האם גם על מצוות נאמר לעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה...

דורדיא

משתמש ותיק
נא להביא עם מקור בלבד..


לדוג':
אני מעוניין לתת צדקה וכרגע אני רוצה להביא שלא לשמה
אך כוונתי שבעתיד בע"ה אתן לשמה בלבד..
 

נבשר

משתמש ותיק
יעויין פסחים נ' ע"ב שמפורש שם בגמ' שקאי נמי אמצוות, גבי מי שלא עובד כולי שבתא ואף במעלי שבתא, וברש"י שם. "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה", וכן עד שמים חסדך. נהניתי מאוד מהשאלה, והתשובה אחר העיון בזכותך.
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
נזיר כג עמוד ב (וזה כתוב בעוד מקורות)

"והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן"
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כדאי גם לראות את הגמרא בנדרים שמבחינה בין נדר צדקה של יהודי על מנת שיחיה בנו ובין גוי
 
יש לחלק בין מצב שלאחר מעשה האדם שמח בתוצאה גם מצד אהבת השם לבין מצב שגם לאחר מעשה אין לו עניין כלל רק בתועלת האישית.

אחרת זה יכול לפעול לרעה.
מי שנגרם על ידי מעשה שלו (שנעשה שלא בבחירתו) עבירה - האם יענש עליה?
לדוגמא מי שאיבד כסף ומצאו כומר והשתמש בו לעבודה זרה.

החילוק הוא כך:
אם מאבד הכסף אוהב את השם ורוצה לקיים מצוות, הרי שבדיעבד הוא שמח במצוה שנעשתה על ידו.
ואם לא אז לא.

כמו שכתוב גדולה הסרת טבעת וכו', ע"י המן שבו ישראל בתשובה. וכי יקבל שכר ע"ז?

אותו דבר לגבי לשמה. גם בתורה וגם במצוות.
אם בשלא לשמה יש זרע של לשמה, דהינו הלומד מתכוון שיהיה רבי, אבל תכלס' בדיעבד שמח שלמד תורה גם אם לא נעשה רבי בסוף, אז מתוך שלא לשמה בה לשמה. דהיינו, שתוך כדי הלימוד - מגיע לכך שבאמת אכפת לו ומעניין אותו מה הדין ומה ההלכה, לא רק כדי לעמוד במבחן הרבנות אלא כדי לדעת מה רצון השם.
אבל מי שאין לו שום עניין להידבק בה' - אז מלבד הרצון לעבור את המבחן - לא יעניין אותו כהוא זה להמשיך להתפלפל בסוגיא כדי להבינה על בוריה, או ללמוד כל נושא אחר בתורה שאינו בתחום הרבנות שלו וכו'.
 

שירת הלווים

משתמש ותיק
הנותן סלע על מנת שיחיה בנו הרי זה צדיק גמור ומבארת הגמרא שזאת משום שבלבו גמר ונתן לשום צדקה משאין כן בעכו"ם שכל נתינתם על מנת שיחיה בנו לכך לא חשיבא מצוותו ולפי זה אם נותן על מנת שיושרש בלבו מצוות צדקה ויורגל בה גם אם עכשיו הוא עושה כן מחמת כבוד אבל מ"מ עדיין בלבו להיות מנותני הצדקה הרי זה צדיק גמור אבל אם אין לו בכך שום עניין ולא נותן אלא לתועלת עצמו הרי הוא כעכו"ם הנותן צדקה
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
חוזר בתשובה אמר:
נזיר כג עמוד ב (וזה כתוב בעוד מקורות)

"והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן"

ממקום שבאת שם נמצא התשובה, כל הלימוד עצמו היא קיום מצות 'עשה' של 'והגית' וכל כל זה נאמר מתוך שלא לשמה בא לשמה גם על עצם קיום הויגת, ומימלא מעלום לא היה מקום לחלק בין חלק הלימוד לחלק קיום המצוה דהכל אחת היא. ודוק היטב.
 
טעם ודעת אמר:
חוזר בתשובה אמר:
נזיר כג עמוד ב (וזה כתוב בעוד מקורות)

"והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן"

ממקום שבאת שם נמצא התשובה, כל הלימוד עצמו היא קיום מצות 'עשה' של 'והגית' וכל כל זה נאמר מתוך שלא לשמה בא לשמה גם על עצם קיום הויגת, ומימלא מעלום לא היה מקום לחלק בין חלק הלימוד לחלק קיום המצוה דהכל אחת היא. ודוק היטב.

לכאורה יש מאמר חז"ל שמחלק
"רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם"

לכאורה השיטה הליטאית בלשמה מבוססת על חילוק זה.
 
טעם ודעת אמר:
לא הבנתי אולי תפרט יותר.

לדעת הנפש חיים, תורה לשמה זה ללמוד כדי לדעת ולהבין, ואין צורך שתהיה כוונה בלימוד לשם השם.
שהרי עצם הרצון להבין - מדבק את הלומד להשם, כי הוא עוסק בפועל בבירור מה רצון השם.
ועניין זה הוא רק בתורה, לעומת מצוות שאין מצוה בעשייתן אם עושים אותן לא לשם המצוה.

הוא מסתמך בין השאר על מאמר חז"ל זה: "עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם".

נושא זה הוא אחד מהשנויים במחלוקת בין חסידים למתנגדים.
 
חלק עליון תַחתִית