כעת מצאתי קצת בזה וצרפתי בלא סדר:
פתח ההוא ינוקא ואמר, ישקני מנשיקות פיהו, זה הוא תשוקה עליונה, כי יצא הרצון דרך הפה, ולא יצא דרך החוטם, בעת שיצאה האש, כי כאשר הפה נתחבר למי שהוא לנשק, יוצאת האש, ברצון, בהארת הפנים, בחדות כל, בדביקות של נחת רוח, והוא כמו שאמר לעיל אשר האור היוצא דרך הפה הוא בחינת אוירא דכיא ואור החסדים... (נח רלח, ועיין שם עוד)
רבי יצחק פתח, ישקני מנשיקות פיהו וגו', אמרה כנסת ישראל (דהיינו השכינה), ישקני מנשיקות פיהו, מהו הטעם ישקני, יאהבני היה צריך לומר, למה ישקני, אלא כך למדנו, מהו נשיקות, הוא התדבקות רוח ברוח, שמשום זה, נשיקה היא בפה, כי הפה הוא המוצא והמקור של הרוח, ועל כן, הנשיקין הן בפה באהבה, ודבקים רוח ברוח, שאינם מתפרדים זה מן זה. ועל כן, מי שיוצא נשמתו בנשיקה, מתדבק ברוח אחר, (דהיינו ברוח של הקב"ה), ברוח שאינו נפרד ממנו, והיינו שנקרא נשיקה, ועל כן אמרה כנסת ישראל, ישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח שלא יפרדו זה מזה. (משפטים תקנא)
רבי יהודה אמר, כתוב וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך, למה בכה, אלא כשהיה בהתדבקות הרוח בה, לא היה יכול הלב לסבול, ובכה, ואם תאמר, הרי כתוב וישקהו ויבכו, למדנו למה נקוד על וישקהו, הוא משום שלא נתדבק בו רוח כלל, ועל זה כתוב ונעתרות נשיקות שונא, מהו ונעתרות נשיקות שונא, אלא מי שנושק באהבה, מתדבק רוחו ברוחו, בדביקות האהבה, ומי שאינו נושק באהבה, אינו בדבקות אלא ונעתרות. מהו נעתרות, הוא עוביות, כי לא דבוק רוחו בנשיקה ההוא, ולא נתדבק בה כלל, משום זה כתוב ישקני מנשיקות פיהו, שהוא דבקות רוח ברוח... (שם תקנד, ועיין שם עוד)
דבר אחר ישקני מנשיקות פיהו, מה ראה שלמה המלך שהוא הביא דברי אהבה בין עולם העליון (שהוא ז"א) ובין עולם התחתון (שהוא המלכות), והתחלת שבח האהבה שהביא ביניהם הוא ישקני. אלא למדנו וכך הוא, שאין אהבה של דביקות רוח ברוח זולת נשיקה, ונשיקה היא בפה, שהוא מבוע של הרוח והמוצא שלו, וכשנושקים זה לזה מתדבקים הרוחות אלו באלו ונעשו אחד, ואז הוא אהבה אחת.
בספרא דרב המנונא סבא הראשון, היה אומר על מקרא הזה, שנשיקת אהבה מתפשטת לד' רוחות, וד' רוחות מתדבקים יחד, והם תוך סוד האמונה, (שהוא המלכות וד' רוחות) עולים בד' אותיות והן האותיות שהשם הקדוש תלוי בהן, ועליונים ותחתונים תלוים בהן, והשבח של שיר השירים תלוי בהן, ומי הן, הן (ד' אותיות) אהבה, והן מרכבה עליונה (ח"וג תו"מ), והן חיבור ודבקות ושלמות הכל... (שם שעא, ועיין שם עוד)
היכל הזה הוא היכל הרצון, שכאן מתמלאים כל השאלות וכל הבקשות שבעולם, משום שהוא רצון כל הרצונות, כשנמצאות נשיקין, בסוד שכתוב וישק יעקב לרחל, ואז כשנושקים זה לזה אז נקרא עת רצון, משום כי אז נמצאת השלמות, וכל הפנים מאירים, וכשהתפלות עולות, אז עת רצון הוא להמצא, ועל זה כתוב, ואני תפלתי לך עת רצון, שהוא חיבור זה עם זה, (בסוד הנשיקין)...
כאשר נתדבקו (הנושקין) נשיקין בנשיקין זה עם זה, על זה כתוב, ישקני מנשיקות פיהו וגו', אין נשיקין של שמחה ואהבה, אלא כשמתדבקים זה בזה, פה בפה, רוח ברוח, ומרוים זה עם זה בתפנוקי כל ובשמחה, מהארה העליונה... (פקודי תרמח, ועיין שם עוד)
על היכל הזה כתוב, ונעתרות נשיקות שונא, משום שכאן עומדים כל אלו נשיקות הרעות ותאוות רעות וכל מעדני הגוף שבעולם הזה, אשר באלו עדונים נגרש האדם מעולם הזה ומעולם הבא, על היכל הזה כתוב, כי נפת תטפנה שפתי זרה וגו', (ונשיקות ועדונים אלו הטמאות שבהיכל הם כנגד נשיקות ותענוגים שבהיכל ששי דקדושה כנ"ל)...
מה כתוב, והחזיקה בו ונשקה לו, אלו הן נשיקות לטמא ולהטעות בני אדם אחריה, משום שכאן הוא מקום לכל אלו נשיקות הרעות מכל זנונים זרים, שהם מתוקים לפי שעה, אוי לסופם כמו שכתוב וחלק משמן חכה... (שם תתקי, ועיין שם עוד)
משום זה, כמו שנתדבק האדם באלו נשיקות רעות בעולם הזה, אף כך הוא בשעה זו, אם האדם נמשך אחריה בעולם הזה, ועזב את הצד הקדוש, אז הנשמה אינה חוזרת למקום קדוש ההוא, כי כמו שנמשך אחריה בעולם הזה, כך היא שולטת על נשמתו, ואז יוצאת הנשמה מן הגוף כחבלים, והעמדנוהו. וכל זה בשביל אלו נשיקות שהיא נשקה לו בעולם הזה, שהם מתוקות, ואחר כך מרות הן לו בשעה ההיא, ועל זה (כתוב) והחזיקה בו ונשקה לו בעולם הזה, כמו שהעמדנו... (שם תתקיז)
כל הנשיקות של האהבה, אינן אלא שיהיו כלל אחד להתכלל זה בזה בלי פירוד, ומשום זה הנשיקין האלו בכל וכל הן, להעשות הכל בכלל אחד, אותיות באותיות, עולמות בעולמות, מדרגות במדרגות, אשה בבעלה, שיהיו הכל אחד.
פיהו למה פיהו, פיו היה צריך לכתוב, אלא כדי לכלול שניהם, (ז"א ומלכות) יחד, כי ה' (הוא מלכות), ו' (הוא ז"א, על כן כתוב פיהו), פיהו הוא להראות, שהיא (המלכות) מוכנה אצלו כמו אשה שמתקנת פיה לקבל נשיקה מבעלה, משום זה נראית הה' (במלה פיהו, הרומזת) על הכנת פיה (של המלכות).
כתוב פיהו כאן, יש להסתכל, אם תאמר שהנשיקות הן למעלה למעלה בא"ס, משום שאומר בדרך סתום ישקני פיהו, (כי ישקני הוא לשון נסתר, וכן פיהו, ועל כן רומז אל א"ס ב"ה, שהוא נסתר), ואחר כך חוזר ללשון גלוי ואומר דודיך, (דהיינו כי טובים דודיך מיין, ודודיך הוא לשון נוכח וגלוי, הרומז על זו"נ שהם בגלוי), אינו כן, כי נשיקות אינן תלויות שם למעלה) בא"ס ב"ה, שאין השגה תופסת בו), אלא אשה בבעלה, (דהיינו בז"א ומלכות בלבד, המכונים אשה ובעלה, ומה שבתחילה אומר פיהו, לשון נסתר, ואחר כך דודיך, לשון נוכח הוא), כי טרם שנתקרבו זה לזה והתנשקו זה בזה בדבקות האהבה, היא (המלכות) אומרת דודיך בגלוי, ולא כתוב דודיו (לשון נסתר), כי הם כלולים יחד באהבה בחבור אחד, בלי פרוד כלל... (זהר חדש שיר השירים קנא, ועיין שם עוד)
ועל דרך הקבלה, שפתים ישק קרא דברי החכמה דברים נכוחים, כענין שכתוב (שם) כולם נכוחים למבין, ולשון ישק, לפי שהנשיקה דבקות גופני בא המשל על דבקות שכלי כלשון (שיר א') ישקני מנשיקות פיהו... וביאור הכתוב, כי החכם המתבונן בעקרי החכמה העליונה שאין מחשבתו נפרדת ממנה לעולם, והוא המשיב בה לכל שואל דברים נכוחים, שפתים ישק, הלא הוא בסוף דבק בגבולי החכמה ההיא, ומעלת הדבקות הזה היא מיתת נשיקה, שהוא הדביקות בשם הנכבד... (רבינו בחיי ויקרא כא א)
ותשק להן - לאתדבקות רוחא ברוחא, שתתעורר רוח הקדושה שבא' מהן ויצא לפועל גירותה, וזהו ורות דבקה בה, ובשניה התעורר הרוח רק לפרידה. (אלשיך רות א ט)