פר' בשלח - ידמו כאבן - הערה

  • Thread starter Anonymous
  • תאריך התחלה
A

Anonymous

Guest
בשירת הים 'בגדול זרועך ידמו כאבן'.
ידמו אינו מלשון דמיון אלא מלשון דממה, יהיו דוממים כאבן.
אי לכך שמעתי מת"ח שראוי לדקדק ולהדגיש את ה'שווא נע' ולא לאומרו ב'שווא נח', מכיון שיש בזה שינוי משמעות.
בשווא נח הוא לשון דמיון, בשווא נע הוא לשון דממה.
 

זלמן

משתמש חדש
א. כמדומה שהאות ד' באה עם דגש כך שבלא"ה יש להניע להשווא,
ושמא זוהי גופא הסיבה להדגש,
ב. אלא שבזה יצדק מר שאם יש שינוי משמעות הרי יש לדקדק בזה שבעתיים,
אלא שזה מנ"ל שבשווא נח המשמעות היא בדווקא לדמיון ולא לדממה,
 
A

Anonymous

Guest
פותח הנושא
זלמן אמר:
א. כמדומה שהאות ד' באה עם דגש כך שבלא"ה יש להניע להשווא,
ושמא זוהי גופא הסיבה להדגש,
ב. אלא שבזה יצדק מר שאם יש שינוי משמעות הרי יש לדקדק בזה שבעתיים,
אלא שזה מנ"ל שבשווא נח המשמעות היא בדווקא לדמיון ולא לדממה,
ברור זו היתה הכוונה.
מנין לחלק ביניהם גם אני עדיין אינני יודע בדיוק.
אבל כך נראה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
בשווא נח הוא לשון דמיון, בשווא נע הוא לשון דממה.
ההבדל בין 'יִדְמוּ' (דלית רפה ושוא נח) ל'יִדְּמוּ' (דלית דגושה ושוא נע) הוא כדלהלן:
'יִדְמוּ'
שרשה - 'דמה', כמו 'יִכְלוּ' מן 'כלה', 'יִבְנוּ' מן 'בנה', 'יִפְנוּ' מן 'פנה', וכל כיוצא בהם.
בכל אלה השוא הוא שוא נח.
'יִדְּמוּ'
שרשה - 'דמם'.
צורתה השלמה היא 'יִדְמְמוּ', כמו 'יִכְלְלוּ' מן 'כלל', 'יִזְלְלוּ' מן 'זלל', ו'יַחְגְּגוּ' מן 'חגג';
צורתה הנחשלת היא 'יִדְּמוּ' - מם אחת מן השורש נעדרת, ומושלמת על ידי הדגשת הדלית;
והואיל והדלית דגושה, לפיכך השוא הוא שוא נע, כמשפט.
 
חלק עליון תַחתִית