מניעת קיבוץ נדבות באמצע התפילה

מאן דהו

משתמש ותיק
שאלה: האם מותר למנוע מאנשים לאסוף צדקה באמצע התפילה?
אני גבאי של מניין תפילה (במקלט של בניין שיש בו מעין שטיבלך, אבל זה לא בית כנסת מסודר עם רב וכו’) וקיבלתי לא מעט פניות ממתפללים על גבאי צדקה שאוספים מעות בזמן התפילה. ידוע שיש עניין ליתן צדקה בזמן אמירת ‘ויברך דוד’, אולם אותם גבאי צדקה מגיעים בכל קטעי התפילה והמתפללים מתלוננים שהאיסוף הזה מפריע להם. התלבטתי האם לתלות מודעה האוסרת על הגבאים לאסוף צדקה בזמן התפילה, השאלה היא האם הדבר מותר הלכתית?
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרב אברהם צבי הכהן
תשובה:
את התשובה לשאלה יש לחלק לשלשה נידונים: א. האם מותר וראוי לתת צדקה באמצע התפילה? ב. האם מותר וראוי למתרים לצדקה לפנות למי שמתפלל, כדי להתרימו, אף שע”י כך הוא מפריע לתפילתו? ג. האם יש סמכות לגבאי בית הכנסת לסלק מתחומי בית הכנסת מתרימים לצדקה?

לשאלה הראשונה, לא מצינו איסור להפסיק בעשיית מעשה באמצע פסוקי דזמרה או אפילו באמצע ברכות קריאת שמע, כל זמן שהדבר אינו כרוך בדיבור. יש מפוסקי דורנו המורים, שלא לתת צדקה כשקוראים פרשה ראשונה של קריאת שמע, משום שבפרשה זו אסור לרמוז אפילו לדבר מצוה (שו”ע או”ח סי’ ס”ז סעי’ ו’ ומג”א שם ס”ק ט’), והפסקה לנתינת הצדקה נחשבת כרמיזה.

מרן החזון איש זי”ע כשעבר גבאי הצדקה המפורסם – רבי דוד לייב שוורץ זצ”ל (שהיום, ט”ז בכסלו הוא יום השנה להסתלקותו) לאסוף צדקה כדרכו, והחזון איש אחז בפרשה ראשונה של קריאת שמע, לא הגיב. אך בפעם אחרת, כשאחז החזון איש כבר בפרשה שנייה, רמז לו לקחת מהארנק שהיה מונח לפניו (ספר “בחוזק יד” עמ’ 203).

עם זאת, כיון שהעוסק בתפילה נחשב עוסק במצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה (סוכה, כ”ה ע”א, ואפילו אם עוסק במצוה דרבנן, פטור ממצות צדקה דאורייתא, ראה במראי המקומות שבאוצר מפרשי התלמוד סוכה כרך א’ עמ’ תתיח הערה 19) אין חובה לתת צדקה באמצע התפילה, לכן אם האוספים לצדקה מפריעים למתפלל, מותר לו מן הדין להתעלם מהם, ואין הוא חייב להפסיק מתפילתו כדי לתת צדקה.

ומכאן התשובה לשאלה השנייה, אין ראוי לאוספי הצדקה להפריע למי ששקוע בתפילתו, כיון שהוא עוסק במצוה, ובשבחו של מקום, ואם כי כוונתם אולי רצויה, אך במקרים רבים מעשיהם אינם רצויים, ודי לחכימא.

ולשאלה השלישית: לגבאי בית הכנסת יש בהחלט זכות לקבוע את סדרי בית הכנסת, ובכלל זה למנוע כניסת אוספי צדקה, אם הדבר נעשה לתועלת המתפללים. אך לענ”ד אין זו צורת ההנהגה הנכונה והראוייה. וכבר כתב הרמב”ם (הלכות מתנות עניים פרק י’ ה”א וה”ב): “חייבין אנו להזהר במצות צדקה, יותר מכל מצות עשה. שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו. שנאמר – כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת, אלא בצדקה, שנאמר – בצדקה תכונני. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר – ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר – והיה מעשה הצדקה שלום… וכל ישראל והנלוה עליהם, כאחים הם, שנאמר – בנים אתם לה’ אלקיכם. ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו. ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלגויים ששונאין אותן ורודפים אחריהן?! הא אין עיניהן תלויות, אלא לאחיהן”.
 

יושב אהל

משתמש רגיל
בעבר פנו כמה אברכים למו"ר הגרמ"ד הלוי סולובייציק בטענה כי יש הרבה שפונים בבקשת צדקה באמצע הסדר וזה מפריע לרצף הלימוד וביקשו מראש הישיבה אישור לשים מודעה כי אין לאסוף כסף באמצע הסדר רק ברבע שעה האחרונה של הסדר,
ראש הישיבה נענה על כך כי לפניה כזו יש לשקול היטב מה המניע של פניה מעין זו האם באמת ההפרעה ללימוד זה מה שמניע את זה, או שמניעים אחרים דהיינו מטבע הטבוע באדם שקשה לתת צדקה וזה מה שמניע את זה,
בהמשך הוסיף על חומרת הדברים במבט ההשקפתי של מניעת הגישה של עניים והביא לכך מחז"ל ומגדולי ישראל, הביא בזה את מה שמו' בגמ' על אמורא שאליהו הנביא נמנע מלבוא אליו בגלל שלא היה גישה לעניים אליו, וכן את דברי המשנה יהיו עניים בני ביתך והאריך הרבה בחומרת הדבר מצד ההשקפתי,

זו היא בנוגע להתייחסות מטעם הגבאים,
 

ינון

משתמש רגיל
אפשר לשים מודעה שאינה מחייבת. כגון 'גבאי צדקה יקר נא הימנע מאיסוף כספים בזמן התפילה. הדבר מבלבל את כוונתינו' וכו'
 

יושב אהל

משתמש רגיל
ינון אמר:
אפשר לשים מודעה שאינה מחייבת. כגון 'גבאי צדקה יקר נא הימנע מאיסוף כספים בזמן התפילה. הדבר מבלבל את כוונתינו' וכו'
אם כבר הייתי מנסח באופן אחר נוסח מעין זו יביא לאנשים מסויימים שעוד יבואו לצעוק מחר על גבאי צדקה האם לא ראית את המודעה בחוץ,

אם כבר הייתי מנסח באופן אחר גבאי צדקה יקר בעת עוסקך בהתרמת המתפללים נא לשים לב לא להפריע למתפללים,
 
 
  • תודה
Reactions: zxc

יושב אהל

משתמש רגיל
ראיתי הנהגה טובה של אנשים מסויימים בביהכ"נ שלפני התפילה שמים מטבעות ליד המקום שלהם כך שכל גבאי צדקה יכול לקחת לבד
 

עניין

משתמש רגיל
בארה"ב יש ועד שעוזר לאנשים שבאים לאסוף כסף, והם נותנים תעודה לאוספים להראות על אמינותם.
בתעודה כתוב שע"פ פסק הרב אלישיב [ונראה לי עוד אחד] הרי שאין שאסוף כסף מברכות קרי"ש ועד אחר שמ"ע.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
בכולל חזון איש תלויה מודעה רישמית שאין לאסוף בשעות סדרי הלימוד, ומי שחושב שאין הבדל בין לימוד לתפילה אז דין שניהם שוה
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
בכולל חזון איש תלויה מודעה רישמית שאין לאסוף בשעות סדרי הלימוד,

כמדומני שזה הוראה של הגרנ"ק ומעי"ז תלוי בבתי הכנסת שהוא רב בהם ושם כתוב לאסוף רק ברבע שעה האחרונה של הסדר

חלק א׳ ממעל אמר:
מי שחושב שאין הבדל בין לימוד לתפילה אז דין שניהם שוה

חושבני מי שמפסיק ממשנתו חמור יותר מהמפסיק בפסד"ז
בפרט שבתפילה לא ידברו ובלימוד זה לא נגמר הוא פורט ואין לו מטבע והחברותא מוסיף והוא מברך אותך
ובפרט בימינו עם המכשירים של הנדרים +
שאת זה לא עושים באמצע תפילה ועושים גם עושים באמצע סדר
 

אליהו52

משתמש ותיק
אצלנו בשטיבלאך נהגו האוספים לתת דרשה שלמה בזמן אשרי ובא לציון מה שגורם הרבה פעמים שאם הדרשה היא כדרשת שבת הגדול הציבור מפסיד קדושה דסידרא בציבור זה כבר בעיה רצינית.
מאידך אנשים שמסתובבים לדעתי לא כ"כ מפריעים מי שרוצה נותן ומי שלא רוצה לא נותן, נראה לי שרוב הציבור לא מכוין עד כדי כך שיפריעו לו אם מישהו מקשקש לידו במטבעות.
 

יוספזון

משתמש ותיק
יתכן שזה לא כל כך קשור, אבל בהחלט יש לזה דמיון.
מסופר על אחד מגדולי ישראל מלפני כמאתיים שנה ויותר (שכחתי את שמו) שכשקיבל עליו את עול הרבנות בעירו (עיר גדולה לאלוקים מלאה חכמים וסופרים) הוא התנה עמם שלא יזמינו אותו לשום אסיפת ראשי הקהילה זולת אם ירצו לתקן תקנה חדשה.
פעם החליטו ראשי הקהל שיש לאסור על גבאי צדקה להסתובב בין בתי העיר, אלא ייסדו קופה מיוחדת, וממנה יחלקו לכל גבאי הצדקה. מאחר והיתה זו תקנה חדשה הזמינו את הרב לאסיפה. כאשר העלו את הצעתם, הראה הרב פנים זעופות, וטען לעברם, הלא היתה זאת תנאי קודם למעשה שמזמינים אותי רק בתקנות חדשות, מה זאת שמזמינים אותי על תקנות ישנות שכבר נתקנה על ידי 'ועד ארבע ארצות'? המה שמעו כן תמהו, מעולם לא שמעו ש'ועד הרבה ארצות' תיקן תקנה כזאת. ענה להם הרב, תקנה זו כבר נתקנה על ידי ועד ארבע ארצות שהם 'סדום ועמורה אדמה וצבויים' ואין כאן כל חידוש...
נקודה למחשבה.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
יתכן שזה לא כל כך קשור, אבל בהחלט יש לזה דמיון.
מסופר על אחד מגדולי ישראל מלפני כמאתיים שנה ויותר (שכחתי את שמו) שכשקיבל עליו את עול הרבנות בעירו (עיר גדולה לאלוקים מלאה חכמים וסופרים) הוא התנה עמם שלא יזמינו אותו לשום אסיפת ראשי הקהילה זולת אם ירצו לתקן תקנה חדשה.
פעם החליטו ראשי הקהל שיש לאסור על גבאי צדקה להסתובב בין בתי העיר, אלא ייסדו קופה מיוחדת, וממנה יחלקו לכל גבאי הצדקה. מאחר והיתה זו תקנה חדשה הזמינו את הרב לאסיפה. כאשר העלו את הצעתם, הראה הרב פנים זעופות, וטען לעברם, הלא היתה זאת תנאי קודם למעשה שמזמינים אותי רק בתקנות חדשות, מה זאת שמזמינים אותי על תקנות ישנות שכבר נתקנה על ידי 'ועד ארבע ארצות'? המה שמעו כן תמהו, מעולם לא שמעו ש'ועד הרבה ארצות' תיקן תקנה כזאת. ענה להם הרב, תקנה זו כבר נתקנה על ידי ועד ארבע ארצות שהם 'סדום ועמורה אדמה וצבויים' ואין כאן כל חידוש...
נקודה למחשבה.

ייש"כ,
הדברים האלו מצטרפים למה שהביא הרב יושב אהל ממו"ר הגרמ"ד סולובייציק, והדברים פשוטים,
ואוסיף בזה רק עוד פרט מדברי הגרמ"ד שאמר כי בדרך כלל אלו שדואגים לביטול תורה כשמגיע לצדקה הרי גם כשאינו נוגע לביטול תורה גם אינם מהנותנים, ואילו אלו הנותנים בדרך כלל גם לא מתלוננים על ביטול תורה, והרי זה מוכיח הרבה על המניעים,
והנני יכול להעיד שבמשך כמה שנים זכיתי שהגרמ"ד הלוי היה נותן לי באופן תדיר מעטפות של עלוני הצדקה שהיו מגיעים לתיבות הדואר עם מעטפות והגרמ"ד היה ממלא במעטפה והיה נותן לי להעביר לקופות הצדקה, כל מעטפה שהיה מגיע אליו בתיבת הדואר היה מכניס לתוכו תרומה,
כמו"כ זכורני כשראש הישיבה היה יושב בהיכל הישיבה ולומד, והיה מזדמן שהיו מסתובבים גבאי צדקה בביהמ"ד, בדרך כלל הם היו נמנעים לגשת אליו משום דרך ארץ, אך כשהיו כאלו שכן ניגשו אליו הרי שהראש ישיבה היה תורם להם על אף שהיה באמצע הלימוד ואפילו כשהיה באמצע מו"מ בד"ת עם תלמידים, לא נמנע מלתרום בטענה של ביטול תורה,
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יותר מורכב מכפי שהצגת. יש בתי כנסיות שאוספי הצדקה מגיעים אחד אחר השני בלי להניח למתפללים. גם בעלי העין טובה נקעה נפשם, כוונתם, ותפילתם. הציעו כאן כמה עצות מועילות
 

בנציון

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
יתכן שזה לא כל כך קשור, אבל בהחלט יש לזה דמיון.
מסופר על אחד מגדולי ישראל מלפני כמאתיים שנה ויותר (שכחתי את שמו) שכשקיבל עליו את עול הרבנות בעירו (עיר גדולה לאלוקים מלאה חכמים וסופרים) הוא התנה עמם שלא יזמינו אותו לשום אסיפת ראשי הקהילה זולת אם ירצו לתקן תקנה חדשה.
פעם החליטו ראשי הקהל שיש לאסור על גבאי צדקה להסתובב בין בתי העיר, אלא ייסדו קופה מיוחדת, וממנה יחלקו לכל גבאי הצדקה. מאחר והיתה זו תקנה חדשה הזמינו את הרב לאסיפה. כאשר העלו את הצעתם, הראה הרב פנים זעופות, וטען לעברם, הלא היתה זאת תנאי קודם למעשה שמזמינים אותי רק בתקנות חדשות, מה זאת שמזמינים אותי על תקנות ישנות שכבר נתקנה על ידי 'ועד ארבע ארצות'? המה שמעו כן תמהו, מעולם לא שמעו ש'ועד הרבה ארצות' תיקן תקנה כזאת. ענה להם הרב, תקנה זו כבר נתקנה על ידי ועד ארבע ארצות שהם 'סדום ועמורה אדמה וצבויים' ואין כאן כל חידוש...
נקודה למחשבה.
מספרים את זה על הגר"א, ולפי הסיפור התקנה שהם רצו לתקן היתה שלא יוכלו לאסוף עניים מחוץ לוילנא צדקה בוילנא [אולי זה באמת שתי סיפורים על שתי אנשים].
 
 

אמלתרא

משתמש רגיל
אליהו52 אמר:
אצלנו בשטיבלאך נהגו האוספים לתת דרשה שלמה בזמן אשרי ובא לציון מה שגורם הרבה פעמים שאם הדרשה היא כדרשת שבת הגדול הציבור מפסיד קדושה דסידרא בציבור זה כבר בעיה רצינית.
מאידך אנשים שמסתובבים לדעתי לא כ"כ מפריעים מי שרוצה נותן ומי שלא רוצה לא נותן, נראה לי שרוב הציבור לא מכוין עד כדי כך שיפריעו לו אם מישהו מקשקש לידו במטבעות.

הלכה פסוקה בלי חולק, במגן אברהם ריש סימן קל"ב, שאם יש להגבאי מה להכריז יש להכריז קודם אמירת אשרי ובא לציון ולא באמצע,

וכבר עוררתי ע"ז כמה מאוספי צדקה, וכבר גמרתי בעצמי, שאיני נותן פרוטה אחת לזה הדורש דרשתו באמצע אשרי ובלצ"ג.....
 

yosf

משתמש ותיק
אמלתרא אמר:
אליהו52 אמר:
אצלנו בשטיבלאך נהגו האוספים לתת דרשה שלמה בזמן אשרי ובא לציון מה שגורם הרבה פעמים שאם הדרשה היא כדרשת שבת הגדול הציבור מפסיד קדושה דסידרא בציבור זה כבר בעיה רצינית.
מאידך אנשים שמסתובבים לדעתי לא כ"כ מפריעים מי שרוצה נותן ומי שלא רוצה לא נותן, נראה לי שרוב הציבור לא מכוין עד כדי כך שיפריעו לו אם מישהו מקשקש לידו במטבעות.

הלכה פסוקה בלי חולק, במגן אברהם ריש סימן קל"ב, שאם יש להגבאי מה להכריז יש להכריז קודם אמירת אשרי ובא לציון ולא באמצע,

וכבר עוררתי ע"ז כמה מאוספי צדקה, וכבר גמרתי בעצמי, שאיני נותן פרוטה אחת לזה הדורש דרשתו באמצע אשרי ובלצ"ג.....
צ"ע גדול על סברא מוזרה שכזאת....
בגלל שהוא עושה דלא כהלכה וכו' אתה מפסיד מצוות צדקה השקולה כנגד כל המצוות???.
להפסיד חיי נצח מחשבון של נקמה וחינוך השני???
מוזר...
 
 

שניאור

משתמש ותיק
בנציון אמר:
מספרים את זה על הגר"א, ולפי הסיפור התקנה שהם רצו לתקן היתה שלא יוכלו לאסוף עניים מחוץ לוילנא צדקה בוילנא [אולי זה באמת שתי סיפורים על שתי אנשים].
את הסיפור של יוספזון מספרים על השאגת אריה
 

תחת לשונך

משתמש חדש
אדם שמגיע למצב שהולך לאסוף כסף בבתי כנסת, במדה ומדובר במי שהולך עבור עצמו, קשה לדון אותו.
בעיקר כששומעים אנשים שמדברים על עצמם, שהם מחתנים ואין להם כסף, או קשיי בריאות, או חתנים שמבקשים עבור עצמם. אי אפשר לדון אותם.
 

כותר

משתמש ותיק
אמלתרא אמר:
הלכה פסוקה בלי חולק, במגן אברהם ריש סימן קל"ב, שאם יש להגבאי מה להכריז יש להכריז קודם אמירת אשרי ובא לציון ולא באמצע,

הבעיה של הדורשים, שאי אפשר להם לעכב את כל הציבור מלהמשיך בתפילתם, ואם ימתינו עד סיום התפילה, אז הם יישארו לבד...
 

כותר

משתמש ותיק
אני חושב שצריך להגביל אותם כמה משפטים יכולים הם להגיד, שיתמצתו את דבריהם.
כפי הסבלנות שיש לאנשים לעצור ולשמוע אותם, נראה לי שאם היו אומרים משפט אחד, ובמקרים חריגים שתים. זה לא היה מפריע כ"כ.
אבל האריכות שזה נהפך ל'דרשה', וזה כל יום כל תפילה, זה מפריע לי.
לי גם מאוד מפריע, הטון הצעקני והבכייני ומתמסכן, אין לי לב רחב מספיק כדי לשאת את כל הצרות שהם מתארים.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
יתכן שזה לא כל כך קשור, אבל בהחלט יש לזה דמיון.
מסופר על אחד מגדולי ישראל מלפני כמאתיים שנה ויותר (שכחתי את שמו) שכשקיבל עליו את עול הרבנות בעירו (עיר גדולה לאלוקים מלאה חכמים וסופרים) הוא התנה עמם שלא יזמינו אותו לשום אסיפת ראשי הקהילה זולת אם ירצו לתקן תקנה חדשה.
פעם החליטו ראשי הקהל שיש לאסור על גבאי צדקה להסתובב בין בתי העיר, אלא ייסדו קופה מיוחדת, וממנה יחלקו לכל גבאי הצדקה. מאחר והיתה זו תקנה חדשה הזמינו את הרב לאסיפה. כאשר העלו את הצעתם, הראה הרב פנים זעופות, וטען לעברם, הלא היתה זאת תנאי קודם למעשה שמזמינים אותי רק בתקנות חדשות, מה זאת שמזמינים אותי על תקנות ישנות שכבר נתקנה על ידי 'ועד ארבע ארצות'? המה שמעו כן תמהו, מעולם לא שמעו ש'ועד הרבה ארצות' תיקן תקנה כזאת. ענה להם הרב, תקנה זו כבר נתקנה על ידי ועד ארבע ארצות שהם 'סדום ועמורה אדמה וצבויים' ואין כאן כל חידוש...
נקודה למחשבה.

ה'נודע ביהודה' כמדומני.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
מספר 'פאר לישרים'
פעם אחת באו אנשי ק"ק מעזיבוז לבטל המנהג שנהגו לישב עם הקערות בערב יום הכיפורים בבית הכנסת ולקבץ מעות, מפני שמבלבלין ומפריעין התפילה, ולא הניחם הבעש"ט הק' לבטל, וסיפר להם שבשנה אחת קודם יום הכיפורים נקשרו הקליפות יחד לבל יניחו תפילות ישראל לעלות למעלה, וכיון שהתחילו לקשקש בקערות ערב יום הכיפורים ונשמע הקול מקשקוש המטבעות נתפרדו הקליפות כולם, והיתה הרווחה.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
ברו אמר:
יוספזון אמר:
יתכן שזה לא כל כך קשור, אבל בהחלט יש לזה דמיון.
מסופר על אחד מגדולי ישראל מלפני כמאתיים שנה ויותר (שכחתי את שמו) שכשקיבל עליו את עול הרבנות בעירו (עיר גדולה לאלוקים מלאה חכמים וסופרים) הוא התנה עמם שלא יזמינו אותו לשום אסיפת ראשי הקהילה זולת אם ירצו לתקן תקנה חדשה.
פעם החליטו ראשי הקהל שיש לאסור על גבאי צדקה להסתובב בין בתי העיר, אלא ייסדו קופה מיוחדת, וממנה יחלקו לכל גבאי הצדקה. מאחר והיתה זו תקנה חדשה הזמינו את הרב לאסיפה. כאשר העלו את הצעתם, הראה הרב פנים זעופות, וטען לעברם, הלא היתה זאת תנאי קודם למעשה שמזמינים אותי רק בתקנות חדשות, מה זאת שמזמינים אותי על תקנות ישנות שכבר נתקנה על ידי 'ועד ארבע ארצות'? המה שמעו כן תמהו, מעולם לא שמעו ש'ועד הרבה ארצות' תיקן תקנה כזאת. ענה להם הרב, תקנה זו כבר נתקנה על ידי ועד ארבע ארצות שהם 'סדום ועמורה אדמה וצבויים' ואין כאן כל חידוש...
נקודה למחשבה.

ה'נודע ביהודה' כמדומני.
שו"ר את הסיפור בכמה מקורות, חלקם על הגר"א וחלקם על הרה"ק מבארדיטשוב.
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אני חושב שצריך להגביל אותם כמה משפטים יכולים הם להגיד, שיתמצתו את דבריהם.
כפי הסבלנות שיש לאנשים לעצור ולשמוע אותם, נראה לי שאם היו אומרים משפט אחד, ובמקרים חריגים שתים. זה לא היה מפריע כ"כ.
אבל האריכות שזה נהפך ל'דרשה', וזה כל יום כל תפילה, זה מפריע לי.
לי גם מאוד מפריע, הטון הצעקני והבכייני ומתמסכן, אין לי לב רחב מספיק כדי לשאת את כל הצרות שהם מתארים.

זו גם אחיזת עיניים. בדרך כלל מדובר באנשים שעובדים בקבלנות לפרנסתם, ומספרים סיפור כאילו הם חוו אותו.
כמובן לא בכל המקרים.
מעבר לכך, אינני משוכנע שהדרשה מוסיפה בסך התרומות.
מי שניכר שאוסף עבור עצמו זה כבר סיפור אחר לגמרי, ישראל רחמנים בני רחמנים.
 

דרורי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אני חושב שצריך להגביל אותם כמה משפטים יכולים הם להגיד, שיתמצתו את דבריהם.
כפי הסבלנות שיש לאנשים לעצור ולשמוע אותם, נראה לי שאם היו אומרים משפט אחד, ובמקרים חריגים שתים. זה לא היה מפריע כ"כ.
אבל האריכות שזה נהפך ל'דרשה', וזה כל יום כל תפילה, זה מפריע לי.
לי גם מאוד מפריע, הטון הצעקני והבכייני ומתמסכן, אין לי לב רחב מספיק כדי לשאת את כל הצרות שהם מתארים.

זו גם אחיזת עיניים. בדרך כלל מדובר באנשים שעובדים בקבלנות לפרנסתם, ומספרים סיפור כאילו הם חוו אותו.
כמובן לא בכל המקרים.
מעבר לכך, אינני משוכנע שהדרשה מוסיפה בסך התרומות.
מי שניכר שאוסף עבור עצמו זה כבר סיפור אחר לגמרי, ישראל רחמנים בני רחמנים.
אל תוציא לעז בחינם על ישראל! אדם מכריז ומספר על עצמו אין סיבה להיות פרנואיד שהוא מגיע לשקר אותך כל עוד לא נתפס בשקר!
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ראשית, ברוך בואך לפורום.
עצה: על תתלהם כל כך מהר, דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים
כנראה שאינך מתפלל לפעמים בשטיבלאך, ואינו מכיר את הנפשות האוספות בקבלנות. אשריך....
אודות מי שניכר שאוסף עבור עצמו כבר צויין לעיל בכמה תגובות.

ואגב, הסתפקתי בזה לדינא, כי אסור להשיב פני עני ריקם אם יש לו מה לתת לו.
ואילו לקבלן צדקה אין חיוב מדינא לתת, שאינו העני בעצמו (ללא קשר שמעלת הצדקה בשמים גובהה).
אבל היות וגם הקבלן עושה זאת לפרנסתו, כי אין לו מה יאכל, שמא גם בזה יש חיוב מצוות צדקה.

בשעתו היה אדם נכבד במשהו, שהיה אוסף במקומות לימוד כסף כשליח של ישיבה כלשהוא, ונהגתי לומר לו על מתנתי שזה לצרכיו הוא, ולא להמוסד, כי ידעתי שהוא עני רק אין לו ברירה וכך קל לו לאסוף.
 

דוידי חיים

משתמש רגיל
ובקובץ שערי הוראה (קובץ ב’ עמ’ קמא) הביא שם תשובה מהגר”ח קנייבסקי שהוסיף בזה שזה כל התפילה ושכן שמע מחמיו הגרי”ש אלישיב, אם כי סייג דבריו וכתב שאין בזה איסור לתת באמצע התפילה, לעומת זאת ראה בספר שערי זבולון (או”ח ח”א סי’ כד) שפשיטא ליה דחוץ מקריאת שמע שחיובה מן התורה ופטור ליתן, בשאר התפילה שהיא מדרבנן חייב, וע”ע בספר אהל רמ”ח (הערות עמ”ס ב”מ עמ’ תקכ בהערת הרמ”ח כ”ץ) שיתכן ואין בזה משום עוסק במצוה כיון שחיוב תפילה מדרבנן וחיוב צדקה מדאורייתא, וראה שם צדדים לכאן ולכאן, וראה עוד באילה שלוחה (לר”א וילהלם, פסחים דף קה: עמ’ נו) שחקר במי שהיה באמצע קר”ש והגיע עני ולא נתן לו משום שהיה עסוק במצוה ופטור, אם חייב אחרי התפילה ליתן לו.
 

ברכה והצלחה

משתמש רגיל
בבית וגן יש בית כנסת אשר המרא דאתרא (הרב גנס) מסכים שידברו רק אחרי התפילה(לאסוף אפשר כל הזמן)
 
חלק עליון תַחתִית