לא דומההכהן אמר:עי' יו"ד סי' כח סעי' כא ובש"ך שם ואפשר דשייך לכאן.
לא דומה כל כךהמימד הנוסף של הענין אמר:כמו הגמ' ששברו בחתונה כסא דמוקרא יש ענין לנער ולטלטל עצמו למען יעמדו ימים רבים
ואולי זה עוד סרך של הסבר למשה ששבר הלוחות
כנראה קידם אותך למימד אחר שלא מן הענין שנשאל באשכול..המימד הנוסף של הענין אמר:דוקא אותי זה מאוד קידם.
אל תהי בז לכל דבר.
והנה מזה נזכרתי ששורפין על המלכים והיינו שכדי להראות צער מותר להשחית כי כך מראים הכאב על ההשחתה שנשחת העולם במות המלך
ובעצם אולי גם כל קריעה היא כך.
ובזה נכנסנו לשאלה של מירון שהביא החת"ס שנהגו לשרוף בגדים יקרים על רבי שמעון בל"ג בעומר.
אחדד שהשאלה לא תלויה רק בהיבט ההלכתי אלא גם מההיבט המוסרי והתועלת במעשה קיצוני כזהנדיב לב אמר:שבוע שעבר סיפר לי אברך ששבר את מחשבו האישי מחמת ביטול תורה שנגרם בעטיו. עשה כשורה?
ברגע שקץ בכך הרי לדידוו הוי כלי מאוס ואין הבדל בינו לטלויזיה שמותר לשברנדיב לב אמר:שבוע שעבר סיפר לי אברך ששבר את מחשבו האישי מחמת ביטול תורה שנגרם בעטיו. עשה כשורה?
זה בדיוק מה שחפשתי לדון בומבקש אמת אמר:האם מי שמבטל תורה בדיבור במכשיר הטלפון עושה כשורה אם שובר את הטלפון?
האם מי שמבטל תורה בקריאת ספרי סיפורים עושה כשורה אם קורע את הספרים בביתו?
האם מי שמבטל תורה בנסיעות להכא ולהתם עושה כשורה אם יהרוס את רכבו?
לכאורה התשובה לכל שאלות אלו תלויה אם איכא דרכא אחרינא או לא. (אם זו האפשרות היחידה להעלותו על דרך ההתמדה וניצול הזמן אזי אין בכך בל תשחית, וכקריעת בגדים על המת או שבירת כסא דמוקרא לעורר על השחוק היתר, אבל אם יש אפשרות אחרת אזי יש בזה השחתה. האם זו האפשרות היחידה מסתמא רק מבצע המעשה יודע)