי' במדרש "וישמע פרעה, שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו". אכן הדברים מסתברים שהיו שם יהודים אחרים והדבר התפרסם עד שהגיע לאוזניהם של דתן ואבירם, ובזה יתו' דברי הפרד"א שלא כהאלשי"ך.
 

שעת השקט

משתמש רגיל
ים סוף אמר:
שעת השקט אמר:
היו שם יהודים רבים שראו את הדבר אלא שמשה לא העלה בדעתו שיש מהם דלטורין, וסוף דבר היה שמהם יצאה ההלשנה( ולאו דוקא מהמוכה)
מצי' במדרש "וישמע פרעה, שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו". אכן הדברים מסתברים שהיו שם יהודים אחרים והדבר התפרסם עד שהגיע לאוזניהם של דתן ואבירם, ובזה יתו' דברי הפרד"א שלא כהאלשי"ך.

אין בזה סתירה למדרש, יתכן שדתן ואבירם היו מבין היהודים שראו בעיניהם את המעשה והם אלה שהלשינו אלא שהמוכה היה איש משבט לוי.
 

ים סוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
כ' האברבנאל :
"כי אחרי שהרג מרע"ה את המצרי לפני המוכה איך תמה כאשר אמר אליו הרשע כאשר הרגת את המצרי ואמר אכן נודע הדבר ואיך לא יהיה נודע כיון שהמוכה היה עד בדבר ומה תועלת בויפן כה וכה וירא כי אין איש והנה האיש העד לפניו שאם נאמר שברח המוכה ולא היה שמה בשעת שהרג משה את המצרי יקשה מאד מאין ידע הרשע כי משה הרגו" וכו'

"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר ר"ל שהעברי המוכה אשר נקמתי את נקמתו הוא הגיד הדבר ובחשבו שהרשע ההוא ילך ויפרס' הדבר לפני פרעה ויברח משה מלפני פרעה ר"ל מכל מקומות ממשלתו ובמדרש אמרו אכן נודע הדבר מלמד שהיה משה מהרהר מה ראה הקדוש ברוך הוא לשעבד את ישראל יותר מכל האומות וכו' רוצה לומר שאז ידע סבת גלותם שהיה מפני רשעתם כיון שגם העברי המוכה שנקם משה נקמתו גלה סודו והביאו לסכנה."
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
בס' שלשלת הקבלה מובא סיפור המעשה שהמצרי הנ"ל בא על שלומית בת דברי וכו' וא"כ פשוט שדתן ואבירם שהיו בעלי המעשה היו גם בארוע ההכאה והריגת המצרי (ולכה"פ דתן - המוכה)
 

צביקה אבן חן

משתמש רשום
ראיתי אומרים ש "איש" (היינו איש גדול כמו בכל התורה) לא היה שם אבל נער קטון כן היה שם והוא הלשין. ואמרו בזה רמז- וירא כי אי"ן איש- ר"ת- א'בל י'ש נ'ער. עוד רמז אמרו- אכן נודע הדבר ס"ת נער. (ראיתי הדברים בעלון עלים לתרופה ואיני זוכר המקור שצוין שם. יעויי"ש.)
 
חלק עליון תַחתִית