תיקון המידות ע"י לימוד התורה

עניין

משתמש רגיל
הנה יש מרבותנו שאחזו (א.)שחוץ מהלימוד תורה צריך גם לעבוד על תיקון המידות [בעלי המוסר],
אמנם יש מרבותינו שאחזו (ב.)שצריך לעסוק רק בתורה ולא על המידות (בתור פרויקט) וזה עצמו לבד מתקן האדם.

שאלתי היא לפי"ז (ב.) האם זה מתקן רק באופן סגולי או שעצם הלימוד דורשת מהאדם לשבר מידותיו.
[למשל אפשר להתפוצץ לפעמים מהצורך להיכנע לסברת התורה.]     ??

אשמח לשמוע מקורות דעות ומחשבות וכל דבר חכמה בנושא.


נ.ב.אם עזרתך דרושה בבית בהכנות ליו"ט רוץ  לסייע, את דעתך תכתוב אחרי יו"ט אל תדאג אף אחד לא יגנוב אותה😉
 

נבשר

משתמש ותיק
עיין ברמח"ל בספרו מסילת ישרים בפרטי מדת הנקיות שהביא את המידות גאוה כעס כבוד וכן שאר המדות, ואח"כ בפרק בדרכי קנית הנקיות אני מצטט משום שהוא קצר "וכן בענין המדות מוכרחת לו קריאת מאמרי המוסר לקדמונים או לאחרונים. כי פעמים רבות אפילו אחר שיקבע האדם בעצמו להיות מן המדקדקים הנקיים, אפשר לו שיאשם בפרטים, מפני שלא הגיעה ידיעתו בהם. כי אין אדם נולד חכם ואי אפשר לו לדעת את הכל, אך בקריאת הדברים יתעורר במה שלא ידע, ויתבונן במה שלא השכיל מתחלה. ואפילו במה שלא ימצא בספרים עצמם, כי בהיות שכלו נעור על הדבר, הולך ומשגיח הוא על כל הצדדין וממציא ענינים חדשים ממקור האמת. ואמנם מפסידי המדה הזאת, הנה הם כל מפסידי הזהירות ונוסף עליהם חסרון הבקיאות בידיעת הדינים או המוסרים, כמו שכתבתי. וכבר אמרו ז"ל (אבות ב, ה): "ולא עם הארץ חסיד", כי מי שלא ידע, אי אפשר לו לעשות. וכן אמרו (קדושין מ, ב): תלמוד גדול שמביא לידי מעשה"
ברור שדעת רמח"ל שצריך קריאת מאמרי מוסר, והתבוננות על הענין. אא"כ תאמר שרמח"ל היה איש מוסרי אפי' שרוב רוב ספריו עסקו בקבלה.
 

עניין

משתמש רגיל
פותח הנושא
אחדד את השאלה, האם צריך לעבוד על המידות באופן מכוון בתור פרויקט [למשל חודש לעבוד על מידת הכעס וכדו'] או רק להתמודד אם זה בכל מקרה ופעם שמזדמן נסיון וכח התורה תתקן את מידותיו.

כל ציטוט בנוגע לחבות לימוד מוסר או בחיוב להיות מודע למידותיו אינה עונה על השאלה.
 
התשובה בקיצור: לעבוד מכוון כפרוייקט, כל מידה עד שמצליחים. ובאמרי "לעבוד" כוונתי בשדה, דהיינו בתפילה והתבודדות אך ורק על העניין הזה בפרטות ולא באופן כללי. ובמקביל לעסוק בתורה, ושילוב שניהם יביא את ההצלחה.

ובהרחבה:
התורה מגדלת את האדם למה שהוא רוצה ומכוון את עצמו להיות.
אם הוא מכוון את עצמו להיות צדיק - יגדל צדיק גדול. ואם להיות רשע - יגדל לרשע גדול.
לדוגמא אם למישהו יש מידת הכעס - והוא לא מטפל בה - התורה רק תהפוך אותו לכעסן גדול יותר. אבל אם הוא מתמודד איתה - התורה תהפוך אותו לגיבור גדול בשליטה על היצר הזה.

הדרך הישרה לעבוד על המידות ולשבור את התאוות ע"פ דרך רביה"ק היא לא בנסיונות אינסופיים ולא מצליחים להתגבר לבד על המידות והתאוות הטבעיות, אלא ע"י התבודדות, שזה התפילה האישית שאדם מדבר עם בוראו כדבר איש אל רעהו, ומבקש ומרצה אותו שיעזור לו לשנות לטובה מדה מסוימת או לשבר תאוה. ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו.
(וע"ז נתחבר הספה"ק ליקוטי תפילות, שרביה"ק רצה שיעשו מהתורות תפילות, ואמר שנעשה שעשועין למעלה, כשהקב"ה רואה שיהודי לומד שצריך להתחזק בדבר, ומה שהוא עושה שזה להתפלל לה' שיעזרהו בזה. ומה שאין התפילה על רוחניות סותרת הבחירה ראוי להאריך באשכול נפרד)
והתורה - היא סיוע גדול ועצום. הן מצד שהיא גורמת שהתפילות הנ"ל יתקבלו (כמבואר בליקו"מ שע"י התורה מתקבלים התפילות והבקשות) והן מצד היותה מקדשת ומטהרת.

אפשר לשאול את אותה שאלה לא רק על תיקון המידות, אלא גם על תיקון הנפש.
מאחר והתורה מכפרת עוון - האם חוטא פטור מעיסוק בתיקוני התשובה אם עוסק בתורה?
בעל השומר אמונים למשל אוחז שלא - ומביא ראיה מדוד שעסק בתורה ואעפ"כ עסק כל ימיו בתשובה.
אבל בקרב הליטאים שמעתי דעות שכן, שמבוססות על מאמר חז"ל שאם חוטא הוא ת"ח אז אם היה רגיל לשנות פרק א' ישנה ב' פרקים.

רביה"ק מביא את לימוד התורה כעצה גדולה ויקרה לגרום לאדם שיצליח לעזוב את החטא, ואפי' אם שקוע בעוונות חמורים בקביעות יוכל לצאת מהם בכח התורה. (ועי' שיחה י"ט משיה"ר)
ובכל אופן, רבינו, שדורש מאנשיו לעסוק הרבה מאד בתורה, וללמוד בקביעות את כל חלקי התורה (הכל, בבלי ירושלמי פוסקים מדרשים זוהר וכו'), ושהזהיר במיוחד על לימוד הפוסקים (שו"ע ונושאי כליו) - מעולם לא פטר תלמידי חכמים מהתבודדות.
והוא עצמו, שכבר בילדותו היה בקי בדרך פלא בכל התורה כולה, וכבר בצעירותו גם בכל תורת הסוד (כתבי האר"י וכו') וכל שבילי הרקיע היו נהירין לו וכו' והמעיין בספריו רואה איך כל התורה היתה פרושה לפניו במוחו כמי שיכול לפתוח ארון לגשת למדף או מגירה ולשלוף ממנו איזה דבר שירצה - הוא עסק כל ימיו בהתבודדות, בתפילות ותחנונים ובכיות שיקרבהו השי"ת לעבודתו.
ודווקא עי"ז זה זכה למה שזכה. ולפני אותם תפילות לא הצליח כלום בתורה, והיה לו קשה מאד להבין אפילו משנה אחת, והיו לו מידות רעות ותאוות גדולות וקשות כמ"ש בשבחי הר"ן.
ואם היה די בתורה בלבד - מפני מה לא הסתמך על ריבוי תורתו?

ואין ברירה אלא לומר שבמידות ובתאוות צריך לטפל נקודתית. מי שנוטה לכעס צריך לטפל בכעס וכו'.
ודרך הטיפול - גם תורה וגם תפילה, שמחזקות זו את זו (כמ"ש רביה"ק בספר המידות). דהיינו צריך לקבוע עיתים לתורה, וצריך להתפלל על המדה או התאוה הבעייתית להשי"ת שיעזרהו נגד היצר.
ווהאופן לעשות את זה ע"פ דעת רביה"ק הוא כך: מתפללים שוב ושוב על המדה הבעייתית ורק עליה ימים או חודשים - עד שמצליחים להשתנות, ואז עוברים לדבר הבא ומתפללים כנ"ל, עד שמתקנים הכל. ולא שבכל התבודדות מתפללים בכללי, שאז לכל דבר יהיו רק מעט תפילות.

שנזכה בעז"ה ובזכות הצדיקים לבלות ימינו בתורה ותפילה, ועי"ז לתקן הכל אמן.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
עניין אמר:
יש מרבותינו שאחזו (ב.)שצריך לעסוק רק בתורה ולא על המידות (בתור פרויקט) וזה עצמו לבד מתקן האדם.
ראיתי בשיחותיו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א שסיפר על דברים כיו"ב על הגר"ח סלוביצ'יק זצ"ל ואת"ד: בשעה שבאו להגר"ח מבריסק זצ"ל
בעלי מוסר וביקשו ממנו לקבוע סדרי מוסר ושיחות מוסר בישיבה, והשיב להם הגר"ח זצ"ל שהוא לא נגד לימוד המוסר, אלא פשוט יש להם
'ספר מוסר חי' והם כבר לא צריכים ללמוד בספרי מוסר, ומשום שבכל יום בבוקר כל בני הישיבה שומעים את הנצי"ב איך שהוא מתפלל
'אהבה רבה' בבכיות ובדמעות ובהתרגשות עצומה, וזהו ה'מוסר' של בני הישיבה.
עוד ראיתי כיו"ב מכתב מהמשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל שהזכיר שם ג"כ התבטאות ממורו ורבו המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שאמר על הגאון
ר' חיים שמואלביץ זצ"ל שהוא לא זקוק ללימוד מוסר, שהעמל והיגיעה שלו בתורה היא זו שמעוררת בתוכו את המוסר החי ביותר שיכול להיות.
אמנם זה ברור שלא נאמרו הדברים אלא בגדולי ישראל כנ"ל, אך מי לנו גדול יותר מהגר"ש וולבה בעצמו, אשר לא נח ולא שקט להחזיר עטרה
ליושנה, ולעורר את היכלי התורה להכניס את לימוד המוסר בצורה יותר מושרשת, וכמה הצטער על ירידת הדורות הנוראה שבתחום זה,
יכולים להחזיק בישיבה בחורים מתמידים שלומדים תורה כל היום, אך טיפת יר"ש לא נכנסת לתוך לבבם, כי אין מרגלים אותם להתבונן.
מי שקצת מכיר את תוכן ספריו "עלי שור", יודע שדרך עבודת המוסר אצלו הייתה ממש בבחינת 'פרוייקט' להתמקד לאט לאט בקניני המדות.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
הדרך הישרה לעבוד על המידות ולשבור את התאוות ע"פ דרך רביה"ק היא לא בנסיונות אינסופיים ולא מצליחים להתגבר לבד על המידות והתאוות הטבעיות, אלא ע"י התבודדות, שזה התפילה האישית שאדם מדבר עם בוראו כדבר איש אל רעהו, ומבקש ומרצה אותו שיעזור לו לשנות לטובה מדה מסוימת או לשבר תאוה. ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו.
כמובן שאיש איש כדרך רבותיו ילך, רק ברצוני להעיר שרבים חושבים שעצם המושג של ה'התבודדות' היא המצאה של ברסלב.
אך זו טעות, כי האמת היא שזו היתה דרך מוכרת וידועה אצל גדולי ישראל מדורי דורות, כמובן שלאו דוקא בצורה של התבודדות
ביערות הטבעים וכו' אך מ"מ הרעיון השורשי של התבודדות לעצור ממרוץ החיים, ולהתבונן בצורה שקטה על תוך מבואי הנפש.
וכל ספרי המוסר מדברים על הענין של עריכת ספרי חשבון הנפש, הכוונה היא למושג הנ"ל של התבודדות והתבוננות עצמית
מבלי להיסחף אחר הדעות החיצוניות שמכתיבים לנו עלמא דשוקא, אלא האדם צריך להכיר את עצמו מתוך המבט אשר חננו השי"ת.
והאמת שגם המושג של יציאה למקודמות שוממים מאדם היה נהוג בדורות קדם, ראה ברבינו בחיי (בראשית מו, לב) בענין השבטים
שיצאו לרעות צאן אביהם, ומפרש שהיה בזה ענין של התבודדות, וכדרך כל הנביאים שיצאו מבתיהם ולהתבודד.
[יש גם בחובות הלבבות (שער הבטחון פ"ד) מענין דרך הפורשים שנהגו אף כיו"ב, אך כמדומני שהוא קאי שם על מנהגם של
פרושי אוה"ע, שכן דרכו של החוה"ל להביא בתו"ד גם מדרכי חכמת העמים וכפי שהזכיר בעצמו בהקדמה.
ויש בחת"ס שעורר כנגד הנהגה של פרישות כזו, שאינה כדרכה של תורה, שאדרבה על האדם להיות מעורה עם הבריות,
ולא לפרוש כל כולו מעניני עוה"ז. אלא לקדש את חיי העוה"ז לתועלת הרוחניות. הגם שמצינו במרע"ה שפרש מן האשה אך ברור
שהנהגתו היתה יחודית לנביא כמותו, וכפי שרואים שאהרן ומרים למרות נביאותם לא הבינו פשר מנהגו בזה].
וכן ידועים דברי הרמב"ם (רפ"ו מדעות) שאיש שדר בין רשעים המשפיעים עליו לרעה, עליו לעזוב הכל ולילך למדבריות.
אך זה כבר ענין אחר. דזה מצב של בדיעבד שלא מוצא שכנות טובה במקום אחר.
הגר"ש וולבה זצ"ל כותב באגרות וכתבים (ח"א סי' ו') לבחור שהגיע לגיל העשרים ומבקש לדעת במה עליו להתחזק לרגל
הגיעו לגיל ה"תיפח" (קידושין כט:). ומשיב לו שהנה עד עתה מן הסתם כבר הרבה ללמוד תורה ומוסר כראוי, ומעתה מה
שעליו להוסיף הוא "סדר בדידות", שיקח לעצמו פסק זמן של כחצי שעה פעם או פעמים בשבוע, שבהם יהיה בלי חברים,
פשוט יעמוד עם עצמו ויחשוב על מצבו בעבודת ה', והאם ובמה עליו להתקדם.
 

עניין

משתמש רגיל
פותח הנושא
נושא למחשבה אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
הדרך הישרה לעבוד על המידות ולשבור את התאוות ע"פ דרך רביה"ק היא לא בנסיונות אינסופיים ולא מצליחים להתגבר לבד על המידות והתאוות הטבעיות, אלא ע"י התבודדות, שזה התפילה האישית שאדם מדבר עם בוראו כדבר איש אל רעהו, ומבקש ומרצה אותו שיעזור לו לשנות לטובה מדה מסוימת או לשבר תאוה. ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו.
כמובן שאיש איש כדרך רבותיו ילך, רק ברצוני להעיר שרבים חושבים שעצם המושג של ה'התבודדות' היא המצאה של ברסלב.
אך זו טעות, כי האמת היא שזו היתה דרך מוכרת וידועה אצל גדולי ישראל מדורי דורות, כמובן שלאו דוקא בצורה של התבודדות
ביערות הטבעים וכו' אך מ"מ הרעיון השורשי של התבודדות לעצור ממרוץ החיים, ולהתבונן בצורה שקטה על תוך מבואי הנפש.
וכל ספרי המוסר מדברים על הענין של עריכת ספרי חשבון הנפש, הכוונה היא למושג הנ"ל של התבודדות והתבוננות עצמית
מבלי להיסחף אחר הדעות החיצוניות שמכתיבים לנו עלמא דשוקא, אלא האדם צריך להכיר את עצמו מתוך המבט אשר חננו השי"ת.
והאמת שגם המושג של יציאה למקודמות שוממים מאדם היה נהוג בדורות קדם, ראה ברבינו בחיי (בראשית מו, לב) בענין השבטים
שיצאו לרעות צאן אביהם, ומפרש שהיה בזה ענין של התבודדות, וכדרך כל הנביאים שיצאו מבתיהם ולהתבודד.
[יש גם בחובות הלבבות (שער הבטחון פ"ד) מענין דרך הפורשים שנהגו אף כיו"ב, אך כמדומני שהוא קאי שם על מנהגם של
פרושי אוה"ע, שכן דרכו של החוה"ל להביא בתו"ד גם מדרכי חכמת העמים וכפי שהזכיר בעצמו בהקדמה.
ויש בחת"ס שעורר כנגד הנהגה של פרישות כזו, שאינה כדרכה של תורה, שאדרבה על האדם להיות מעורה עם הבריות,
ולא לפרוש כל כולו מעניני עוה"ז. אלא לקדש את חיי העוה"ז לתועלת הרוחניות. הגם שמצינו במרע"ה שפרש מן האשה אך ברור
שהנהגתו היתה יחודית לנביא כמותו, וכפי שרואים שאהרן ומרים למרות נביאותם לא הבינו פשר מנהגו בזה].
וכן ידועים דברי הרמב"ם (רפ"ו מדעות) שאיש שדר בין רשעים המשפיעים עליו לרעה, עליו לעזוב הכל ולילך למדבריות.
אך זה כבר ענין אחר. דזה מצב של בדיעבד שלא מוצא שכנות טובה במקום אחר.
הגר"ש וולבה זצ"ל כותב באגרות וכתבים (ח"א סי' ו') לבחור שהגיע לגיל העשרים ומבקש לדעת במה עליו להתחזק לרגל
הגיעו לגיל ה"תיפח" (קידושין כט:). ומשיב לו שהנה עד עתה מן הסתם כבר הרבה ללמוד תורה ומוסר כראוי, ומעתה מה
שעליו להוסיף הוא "סדר בדידות", שיקח לעצמו פסק זמן של כחצי שעה פעם או פעמים בשבוע, שבהם יהיה בלי חברים,
פשוט יעמוד עם עצמו ויחשוב על מצבו בעבודת ה',
והאם ובמה עליו להתקדם.
אמנם התבודדות וחשבון הנפש אינה שייכת רק לברסלב (אע"פ שיש חילוקי אמנם אי"מ),
אבל עבודת המידות בללכת עם התורות ולהתבודד ע"ז ולא בעיקר ע"י המלחמה מול המידות זהו המהלך של ברסלב כפי שהרחיב בטטו"ד הרב ברסלבר 
 

עניין

משתמש רגיל
פותח הנושא
יש שני נושאים:
א. לימוד מוסר/יר"ש/רצון לעבוד את השי"ת,
ב.תיקון המידות.

לימוד התורה
אף אם מבואר בחז"ל ובסה"ק שיש אופן שלימוד התורה אינו מתקנת את מידות האדם ואפילו להפך,
היינו דווקא כאשר לומד באופן הלא נכון/כוונה לא טובה וכ'ו, 

מוסר
יש שאוחזים שצריך ללמוד כדי לעבוד על המידות ולתקנם-"עבודת תיקון המידות",
אמנם היו 'גדולים' שאחזו שלא צריך לעבוד על המידות באופן מכוון אלא לעסוק רק בלימוד התורה אבל כמובן שצריך שהלימוד יהיה באופן הנכון [ויכול להיות שבשביל זה צריך ללמוד מוסר, באופן קבוע/מתי שמרגישים שצריך ]. 

עכשיו השאלה היא לא האם צריך ללמוד מוסר או לא, אלא לפי השיטה שלא צריך לעסוק בעבודת המידות באופן פרטני אלא לעסוק רק בלימוד התורה וזה יתקן המידות, 
האם זה משפיע רק באופן סגולי או גם במציאות (וכמו שכתבתי לעיל לדוגמא מידת ההכנעה שהרבה פעמים סברת התורה מכריח להכנע).??



נ.ב כתבתי בהודעה קודמת שהשאלה היא האם צריך לעבוד על המידות וכ'ו, התכוונתי שזה המחלוקת אבל לא שזה השאלה שלי. 

                                      תודה רבה לכל המשיבים 
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
עניין אמר:
עכשיו השאלה היא לא האם צריך ללמוד מוסר או לא, אלא לפי השיטה שלא צריך לעסוק בעבודת המידות באופן פרטני אלא לעסוק רק בלימוד התורה וזה יתקן המידות, 
האם זה משפיע רק באופן סגולי או גם במציאות (וכמו שכתבתי לעיל לדוגמא מידת ההכנעה שהרבה פעמים סברת התורה מכריח להכנע).??
שניהם אמת בלי כל ספק, החזו"א באמונה ובטחון מטיב לבאר שדקדוק ההלכה הוא קנין גדול למדות טובות,
מי שמדקדק בקיום מצות התורה, הרי שפעמים הדבר מתנגש כנגד האנוכיות שלו, וזוהי הזדמנות מצויינת להתרגל ללחום כנגדה.
ובאשר לסגולת התורה, אין בכלל מקום לעיין בזה, דזה מילתא פשיטא אצל כל בר בי רב, שהתורה משפיעה על האדם
בכח עוצם קדושתה, המאור שבה משיב בנים אובדים אל מקור מחצבתם. והיא התבלין שכנגד יצה"ר.
 

שניאור

משתמש ותיק
עניין אמר:
נ.ב.אם עזרתך דרושה בבית בהכנות ליו"ט רוץ  לסייע, את דעתך תכתוב אחרי יו"ט אל תדאג אף אחד לא יגנוב אותה😉
זה גם תיקון המידות...
פשוט לענ"ד שללמוד ע"מ לקיים דורש הרבה תיקון המידות
 

בנציון

משתמש ותיק
נושא למחשבה אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
הדרך הישרה לעבוד על המידות ולשבור את התאוות ע"פ דרך רביה"ק היא לא בנסיונות אינסופיים ולא מצליחים להתגבר לבד על המידות והתאוות הטבעיות, אלא ע"י התבודדות, שזה התפילה האישית שאדם מדבר עם בוראו כדבר איש אל רעהו, ומבקש ומרצה אותו שיעזור לו לשנות לטובה מדה מסוימת או לשבר תאוה. ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו.
כמובן שאיש איש כדרך רבותיו ילך, רק ברצוני להעיר שרבים חושבים שעצם המושג של ה'התבודדות' היא המצאה של ברסלב.
אך זו טעות, כי האמת היא שזו היתה דרך מוכרת וידועה אצל גדולי ישראל מדורי דורות, כמובן שלאו דוקא בצורה של התבודדות
ביערות הטבעים וכו' אך מ"מ הרעיון השורשי של התבודדות לעצור ממרוץ החיים, ולהתבונן בצורה שקטה על תוך מבואי הנפש.
שים לב שמדובר על שני נושאים. הדרך של כל גדולי הדורות מאז ומתמיד זה הנושא של חשבון הנפש והתבודדות לצורך חשבון הנפש, ובמסילת ישרים זה יסוד מוסד בכל עבודת ה'. מה שברסלב חידשו זה התבודדות כדי לדבר עם הקב"ה כדבר איש אל רעהו. מבלי להיכנס לעצם הנושאים, אלו שני נושאים שונים על אף ששניהם עם התבודדות.
 

עניין

משתמש רגיל
פותח הנושא
נושא למחשבה אמר:
עניין אמר:
עכשיו השאלה היא לא האם צריך ללמוד מוסר או לא, אלא לפי השיטה שלא צריך לעסוק בעבודת המידות באופן פרטני אלא לעסוק רק בלימוד התורה וזה יתקן המידות, 
האם זה משפיע רק באופן סגולי או גם במציאות (וכמו שכתבתי לעיל לדוגמא מידת ההכנעה שהרבה פעמים סברת התורה מכריח להכנע).??
שניהם אמת בלי כל ספק, החזו"א באמונה ובטחון מטיב לבאר שדקדוק ההלכה הוא קנין גדול למדות טובות,
מי שמדקדק בקיום מצות התורה, הרי שפעמים הדבר מתנגש כנגד האנוכיות שלו, וזוהי הזדמנות מצויינת להתרגל ללחום כנגדה.
ובאשר לסגולת התורה, אין בכלל מקום לעיין בזה, דזה מילתא פשיטא אצל כל בר בי רב, שהתורה משפיעה על האדם
בכח עוצם קדושתה, המאור שבה משיב בנים אובדים אל מקור מחצבתם. והיא התבלין שכנגד יצה"ר.
א. תודה רבה על המקור מהחזו"א על תיקון המידות ע"י קיום המצוות .
ב.כמובן שאין לי ספק בסגולת התורה, הלא כה דברי וכ'ו ומבואר בחז"ל בהרבה מקומות, ודו"ק שכתבתי האם רק.
ג.אשמח עדיין לשמוע האם יש מקור שלימוד התורה בעצמה מתקנת המידות באופן מציאותי.
 
 
העתקתי לפה כמה קטעים מקוצרים מליקוטי עצות ערך ת"ת שלדעתי עונים על השאלה שלך.

עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכֹחַ נוֹתֵן כֹּחַ לְמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁתִּתְגַּבֵּר, וּמַגְבִּיר הַיֵּצֶר הַטּוֹב עַל הַיֵּצֶר הָרָע:
עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהָבִין הָרְמָזִים מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהִתְקָרֵב עַל יָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ וָאֹפֶל, שֶׁנִּדְמֶה לִכְאוֹרָה שֶׁשָּׁם קָשֶׁה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גַּם שָׁם יָאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת לִמְצֹא גַּם שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב מִשָּׁם דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:
אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, עַל־כֵּן כָּל אֶחָד כְּפִי הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁעָבַר וּפָגַם, כְּמוֹ כֵן הוּא מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ. עַל־כֵּן נִמְצָאִים כַּמָּה מִינֵי שִׁגָּעוֹן בְּרֹב בְּנֵי אָדָם. וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה הוּא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבָּזֶה מַכְנִיעִין הַיֵּצֶר הָרָע וּמְגָרְשִׁין הַשִּׁגָּעוֹן וְהָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּדְבָּק בָּאָדָם עַל־יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו:
גַּם זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לְהִנָּצֵל מִנִּכְלֵי עַרְמוּמִיּוּת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע, מַה שֶּׁעַל פִּי רֹב אֵינוֹ מֵסִית אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרָה תֵּכֶף, רַק בַּתְּחִלָּה מִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה זוֹכִין לְשֵׂכֶל אֱמֶת וּלְהִנָּצֵל מִכָּל זֶה:
עַל־יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים עַל־יְדֵי זֶה מַפְרִישִׁין וּמְבָרְרִין הַטּוֹב מֵהָרָע, וּמְגָרְשִׁין וּמְבַטְּלִין הָרָע מִכָּל הַד' יְסוֹדוֹת [שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמִּדּוֹת], שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הָאָדָם. וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר וְיוֹצֵא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל הַדָּבָר שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו, וְנִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ, וְיִזְכֶּה לְהַשְׁפִּיל הַחוֹלְקִים וְהַמִּתְנַגְּדִים עֲדֵי אָרֶץ:
עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר בְּהַתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים, מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ. וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל־יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה הוּא הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַד שֶׁיּוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה וּבָא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעֹמְקָהּ:
הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ מֵעֲבֵרוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּלְכָּד בְּמַה שֶׁנִּלְכָּד רַחֲמָנָא לִצְלָן, אִם יַעֲשֶׂה לוֹ חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, יִזְכֶּה לָצֵאת מִמַּעֲשָׁיו הָרָעִים עַל־יְדֵי גֹדֶל כֹּחַ וְעֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:


הנה כל ערך ת"ת http://rabenubook.com/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/
אך אין כמו ללמוד את הדברים במקור.
אז הנה תורה א' שעוסקת בנושא הזה בהרחבה
http://rabenubook.com/ליקוטי-מוהר״ן-א/
 
ועלי לסייג את הדברים, שאיך שאני מבין תורה שאינה לשמה ודאי לא מתקנת את המידות.
ובכל מקרה תורה לבד בודאי לא מספיקה. כמו שרואים במאמר הזה

שְׁלֵמוּת הָאָדָם הוּא שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְלַמְדָן. כִּי אִם אֵינוֹ לַמְדָן, אָמְרוּ חֲזַ"ל "וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד". וְלַמְדָן בִּלְבַד בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לַמְדָן וְרָשָׁע גָּמוּר חַ"ו, וְלֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן בַּתּוֹרָה וְחָסִיד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאָז הוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, וְהוּא מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וּמֵבִיא חַיִּים וְכָל טוּב לָעוֹלָם. וּמִי שֶׁטּוֹעֶה וְסוֹבֵר שֶׁבְּחִינַת לַמְדָן לְבַד הוּא הָעִקָּר, הוּא בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת: (לק"א סי' ל"א אות ה' ו' ובסוף)

ועוד יותר מכך כאן

עַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, גְּמָרָא וּפוֹסְקִים, שֶׁלּוֹמְדִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, עַל־יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר עָתָק עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת. וּמִזֶּה בָּא הִתְנַגְּדוּת שֶׁל הַלּוֹמְדִים שֶׁחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים עַיֵּן שָׁם): (לק"א סי' י"ב אות א')


רק שיתכן אולי לומר שרבינו לא מתכוון ללימוד שלא לשמה מהסוג שעל ידו זוכים לבוא ללשמה. אלא ללימוד שכל כולו לשם כבוד, או קנטור, בלי שמץ של רצון אמיתי לדעת ולהבין ולהתקרב לה'. (הרי לא מסתבר שמי שהתחזק מתורה א' שעל ידי התורה יתקבלו תפילותיו והתחיל ללמוד בגלל זה - תגרום לו התורה לחלוק על צדיקים...)
 
חלק עליון תַחתִית