מה צריך לעשות בשביל להגיע לגיהנום?

well

משתמש ותיק
מה שמקובל להגיד ויש לזה גם מקורות בספרים זה שעל כל עבירה צריך לתת את הדין בגיהנום , ואין מצוה מכבה עבירה, וכידוע דברי הגר"א שעל כל דיבור של הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו וכו'.
מאידך , מי שלומד את הגמ' בר"ה יח,א רואה לכאו' שלא כל כך פשוט להגיע לשם, כי מבואר שם שמי שרובו מצוות או אפילו מחצה על מחצה נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! דהיינו אם נפרש במושגים שלנו מדובר על יהודי שמשתדל לשמור תורה ומצוות אבל בלי לחץ... מידי פעם נכשל באיזה עבירה... לא מקפיד יותר מדאי על כל סעיף... בקיצור - יהודי פשוט ואפילו פחות מזה - נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! (אם הוא לא מוגדר "פושע ישראל בגופו" יעו"ש בגמ').
(כמובן שאם נדבר על הדרגה שתהיה לו בגן עדן ברור שדנים כל אחד לפי הדרגה שלו בדיוק וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו אבל משמע שם בגמ' שלגהינום הוא לא מגיע).
אשמח למקורות ברורים בענין.
 

יהושע

משתמש ותיק
well אמר:
מה שמקובל להגיד ויש לזה גם מקורות בספרים זה שעל כל עבירה צריך לתת את הדין בגיהנום , ואין מצוה מכבה עבירה, וכידוע דברי הגר"א שעל כל דיבור של הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו וכו'.
מאידך , מי שלומד את הגמ' בר"ה יח,א רואה לכאו' שלא כל כך פשוט להגיע לשם, כי מבואר שם שמי שרובו מצוות או אפילו מחצה על מחצה נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! דהיינו אם נפרש במושגים שלנו מדובר על יהודי שמשתדל לשמור תורה ומצוות אבל בלי לחץ... מידי פעם נכשל באיזה עבירה... לא מקפיד יותר מדאי על כל סעיף... בקיצור - יהודי פשוט ואפילו פחות מזה - נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! (אם הוא לא מוגדר "פושע ישראל בגופו" יעו"ש בגמ').
(כמובן שאם נדבר על הדרגה שתהיה לו בגן עדן ברור שדנים כל אחד לפי הדרגה שלו בדיוק וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו אבל משמע שם בגמ' שלגהינום הוא לא מגיע).
אשמח למקורות ברורים בענין.
הראש ישיבה שלי אמר פעם, מי מדבר היום עוד מגיהנם כבר שכחו מזה לגמרי זה נעשה old fashion place
 

במבי

משתמש ותיק
יהושע אמר:
well אמר:
מה שמקובל להגיד ויש לזה גם מקורות בספרים זה שעל כל עבירה צריך לתת את הדין בגיהנום , ואין מצוה מכבה עבירה, וכידוע דברי הגר"א שעל כל דיבור של הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו וכו'.
מאידך , מי שלומד את הגמ' בר"ה יח,א רואה לכאו' שלא כל כך פשוט להגיע לשם, כי מבואר שם שמי שרובו מצוות או אפילו מחצה על מחצה נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! דהיינו אם נפרש במושגים שלנו מדובר על יהודי שמשתדל לשמור תורה ומצוות אבל בלי לחץ... מידי פעם נכשל באיזה עבירה... לא מקפיד יותר מדאי על כל סעיף... בקיצור - יהודי פשוט ואפילו פחות מזה - נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! (אם הוא לא מוגדר "פושע ישראל בגופו" יעו"ש בגמ').
(כמובן שאם נדבר על הדרגה שתהיה לו בגן עדן ברור שדנים כל אחד לפי הדרגה שלו בדיוק וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו אבל משמע שם בגמ' שלגהינום הוא לא מגיע).
אשמח למקורות ברורים בענין.
הראש ישיבה שלי אמר פעם, מי מדבר היום עוד מגיהנם כבר שכחו מזה לגמרי זה נעשה old fashion place

אל תדאג, האופנה תמיד חוזרת.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
well אמר:
מה שמקובל להגיד ויש לזה גם מקורות בספרים זה שעל כל עבירה צריך לתת את הדין בגיהנום , ואין מצוה מכבה עבירה, וכידוע דברי הגר"א שעל כל דיבור של הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו וכו'.
מאידך , מי שלומד את הגמ' בר"ה יח,א רואה לכאו' שלא כל כך פשוט להגיע לשם, כי מבואר שם שמי שרובו מצוות או אפילו מחצה על מחצה נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! דהיינו אם נפרש במושגים שלנו מדובר על יהודי שמשתדל לשמור תורה ומצוות אבל בלי לחץ... מידי פעם נכשל באיזה עבירה... לא מקפיד יותר מדאי על כל סעיף... בקיצור - יהודי פשוט ואפילו פחות מזה - נכתב ונחתם לאלתר לחיי עולם! (אם הוא לא מוגדר "פושע ישראל בגופו" יעו"ש בגמ').
(כמובן שאם נדבר על הדרגה שתהיה לו בגן עדן ברור שדנים כל אחד לפי הדרגה שלו בדיוק וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו אבל משמע שם בגמ' שלגהינום הוא לא מגיע).
אשמח למקורות ברורים בענין.
מבלי להכנס לענין יותר מדאי
ידוע שיום הדין מתחלק לשנים. לעולם הזה. ולעולם הבא. והם שני דינים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לשון הגמ' בראש השנה:
תניא ב"ש אומרים ג' כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם.
וכתבו התוס':
יום הדין - כשיחיו המתים כדמוכח קרא ואע"פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא ממש הבנתי את השאלה שעוסקת ביסודות האמונה.
גהנם זה עונש ומירוק עוונות, ומשפט רשעים בגהנם י"ב חודש, ואח"כ מקבלים שכר כ"א לפום עמלו.
ולפי הקבלה אף צדיקים צריכים לעבור דרך גהנם, אלא שצדיקים גמורים אינם עוברים בו.

מענין לענין, לפי מה שמסופר על רשכבה"ג רבי יצחק אלחנן זצ"ל, בימים האחרונים לחייו כשהיה בסכנת מוות, מלמל הרבה תפילה והיטו אוזניים למוצא פיו: תצילני מדינה של גהנם. וביומו האחרון מעט לפני יציאת נשמה שמעוהו משנה את הנוסח ומבקש בל אראה פני גהנם (וההמשך שרגעים קודם ייאת נשמתו שמעהו בנו הג"ר צהבי הירש, מלמל הלכות כתובה - מה שחייבים לאשתו)
 

יוספזון

משתמש ותיק
הדרך הקצרה ביותר לגיהנום, זה לקפוץ מהגג (גבוה ככל שניתן) מגיעים הישר לגיהנום מדין מאבד עצמו לדעת... :lol: :lol: :lol:
עין בספר 'שומר אמונים' מאמר שכר ועונש, ותמצא נחת.
 

well

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
לשון הגמ' בראש השנה:
תניא ב"ש אומרים ג' כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם.
וכתבו התוס':
יום הדין - כשיחיו המתים כדמוכח קרא ואע"פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו.

לשון הריטב"א שם :
"ולא הזכירו בשמועתנו דין זה השלישי של יום המיתה לפי שאותו הדין אינו כללי ולא בכתות אלא כל אחד ואחד נדון בזמנו כפי מה שהוא, אבל מדין יום הגדול למדנו שדין שלישי של יום המיתה הוא על זה הסדר, שאמרו בית הלל ג' כתות [כו'] והקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד לבינונים, וכך הצעתן של דברים שיש עונות וזכיות שהדין נותן ליתן עליהם שכר או עונש בעוה"ז בגוף, ויש שדינן להיות נידונים לאחר המיתה בעולם הנשמות לנפש בגן עדן או בגיהנום, ויש שהדין נותן להיות נידון ביום הדין הגדול בגוף ובנפש, ויש שראוי לידון בכולם או במקצתן לטוב או לרע ... ויום המיתה הוא דין הנפש שדנין אותה כפי הראוי לה לבא לגן עדן או לגיהנום ובאיזה מדרגה מהם ... וכשאמר רב חסד מטה כלפי חסד זהו שלא להורידו לגיהנום לידון קצת על עונותיו אלא שנמסר לגן עדן עם הצדיקים הגמורים אבל לא במדרגתן, ויום הדין הגדול הוא על שכר הגמור או העונש הגמור שאין למעלה מהן הראויין לבא לגוף ולנפש ביחד שעליו נאמר ורבים מישיני [אדמת] עפר וכו'. "
 

well

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
לא ממש הבנתי את השאלה שעוסקת ביסודות האמונה.
גהנם זה עונש ומירוק עוונות, ומשפט רשעים בגהנם י"ב חודש, ואח"כ מקבלים שכר כ"א לפום עמלו.
ולפי הקבלה אף צדיקים צריכים לעבור דרך גהנם, אלא שצדיקים גמורים אינם עוברים בו.

מענין לענין, לפי מה שמסופר על רשכבה"ג רבי יצחק אלחנן זצ"ל, בימים האחרונים לחייו כשהיה בסכנת מוות, מלמל הרבה תפילה והיטו אוזניים למוצא פיו: תצילני מדינה של גהנם. וביומו האחרון מעט לפני יציאת נשמה שמעוהו משנה את הנוסח ומבקש בל אראה פני גהנם (וההמשך שרגעים קודם ייאת נשמתו שמעהו בנו הג"ר צהבי הירש, מלמל הלכות כתובה - מה שחייבים לאשתו)

השאלה היא למה חושבים שדבר זה הוא "יסודות האמונה" בעוד שבגמ' מבואר לא כך.
ואשמח לקבל מקור לקבלה הזו שכתבת.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בראש האשכול כתבת ש'משמע' כך בגמ'.
ואילו אחרי שהראוך התוס' (והדברים מובנים בתכלית) שאחרי העונש יקבל השכר, אתה כבר קובע שבגמ' מבואר לא כך..
והנה בגמ' לא מבואר כלום. וכי אם הוא נכתב לחיי עולם אין משפט מדוקדק לעונש כמו לשכר ?
 
חלק עליון תַחתִית