אמירת אשר יצר מתוך הכתב - מצוה או עבירה???

אאא

משתמש ותיק
לאחרונה יש ב"ה התעוררות גדולה לומר ברכת אשר יצר מתוך הכתב.
ולשם כך נתלו ברכות אשר יצר.

אולם יש לשים לב, שהרבה פעמים תלוי נוסח הברכה במקום קרוב מידי לבית הכסא, או במקום שיש עדיין ריח, ועפ"י הלכה אסור לברך שם.
 
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אולי כדאי לדאוג שיתלו את נוסח הברכה במקום שמותר לברך
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מעניין לעניין באותו עניין, עצה נפלאה למי שרוצה להתחזק, לקבל ע"ע לזמן קצוב לברך את הברכה בלי לעשות שום פעולה באמצע.
לא תוך כדי הליכה, לא ניגוב ידים או סידור החליפה וכיו"ב.
חלק ממה שכתבת לכו"ע זה לא הידור אלא חסרון בקיום ההלכה
עי' שו"ע או"ח סי' קצ"א ס"ג משנ"ב וב"ביאורים ומוספים" של דרשו
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יש בזה כמה שיטות, ידוע שהחזון איש הקל בניגוב הידיים.
בכל אופן אני לא באתי לחדש הידורים אלא לתת עצה טובה למי שרוצה להתחזק.
אפשר לנסח את זה מצדי 'עצה נפלאה לחיזוק, להקפיד על קיום ההלכה הזו כפשוטה'.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ראיתי במו עיני אדם נכבד מאוד מאוד מברך אשר יצר באופן שכמעט לא שייך כוונה, תוכ''ד הליכה והתארגנות למושב בי''ד.
ואפשר לומר שלא עשה שום מלאכה רק הלך והתיישב וכו'

סוף דבר, רחמנא ליבא בעי, וההלכה היא פעמים רבות תמרור כדי לקיים רצון ד', אבל לא במקום הלב של האדם שיכין לבבו לקיים המצוה כדבעי.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
ובאותו ענין יש לעורר שיש מקומות שהברזים הם ג"כ סמוך לביה"כ, ואנשים מוזגים כוס מים ומברכים שם בלי משים.
 

במבי

משתמש ותיק
אולי זה בגדר ריח רע שאין לו עיקר?
שהרי הדין בהפחה שרק למפיח אסור לדבר בדברים שבקדושה באיזור שמורגש בו הריח.
 

אאא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבל סמוך לביהכ"ס עפ"י רוב יש ריח שיש לו עיקר ממש.
ועפ"י הלכה אסור לברך שם.
 

במבי

משתמש ותיק
השאלה אם ה"עיקר" שאתה מדבר עליו נמצא אי שם וזורם בצנרת העירונית, האם זה נקרא ריח שיש לו עיקר.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
במבי אמר:
אולי זה בגדר ריח רע שאין לו עיקר?
שהרי הדין בהפחה שרק למפיח אסור לדבר בדברים שבקדושה באיזור שמורגש בו הריח.

הדין שאתה מדבר עליו נאמר רק לגבי תלמוד תורה משום שא"א כיון שירדם אחר התלמידים ויפיח אבל לעניין אמירת שאר דברים שבקדושה אסור אפי' לאחר כדאי' בפוסקים
 

כדי

משתמש ותיק
כמדומה שישנה סברא בסוגיית "והיה מחניך קדוש" שכך טינוף שנמצא מאחורי מחיצה דינו כרי''ר שאין לו עיקר.
אך כמ''ש @אין חכמה אי''ז מנפק''מ לענייננו.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
מעניין לעניין באותו עניין, עצה נפלאה למי שרוצה להתחזק, לקבל ע"ע לזמן קצוב לברך את הברכה בלי לעשות שום פעולה באמצע.
לא תוך כדי הליכה, לא ניגוב ידים או סידור החליפה וכיו"ב.
לדאבוני הרב, 
נוכחתי שגדול כוחו של היצר, 
למנוע הכוונה גם כשעומדים ומברכים מתוך הכתב, בלי לעשות כלום, 
ובתחבולות תעשה לך מלחמה, חדשות לבקרים! 
 
 

יעקב1

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
במבי אמר:
אולי זה בגדר ריח רע שאין לו עיקר?
שהרי הדין בהפחה שרק למפיח אסור לדבר בדברים שבקדושה באיזור שמורגש בו הריח.

הדין שאתה מדבר עליו נאמר רק לגבי תלמוד תורה משום שא"א כיון שירדם אחר התלמידים ויפיח אבל לעניין אמירת שאר דברים שבקדושה אסור אפי' לאחר כדאי' בפוסקים
סי' עט ס"ט  יצא ממנו ריח מלמטה, אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח; ואם יצא מחבירו, מותר בדברי תורה משום דאי אפשר, שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה. אבל לקרות קריאת שמע, אסור עד שיכלה הריח. 
ובמ"ב הוסיף דה"ה לברך דינו כק"ש.
 
חלק עליון תַחתִית