תפקיד קה''ת בלימות התורה - הצעת פירוש

בן אהרון

משתמש ותיק
תורה שבכתב ותורה שבעל פה

מצינו בגמ' ב''ק פב דבזמן משה תיקנו קה''ת בב' וה' וז''ל הגמ' ''כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג׳ ימים בלא תורה''
ויש לע' מהו גדר תקנה זו דקה''ת דאם נפרש שעניינה לימוד התורה לא הוצרכו לזה תקנה הא כבר קיימים חיובים דושננתם ודוהגית (ואפילו שבזמן זה עדיין לא קיבלו חיובים אלו מ''מ לא היה ראוי לקיים תקנה זו דקה''ת לאחר שהתחייבו בלימוד התורה), וכמו''כ יהיה ק' מדוע בעינן דווקא קריאה בתורה עצמה הא שפיר אפ' לקיים לימוד התורה ע''י לימוד תורה שבע''פ, ועוד יש לע' לשון הגמ' ד''מפסיקין'' דמשמע דאינו עניין של העדר חיוב קה''ת בימים שאינן ב' וה' אלא איכא עניין מיוחד בהפסקה ואם רצו לקרוא מעצמם בימי הפסקה אסור.
ובפ' הרשב''ץ על המשנה דמשה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, פירש דמיירי במסירת תושבע''פ אך תורה שבכתב נמסרה לכהנים. ויש לע' מה עניין הפרדת ב' חלקי התורה ומסירתם לאנשים נפרדים.

והנה מצינו דעניין א' יש לב' חלקי התורה תפקידים משלימים זל''ז כאשר תורה שבע''פ, ודרך משל תורה שבע''פ תורה על חיובי האיברים בעולם המעשה אך תושב''כ מציינת לעניין הפנימי ולרוח החיוב או המצווה. ומטעם זה נצרך שקריאת התורה ופרושה יהיו שונים, וע''י ב' החלקים מצטיירת הבנת בתורה בשלימות.

ומשל מובהק לזה הוא הפסוק עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃(שמות כא-כד) וכבר פירשו חכמינו (ב''ק פד) דהיינו ממון וכבר התקשו המפרשים בטעם שהתורה ''מסתירה'' את כוונתה ונוקטת לשון ששייך לגלות בו פנים שלא כהלכה. ופירשו (רמב''ם הלכ' חובל ומזיק פרק א ה''ג, אב''ע, ספורנו)דכוונת התורה בזה להורות שהיה ראוי לחסרו איבר זה אלא דניתן לפדות עונש זה בממון. הרי לנו דמעבר לקיום המעשי של המצוה ע''י ממון הנמסר לנו בתורה שבע''פ מלמדת אותנו תושב''כ כי יש להצמיד מבט חמור יותר על מעשה החובל על אף שאין מבט זה בא לידי ביטוי בעולם המעשה. ויתכן שלוּׁ היתה תורה בכתב בלבד או בע''פ בלבד היה נשכח א' מחלקים, אלו היה כתוב ממון להדיא היה נשכח המבט המחמיר ש''היה ראוי לחסרו עין'' וכמו''כ פשיטא שע''י תורה שבכתב היינו מעוותים את הדין בפועל (כמו שמבאר שם בגמ' ) . ועוד אפשר דבהפרדה זו יש ג''כ תועלת בתושבע''פ עצמה כי תורה שבע''פ היא מתחדשת בכל דור ודור ע''י כאו''א שלא כתשב''כ שאין בה חידוש בצורתה. והתחדשות ויצירה בתושבע''פ אינו שייך אלא ע''י חפשיות המחשבה שאינה מעוגנת -במידת מה- לטקסט ולכן לחידוש במדרש תושבע''פ נצרך ריחוק כל שהוא מתורה שבכתב ורק לאחר תקופת ניתוק זו המאפשרת את היציריתות יש לחזור לכתב ע''מ לבחון בו את דיוק החידושים.

ואפשר שמטע''ז ג''כ מסר מש''ר תורה שבכתב לכהנים ולא ליהושע משום שאם היה תמיד מצוי אצל המקרא והמדרש ביחד שוב היה קורא בתורה רק ע''י המדרש ולא היה בידו לקלוט את המסר הנאמר ע''י פשוטו של מקרא המתגלה ל''תם'' בור בדברי המדרש. .וכמו''כ יתכן לפ' עניין תקנה דקה''ת דהלכו ג' ימים בלא תורה, דלעולם למדו תורה שבע''פ אך שלא ע''י קריאה בכתב כי זה בזמן זה אך ''נלאו'' שהוא עניין עייפות דכבר לא יכלו להמשיך בלימוד תורה שבע''פ בלבד והוצרכו לעיין בכתב התורה כדי לבסס או לתקן את המדרשים שחידשו ולכן תיקנו קה''ת. אך מאידך גם לאחר התקנה דקה''ת תיקנו הפסקה שלא יהיו צמודים כ''כ למקרא פן יגבילו את יצירתיותם בתורה בע''פ.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
בעיקר קו' כבודו על תקנת קריאה"ת
יעוי' בפמ"ג בא"א ריש סי' קל"ה הק' אמאי הוצרכו לתקנה זו הא בלא"ה קורין ק"ש שחרית וערבית ואיתא במנחות דף צ"ט ע"ב [ועי' נדרים ח' ע"א ובר"ן וש"ר שם] שאפי' לא קרא אדם ק"ש שחרית וערבית יצא ידי חובת ת"ת, ועי' ברמ"א יו"ד ריש סי' רמ"ו, ועיי"ש מה שתירץ דמ"מ בעי לעסוק בתורה, ועוד כתב שהתקנה היתה שיקראו מתוך הכתב דוקא וק"ש קורין בע"פ.
וע"ע בשו"ת גינת ורדים כלל ב' סי' כ"ד שעמד בזה שיסוד התקנה היתה שיהא ת"ת בציבור, דעיי"ש שהשואל בסי' כ"ג רצה לומר שתקנת קריאת התורה היא משום מצות ת"ת, וע"ז כ': וא"כ על כרחך לומר דתקנת קריאת ס"ת בצבור ליתא משום חובת ת"ת אלא לפי שלא היו לומדין תורה ברבים בכנופיא ובפרהסיא שלשה ימים רק היו קורין כל א' לעצמו לכן נתקנה תקנה זו שלא יעברו ג' ימים מלקרות בתורה בכנופיא ובפרהסיא ובכה"ג "התורה מתעלית" ושכרם הרבה מאד וכו' והשתא כיון שקריאת התורה הוקבעה לצבור חובת צבור היא ולא חובת יחיד אין לנו להוסיף על התקנה ולהטילה על היחיד, עיי"ש.
 
חלק עליון תַחתִית