ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
הדרך הישרה לעבוד על המידות ולשבור את התאוות ע"פ דרך רביה"ק היא לא בנסיונות אינסופיים ולא מצליחים להתגבר לבד על המידות והתאוות הטבעיות, אלא ע"י התבודדות, שזה התפילה האישית שאדם מדבר עם בוראו כדבר איש אל רעהו, ומבקש ומרצה אותו שיעזור לו לשנות לטובה מדה מסוימת או לשבר תאוה. ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו.
כמובן שאיש איש כדרך רבותיו ילך, רק ברצוני להעיר שרבים חושבים שעצם המושג של ה'התבודדות' היא המצאה של ברסלב.
אך זו טעות, כי האמת היא שזו היתה דרך מוכרת וידועה אצל גדולי ישראל מדורי דורות, כמובן שלאו דוקא בצורה של התבודדות
ביערות הטבעים וכו' אך מ"מ הרעיון השורשי של התבודדות לעצור ממרוץ החיים, ולהתבונן בצורה שקטה על תוך מבואי הנפש.
וכל ספרי המוסר מדברים על הענין של עריכת ספרי חשבון הנפש, הכוונה היא למושג הנ"ל של התבודדות והתבוננות עצמית
מבלי להיסחף אחר הדעות החיצוניות שמכתיבים לנו עלמא דשוקא, אלא האדם צריך להכיר את עצמו מתוך המבט אשר חננו השי"ת.
והאמת שגם המושג של יציאה למקודמות שוממים מאדם היה נהוג בדורות קדם, ראה ברבינו בחיי (בראשית מו, לב) בענין השבטים
שיצאו לרעות צאן אביהם, ומפרש שהיה בזה ענין של התבודדות, וכדרך כל הנביאים שיצאו מבתיהם ולהתבודד.
[יש גם בחובות הלבבות (שער הבטחון פ"ד) מענין דרך הפורשים שנהגו אף כיו"ב, אך כמדומני שהוא קאי שם על מנהגם של
פרושי אוה"ע, שכן דרכו של החוה"ל להביא בתו"ד גם מדרכי חכמת העמים וכפי שהזכיר בעצמו בהקדמה.
ויש בחת"ס שעורר כנגד הנהגה של פרישות כזו, שאינה כדרכה של תורה, שאדרבה על האדם להיות מעורה עם הבריות,
ולא לפרוש כל כולו מעניני עוה"ז. אלא לקדש את חיי העוה"ז לתועלת הרוחניות. הגם שמצינו במרע"ה שפרש מן האשה אך ברור
שהנהגתו היתה יחודית לנביא כמותו, וכפי שרואים שאהרן ומרים למרות נביאותם לא הבינו פשר מנהגו בזה].
וכן ידועים דברי הרמב"ם (רפ"ו מדעות) שאיש שדר בין רשעים המשפיעים עליו לרעה, עליו לעזוב הכל ולילך למדבריות.
אך זה כבר ענין אחר. דזה מצב של בדיעבד שלא מוצא שכנות טובה במקום אחר.
הגר"ש וולבה זצ"ל כותב באגרות וכתבים (ח"א סי' ו') לבחור שהגיע לגיל העשרים ומבקש לדעת במה עליו להתחזק לרגל
הגיעו לגיל ה"תיפח" (קידושין כט:). ומשיב לו שהנה עד עתה מן הסתם כבר הרבה ללמוד תורה ומוסר כראוי, ומעתה מה
שעליו להוסיף הוא "סדר בדידות", שיקח לעצמו פסק זמן של כחצי שעה פעם או פעמים בשבוע, שבהם יהיה בלי חברים,
פשוט יעמוד עם עצמו ויחשוב על מצבו בעבודת ה',
והאם ובמה עליו להתקדם.