כל מי שהוזכר שמו בגמ' היה בכוחו להחיות מתים?

מחפש מקור

משתמש רשום
האם יש מקור לזה? ( חוץ מהגמ' עבודה זרה י - קטן שבכם מחיה מתים )
והאם זה נאמר רק על תנא ואמורא או"ד על כל מי שמוזכר בש"ס ( לדוגמא קמצא ובר קמצא ) ?
 
קמצא ובר קמצא היו בעיקר בעלי כח הפוך - לגרום להמית חיים...
המילים קטן שבכם נאמרו לתנא רבי - ומסתבר שהכונה לסוג שלו - קטן שבחבורה שלכם
 

עת לדבר

משתמש ותיק
מהרשום אצלי.
ע"ז כ' ב' א''ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידיך.

ונימוקי יוסף [מהדורת בלוי. ומובא בעין יעקב]. אז דברת בחזון כלומר כשתזכה לדבר חזון תזכה מיד למעלה גדולה מזו דהיינו חסידיך וכיון שיהיה חסיד יזכה להחיות מתים בתפלתו כמו שהיו הצדיקים והנביאים וחכמי המשנה עושין ונתתי רוחי בכם שרוח הקודש נדבקת בהם וחייתם כלומר תחיו אחרים קרינא ביה וחייתם והחכמה תחיה בעליה וכיון שזכה לזה יזכה בנחמת ציון שהמזומן לבשורה זו הוא אליהו זכור לטוב.

ובזכרוני ששמעתי שמרן הרב שך כתב באחד המכתבים שהתנאים והאמוראים וכשאמרו לו שמוזכר על תנאים הדר ביה.
 

עת לדבר

משתמש ותיק
עכשיו אני מהרהר שיתכן שהנימוקי יוסף הזכיר חכמי המשנה משום דבהא קאי (ברייתא דרבי פנחס בן יאיר), אבל לא שבא לאפוקי חכמי התלמוד. וצ"ע.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
בכתובות ס"ב ע"ב מסופר על רבי חנינא בן חכינאי שהחיה את אשתו.

במגילה ז' ע"ב רבה החיה את ר"ז.

בתפילתם כמובן.
 

איש קטן

משתמש ותיק
לפעמים כתוב בגמרא על ההוא מרבנן או חד מחבריא וכו.. ולא מוזכר שמו ושמעתי שזה היה חכם שלא יכל להחיות מתים ממילא לא הוזכר שמו
וודאי שרק מי שהוזכר שמו לגבי מימרא או הלכה
לא בגדר סיפור כמו טוביה וזיגוד וכו...
 

שניאור

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
קמצא ובר קמצא היו בעיקר בעלי כח הפוך - לגרום להמית חיים...

מה עשה לך קמצא?

זו שאלה ישנה, אבל היא צריכה להשאל על הגמ' שאומרת "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים", וכמדומה שיש ע"ז הרבה בספרי המחשבה.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
שניאור אמר:
יהודי רציני אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
קמצא ובר קמצא היו בעיקר בעלי כח הפוך - לגרום להמית חיים...

מה עשה לך קמצא?

זו שאלה ישנה, אבל היא צריכה להשאל על הגמ' שאומרת "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים", וכמדומה שיש ע"ז הרבה בספרי המחשבה.

שאלתי מחמת שיש לי מהלך בזה, ולכן הציק לי שמכניסים את קמצא ככה לסיפור ואומרים שבכוחו לגרום המתה...
 

הכהן

משתמש ותיק
שניאור אמר:
זו שאלה ישנה, אבל היא צריכה להשאל על הגמ' שאומרת "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים", וכמדומה שיש ע"ז הרבה בספרי המחשבה.
התשובה הפשוטה היא ש"על ידי מעשה של קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים", ולא "בגלל קמצא ובר קמצא", כשם ש"אתרנגול ותרנגולתא" פירושו על ידי מעשה זה ולא בגללם או באשמתם.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בקשת הגאון רבי חיים מלין מח"ס שלמי חיים

בס"ד

שלו' וברכה

אשמח לדעת אם ידוע לכם מקור למה שכתבתי להלן:

מילדותי זכורני שמועה המיוחסת להגר"א, כי מי שזכה ושמו מוזכר בחז"ל, הרי שהיה גברא רבא. או כגירסא אחרת הגורסת שכל מי שנזכר שמו בחז"ל, יכול היה להחיות מתים.

ושאלתי כמה אינשי ואמרו לי שגם הם יודעים שמועה זו

מחיפוש מהיר בכמה מקומות לא מצאתי זכר לדבר, רק בספר אחד שכותב שמועה זו בשם הגר"א, וכותב שמרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר לו שלא מסתבר שהגר"א אמר כן, שהרי מוזכרים בש"ס הרבה רשעים כמו בן דורסאי וכו'.

אך יש מקום לחלק, דבן דורסאי הוזכר שמו משום דנפ"מ הוא לשיעור הבישול, ולכן למען ידעו הכל שיעור שליש הבישול - הזכירו שמו, אבל שאר שמות אנשים - שנזכרו בהקשר לדברי תורה, דלמא באמת גברא רבא הם.

אם ידוע לכם מקור לאמיתות שמועה זו, או להיפך, אשמח מאד לדעת.

בברכה מרובה
חיים מלין
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמדומה שבבית בריסק מייחסים אמירה זו להגר"ח מוולאז'ין שכל אמורא המוזכר בש"ס היה בכוחו להחיות מתים.
 

שמשון הגבור

משתמש ותיק
ואמרתי לצרף לכאן את בקשתי באשכול לבקשת מקורות
שמעתי פעם [מהגה"צ רבי ניסים יגן זצ"ל שאמר בשם מרן החיד"א] שכל תנא ואמורא שמוזכר בתלמוד היה יכול להחיות מתים
ומי שלא מוזכר בשמו משמע שלא היה במדריגה כזו
מה המקור לזה???
והיכן הוא בדברי החיד"א אם בכלל???
@לבי במערב יש לך בזה חדש
 

זהב וכסף

משתמש רגיל
לפעמים כתוב בגמרא על ההוא מרבנן או חד מחבריא וכו.. ולא מוזכר שמו ושמעתי שזה היה חכם שלא יכל להחיות מתים ממילא לא הוזכר שמו
וודאי שרק מי שהוזכר שמו לגבי מימרא או הלכה
לא בגדר סיפור כמו טוביה וזיגוד וכו...
כ"כ באילת השחר שבת פ"ח א' עמש"כ שם אמר ההוא גלילאה.
 

יהודה24

משתמש חדש
בכתובות ס"ב ע"ב מסופר על רבי חנינא בן חכינאי שהחיה את אשתו.

במגילה ז' ע"ב רבה החיה את ר"ז.

בתפילתם כמובן.
לגבי הסיפור של ר' חנינא בן חכינאי, מובא שם בתחילת הסיפור שרשב"י הציע לו להמתין לו ללכת לישיבה עד שיגמור ימי הילוליה, והוא לא הקשיב לו הולך ללמוד קודם. והקשה המהר"ם שיף מדוע היתה הגמרא צריכה לספר זה. ובספר בן יהוידע גם הקשה כן, וז"ל:

אָמַר לוֹ: אִיעַכֵּב לִי עַד דַּאֲתָאִי בַּהֲדָךְ. הא דהוצרך תלמודא לפרש דבר זה שאמר לו תמתין לי ולא רצה להמתין, היינו ליישב בזה דבר אחר שיש להתפלאת הלא אלישע הנביא ע"ה כשהחיה את הילד הוצרך לעשות כמה דברים ששם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּיו (מלכים ב' ד, לד), ואיך רבי חנניה בבקשת רחמים החיה אותה תכף ומיד?

אך בזה מובן הטעם כי השם יתברך ישלם מדה כנגד מדה ואינו מקפח שכר דבר כל דהו והיינו בשכר שהיה להוט ומהיר לילך ללמוד תורה דאף על פי שבקש ממנו רבי שמעון שימתין לו לא רצה וזה הוא חוץ משורת דרך העולם שיותר טוב להולכי דרכים שיתלוו זה בזה ויהיו בצוותא חדא ועם כל זה להיותו נחפז ללמוד תורה שעה אחת קודם לא רצה להמתין! ועל כן פרע לו השם יתברך עתה שבקש רחמים להחיות את אשתו ענה אותו תכף ומיד ולא איחר לו בקשתו.
ומבואר שהיה צריך זכות מיוחדת להחיותה, הגם שנראה מדבריו שזה רק לעניין להחיותה מיד ולא כאלישע.
 
חלק עליון תַחתִית