בענין נוסח התפילה בלשון רבים

[בן של רב]

אם יהודי היה יודע מה זה מה זה הסידור
היה פותח ומסתכל לדעת מה זה ועל מה זה הסידור
ואז היה משפשף עיניים ולא מאמין
כתוב שם ''רפאנו''
ולא רפאני...
''סלח לנו''
ולא סלח לי

וכמובן פשיטא שבהברה החסידית הכל בסדר שגם בחיריק מתכוונים על הכלל
(וסליחה אם לרגע היתה הו''א להיפגע)
אבל מה יעשו כל החוגים יחד אם הם מכוונים כוונה אישית פרטית שזה סילוף המסר של חז''ל
במקום להיצמד למילים האומרות בלשון רבים
(את כל מה שאמרו לנו חז''ל להגיד ולהתכוין.
ולא רק שמו''ע)

ואם עד היום חשבתי שהגר''א הוא המחדש שאסור לכוין על עצמו בשמונה עשרה
(מלבד נישה קטנה פרטית שפתחו לכל אחד - ''אלוקי נצור'', כך אומר הגר''א)
לפתע קלטתי שחז''ל כבר כתבו זאת בסידור
ונראה לי שהם התכוונו ברצינות בדיוק לנוסח הזה!
אלא מאי?
אנחנו אגוצנטריים ולא מזדהים עם השתייכות לכל האומה כולה
וקשה לכוין בלי לדחוף כוונה פרטית מצומצמת או מקסימום לקהילה או משפחה
אבל אולי דוקא לזה התכוונו חז''ל שהקמפיין המדהים שלהם לשטוף את כולם שטיפת מוח במשך עשרות שנים ומליוני ברכות יוביל לכך ש -
בסוף האדם האומר את כל זה יזכר ויחוש שהוא לא איש פרטי בלבד אלא גם חלק מכנסת ישראל!

[בן של רב]

חז''ל לא הביאו בחשבון בכלל את האופציה שנחשוב על מישהו פרטי
מה זה מלמד אותנו
שאנחנו ממש חלק מהכלל או רק כאילו?

[שאר לעמו]

חז''ל לא הביאו בחשבון בכלל את האופציה שנחשוב על מישהו פרטי
מה זה מלמד אותנו
שאנחנו ממש חלק מהכלל או רק כאילו?

אפשר לחשוב גם על עצמו אבל להכלילו בתוך הכלל. הרי סו"ס גם הוא חלק מהכלל.
אגב, אפשר להוסיף בקשה פרטית בברכה לפני החתימה וכיו"ב, וכך מעידים השומעים שהיה אומר מרן ר' חצק'ל אברמסקי זצ"ל.
(בזקנותו היה מתפלל מעט יותר בקול).

[אלימלך]

ועיין ברכות ל. "לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא"
וברש"י
לישתף נפשיה - אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים, שמתוך כך תפלתו נשמעת

[דרומאי]

חז''ל לא הביאו בחשבון בכלל את האופציה שנחשוב על מישהו פרטי
מה זה מלמד אותנו
שאנחנו ממש חלק מהכלל או רק כאילו?

אפשר לחשוב גם על עצמו אבל להכלילו בתוך הכלל. הרי סו"ס גם הוא חלק מהכלל.
אגב, אפשר להוסיף בקשה פרטית בברכה לפני החתימה וכיו"ב, וכך מעידים השומעים שהיה אומר מרן ר' חצק'ל אברמסקי זצ"ל.
(בזקנותו היה מתפלל מעט יותר בקול).

שמעתי מאדם גדול שאין להוסיף בברכה עצמה כל שלא הסדיר תפילה זו קודם לכן, דאין זה כבוד כלפי שמיא, ולא גרע מכל המתפלל בע''פ תפילה שאינה מצויה שחייב להסדיר תפילתו.
ועוד יש חשש אם מוסיף שלא מענין הברכה (זכורני נדון בפוסקים אם תפילה שלא יחלה הוי מענין רפאנו, ועוד כהנה רבות למי שאינו בקי).
ועוד במ''ב איתא דוקא שלא יפסיד עי''ז קדושה, וכמדומה דהחזו''א חולק בזה.
על כן נלע''ד שראוי שלא להוסיף רק תפילה מסודרת מעיקרא, ורק באלוקי נצור או בש''ת אם ברי לו שלא יפסיד עי''ז קדושה.

[שאר לעמו]

מי שמתפלל בע"פ תפילה שנוסחה קבוע ולא הסדיר תפילתו, מצוי שיגמגם בה, אבל מי שמתפלל מליבו בענין שצריך לו, אינו טועה.
באלוקי נצור עכ"פ ל"ש שיפסיד קדושה, כי צריך לומר עם הציבור קק"ק ובכה"מ.

[דרומאי]

א. מי שמתפלל בע"פ תפילה שנוסחה קבוע ולא הסדיר תפילתו, מצוי שיגמגם בה, אבל מי שמתפלל מליבו בענין שצריך לו, אינו טועה.
ב. באלוקי נצור עכ"פ ל"ש שיפסיד קדושה, כי צריך לומר עם הציבור קק"ק ובכה"מ.

א. גם אם מנקודת הלכה אתה צודק (והסברא שלך לא מוכרחת), מצד כבוד למלך ודאי שראוי לסדר תפילתו ולא לדבר 'ספונטנית' לפני המלך, וכ''ש בדור חלושי השכל כדורנו.
ב. הוא אשר דברתי, ועל כן כתב המ''ב לומר בא''נ ולא בש''ת.

[שאר לעמו]

לא הבנתי.
מעיקר הדין תפילה היא מליבו. וכך התפללו דורות הראשונים.
אמנם אנו מתפללים כפי מה שסדרו לנו אכנה"ג, אבל להוסיף תפילה בלשונו מדוע למיגרע.

[דרומאי]

לא הבנתי.
מעיקר הדין תפילה היא מליבו. וכך התפללו דורות הראשונים.
אמנם אנו מתפללים כפי מה שסדרו לנו אכנה"ג, אבל להוסיף תפילה בלשונו מדוע למיגרע.

ודאי מותר ורצוי להוסיף תפילה בלשונו, רק כתבתי שצריך לסדרה קודם לכן, ק''ו ממי שהולך לדבר לפני מלך בו''ד.