יהודי של פעם
משתמש רגיל
כפי ששמעתי ממורי הוראה העוסקים בעניני ריבית
במקרה דלהלן קיים המכשול הכי נפוץ בהל' ריבית שנכשלים בו אברכים ובני תורה לרוב ל"ע,
ובעצמי נתקלתי בכמה שנכשלו בזה,
והוא שכאשר יהודי בשם אפרים לוקח הלואה מהבנק או מחברת אשראי עבור חבירו מנשה הזקוק להלואה,
אסור לו לגבות ממנו את הריבית ששילם עבורו לבנק אא"כ עושים ביניהם הית"ע נפרד בנוסף להית"ע שבין אפרים לבנק,
ולא דנים את הריבית ששילם לבנק כהוצאות של ההלואה שמותר לגבות מהלוה כיון שהוא תשלום של ריבית ורווחים ולא הוצאות,
ולמשל אם אפרים לוה מהבנק [בהיתר עיסקא כמובן] 20,000 ש"ח ונתן אותם למנשה
אע"פ שאפרים ישלם בסוף לבנק כ22,000 ש"ח לא יוכל לגבות ממנשה אלא 20,000 ש"ח שקיבל,
[וזה מפורש ברמ"א סימן קע ס"ב לגבי יהודי שלוה מגוי בריבית ונתן לישראל וכתב הט"ז שם ס"ק ג' שה"ה כשלוה בהית"ע והלוה לישראל]
ומדובר בריבית קצוצה דאו',
ומקרה זה נפוץ [dropshadow=blue]א [/dropshadow]כאשר הבנק לא מאשר ליהודי הלואה והוא מבקש מהחברותא בכולל או מקרוב משפחה שיקח עבורו וכמובן שישלם לו את כל מה שהוא ישלם לבנק,
[dropshadow=blue]ב[/dropshadow] אדם מבקש מבנו החתן או בתו הכלה שתקח הלואה מהבנק עבור ההתחייבויות שלו לחתונה והוא יחזור וישלם לה,
[dropshadow=blue]ג[/dropshadow] כשהבנק לא מאשר משכנתא לזוג הצעיר והאבא לוקח על שמו ונותן לבן וחוזר וגובה ממנו.
[dropshadow=blue]ד[/dropshadow] בשכירות דירה כשחשבון החשמל ומים רשום על שם בעל הדירה והשוכר מאחר בתשלום לחברה ויש ריבית פיגורים,
ויוצא שבעל הבית חייב לחברת חשמל והשוכר לוה מבעל הבית ומשלם עבורו את הריבית שהתחייב.
ובכל המקרים האלו יש שני הלואות האחד בין הלוה הראשון לבנק או חברת האשראי-מים-חשמל וזה נעשה בהית"ע [ואיני נכנס לדבר על עצם ההסתמכות על הית"ע]
והלואה נוספת בין היהודי לחבירו שנעשית בקציצה ללא היתר עיסקא.
ולפעמים רק אחרי שנים תופסים את הטעות וכבר מדובר בריבית של אלפי שקלים
יתבוננו בזה הלומדים ויפיצו את הנושא למען הסר מכשול מדרך עמי.
במקרה דלהלן קיים המכשול הכי נפוץ בהל' ריבית שנכשלים בו אברכים ובני תורה לרוב ל"ע,
ובעצמי נתקלתי בכמה שנכשלו בזה,
והוא שכאשר יהודי בשם אפרים לוקח הלואה מהבנק או מחברת אשראי עבור חבירו מנשה הזקוק להלואה,
אסור לו לגבות ממנו את הריבית ששילם עבורו לבנק אא"כ עושים ביניהם הית"ע נפרד בנוסף להית"ע שבין אפרים לבנק,
ולא דנים את הריבית ששילם לבנק כהוצאות של ההלואה שמותר לגבות מהלוה כיון שהוא תשלום של ריבית ורווחים ולא הוצאות,
ולמשל אם אפרים לוה מהבנק [בהיתר עיסקא כמובן] 20,000 ש"ח ונתן אותם למנשה
אע"פ שאפרים ישלם בסוף לבנק כ22,000 ש"ח לא יוכל לגבות ממנשה אלא 20,000 ש"ח שקיבל,
[וזה מפורש ברמ"א סימן קע ס"ב לגבי יהודי שלוה מגוי בריבית ונתן לישראל וכתב הט"ז שם ס"ק ג' שה"ה כשלוה בהית"ע והלוה לישראל]
ומדובר בריבית קצוצה דאו',
ומקרה זה נפוץ [dropshadow=blue]א [/dropshadow]כאשר הבנק לא מאשר ליהודי הלואה והוא מבקש מהחברותא בכולל או מקרוב משפחה שיקח עבורו וכמובן שישלם לו את כל מה שהוא ישלם לבנק,
[dropshadow=blue]ב[/dropshadow] אדם מבקש מבנו החתן או בתו הכלה שתקח הלואה מהבנק עבור ההתחייבויות שלו לחתונה והוא יחזור וישלם לה,
[dropshadow=blue]ג[/dropshadow] כשהבנק לא מאשר משכנתא לזוג הצעיר והאבא לוקח על שמו ונותן לבן וחוזר וגובה ממנו.
[dropshadow=blue]ד[/dropshadow] בשכירות דירה כשחשבון החשמל ומים רשום על שם בעל הדירה והשוכר מאחר בתשלום לחברה ויש ריבית פיגורים,
ויוצא שבעל הבית חייב לחברת חשמל והשוכר לוה מבעל הבית ומשלם עבורו את הריבית שהתחייב.
ובכל המקרים האלו יש שני הלואות האחד בין הלוה הראשון לבנק או חברת האשראי-מים-חשמל וזה נעשה בהית"ע [ואיני נכנס לדבר על עצם ההסתמכות על הית"ע]
והלואה נוספת בין היהודי לחבירו שנעשית בקציצה ללא היתר עיסקא.
ולפעמים רק אחרי שנים תופסים את הטעות וכבר מדובר בריבית של אלפי שקלים
יתבוננו בזה הלומדים ויפיצו את הנושא למען הסר מכשול מדרך עמי.