הערתי הערה זו באשכולו הנכבד של הרב @מלמד להועיל בענין דתן ואבירם, אך שוב עע"ד שהיה מן הראוי לייחד לעניין מקום בפנ"ע.
וזה החלי בעהי"ת:
וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ
ויש להק' דמאחר שראה שאין איש איך לבסוף נודע הדבר שהרי לא הי'ה מי שראה?
ואף שנדרש שלא יצא ממנו גר, אך הפשט הפשוט לכאורה הוא שבדק שאין בסביבה עדים שילשינו עליו. וכן כ' רש"י "ולפי פשוטו כמשמעו". וא"כ מהיכן נודע הדבר.
אלא שיש לדון האם אכן כך הוא פשוטו
והנה המלבי"ם כ' "שפנה כה וכה לראות אם יש איש, כי עשה במתון ובעצת שכלו, וידע שיש סכנה בדבר אם יודע לאיש, ואז הכהו להציל נפש אחיו".
וכ"כ הרש"ר הירש "תחילה הביט לכל צד להיווכח, הלבדו הוא".
אמנם ב'כתב והקבלה' פי' פשוטו באופן אחר ז"ל "ויפן כה וכה - חשב משה שאחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה מכת מות וירא כי אין איש. ראה שאין ביניהם גבר בגוברין, ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל על הצלתו". עכ""ל. ולפי"ז א"ש שהרי מה שפנה כה וכה לראות שאין מתנדב אחר, ולא שבדק שאין רואים. (אך באמת צ"ע למה לא הקדים לזכות במצוות ההצלה, וחיכה שאחר יעשה זאת.)
ואילו מדברי האלשי"ך עולה תירוץ אחר בזה שכ' שאותו האיש המוכה היה דתן (והוא ע"פ המדרש) והוא הוא היה המלשין. ולפי"ז מובן שאותו האיש לא נכלל במה שפנה כה וכה שממנו לא חשש משה שהרי הצילו ממות.
אלא שבפרד"א כ' לתרץ לשון הפסוק "איש עברי מאחיו" שהיה האיש משבט לוי, והרי דתן היה משבט ראובן. ולפי"ז לא ייתישבו דברי האלשי"ך.
ותן לחכם ויחכם עוד..
וזה החלי בעהי"ת:
וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ
ויש להק' דמאחר שראה שאין איש איך לבסוף נודע הדבר שהרי לא הי'ה מי שראה?
ואף שנדרש שלא יצא ממנו גר, אך הפשט הפשוט לכאורה הוא שבדק שאין בסביבה עדים שילשינו עליו. וכן כ' רש"י "ולפי פשוטו כמשמעו". וא"כ מהיכן נודע הדבר.
אלא שיש לדון האם אכן כך הוא פשוטו
והנה המלבי"ם כ' "שפנה כה וכה לראות אם יש איש, כי עשה במתון ובעצת שכלו, וידע שיש סכנה בדבר אם יודע לאיש, ואז הכהו להציל נפש אחיו".
וכ"כ הרש"ר הירש "תחילה הביט לכל צד להיווכח, הלבדו הוא".
אמנם ב'כתב והקבלה' פי' פשוטו באופן אחר ז"ל "ויפן כה וכה - חשב משה שאחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה מכת מות וירא כי אין איש. ראה שאין ביניהם גבר בגוברין, ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל על הצלתו". עכ""ל. ולפי"ז א"ש שהרי מה שפנה כה וכה לראות שאין מתנדב אחר, ולא שבדק שאין רואים. (אך באמת צ"ע למה לא הקדים לזכות במצוות ההצלה, וחיכה שאחר יעשה זאת.)
ואילו מדברי האלשי"ך עולה תירוץ אחר בזה שכ' שאותו האיש המוכה היה דתן (והוא ע"פ המדרש) והוא הוא היה המלשין. ולפי"ז מובן שאותו האיש לא נכלל במה שפנה כה וכה שממנו לא חשש משה שהרי הצילו ממות.
אלא שבפרד"א כ' לתרץ לשון הפסוק "איש עברי מאחיו" שהיה האיש משבט לוי, והרי דתן היה משבט ראובן. ולפי"ז לא ייתישבו דברי האלשי"ך.
ותן לחכם ויחכם עוד..