קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה


חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
הודעות: 1490
הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
מיקום: בני ברק
נתן תודה: 146 פעמים
קיבל תודה: 182 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 15 פברואר 2019, 10:29

בן של רב כתב:
חלק א׳ ממעל כתב:עי׳ מס"י פכ"ו שהאיש המתקדש גם מעשיו הגשמיים חוזרים להיות עניני קדושה עי"ש וכמדו׳ שלא כ׳ שהקדושה היא החיבור לעולם להעלותו
האם באמת 'חלק אלוק ממעל' חושב שזה לא היינו הך?
ודאי שלא, כי אין כונתו שיש להתחבר לעולם כדי לקדשו אלא שגם מה שכן אוכל הקדוש (וזה יכול להיות בסיגוף הכי גדול) הוא מתקדש.


חלק א׳ ממעל
משתמש ותיק
הודעות: 1490
הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
מיקום: בני ברק
נתן תודה: 146 פעמים
קיבל תודה: 182 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 15 פברואר 2019, 10:39

אגב, כמדומה שבלקט שיחות מוסר להגרי"א שר זצ"ל בח"ג יש אריכות בגדרי הקדושה ע"פ דברי הרמב"ן בריש פ׳ קדושים.


בנציון
משתמש ותיק
הודעות: 779
הצטרף: 15 מרץ 2018, 23:56
נתן תודה: 318 פעמים
קיבל תודה: 336 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי בנציון » 15 פברואר 2019, 10:46

אליהוא כתב:מענין שלא ראיתי פה מי שמצטט את הרמב"ן עד הסוף.
בתוך דבריו הוא אומר:
"בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים "
וזה מתאים כל כך בימינו שאנשים משופעים מאד עם יותר מכיס דינרים על צוארם מחפשים צרות ותענוגות.
מצד שני, ההסתגפות של מסילת ישרים מנוגדת לרוח התלמוד הירושלמי, שעתיד האדם לתת את הדין למה שלא אכל וכו'.
מה נשאר הדרך האמצעית, כמו שכתב הרמב"ם.
הרמח"ל עצמו מתייחס לדברי הירושלמי יעוי"ש.


אלימלך
משתמש ותיק
הודעות: 960
הצטרף: 23 יולי 2017, 17:36
נתן תודה: 110 פעמים
קיבל תודה: 364 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי אלימלך » 15 פברואר 2019, 12:38

אלימלך כתב:
בן של רב כתב: ומאידך ביאר המסילת ישרים היטב שקדושה היא החיבור אל העולם להעלותו.
לאחר דברי הרב @נבשר שליט"א אוסיף
השאלה היא מהי 'קדושה' ואת זה מבאר המס"י שהכונה שהוא קדוש ומובדל וגם עושה את שאר עניני העולם למובדלים מהעוה"ז
משא"כ חז"ל לא מדברים על דרגת 'קדושה' אלא על מעשי קדושה כמו קדש עצמך במותר לך ופשוט


פותח הנושא
בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1504
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 674 פעמים
קיבל תודה: 335 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי בן של רב » 15 פברואר 2019, 13:29

אלימלך כתב:
אלימלך כתב:
בן של רב כתב: ומאידך ביאר המסילת ישרים היטב שקדושה היא החיבור אל העולם להעלותו.
לאחר דברי הרב @נבשר שליט"א אוסיף
השאלה היא מהי 'קדושה' ואת זה מבאר המס"י שהכונה שהוא קדוש ומובדל וגם עושה את שאר עניני העולם למובדלים מהעוה"ז
משא"כ חז"ל לא מדברים על דרגת 'קדושה' אלא על מעשי קדושה כמו קדש עצמך במותר לך ופשוט
לדידי ולחברי כאן זה לא פשוט
ומשמעות המס"י שאינו מבדיל מהעולם אלא מחבר אותו!
ממה הוא כן מבדיל? - מכוחות הרע = ריעוע = שבירה (רמח"ל בדעת תבונות)
ובקיצור המטרה היא לחבר
ובזה אני קורא למחאה רבתי נגד בלעם הרשע שאמר שקדושה היא להתרחק מהעולם - "מי שהוא קדוש... יציץ בדבר זה?" וגילו לנו שעל זה נסמית עינו

וקיבלתי מרבותי שהנצרות היא מתלמידיו של בלעם בכך שמתייחסים אל העולם כדבר שצריך להתנתק ממנו, ויה"ר שיזכו במהרה לסמיות עינים כבלעם...

אבל תורתנו הקדושה אומרת בבירור: פרישות ואחריה קדושה=חיבור שמים וארץ=חיבור נשמה וגוף=חיבור איש ואשה=קידוש/קידושין/שבת קודש וכו'

עד כאן דעת כל רבותינו ללא חולק - ולגבי הקושיא שפתחנו בה כדאי לעיין בתירוץ שהבאתי לעיל ואשמח לקבל עליו השגות של מעיינים אמיתיים.


פותח הנושא
בן של רב
משתמש ותיק
הודעות: 1504
הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
נתן תודה: 674 פעמים
קיבל תודה: 335 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי בן של רב » 15 פברואר 2019, 13:38

חלק א׳ ממעל כתב:
בן של רב כתב:
חלק א׳ ממעל כתב:עי׳ מס"י פכ"ו שהאיש המתקדש גם מעשיו הגשמיים חוזרים להיות עניני קדושה עי"ש וכמדו׳ שלא כ׳ שהקדושה היא החיבור לעולם להעלותו
האם באמת 'חלק אלוק ממעל' חושב שזה לא היינו הך?
ודאי שלא, כי אין כונתו שיש להתחבר לעולם כדי לקדשו אלא שגם מה שכן אוכל הקדוש (וזה יכול להיות בסיגוף הכי גדול) הוא מתקדש.
א"כ למה הקב"ה שהוא רחום וחנון לא יכל לארגן לו לחיות בלי אוכל?!


נבשר
משתמש ותיק
הודעות: 1294
הצטרף: 28 אוגוסט 2018, 00:55
נתן תודה: 212 פעמים
קיבל תודה: 274 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

שליחה על ידי נבשר » 15 פברואר 2019, 13:44

בן של רב כתב:
    הרגע נפל לי רעיון חדשני שבאמת אין קדושה אלא רק קידוש החומר
    אלא שבפרישה ממנו כשצריך - הוא עצמו מתקדש ומתחבר!
    ודוגמא לזה באלו שבא ניסיון לידם ועמדו בו - ואח"כ קיבלו בהיתר את אותה גברת בשינוי אדרת - כר"ע עם אשת טורנוסרופוס וכאותו מעשה עם הציציות במנחות ויוסף עם פוטיפרע (בתה המאומצת אבל התורה קוראת לה בת ולא בכדי וברא כרעא דאבוה) ועוד
    וכי סתם איקלע לידיה באיסור ואח"כ בהיתר?
    יותר הגיוני לומר שהפרישה מקדשת את החתיכה דאיסורא כי תכליתו להביא כבוד שמים יחד איתי - ע"י שהוא מעמיד הניסיון ואני עומד בו.
    פעם שמעתי מגר"מ שפירא בדומה שלעבירות קוראים איסור, ושאל שאיסור היינו שהוא קשור אליו, ואיזה קשר יש לדבר איסור, מקוה שלא דמיינתי, שהיה לפני כמה שנים, ולא זוכר איך בדיוק הגדיר את הענין.


    חלק א׳ ממעל
    משתמש ותיק
    הודעות: 1490
    הצטרף: 14 פברואר 2019, 17:02
    מיקום: בני ברק
    נתן תודה: 146 פעמים
    קיבל תודה: 182 פעמים
    יצירת קשר:
    סטטוס: לא מחובר

    Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

    שליחה על ידי חלק א׳ ממעל » 15 פברואר 2019, 16:52

    א"כ למה הקב"ה שהוא רחום וחנון לא יכל לארגן לו לחיות בלי אוכל?![/quote]
    זה קו׳ כללית למה צריך בכלל לאכול ואז יש מושג של קדושה, למה הקב"ה לא נתן לכולם את האפשרות להיוות קדושים בלי מאמץ


    אלימלך
    משתמש ותיק
    הודעות: 960
    הצטרף: 23 יולי 2017, 17:36
    נתן תודה: 110 פעמים
    קיבל תודה: 364 פעמים
    יצירת קשר:
    סטטוס: לא מחובר

    Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

    שליחה על ידי אלימלך » 16 פברואר 2019, 19:47

    בן של רב כתב: ולגבי הקושיא שפתחנו בה כדאי לעיין בתירוץ שהבאתי לעיל ואשמח לקבל עליו השגות
    הנה את דעתי שאינני רואה אפשרות ליטות הימנה כבר כתבתי לעיל אבל הנה כמה השגות
    בן של רב כתב:
      הרגע נפל לי רעיון שבאמת אין קדושה אלא רק קידוש החומר
      אלא שבפרישה ממנו כשצריך - הוא עצמו מתקדש ומתחבר!
      ודוגמא לזה באלו שבא ניסיון לידם ועמדו בו - ואח"כ קיבלו בהיתר את אותה גברת בשינוי אדרת -כאותו מעשה עם הציציות במנחות
      וכי סתם איקלע לידיה באיסור ואח"כ בהיתר?
      יותר הגיוני לומר שהפרישה מקדשת את החתיכה דאיסורא כי תכליתו להביא כבוד שמים יחד איתי - ע"י שהוא מעמיד הניסיון ואני עומד בו.
      לדבריך שאין הכונה שמקדש עצמו אלא מקדש אחרים למה יקרא שמו 'קדוש' ולא מקדש
      ועוד כגון היושב בתענית שנקרא קדוש את מה קידש הלוא לא פרש מדבר 'מסוים'
      ובכלל דבר מוזר ממש הוא לומר שהגויה נתקדשה ויותר פשוט לומר שה' שילם שכרו, ואפ' אם נלך בכיוון המחשבה שלך י"ל שכיון ונתגלגלה זכות על ידה זכתה ולא 'שנתקדשה', ובפשטות מכיון שראתה הנס עם מסירות הנפש התגירה ונישאה לו.
      ועוד לדבריך למה תמיד יקרא קדוש הפורש והנבדל מהגשמיות דיקא כאומרם לגבי עריות, גפן היין, במותר לו, בתענית , ולדבריך שענינו שפורש מאיסור ומקדשו א"כ גם פורש מלהדליק את הנר בשבת יהא קרוי קדוש כי קידש את הנר...


      פותח הנושא
      בן של רב
      משתמש ותיק
      הודעות: 1504
      הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
      נתן תודה: 674 פעמים
      קיבל תודה: 335 פעמים
      יצירת קשר:
      סטטוס: לא מחובר

      Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

      שליחה על ידי בן של רב » 16 פברואר 2019, 23:30

      לפני שנכנס לפרטים השונים הבה נתמקד בכך שהרמח"ל כותב שם שהעולם עצמו מתעלה עמו ושכל העולם - כולו - מיועד לשימוש האדם.
      וכמו האבנים ששימשו את יעקב.
      ואם ברור לנו שכל העולם כולו נברא ע"י ה' למטרה זו - ולבסוף הוא מחזיר כל רעה לטובה כמ"ש הרמח"ל בכמה מקומות, א"כ - כל - הנברא בשמי ולכבודי בראתיו, וכיצד יתגלה כבודו ע"י גויה זו?
      ועוד שהרי על בשורות רעות נברך לעת"ל הטוב והמטיב
      ור"ע כבר כעת (בעולם שהמבט הרגיל על הרעות הוא 'דיין האמת') היה אומר - כל - מאן דעביד רחמנא לטב.
      איך גויה זו היא 'לטב' 'לכבודי' 'מתעלה עמו' וכו'
      אלא מאי: היצה"ר גם הוא מהשי"ת! וגם שלוחיו הרבים. ומהם יצא כבודו
      ובשני יצריך.
      ואמנם העולם דנן לא מתעלה באופן של להיות טוב עצמי אלא כלשון הרמח"ל
      'הטוב שולט והרע נכפה' (בתפילת ר"ה)

      וכמו שהמן גדול המחזירים בתשובה = גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים
      כך לעת"ל - הקב"ה - מעמיד - להם מלך קשה כהמן שישובו.


      פותח הנושא
      בן של רב
      משתמש ותיק
      הודעות: 1504
      הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
      נתן תודה: 674 פעמים
      קיבל תודה: 335 פעמים
      יצירת קשר:
      סטטוס: לא מחובר

      Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

      שליחה על ידי בן של רב » 16 פברואר 2019, 23:43

      נבשר כתב:
      בן של רב כתב:
        הרגע נפל לי רעיון חדשני שבאמת אין קדושה אלא רק קידוש החומר
        אלא שבפרישה ממנו כשצריך - הוא עצמו מתקדש ומתחבר!
        ודוגמא לזה באלו שבא ניסיון לידם ועמדו בו - ואח"כ קיבלו בהיתר את אותה גברת בשינוי אדרת - כר"ע עם אשת טורנוסרופוס וכאותו מעשה עם הציציות במנחות ויוסף עם פוטיפרע (בתה המאומצת אבל התורה קוראת לה בת ולא בכדי וברא כרעא דאבוה) ועוד
        וכי סתם איקלע לידיה באיסור ואח"כ בהיתר?
        יותר הגיוני לומר שהפרישה מקדשת את החתיכה דאיסורא כי תכליתו להביא כבוד שמים יחד איתי - ע"י שהוא מעמיד הניסיון ואני עומד בו.
        פעם שמעתי מגר"מ שפירא בדומה שלעבירות קוראים איסור, ושאל שאיסור היינו שהוא קשור אליו, ואיזה קשר יש לדבר איסור, מקוה שלא דמיינתי, שהיה לפני כמה שנים, ולא זוכר איך בדיוק הגדיר את הענין.
        הזכרת לי שבתומר דבורה מבואר שכשאדם פורש מאשתו נדה באה השכינה הקדושה להזדווג לו תחתיה והיא מתלווה אליו עד שאשתו תיטהר.

        ומעתה מי זו הגורמת להשראת השכינה אם לא האשה דנן שעד אתמול היא עצמה היתה - מקודשת - לו עם שכינה ביניהם!
        ולו יצוייר שיגרש את אשתו הנדה ח"ו פשיטא שיתבטל זיווג השכינה וככל השרוי בלא אשה ששרוי בלא... בלא...


        מציץ מדי פעם
        הודעות: 23
        הצטרף: 12 פברואר 2019, 21:10
        קיבל תודה: 6 פעמים
        יצירת קשר:
        סטטוס: לא מחובר

        Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

        שליחה על ידי מציץ מדי פעם » 17 פברואר 2019, 13:07

        מצו"ב מאמר שכתבתי בעניין הגדרת המושג 'קדושה' לפי מפרשי המקרא. המבואר - בקיצור - כי יש ג' שיטות בראשונים: א' שיטת רש"י כי הפרישות הבסיסית מן העריות הוא כבר בגדר קדושה, ב' שיטת הרמב"ן כי רק תוספת פרישות מדברים המותרים ראוי להיקרא בגדר 'קדושה', ג' שיטת הרמב"ם כי 'קדושה' היא בכלל שם כולל לקיום כל מצוות התורה ("אשר קדשנו במצוותיו").
        פרישות מן המותרות.docx
        אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


        פותח הנושא
        בן של רב
        משתמש ותיק
        הודעות: 1504
        הצטרף: 06 דצמבר 2018, 01:56
        נתן תודה: 674 פעמים
        קיבל תודה: 335 פעמים
        יצירת קשר:
        סטטוס: לא מחובר

        Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

        שליחה על ידי בן של רב » 17 פברואר 2019, 14:27

        אלימלך כתב:
        בן של רב כתב: ולגבי הקושיא שפתחנו בה כדאי לעיין בתירוץ שהבאתי לעיל ואשמח לקבל עליו השגות
        הנה את דעתי שאינני רואה אפשרות ליטות הימנה כבר כתבתי לעיל אבל הנה כמה השגות
        בן של רב כתב:
          הרגע נפל לי רעיון שבאמת אין קדושה אלא רק קידוש החומר
          אלא שבפרישה ממנו כשצריך - הוא עצמו מתקדש ומתחבר!
          ודוגמא לזה באלו שבא ניסיון לידם ועמדו בו - ואח"כ קיבלו בהיתר את אותה גברת בשינוי אדרת -כאותו מעשה עם הציציות במנחות
          וכי סתם איקלע לידיה באיסור ואח"כ בהיתר?
          יותר הגיוני לומר שהפרישה מקדשת את החתיכה דאיסורא כי תכליתו להביא כבוד שמים יחד איתי - ע"י שהוא מעמיד הניסיון ואני עומד בו.
          לדבריך שאין הכונה שמקדש עצמו אלא מקדש אחרים למה יקרא שמו 'קדוש' ולא מקדש
          ועוד כגון היושב בתענית שנקרא קדוש את מה קידש הלוא לא פרש מדבר 'מסוים'
          ובכלל דבר מוזר ממש הוא לומר שהגויה נתקדשה ויותר פשוט לומר שה' שילם שכרו, ואפ' אם נלך בכיוון המחשבה שלך י"ל שכיון ונתגלגלה זכות על ידה זכתה ולא 'שנתקדשה', ובפשטות מכיון שראתה הנס עם מסירות הנפש התגירה ונישאה לו.
          ועוד לדבריך למה תמיד יקרא קדוש הפורש והנבדל מהגשמיות דיקא כאומרם לגבי עריות, גפן היין, במותר לו, בתענית , ולדבריך שענינו שפורש מאיסור ומקדשו א"כ גם פורש מלהדליק את הנר בשבת יהא קרוי קדוש כי קידש את הנר...
          לא היה לי מה לענות על שאלתך מהנר עד שבא הרב המציץ מידי פעם וע"פ הרמב"ם שהביא מיושב. ע"ש.


          אליהו52
          הודעות: 126
          הצטרף: 10 פברואר 2019, 20:53
          נתן תודה: 3 פעמים
          קיבל תודה: 39 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי אליהו52 » 17 פברואר 2019, 21:50

          מאמר שמצאתי מאחד בן דורנו שסיכם בקיצור נמרץ את עניין הפרישות וכולם מוזמנים להעיר ולחלוק.

          כתוב בתורה דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. הרי שכתוב במפורש, שכל עם ישראל צריכים להיו קדושים.
          ראשית כל יש לציין שבמוני המצוות לא מצאתי שמנו קדושים תהיו למצוות עשה, אמנם אין זה מוציא אותנו מגדר חיוב לברר מהו רצון ה' מאיתנו בציווי זה.
          רש"י:
          קדשים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, אשה זונה וחללה וגו' אני ה' מקדשכם, (ויקרא כא ז - ח) ולא יחלל זרעו אני ה' מקדשו (ויקרא כא טו) קדושים יהיו אשה זונה וחללה וגו' (ויקרא כא ו - ז):
          היוצא לשיטתו שיש עניין להתרחק מן העריות ביותר. (ואף במה שלא אסרה תורה כדמוכח ביבמות להלן)
          רמב"ן:
          קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו שם (שמיני פרק יב ג), והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים...
          ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש... וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה, כענין שהזכירו (חגיגה יח ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו:
          היוצא מדבריו, שצריך להוסיף איסורים על איסורי התורה ע"מ שלא יתקרב להכשל בהם, (וכן כתוב בסוגיא ביבמות כ. לעניין איסור קדושה ביבום שר' יהודה מפרש בברייתא שנקרא כך כיון שאומרים לאדם קדש עצמך במותר לך ופי' רש"י קדש עצמך - לעמוד ולהזהר. אף במותר לך - להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה). ואילו הנאות הרשות יש למעט עד למינימום הנצרך לקיום מצוה או לקיום הגוף.
          לדברי רש"י יש גדר וגבול די ברורים, אדם מחויב לפרוש מן עריות, והרוצה לדעת את המעשה אשר לא יעשה הרי הדברים כתובים בסוגיות התלמוד ונפסקו להלכה באריכות.
          אולם בביאור דברי הרמב"ן אנו זקוקים להגדרות, כיון שלא ראינו פה גבול ברור, מי הוא האוסר על עצמו את המותר (רק חז"ל או איש לפי שרירות ליבו) באלו דברים אוסרים (האם רק בדברים הקרובים לבא לידי איסור או בכל עניני העוה"ז) האם זהו חיוב מעלה או מידת חסידות. כמה לאסור האם בקיצוניות גדולה או לא. גם אם ניתן לדייק כל מיני דיוקים בדברי הרמב"ן הרי שעדיין אין תשובה ברורה להכל.
          בספר חובות הלבות הקדיש שער שלם לנושא וננסה להביא תמצית דבריו.
          פירוש המושג פרישות הינו חסימת תאות הנפש, כשיש לי יכולת למלאות את תאותי.
          ישנה פרישות של כל אנשי העולם: חוקי מדינה, והנהגות בריאות. ומטרתה קיום הגוף והעולם בצורה נאותה. וישנה פרישות נוספת של תופשי התורה, ומטרתה לתקן את שכלנו ונפשותינו שנזכה לחיי העולם הבא.
          השכל והגוף הם שני כוחות מנוגדים, וככל שמתגברים תאוות הגוף נחלש כח השכל, וכאן נכנסת לתמונה מידת הפרישות היא אמורה לאזן ולהחזיר את הכח לשכל, בתחילת הבריאה הכח עוד היה שקול אולם ככל שמתווספים עוד דורות התווספו הרבה מיני תאוות ותענוגות, ונהיה יותר קשה להיות קדושים (כשירדו למצרים ולמדו ממעשי הגויים שם ובא"י...)
          ישנם הרבה רמות לפרישות ישנם הקיצונים הפורשים ממקום ישוב לובשים בלויי סחבות ואוכלים עשבים... דרך זו רחוקה מהדרך הממוצעת בתורה, והרי לא תהו בראה לשבת יצרה... וישנם שרק מסתפקים במינימום בכל תחום ותחום לבוש דיבור אכילה שמיעה מרגוע מתבודדים...
          אולם הדרך הכי ישרה וממוצעת ע"פ התורה היא לעסוק בעניני העוה"ז (חרישה זריעה) במינימום הנצרך לקיום הגוף, ולהשתדל במקסימום בדברים הנוגעים אל הנשמה.
          ודרך זו היא כך:
          בבין אדם לחברו לתת את המקסימום שיכול לתת ולעזור לחברו, הן בממון והן בהתנהגות יפה, ולא לקבל שום טובות מאנשים, ולא להטריחם.
          בבין אדם למקום להתרחק כמה שיותר מכל הדברים האסורים, ולמאוס את האיסורים שאתה מתאוה להם (דברים שנפשו של אדם מחמדתן) כמו שאתה מואס איסורי נבלה דם וכד'. ואילו בדברים שהתורה התירה או הצריכה אותנו לעשות, ישנם דברים הנוגעים לקיום הגוף וישנם דברים שהם מותרות וישנם דברים שיכולים להביא לידי איסורים, כגון באכילה ישנם מצוות באכילה ואדם יכול להוסיף ולהתענג יותר מן ההכרח, ואף לבא לידי איסורים באכילתו, ולכן אדם צריך לקחת את המינימום הנצרך לקיום הגוף.וכן בכל הדברים המותרים, לבוש דירה...
          גם כאשר אדם עובד בשדה וכד' הוא יכול להיות פרוש, כל עוד עובד בשביל קיום גופו ופרנסת אנשי ביתו, וכשיש לו מספיק עוצר את מלאכתו. ולהוסיף תמיד כמה שיותר בעבודת ה' כנגד, ולבקש ממנו שיזכה להיות יותר פרוש ועוסק בתורה ולא בדרך ארץ.
          ומרחיב בעניני פרישות באיברי הגוף בלשון לדבר כמה שפחות וודאי לא דברי איסור. בראיה לראות רק דברים המביאים לידי אהבת ה'. אזניים לשמוע רק דברי תורה. וכן שאר איברים למעט בעניני עוה"ז ולעסוק כמה שיותר בכנגדו- עניני עוה"ב.
          כמו כן צריך שהפרישות תהיה כמובן לש"ש ולא להפריז בה ולהמנע מקיום העולם.
          הרמח"ל במסילת ישרים כתב דברים דומים מאד לדברים אלו וזה עיקר דבריו:
          פרישות היא סור מרע, ומידת החסידות היא עשה טוב.
          פרישות היינו לאסור על עצמו דבר מותר ע"מ להתרחק כמה שיותר מדבר איסור.
          ומגדיר שיש איסורי תורה גזרות חז"ל ומוסיף עליהם הפרוש עוד גדרים להתרחק עוד יותר.
          ומנין יש מקור לאסור עוד לא דיך מה שאסרה תורה וחכמים הרי גזרו ולמה להוסיף עוד והנזיר לעיתים נקרא רשע ועוד הרבה מאמרי חז"ל, וכן הרי אין גבול למה שאדם יכול לאסור על עצמו.
          ומצד שני יש הרי חיוב בתורה קדושים תהיו, אלא שיש פרישות טובה ויש שאינה טובה.
          הטובה: יש בעולם הרבה "עולם הזה" וכל הדברים האלו הם נסיונות, ולכן צריך אדם להתרחק מאד מנסיונות אלו כי רבה המכשלה בהם.
          אכילה מושך פריקת עול ריבוי היין מושך הזנות וכיוצא באלו. הכלל הוא עניני העולם הם סכנות וצריך לעשות רק את הנצרך לקיום הגוף ולא יותר.
          ומה שלא גזרו על כך חז"ל הוא כיון שאין הם גוזרים גזרה על הציבור אלא אם כן הם יכולים לעמוד בה, אולם מי שהוא במידת החסידות ורוצה להשפיע טוב על הדור יכול וצריך להתנהג בפרישות. ואילו שאר הצדיקים לא מגיעים לדרגה זו. (ניתן להיות צדיק בלי להיות פרוש).
          וכאן יש לעיין טובא, יוצא מדבריו שאין הדבר נוגע כי אם לאנשים מרוממים מאד, ומה שכתוב בפסוק כל עדת בני ישראל, זה בפוטנציאל, ובאמת אין מצב שכל ישראל יהיו בדרגת הפרישות.
          וניתן לבאר ע"פ דבר שכתב בחובות הלבבות, הפרישות הקיצונית אשר פורשים אנשים מסוימים, היא אינה דרך התורה, אולם היא נצרכת לאנשי העולם, כיון שאם לא היו אנשים פרושים לגמרי בכל מכל כל, הרי שאדם היה יכול לטעון שאין אפשרות לפרוש מדברים מסוימים, אולם כיון שיש כאלו שפרשו מהכל הרי שהם מחייבים שלפחות בדבר זה אתה יכול לפרוש, אמנם לא טוב שכולם יהיו כאלו פרושים דא"כ לא יהיה המשך לעולם ולא תהו בראה, ולפ"ז מבואר שהרי לא יתכן שכל ישראל יהיו בדרגה גבוהה מאד, והפרישות בעיקרה היא מידה גבוהה מאד, אמנם יש לכל אחד חיובים מסוימים שחייב בהם מצד הדין וכפי פירש"י פרישה מעריות וכן דברים שכל אחד צריך לעמוד בהם מצד הדין, וכמו כן יש כח עקרוני בכל אחד לפרוש מדברים המותרים, ועל זה קאי החיוב בפסוק קדושים תהיו, אך ישנם דברים אשר הם נתונים לכל אדם לפי דרגתו, וכדי לומר על אדם שהוא קיים בצורה האולטמטיבית את רצון ה' במצוות קדושים תהיו, זה וודאי שלא כל אדם זוכה לזה. וזוהי פרישות לצורך קיום הגוף בלבד.
          מוסיף המסילת ישרים שהפורש ממה שהגוף צריך הרי הוא פרישות רעה כדרך הגויים.
          ומוסיף שישנם עוד ענינים לפרוש בהם חוץ מתענוגות עוה"ז, להחמיר ולחשוש לכל השיטות בדיני התורה ואף לדעת יחידאה.
          וכן לפרוש מחברת אנשים רעים ולהתדבק רק לאנשים טובים.
          הדרך לקנות את הפרישות במסילת ישרים כותב שהדרך היא לחשוב כמה רעים הם עניני העוה"ז וכמה פחותים הם וכמה באמת אינו זקוק להם. וכגון אכילה שהיא הנאה קצרה בלבד ונזקה גדול בריבוי האוכל ובמיני אוכלים שאינו זקוק להם.
          אך צריך לזהר במידה זו להתקדם מעט מעט ולא לקפוץ מדי הרבה ע"מ שלא ליפול.
          הגר"י סרנא (בעיונים על מסל"ש) כותב שיש מח' בין הרמב"ן לרמח"ל בהבנת מצות קדושים תהיו, דלדעת הרמב"ן יש הרבה מצוות פרטיות ויש מקום לאדם להיות נבל ברשות התורה, ולכן באה מצוה כללית להיות פרוש, ומדברי הרמחל נראה שמצוה זו היא רק גדר להתרחק מעברות.
          אולם לעניות דעתי ניתן לצמצם מח' זו, כי קשה לומר לדעת הרמב"ן שיש שני מצבים או נבל ברשות התורה או פרוש, הרי רב המרחק ביניהם, וישנם המון אנשים אשר אינם נבלים ברשות התורה אבל אינם פרושים, והדברים אף מדויקים קצת כמה פעמים ברברי הרמב"ן שהרי הביא דוגמא "וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו". היינו שהרמבן עצמו כותב שיש פה דובר נבלה ויש אדם המקדש עצמו עד שמגיע לפרישות ומביא את ר"ח לדוגמא, וא"א לומר שאדם הוא או דובר נבלה או כר"ח. וצריך לומר שגם להרמב"ן יש דרגות בפרישות דרגה ראשונה היא קונטרה לנבל ברשות התורה וזוהי גם המידה המחויבת לכלל ישראל אך אדם יכול להמשיך ולעבוד על עצמו עד שיגיע למעלות גבוהו במידה זו.
          אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך, אתה קדוש שנאמר כי קדוש אני... ושמך קדוש שנאמר מרום וקדוש שמו... וקדושים אלו ישראל שנאמר קדושים תהיו, וענינו הבדלה משאר העמים שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים.


          מחשבות
          משתמש ותיק
          הודעות: 341
          הצטרף: 19 מאי 2019, 15:44
          נתן תודה: 45 פעמים
          קיבל תודה: 82 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מחשבות » 11 יוני 2019, 13:49

          קדושה תרגומה המילולי התבדלות
          קידושין = מבדיל מן העולם להיות מיוחדת לו
          הקדש = מובדל מן העולם להיות שייך לגבוה
          קדושה = מובדל מן הגשמיות
          וזה בשני פנים בדרך נמוכה או בדרך גבוהה
          הדרגה הנמוכה היא הנקראת פרישות, קדושה ע"י חוסר שימוש בעולם
          חסרונותיה: א. ה' ברא את הנאות העולם כי רצה שיהנו מהם!
          ב. כשמשתמש בעולם אפי' להכרחי מחסר מקדושתו.
          הדרגה הגבוהה של הקדושה היא שמשתמש בעולם כל צרכו ונהנה מן העולם
          ואע"פ כן לא מתחבר כהוא זה אל העולם אלא נשאר חיצוני לו לחלוטין.
          ואינני יודע אם במאות האחרונות היו בני אדם שהיו בדרגה זו (כל אחד אחר חוץ מרבו / אדמו"רו....).
          ואמרו בשם החזו"א שאמר שלקצה"ח לא היה טעם בקוגל
          ואם היה לו טעם בקוגל כבר לא היה לו טעם אמיתי בקצות
          וכששאלוהו הרי יצחק ביקש מטעמים "כאשר אהבתי"
          וענה שיצחק היה בדרגה לאכול מטעמים. והיא היא.


          בנציון
          משתמש ותיק
          הודעות: 779
          הצטרף: 15 מרץ 2018, 23:56
          נתן תודה: 318 פעמים
          קיבל תודה: 336 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי בנציון » 11 יוני 2019, 13:53

          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 13:49
          קדושה תרגומה המילולי התבדלות


          לא ממש. קדושה זה יחוד, אשה מקודשת היא מיוחדת לבעלה, ולכן ממילא מובדלת מכל העולם. 
          ועדיין צריך עיון כיצד אומרים על הקב"ה שהוא קדוש, [גם אם קדושה היא פרישות, וכי זה השבח של הקב"ה שהמלאכים משבחים אותו קדוש קדוש קדוש, הכוונה מופרש עד אין סוף?]


          מחשבות
          משתמש ותיק
          הודעות: 341
          הצטרף: 19 מאי 2019, 15:44
          נתן תודה: 45 פעמים
          קיבל תודה: 82 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מחשבות » 11 יוני 2019, 13:59

          קדוש קדוש קדוש שאינו מחובר לעולם / לעולמות עליונים כלל
          מובדל ולא ניתן לשום השגה של שום נברא


          זקן ויושב בישיבה
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי זקן ויושב בישיבה » 11 יוני 2019, 14:11

          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 13:49
          קדושה תרגומה המילולי התבדלות
          קידושין = מבדיל מן העולם להיות מיוחדת לו
          הקדש = מובדל מן העולם להיות שייך לגבוה
          קדושה = מובדל מן הגשמיות
          וזה בשני פנים בדרך נמוכה או בדרך גבוהה
          הדרגה הנמוכה היא הנקראת פרישות, קדושה ע"י חוסר שימוש בעולם
          חסרונותיה: א. ה' ברא את הנאות העולם כי רצה שיהנו מהם!
          ב. כשמשתמש בעולם אפי' להכרחי מחסר מקדושתו.
          הדרגה הגבוהה של הקדושה היא שמשתמש בעולם כל צרכו ונהנה מן העולם
          ואע"פ כן לא מתחבר כהוא זה אל העולם אלא נשאר חיצוני לו לחלוטין.
          ואינני יודע אם במאות האחרונות היו בני אדם שהיו בדרגה זו (כל אחד אחר חוץ מרבו / אדמו"רו....).
          ואמרו בשם החזו"א שאמר שלקצה"ח לא היה טעם בקוגל
          ואם היה לו טעם בקוגל כבר לא היה לו טעם אמיתי בקצות
          וכששאלוהו הרי יצחק ביקש מטעמים "כאשר אהבתי"
          וענה שיצחק היה בדרגה לאכול מטעמים. והיא היא.

          לא היה ולא נברא.
          לא המשפט האחרון על הקצוה"ח
          וכמובן לא הדברים על יצחק אבינו.
           


          מחשבות
          משתמש ותיק
          הודעות: 341
          הצטרף: 19 מאי 2019, 15:44
          נתן תודה: 45 פעמים
          קיבל תודה: 82 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מחשבות » 11 יוני 2019, 14:17

          מעניין למה החלטת שלא היה


          זקן ויושב בישיבה
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי זקן ויושב בישיבה » 11 יוני 2019, 15:40

          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 14:17
          מעניין למה החלטת שלא היה
          כמובן שהחזו"א לא אמר משפט כמו זה 'אם היה לו טעם לא היה מחבר את הקצוה"ח'. ואין צריך לפנים
          המעשה היה בהגאון רבי אהרן כהן זצל ראש ישיבת חברון שבא להחזוא להתאונן על כך שעדיין יש לו טעם בעולם הזה ולא מצליח לעבוד על כך. על זה אמר לו החזו"א כנ"ל וכי אתה חושב שלקצוה"ח היה כלל טעם בקוגל?
          את המעשה שמעתי מהגר"צ שינקר.

           


          מחשבות
          משתמש ותיק
          הודעות: 341
          הצטרף: 19 מאי 2019, 15:44
          נתן תודה: 45 פעמים
          קיבל תודה: 82 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מחשבות » 11 יוני 2019, 15:51

          כמובן שהחזו"א לא אמר???
          המקור של הסיפור שהבאתי כמדומני בספר פאר הדור
          ואין שום עדיפות למקור שלך שהוא עד מפי עד
          בכל מקרה משמעות דבריו כנ"ל.


          זקן ויושב בישיבה
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי זקן ויושב בישיבה » 11 יוני 2019, 15:52

          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 15:51
          כמובן שהחזו"א לא אמר???
          המקור של הסיפור שהבאתי כמדומני בספר פאר הדור
          ואין שום עדיפות למקור שלך שהוא עד מפי עד
          בכל מקרה משמעות דבריו כנ"ל.
          אז תבדוק מה כתוב שם.
          ח"ו שהחזו"א התיימר לומר כזה דבר על הקצות החושן. ודי בזה.
           


          מאן דהו
          משתמש ותיק
          הודעות: 2415
          הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
          נתן תודה: 1488 פעמים
          קיבל תודה: 343 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מאן דהו » 11 יוני 2019, 16:48

          זקן ויושב בישיבה כתב:
          11 יוני 2019, 15:52
          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 15:51
          כמובן שהחזו"א לא אמר???
          המקור של הסיפור שהבאתי כמדומני בספר פאר הדור
          ואין שום עדיפות למקור שלך שהוא עד מפי עד
          בכל מקרה משמעות דבריו כנ"ל.
          אז תבדוק מה כתוב שם.
          ח"ו שהחזו"א התיימר לומר כזה דבר על הקצות החושן. ודי בזה.
           
          מה חס וחלילה?
          אדרבה..לפי איך שהציג @מחשבות את הסיפור מספר פאר הדור, הערכת החזון איש גדולה לאין ערוך לספר הקצות ומחברו על פני גירסתך שבאה בכלי שלישי רביעי

          ועל מה שכתב מחשבות: וכששאלוהו הרי יצחק ביקש מטעמים "כאשר אהבתי" וענה שיצחק היה בדרגה לאכול מטעמים. והיא היא.
          החלטת: לא היה ולא נברא...וכמובן לא הדברים על יצחק אבינו.
          למה?
          זו הערה שדרוש לה תשובה כפי שהשיב החזון איש. אז מה לא היה ולא נברא?


          זקן ויושב בישיבה
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי זקן ויושב בישיבה » 11 יוני 2019, 21:34

          מאן דהו כתב:
          11 יוני 2019, 16:48
          זקן ויושב בישיבה כתב:
          11 יוני 2019, 15:52
          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 15:51
          כמובן שהחזו"א לא אמר???
          המקור של הסיפור שהבאתי כמדומני בספר פאר הדור
          ואין שום עדיפות למקור שלך שהוא עד מפי עד
          בכל מקרה משמעות דבריו כנ"ל.
          אז תבדוק מה כתוב שם.
          ח"ו שהחזו"א התיימר לומר כזה דבר על הקצות החושן. ודי בזה.

          מה חס וחלילה?
          אדרבה..לפי איך שהציג @מחשבות את הסיפור מספר פאר הדור, הערכת החזון איש גדולה לאין ערוך לספר הקצות ומחברו על פני גירסתך שבאה בכלי שלישי רביעי

          ועל מה שכתב מחשבות: וכששאלוהו הרי יצחק ביקש מטעמים "כאשר אהבתי" וענה שיצחק היה בדרגה לאכול מטעמים. והיא היא.
          החלטת: לא היה ולא נברא...וכמובן לא הדברים על יצחק אבינו.
          למה?
          זו הערה שדרוש לה תשובה כפי שהשיב החזון איש. אז מה לא היה ולא נברא?
          אין טעם להמשיך, בענין ספר פאר הדור ניתי ספר וניחזי.
           


          מאן דהו
          משתמש ותיק
          הודעות: 2415
          הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
          נתן תודה: 1488 פעמים
          קיבל תודה: 343 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מאן דהו » 11 יוני 2019, 21:37

          אין טעם להמשיך ואין טעם להחליט על דברים לפני שראית. @מחשבות הציג גירסה שונה של הסיפור מכפי ששמעת. מקסימום תוכל לבקש מקור. אבל לא לשלול קודם שאמתת אם הוא מזויף.
          גם על יצחק אבינו לא הבינותי את החלטתך השרירותית. אבל אין טעם להמשיך. בכבוד ובהערכה.


          מאן דהו
          משתמש ותיק
          הודעות: 2415
          הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
          נתן תודה: 1488 פעמים
          קיבל תודה: 343 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מאן דהו » 11 יוני 2019, 21:38

          בנציון כתב:
          11 יוני 2019, 13:53
          מחשבות כתב:
          11 יוני 2019, 13:49
          קדושה תרגומה המילולי התבדלות


          לא ממש. קדושה זה יחוד, אשה מקודשת היא מיוחדת לבעלה, ולכן ממילא מובדלת מכל העולם. 
          ועדיין צריך עיון כיצד אומרים על הקב"ה שהוא קדוש, [גם אם קדושה היא פרישות, וכי זה השבח של הקב"ה שהמלאכים משבחים אותו קדוש קדוש קדוש, הכוונה מופרש עד אין סוף?]

          בענין הזה. מאן דהו זוכר את החקירה של רבי אלחנן בגדר קידושין שמעלה שני צדדים וממנה מתפרשת המילה קדושה?


          אסף
          משתמש ותיק
          הודעות: 275
          הצטרף: 20 פברואר 2019, 01:36
          נתן תודה: 133 פעמים
          קיבל תודה: 144 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי אסף » 03 יולי 2019, 01:18

          המקורות של קדושה כפרישה רבים כמו שהביאו כאן, אך קשה מאד להגדיר את הקדושה רק כהתבדלות, דאם כן מהו "בנו בחרת ואותנו קידשת" "אני ה' מקדישכם" הבקשה "קדשנו במצוותיך", ועוד?
          וכמו כן מהי מצות "קידוש השם" החביבה על בנש"ר? ודאי שמתקיימת בסירוב לעבור על מצוות השם, אולם ברמב"ם (סוף פ"ה מיסוה"ת) הביא מבחר הנהגות שהנוהג בהם קיים מצות "ונקדשתי" (דבורו בנחת עם הבריות, ועוד כיו"ב) שאין עיקר ענינם בהתבדלות כלשהי.

          ובאמת רק עכשיו נתקלתי באשכול זה, ונפלאתי מדוע לא ציטט אף אחד (חוץ מהרב בן ציון ברמז) את התוס' בקידושין (ב:) וז"ל "דאסר לה אכו"ע כהקדש - והרי את מקודשת לי כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת ליוהרי את מקודשת לי כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשין לשמים להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי". ולאידך גיסא פירש רש"י "הקדשה - מקודשת ומזומנת לזנות" (בראשית לח כא).

          ושמעתי דברים בענין ואכתוב בנוסח שלי, ואני מקוה שאכוון לאמת אע"פ שאני כותב בחפזי -

          קדושה אינה מידה כמו רחום וחנון, אלא היא המידה היסודית ביותר - להיות מיוחדים אליו ית', וכשאנו שלו עלינו להתדמות אליו שבכך מתקשר האדם לבוראו באחדות גמורה וכמש"כ בדרך השם ובעוד מקומות. התורה מצוה על כך בפירוש "והייתם קדושים כי קדוש אני". אמנם חז"ל מוסיפים הסתייגות "קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם".
          הקדושה של הקב"ה היא היותו שייך למשהו עליון מאיתנו שאין לנו בו השגה, (וכמו שבאר בנפה"ח ש"ג פ"ה שהגדרת קדושתו מתייחסת לעצמותו ית') וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם - יש בהסתכלות זאת ראיה של רובד גבוה של אחדות הבריאה כולה, שלנו אין אפשרות לתפוס ואסור לנו לחלוטין לנהוג לפי הידיעה של האחדות הגמורה שבבריאה. אבל הקדושה שלנו היא היותינו שייכים אליו. ובאפשרותינו להתעלות מעל גבולי החומר להיות שייכים בכל דבר שבעולם לרובד הגבוה שבו - הרובד האלוקי שבו, וזה ע"י השמירה על הגבולות וההבדלה מהפחיתות שבחומר, והיחוד של כל דבר בבריאה לרצונו ית'. לכן נצטווינו בכל דבר ובכל התעסקות בעוה"ז במצוות שהם גבולות וסדרים שמביאים את האדם לרצון השם - להיות שייך אליו מכל הבחינות. זוהי הקדושה - כשם שאישה מיוחדת לבעלה ואסורה על כל העולם, והגדרתה העיקרית כאסורה באה להעמיד אותה כקשורה לבעלה (ובוודאי שחיי הנישואין עשירים ומלאים בתוכן של הקשר מעבר להתבדלות מכל השאר) כך האדם הקשור אל הבורא וחייו מלאים בתוכן הקשר - תורה ומצוות - הוא מיוחד לבורא וממילא אינו שייך לשום דבר אחר. מעשי המצוות מייחדים כל מעשה גשמי אל הרובד הגבוה הנכון והמכוון במצוות התורה לרצון השם, ומעלים את המעשה מהפחיתות שהינה אפשרית בו.
          כל מעשה גשמי יכול להיות מיוחד לבורא ית"ש - אם אוכלים מצה ועוד בתיאבון כמו שנתייסדו משניות והלכות בענין ההכנה בערבי פסחים לשם כך - הרי מקיימים את רצונו של הקב"ה בשלימות ואין גבוה מעסק אכילה כזה. (ופשוט שהמכוון להנאת מעיו בלבד ולא לרצונו של מקום יצא מגדר הקדושה כי כעת אינו מיוחד במעשה זה לרצונו של הקב"ה.

          מקוה שהדברים מובנים..


          שאר לעמו
          משתמש ותיק
          הודעות: 2283
          הצטרף: 05 נובמבר 2017, 08:55
          נתן תודה: 350 פעמים
          קיבל תודה: 651 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי שאר לעמו » 03 יולי 2019, 01:52

          נבשר כתב:
          14 פברואר 2019, 20:38
          אולי אנסח בקצרה את מה שרובם כתבו, שיש ב"קדושה" עשה ולא תעשה, הלא תעשה היא פרישות מתענוגי החומר לשם הגוף החמרי, והעשה של קדושה הוא שימוש בעולם לצורך עבודתו, ולשם התכלית האמתית. וכמו שזהירות קודמת לזריזות, שזה בלאו וזה בעשה.
          קדושה מהותה פרישות.
          אין בה צד שני צדדים.
          להשתמש בעולם לתועלת, זה הנגטיב של הקדושה. כלומר הקדושה היא לא לחלל ולהשתמש בהנאות שלא לצורך. אבל כלפי השימוש לצורך לא נופל לשון קדושה. אלא זו צורתו הנכונה של עולם המעשה.


          מאן דהו
          משתמש ותיק
          הודעות: 2415
          הצטרף: 28 פברואר 2019, 21:53
          נתן תודה: 1488 פעמים
          קיבל תודה: 343 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי מאן דהו » 03 יולי 2019, 02:05

          שאר לעמו כתב:
          03 יולי 2019, 01:52
          נבשר כתב:
          14 פברואר 2019, 20:38
          אולי אנסח בקצרה את מה שרובם כתבו, שיש ב"קדושה" עשה ולא תעשה, הלא תעשה היא פרישות מתענוגי החומר לשם הגוף החמרי, והעשה של קדושה הוא שימוש בעולם לצורך עבודתו, ולשם התכלית האמתית. וכמו שזהירות קודמת לזריזות, שזה בלאו וזה בעשה.
          קדושה מהותה פרישות.
          אין בה צד שני צדדים.
          להשתמש בעולם לתועלת, זה הנגטיב של הקדושה. כלומר הקדושה היא לא לחלל ולהשתמש בהנאות שלא לצורך. אבל כלפי השימוש לצורך לא נופל לשון קדושה. אלא זו צורתו הנכונה של עולם המעשה.

          נכון ולהבדיל מהנוצרים שרואים בחומר גנות וטומאה


          שאר לעמו
          משתמש ותיק
          הודעות: 2283
          הצטרף: 05 נובמבר 2017, 08:55
          נתן תודה: 350 פעמים
          קיבל תודה: 651 פעמים
          יצירת קשר:
          סטטוס: לא מחובר

          Re: קדושה היא פרישות או דוקא ריבוי תענוגי עולם הזה

          שליחה על ידי שאר לעמו » 03 יולי 2019, 02:06

          זה עוד מתחיל בפילוסופים היוונים

          שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
          • נושאים דומים
            תגובות
            צפיות
            הודעה אחרונה

          מי מחובר

          משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 0 אורחים