נטילת ידים תוך ד' אמות למיטה

מלמד להועיל

משתמש ותיק
ידוע מה שהביא המשנה ברורה בשם המגן אברהם שצריך ליטול ידים בבוקר בתוך ארבע אמות, והחמיר בזה מאד
שמעתי פעם שהיו מגדולי הדור שאמרו בזה כמה קולות, ושזה לא חיוב כ"כ מעיקר הדין,
וכמו"כ שמעתי פעם בשם הגר"ש אויערבך שקבלה בידו שבסיפור עם הגרף פוטוצקי אמר הגר"א שהרוח רעה הזו התבטלה
אשמח לכל מידע מבוסס בענין עם מקורות
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
ידוע מה שהביא המשנה ברורה בשם המגן אברהם שצריך ליטול ידים בבוקר בתוך ארבע אמות, והחמיר בזה מאד
שמעתי פעם שהיו מגדולי הדור שאמרו בזה כמה קולות, ושזה לא חיוב כ"כ מעיקר הדין,
וכמו"כ שמעתי פעם בשם הגר"ש אויערבך שקבלה בידו שבסיפור עם הגרף פוטוצקי אמר הגר"א שהרוח רעה הזו התבטלה
אשמח לכל מידע מבוסס בענין עם מקורות

הסיפור עם הגרף פוטצקי שמעתי עליו אבל זה נשמע תמוה מאוד שדווקא בגלל הסיפור הזה התבטל הרוח רעה והרי היה הרבה סיפורים של מסירות נפש של אלפים ורבבות במהלך הדורות. וגם הסיפור עצמו סגנונו זר ואין לו מקבילות כיוצא בזה. 
 

מלאכ

משתמש רגיל
שמעתי מהגאון ר' יעקב יוסף זצ"ל שאי אפשר לברך ליד מי נטילת ידים כיון שצריך להרחיק ד' אמות עוד שמעתי שיש בזה בעיה אם נוטלים אפי' בלי ברכה שזה בעיה אח"כ לברך בנטילה השניה מכיון שכבר נטל
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מלאכ אמר:
שמעתי מהגאון ר' יעקב יוסף זצ"ל שאי אפשר לברך ליד מי נטילת ידים כיון שצריך להרחיק ד' אמות עוד שמעתי שיש בזה בעיה אם נוטלים אפי' בלי ברכה שזה בעיה אח"כ לברך בנטילה השניה מכיון שכבר נטל

בקשר לבעיה הראשונה לא הבנתי מה פתאום 
בקשר לבעיה השניה אכן זו שאלה רצינית כי לדעת הרשב"א הטעם שמברכים על נטילת ידים שחרית משום שבבוקר נעשה כבריה חדשה ואחר שכבר נטל פעם אחת אף אם גם נזדהמו ידיו הרי זה רחיצה של נקיון בעלמא ואין על זה נטילה מה שאין כן לדעת הרא"ש שנוטלים על כל הזדהמות של הידים [ולדידיה באופן שנזדהמו ידיו גם למנחה מברך] ואכן כבר נתחבט הביאור הלכה בסימן ד' הרבה בבעיה זו ובכל זאת עושה אייזה צירופים לברך בנטילה האחרונה 

אגב בקשר לנידון מה נחשב שהזדהמו ידיו אין זה פשוט כלל ויש להאריך בזה וזה גם עושה שאלה גדולה על הברכה 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
באורחות רבינו הביא ששאל את הקה"י אודות השמועה בשם הגר"א שמיום מות הגרף פוטוצקי מרוב קידוש ד' בטלה/נחלשה רוח רעה שעל הידיים. והשיב הקה"י שיש הרבה שמועות בשם הגר"א וצריך לבדוק אם זה מוסמך.

ואכן אני בדקתי וזה מוסמך מאוד.

בהגהות "ביצחק יקרא" שכתב הגר"י נבנצל שליט"א על סדר המשנ"ב הביא בסי' א' בשם רבו המובהק הגרש"ז אויערבך ששמע כן מפיו של המקובל הירושלמי הג"ר דוד בהר"ן ששמע כן איש מפי איש עד הגר"א.
וביאר הגרש"ז שחלילה לבטל מחמת כך איזה דין מדינא דגמרא. שזה אין בידינו ח"ו. אלא רק שאין צריך להחמיר יותר מהמחוייב מדינא דגמרא. וכגון שא"צ ליטול דווקא בד"א של המיטה.

מעניין לציין שבאחד מגליונות מוסף ש"ק של יתד נאמן ראיינו את הגר"י נבנצל ואמר בראיון כנ"ל. והעיר ע"כ אחד מנכדי הגרש"ז שהוא יודע בבירור שלמרות זאת הגרש"ז החמיר ליטול רק בד"א של המיטה.
 

מלאכ

משתמש רגיל
איש ווילנא אמר:
מלאכ אמר:
שמעתי מהגאון ר' יעקב יוסף זצ"ל שאי אפשר לברך ליד מי נטילת ידים כיון שצריך להרחיק ד' אמות עוד שמעתי שיש בזה בעיה אם נוטלים אפי' בלי ברכה שזה בעיה אח"כ לברך בנטילה השניה מכיון שכבר נטל

בקשר לבעיה הראשונה לא הבנתי מה פתאום 
בקשר לבעיה השניה אכן זו שאלה רצינית כי לדעת הרשב"א הטעם שמברכים על נטילת ידים שחרית משום שבבוקר נעשה כבריה חדשה ואחר שכבר נטל פעם אחת אף אם גם נזדהמו ידיו הרי זה רחיצה של נקיון בעלמא ואין על זה נטילה מה שאין כן לדעת הרא"ש שנוטלים על כל הזדהמות של הידים [ולדידיה באופן שנזדהמו ידיו גם למנחה מברך] ואכן כבר נתחבט הביאור הלכה בסימן ד' הרבה בבעיה זו ובכל זאת עושה אייזה צירופים לברך בנטילה האחרונה 

אגב בקשר לנידון מה נחשב שהזדהמו ידיו אין זה פשוט כלל ויש להאריך בזה וזה גם עושה שאלה גדולה על הברכה 
יש בעיה מכיון שזה מים מזוהמים וצריך להרחיק כדי לברך
 

נבשר

משתמש ותיק
ראיתי מביאים בשם מהרש"ל (יש"ש חולין פ"ח לא') שכתב משום רוח רעה האידנא אין רוח רעה מצויה בינינו.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=2305&start=90#p26014


סבא אמר:
הליטאים לא שמים נעגל וואסער ליד המיטה משום שבוולוז'ין ר' רפאל שפירא טען שהיום, אין כ"כ רוח הטומאה שולטת, ואף שהמשנ"ב לא קיבל זאת, יש הרבה דברים שעוברים במסורת מדור דור, ואנו נוהגים כמסורת ולא כהכרעת המשנ"ב.
ובזה שייך הפתגם האומר "אינני גר, ולא בעל תשובה" ...
גם ייתכן שמה שאמר החפץ חיים ש"כולא ביתא כד' אמות דמי" לא עולה דווקא על חדר אלא על כל הבית ממש, אם כי לא מסתבר כל כך.


אברך אמר:
לגבי נעגל וואסר:

אשי ישראל פרק ב סעיף ב סוף הערה יז
ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל דאומרים בשם הגר"א דלאחר שריפת הגרף פוטוצקי נחלשה רוח הטומאה של שחרית, לענין הליכת ד' אמות בלא נטילה.

הליכות שלמה הלכות תפלה פרק כ' הערה 49
אמר רבנו [הגרש"ז אוירבך זצ"ל] ששמע מזקני ירושלים שקבלה בידם איש מפי איש עד הגר"ח מוואלאזין ששמע מרבנו הגר"א ז"ל שבשעה שנשרף גר הצדק הקדוש אברהם בן אברהם על קדושת השם ביום ב' של חג השבועות שנת תק"ט בקעה שלהבת אש ממערת המכפלה והסט"א איבדה מכוחה ובאותה שעה נחלשה טומאת ידים של שחרית.

ביצחק יקרא (להג"ר אבגדר נבנצל, הערות על המשנה ברורה) סי' א' סק"ב
אדמו"ר זללה"ה [הגרש"ז] שמע מהרב דוד בהר"ן זצ"ל שמסורת מהגר"א שמאז שנשרף על קידוש השם גר הצדק ר' אברהם בן אברהם הגרף פוטוצקי בטלה הרוח הרעה על הידים. ופרש אדמו"ר זללה"ה דהיינו רק לענין דברים שמקורם מהזהר ולא לגבי דברים הנמצאים בגמרא כגון דאין צריך להקפיד שלא ילך ד' אמות קדם הנטילה דמקורו מהזוהר ולא מדינא דגמרא.

שו"ת דברי חכמים עמ' כ' שאלה 6
בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א ובשם הגרח"פ שיינברג שליט"א שאם בני המשפחה או הנהלת הישיבה מקפידים שלא להניח כלי עם מים סמוך למטה אין צורך להחמיר בכך.

עוד שמעתי מחתנו של אחד מגדולי תלמידי החזו"א, שלא הקפיד על הליכת ד"א בלא נטילה. וסיים אותו ת"ח, שמסתמא חמיו נוהג כך ע"פ החזו"א.

הפקדתי שומרים אמר:
בשלושת הספרים שציינת אכן מוזכר להדיא, את סיבת הקולא בענין.
אמנם בשו"ת דברי חכמים הנ"ל על פניו, אפשר לתלות את סיבת הקולא במש"כ המ"ב סי' א' סק"ב בזה"ל -ומכ"ש שלא ילך ד"א בלי נטילת ידים.. י"א דלענין זה אמרינן כולא ביתא כד' אמות דמי אבל אין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק ע"כ. וא"כ י"ל דסמכו על המעשה הנ"ל אבל בהצטרפות הקולא של ד' אמות.

עיי"ע בשע"ת שם מביא בשם השבות יעקב ס' הנ"ל ומביא עוד שכתב שאין נזהרים מלילך ד"א בלי נט"י.
והרי השבות יעקב מעיד שלא היו נזהרים כבר בזמנו הווי אומר עשרות שנים קודם מעשה שאירע עם הגרף פוטוצקי. (השבות יעקב נפטר כשהגר"א היה בן י"ב שנים.) אם כך אפשר לפרש שכל ד' הגר"א באו אחר שכבר נהגו בין כה, מטעמים אחרים, וטעם הנז' אינו עיקר ההיתר.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
לגבי החזו"א כמדו׳ שיש בזה ויכוח בין הגר"י ברטלר להגר"ד פרנקל זללה"ה
ומה שהביאו על קערה ליד המיטה, במ"ב לא כ׳ לעשות את זה ועד ד"א מותר לכתחילה, רק האמת ששיגרא דלישנא במ"ב באיזה מקומות שמונח ליד המיטה ופשוט שמשום שכך נהגו (לא לקום בלי ליטול כמדו׳ שמקורו במנהג חסידי המובא באשל אברהם בשם ר׳ זושא מאנפולי)
 

שניאור

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בקשר לבעיה השניה אכן זו שאלה רצינית כי לדעת הרשב"א הטעם שמברכים על נטילת ידים שחרית משום שבבוקר נעשה כבריה חדשה ואחר שכבר נטל פעם אחת אף אם גם נזדהמו ידיו הרי זה רחיצה של נקיון בעלמא ואין על זה נטילה מה שאין כן לדעת הרא"ש שנוטלים על כל הזדהמות של הידים [ולדידיה באופן שנזדהמו ידיו גם למנחה מברך] ואכן כבר נתחבט הביאור הלכה בסימן ד' הרבה בבעיה זו ובכל זאת עושה אייזה צירופים לברך בנטילה האחרונה
הביה"ל לא טען שלדעת הרשב"א כבר אי אפשר לברך אלא טען שאין ראוי לעשות לכתחילה הפסק גדול, ואדרבה אם מסדרן ביחד עם כל ברכות השחר בביהכ"נ בוודאי יוצא להרשב"א עיי"ש בדבריו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
חלק א׳ ממעל אמר:
לגבי החזו"א כמדו׳ שיש בזה ויכוח בין הגר"י ברטלר להגר"ד פרנקל זללה"ה
זכורני שבפניני הקה''י מביא שהחזו''א והקה''י בהחלט החמירו 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
ידוע מה שהביא המשנה ברורה בשם המגן אברהם שצריך ליטול ידים בבוקר בתוך ארבע אמות, והחמיר בזה מאד
שמעתי פעם שהיו מגדולי הדור שאמרו בזה כמה קולות, ושזה לא חיוב כ"כ מעיקר הדין,
וכמו"כ שמעתי פעם בשם הגר"ש אויערבך שקבלה בידו שבסיפור עם הגרף פוטוצקי אמר הגר"א שהרוח רעה הזו התבטלה
אשמח לכל מידע מבוסס בענין עם מקור
אפשר רק לנחש אם במקום מהגר''א זה היה מצוטט מהמגיד מטשערנוביל לדוגמא...
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
אחר כל המובא לעיל ברצוני להעלות עוד נקודה.
גם לו נניח שהדבר עדין נתון בספק אם יש כאן מסורת ברורה וכו'. ולא נקבל את הדברים כמבוססים ומוחלטים.

כיצד יש לנהוג בספק כזה?
דהיינו דבר שהוא מותר אליבא דהפשט בדרך הפסיקה מסוגיות השס והראשונים עד מסקנת ההלכה בב"י כדרך ההוראה.

אלא שהפוסקים חששו למעשה להחמיר כדברי הקבלה בזה (שודאי יסודותם בהררי קודש. אך לא בכל מקום מנהיגים כך אצל כל כלל ישראל. וכאן כן הנהיגו.)

ואחרי כל זה נולד ספק (כנ"ל. אם נניח שאכתי מידי ספק לא נפק) אם יש מקום עדיין להחמיר כהקבלה או שגם לפי הקבלה כבר אין צורך בחומרא זו.

בקיצור: דבר שבהלכה מותר והמקובלים החמירו. והתקבלה החומרא. אך נולד ספק חדש על הצורך בה.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אחר כל המובא לעיל ברצוני להעלות עוד נקודה.
גם לו נניח שהדבר עדין נתון בספק אם יש כאן מסורת ברורה וכו'. ולא נקבל את הדברים כמבוססים ומוחלטים.

כיצד יש לנהוג בספק כזה?
דהיינו דבר שהוא מותר אליבא דהפשט בדרך הפסיקה מסוגיות השס והראשונים עד מסקנת ההלכה בב"י כדרך ההוראה.

אלא שהפוסקים חששו למעשה להחמיר כדברי הקבלה בזה (שודאי יסודותם בהררי קודש. אך לא בכל מקום מנהיגים כך אצל כל כלל ישראל. וכאן כן הנהיגו.)

ואחרי כל זה נולד ספק (כנ"ל. אם נניח שאכתי מידי ספק לא נפק) אם יש מקום עדיין להחמיר כהקבלה או שגם לפי הקבלה כבר אין צורך בחומרא זו.

בקיצור: דבר שבהלכה מותר והמקובלים החמירו. והתקבלה החומרא. אך נולד ספק חדש על הצורך בה.
מה משנה ממה נתקבל. כעת הוא מנהג לכל דבר ובכדי לעוקרו צריך סמכות ברורה ובודאות
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
אחר כל המובא לעיל ברצוני להעלות עוד נקודה.
גם לו נניח שהדבר עדין נתון בספק אם יש כאן מסורת ברורה וכו'. ולא נקבל את הדברים כמבוססים ומוחלטים.

כיצד יש לנהוג בספק כזה?
דהיינו דבר שהוא מותר אליבא דהפשט בדרך הפסיקה מסוגיות השס והראשונים עד מסקנת ההלכה בב"י כדרך ההוראה.

אלא שהפוסקים חששו למעשה להחמיר כדברי הקבלה בזה (שודאי יסודותם בהררי קודש. אך לא בכל מקום מנהיגים כך אצל כל כלל ישראל. וכאן כן הנהיגו.)

ואחרי כל זה נולד ספק (כנ"ל. אם נניח שאכתי מידי ספק לא נפק) אם יש מקום עדיין להחמיר כהקבלה או שגם לפי הקבלה כבר אין צורך בחומרא זו.

בקיצור: דבר שבהלכה מותר והמקובלים החמירו. והתקבלה החומרא. אך נולד ספק חדש על הצורך בה.
מה משנה ממה נתקבל. כעת הוא מנהג לכל דבר ובכדי לעוקרו צריך סמכות ברורה ובודאות
זכור לי שיש מ"ב מפורש להיפך.
לא ציינתי אליו כי אני עדין מחפש היכן הוא
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נבשר אמר:
ראיתי מביאים בשם מהרש"ל (יש"ש חולין פ"ח לא') שכתב משום רוח רעה האידנא אין רוח רעה מצויה בינינו.



כבר כתבו כן התוס' ביומא עז,ב שבכלל אין נזהרים בשלא ליגע באוכלין וכדומה קודם נט"י אף שמוזכר בגמ' משום שאין רוח רעה שורה האידנא.

ובתוספת יום הכפורים שם כתב בדעת רש"י והרמב"ם דס"ל שיש מחלוקת ברייתות האם יש סכנה בנגיעה בעיניים וכדומה לפני נט"י שחרית, וקיי"ל שאין סכנה.





נ.ב לגבי עצם האיסור שלא לילך ד' אמות קודם נט"י שחרית, יש להעיר שבזוהר לא נמצא דבר זה אלא רק בגירסא אחת מכת"י.
וז"ל הא"א מבוטשאטש או"ח סי' ד: 
כתבתי במק"א אודות מה שכתבו האחרונים ז"ל בשם זוהר הק' רבים תמהו שלא נמצא כזה בספר הזוהר, ובברכי יוסף כתב שראה בספר הזהר כת"י שכ"כ, וכן בספר פרי עץ חיים שער הברכות פ"ה הביא כן בשם הזהר שההולך ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה ח"ו, שאין זה רק בסגנון עצה טובה קא משמע לן, שהרי אסור להוסיף איסור על איסורים שבתורה הק', רק בסגנון גדר וסייג שנמסר ביד חכמי עם בני ישראל בהדורות ובבחינת ושמרתם את משמרתי. וגם העובר על תקנת חז"ל אינו חייב מיתה לא בידי אדם ולא בדיני שמים, רק כשכוונתו להתנגד לרצון השי"ת שמסר לחכמים. וכמו שגילתה התורה הק' במשפט זקן ממרא, וכתוב שם אשר יעשה בזדון כו', ובנטילת ידים הנ"ל בהליכה כנ"ל אין תקנה מפורשת כלל, רק הוא בסגנון עצה טובה כנ"ל. 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
הרמב"ם כלל לא הזכיר את החיוב ליטול ג' פעמים בבוקר ולא הזכיר את סכנת הרוח רעה השורה על הידיים בשינה ובלחם משנה פ"ג מהלכות שביתת העשור ה"ב כתב בשיטת הרמב"ם שאין רוח זו שורה כיום
 

אוריאל

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נ.ב לגבי עצם האיסור שלא לילך ד' אמות קודם נט"י שחרית, יש להעיר שבזוהר לא נמצא דבר זה אלא רק בגירסא אחת מכת"י.
וז"ל הא"א מבוטשאטש או"ח סי' ד: 
כתבתי במק"א אודות מה שכתבו האחרונים ז"ל בשם זוהר הק' רבים תמהו שלא נמצא כזה בספר הזוהר, ובברכי יוסף כתב שראה בספר הזהר כת"י שכ"כ, וכן בספר פרי עץ חיים שער הברכות פ"ה הביא כן בשם הזהר שההולך ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה ח"ו, שאין זה רק בסגנון עצה טובה קא משמע לן, שהרי אסור להוסיף איסור על איסורים שבתורה הק', רק בסגנון גדר וסייג שנמסר ביד חכמי עם בני ישראל בהדורות ובבחינת ושמרתם את משמרתי. וגם העובר על תקנת חז"ל אינו חייב מיתה לא בידי אדם ולא בדיני שמים, רק כשכוונתו להתנגד לרצון השי"ת שמסר לחכמים. וכמו שגילתה התורה הק' במשפט זקן ממרא, וכתוב שם אשר יעשה בזדון כו', ובנטילת ידים הנ"ל בהליכה כנ"ל אין תקנה מפורשת כלל, רק הוא בסגנון עצה טובה כנ"ל.
ראה מה שהבאתי בזה כאן.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
@שאר לעמו באמת יש עמי כאן המקום להעיר ע"ד המשנ"ב הנ"ל, שמקורו מן המגן אברהם, שבשו"ת תשובה מאהבה [שהיה תלמידו המובהק של הנוב"י, והוא נחשב לכאו' כאחד הגדולים אשר בארץ שהיו מיודעי השקפתו המדוייקת של הנוב"י (בשונה מאחרים שהסבירו כוונותיו של הנוב"י, מבלי לזלזל בהם ח"ו, אך ללא היכרות עמו)]ושם בח"א סי' יד יש לו תשובה מרתקת ממש על הענין הזה של ההולך ד"א חייב מיתה, וכתב שם שאין ספק שהזוהר מיירי "במשנת חסידים", ו"הזריז בזה הרי הוא משובח", ולפי המג"א נעשו רוב ישראל חייבי מיתות שוגגין, יעו"ש בדבריו.

[וכתב שם עוד דלא על חנם כתב כן המג"א בשם התולעת יעקב ולא מהזוה"ק, כי הקב"ה סיבב שלא תצא תקלה תחת ידו של המג"א, כי אינו לפנינו בזוה"ק, וכבר העירו שאי"ז נמצא בזוה"ק שלפנינו, והחיד"א מעיד שראה כאן בזוה כת"י].

ושם בתשובה הנ"ל העיר שגם הב"י לא הזכיר את הזוהר הנ"ל [אעפ"י שהזכיר את הזה"ק בהרבה מקומות אחרים], ומבואר מדבריו שאם היה מזכיר היינו מקבלים, ולא היינו פוטרים זאת ב"משנת חסידים". ואכן מצאנו לב"י שהביא באו"ח הרבה מהזוה"ק, ולא בחלקים אחרים, ולכן סבורני שעיקר דעת רוב האחרונים הנ"ל שהזהר הוא משנת חסידים, ולכן הוא בהחלט מיועד לאנשי המעלה שהתעלו למדרגה זו, אך לעתים ידעו חכמי הדורות לקחת משם הוראות מסויימות לשאר ההמון, על פי הצורך והכשר השעה [ובעיקר בחלק או"ח].
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2095&p=21569&hilit=תשובה+מאהבה#p21569
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
ידוע מה שהביא המשנה ברורה בשם המגן אברהם שצריך ליטול ידים בבוקר בתוך ארבע אמות, והחמיר בזה מאד
שמעתי פעם שהיו מגדולי הדור שאמרו בזה כמה קולות, ושזה לא חיוב כ"כ מעיקר הדין,
וכמו"כ שמעתי פעם בשם הגר"ש אויערבך שקבלה בידו שבסיפור עם הגרף פוטוצקי אמר הגר"א שהרוח רעה הזו התבטלה
אשמח לכל מידע מבוסס בענין עם מקורות
אלו הספרים שרשום אצלי שדנו בשמועה זו:
שמירת הגוף והנפש, רבבות אפרים בשם ראי זלזניק, שו"ת ודרשת וחקרת, לבנימין אמר [גריגורס], שעונה לשואל אם אפשר לסמוך ע"ז( צע''ג אם אפשר לסמוך על שמועות... ), מאיר עוז על מ'' ב. ספר פניני קדש( הגר"א אמר, ויש סומכים ע"כ להלכה), שו"ת אבני דרך, אישי ישראל, משנה הלכות( שמועת שוא... )
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נבשר אמר:
ראיתי מביאים בשם מהרש"ל (יש"ש חולין פ"ח לא') שכתב משום רוח רעה האידנא אין רוח רעה מצויה בינינו.



כבר כתבו כן התוס' ביומא עז,ב שבכלל אין נזהרים בשלא ליגע באוכלין וכדומה קודם נט"י אף שמוזכר בגמ' משום שאין רוח רעה שורה האידנא.

ובתוספת יום הכפורים שם כתב בדעת רש"י והרמב"ם דס"ל שיש מחלוקת ברייתות האם יש סכנה בנגיעה בעיניים וכדומה לפני נט"י שחרית, וקיי"ל שאין סכנה.





נ.ב לגבי עצם האיסור שלא לילך ד' אמות קודם נט"י שחרית, יש להעיר שבזוהר לא נמצא דבר זה אלא רק בגירסא אחת מכת"י.
וז"ל הא"א מבוטשאטש או"ח סי' ד: 
כתבתי במק"א אודות מה שכתבו האחרונים ז"ל בשם זוהר הק' רבים תמהו שלא נמצא כזה בספר הזוהר, ובברכי יוסף כתב שראה בספר הזהר כת"י שכ"כ, וכן בספר פרי עץ חיים שער הברכות פ"ה הביא כן בשם הזהר שההולך ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה ח"ו, שאין זה רק בסגנון עצה טובה קא משמע לן, שהרי אסור להוסיף איסור על איסורים שבתורה הק', רק בסגנון גדר וסייג שנמסר ביד חכמי עם בני ישראל בהדורות ובבחינת ושמרתם את משמרתי. וגם העובר על תקנת חז"ל אינו חייב מיתה לא בידי אדם ולא בדיני שמים, רק כשכוונתו להתנגד לרצון השי"ת שמסר לחכמים. וכמו שגילתה התורה הק' במשפט זקן ממרא, וכתוב שם אשר יעשה בזדון כו', ובנטילת ידים הנ"ל בהליכה כנ"ל אין תקנה מפורשת כלל, רק הוא בסגנון עצה טובה כנ"ל. 
מאימתי בודקין מן המזבח ולמעלה?
אם המ''ב פסק כן בשופי בסעיף הראשון של חיבורו, אנו דנים האם הרמב''ם והב''י פסקו כן? מתי המ''ב הוא לשכת הגזית ומתי אפשר להחליקו כך בקל?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא עברתי על האשכולות הסמוכים.
אמרו על החזו"א שהוא כתב על הגליון, והוא שהרג את הנפש ..
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא עברתי על האשכולות הסמוכים.
אמרו על החזו"א שהוא כתב על הגליון, והוא שהרג את הנפש ..
לא החזון איש כתב זאת.
רק כפי שמובא בספר מעשה איש (ח"ד עמ' קיד) בזה הלשון:
על מה שהביא הבאר היטב או"ח סימן א' סק"ב שההולך ד' אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מיתה, אמר רבינו [החזו"א] להגאון ר' שמריהו גריינימן זצ"ל שמישהו כתב בגליון הספר "והוא שהרג את הנפש" (מבנו הג"ר ברוך שליט"א).

והאמת שמוכח שלא החזו"א כתב זאת, כי כמה עשרות שנים לפני פטירת החזון איש כבר כתוב בספר 'שיח שרפי קודש' קאצק (אות לד) בזה הלשון:
סיפר הה"ק מסאכטשוב זי"ע שפ"א בא אברך אחד עשיר ולמדן גדול לפרשיסחא, והוא הגיה הזוהר שכתב ההולך ד' אמות בלא נטילת ידים חייב מיתה, והגי' "והוא שהרג את הנפש", שלא הי' נראה לו דברי חז"ל. ובעיני שאר בני אדם הי' נראה לאיש הגון, אך בעיני הה"ק מקאצק זצ"ל הוחלט לאפיקורס, ע"כ לקח עצמו הרבי מקאצק זי"ע לפתותו שיסע לביתו שלא לחסות אצל הה"ק הר"ר בונם זצללה"ה, למה לך רבי כזה שיש
לו כח למשוך אחריו המון אדם, אך אינו שוה כלום, ולמה לך לבלות זמן בחנם, ועוד דיבורים כאלה עד שפיתה אותו ליסע לביתו, ונעשה אח"כ אפיקורס גדול, והשתבח עצמו הה"ק הרבי מקאצק זצ"ל כל ימיו שהציל כל
התבריא מלהתחבר עם החבר הרע הזה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
גם אם הסיפור מדויק כך, או מעט שונה, החזו"א הסכים עם זה. הרי הוא לא פטפט סתם.
סיפורי חסידים מסוג שהזכרת הניסיון מורה כי אין בהם יותר משמץ של אימון.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מבקש אמת אמר:
נבשר אמר:
ראיתי מביאים בשם מהרש"ל (יש"ש חולין פ"ח לא') שכתב משום רוח רעה האידנא אין רוח רעה מצויה בינינו.



כבר כתבו כן התוס' ביומא עז,ב שבכלל אין נזהרים בשלא ליגע באוכלין וכדומה קודם נט"י אף שמוזכר בגמ' משום שאין רוח רעה שורה האידנא.

ובתוספת יום הכפורים שם כתב בדעת רש"י והרמב"ם דס"ל שיש מחלוקת ברייתות האם יש סכנה בנגיעה בעיניים וכדומה לפני נט"י שחרית, וקיי"ל שאין סכנה.





נ.ב לגבי עצם האיסור שלא לילך ד' אמות קודם נט"י שחרית, יש להעיר שבזוהר לא נמצא דבר זה אלא רק בגירסא אחת מכת"י.
וז"ל הא"א מבוטשאטש או"ח סי' ד: 
כתבתי במק"א אודות מה שכתבו האחרונים ז"ל בשם זוהר הק' רבים תמהו שלא נמצא כזה בספר הזוהר, ובברכי יוסף כתב שראה בספר הזהר כת"י שכ"כ, וכן בספר פרי עץ חיים שער הברכות פ"ה הביא כן בשם הזהר שההולך ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה ח"ו, שאין זה רק בסגנון עצה טובה קא משמע לן, שהרי אסור להוסיף איסור על איסורים שבתורה הק', רק בסגנון גדר וסייג שנמסר ביד חכמי עם בני ישראל בהדורות ובבחינת ושמרתם את משמרתי. וגם העובר על תקנת חז"ל אינו חייב מיתה לא בידי אדם ולא בדיני שמים, רק כשכוונתו להתנגד לרצון השי"ת שמסר לחכמים. וכמו שגילתה התורה הק' במשפט זקן ממרא, וכתוב שם אשר יעשה בזדון כו', ובנטילת ידים הנ"ל בהליכה כנ"ל אין תקנה מפורשת כלל, רק הוא בסגנון עצה טובה כנ"ל. 
מאימתי בודקין מן המזבח ולמעלה?
אם המ''ב פסק כן בשופי בסעיף הראשון של חיבורו, אנו דנים האם הרמב''ם והב''י פסקו כן? מתי המ''ב הוא לשכת הגזית ומתי אפשר להחליקו כך בקל?
מי שאמר על המשנ"ב שהוא לשכת הגזית גם חלק עליו במאות ואולי אלפי מקומות,כך שכנראה ההגדרה "לשכת הגזית" היא מליצה בעלמא.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
גם אם הסיפור מדויק כך, או מעט שונה, החזו"א הסכים עם זה. הרי הוא לא פטפט סתם.
סיפורי חסידים מסוג שהזכרת הניסיון מורה כי אין בהם יותר משמץ של אימון.
אם החזו''א הזכיר משהו בבדיחותא זה אומר שהוא הסכים עם זה?
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ולמה סיפורי 'מעשה איש' יותר מהימנים מסיפורי חסידים? יכולני להצביע על עשרות סיפורים שסופרו בידי 'מגידים' ליטאיים, שאינם אלא סיפורים חסידיים מגויירים.
לגופו ש''ע החזו''א והקה''י הקפידו ביותר על ענין נט''י ליד המיטה.
 
חלק עליון תַחתִית