אנסה להציע מהלך פרקטי, כדאי להשקיע קצת מחשבה לפני שמגיבים מהמותן.
ליל הסדר הוא תהליך, שממבט מרפרף נראה די פשוט:
קידוש, כמה פעולות להתמיה את התינוקות, שאלות, סיפור יציאת מצרים המוביל לידי הלל.
סעודת יום טוב המתחילה במצוות מה''ת ומדרבנן, והמשיכה כבכל שבת וחג. ברכת המזון.
הלל ושיר ושבחה.
אלא מה? סיפור יציאת מצרים נעשה כרוך בקשר חזק עם נוסח ההגדה. ובטעות.
הרשו נא לי להבהיר: אדם שיספר את הסיפור הכולל את ההיסטוריה הישראלית למן תרח ואברהם וברית בין הבתרים, תוך דילוג על ימי יצחק לעבר מנוסת יעקב מלבן וירידתו למצרים, תיאור השעבוד ונסי השנה שקדמה ליציאה והיציאה עצמה - תוך הסבר למה אכלו את הפסח, ולמה אוכלים מצה ומרור, קיים את המצווה. גם אם הוא מספר את זה בעברית, יידיש, או לאדינו.
הסיפור הזה ניתן לספר בכמה רמות, אפשר להוסיף תיאורים אישיים, או סיפורים שספרו לנו חכמי המדרשות במהלך הדורות. אפשר להדגיש נקודות מהן אפשר ללמוד יסודות באמונה.
נוסח ההגדה של פסח - אינו מותאם לשאינו יודע לשאול או תם או ח''ו רשע. הוא מיועד לחכמים היודעים את התורה, והם מכירים את הסיפור, ורוצים לעסוק בהלכות הפסח ובדרשות בענייני יציאת מצרים. כיום, כולנו חכמים. כולנו יודעים את התורה. וכולנו מכירים את הסיפור. הילדים לעומתנו, אינם חכמים ואינם יודעים את התורה, ודרשות חז''ל, מה לעשות, משעממות אותם.
ברגע שנדע ונבין את העניין נוכל לשדרג את ליל הסדר שלנו, דווקא כאשר נפרד מן המדף העמוס לעייפה בספרי הגדה של פסח.
מיד לאחר השמעת הקושיות על ידי הילדים, נסב, ונפתח בסיפור המוכר והידוע למן ברית בין הבתרים ועד ליציאת ישראל ממצרים. רק לאחר מכן, כאשר סיימנו את העיסוק בסיפור יציאת מצרים לבן התם ושאינו יודע לשאול, (כאשר גם זה החכם מקשיב ברתק...), נוכל להתפנות לנוסח ההגדה אשר יסודתו בהררי קודש, ועל עיקר המצווה שהוא הסיפור לבנים, נוסיף את ההידור שהוא העסק בהלכות הפסח ודרשות החכמים בענייני יציאת מצרים.
נתחיל ברתת עבדים היינו, נלמד על דרשות חכמים מן הפסוקים השונים אודות יסוד חיוב סיפור יציאת מצרים (=עסק בהלכות הפסח), נמשיך בדרשות חכמים על פסוקי פרשת הביכורים, ובדרשות חכמים על המכות ומניינם.
באם הפנאי בידינו, ויש לנו את האפשרות, נוכל לדרוש מעצמינו או מפי רבותינו וכתביהם ולהוסיף בדרשת פרשת יציאת מצרים, או בדרשת דברי חז''ל. אך נדע ונפנים, אין אנו עוסקים עתה בסיפור יציאת מצרים כפשוטו, אלא בהידור ובמצווה לעסוק בענייני הפסח כל אותו הלילה. ברור הרי שרבי עקיבא וראב''ע לא ספרו סיפורים כל הלילה, אלא עסקו בהלכות ובמדרשות האגדה כל אותו הלילה.
הואיל וכן, ברור שמי מהילדים שאין בכוחו להתרכז למשך אמירת נוסח ההגדה, ו/או תוספת הדרשות שמוסיפים החכמים והנבונים המסובים ליד השולחן, אינו אמור להתייסר. יעמוד נא וישחק כרצונו עד תחילת הסעודה, לאחר שאביו כבר קיים את מצוות היום להגיד לבנו, והוא כבר קיבל את היסודות האמוניים שילוו אותו כל ימי חייו.
לאחר העיסוק בדרשות כל אחד לפי מיסת הזמן שבידו, עוברים בלהט קודש לחלק ההלל, בשמחה וברננה.
אחר כך חוזרים לעסוק במצוות האכילה, כולם חוזרים לשולחן, והתהליך ממשיך לנוע כאמור לעיל.
חושבני שמודל זה, עונה על הבעיה שהציג בפנינו פותח האשכול. אכן, אין טעם לספר לילדים את הסיפור תוך שזירה במגוון מדרשים הלכתיות ואגדתיות. והבן ממש לא מעוניין לשמוע על ארבעת הבנים או על הדעות השונות במניין המכות המדויק.
ואכן, מבחינת מצוות הסיפור לילדים - אין טעם בכל קטע. ורק מבחינת המצווה לדרוש בענייני יציאת מצרים והפסח כל הלילה, יש טעם בכל קטע וקטע. ועדיין ניתן להוסיף את כל הספרות המדרשית הענפה, ואת כל הספרות ההלכתית המסועפת, ויקיימו בזה את מצוות הלילה. אלא מה? אם נהגו ישראל לומר נוסח זה, ברור שיש בו סגולות וסודות. וראוי להקדים את הנוסח למדרשים אחרים אשר נוכל להוסיף עד אור הבוקר.
אשמח אם כל מי שמוצא תועלת בהודעתי זו, יודה לי על כך, למען אדע האם הועלת מה.