האם בד"כ אברכים מוגדרים ככאלו שעושים תשובה בכל ימות השנה?

[אח שלך]

לכאורה הרי המציאות הטבעית של לומדי תורה היא כזו שהם כל הזמן מעמיקים את המודעות שלהם לתורה חוקיה מצוותיה וכל המסתעף.

לדוגמא: אם בכל הכוללים היו לומדים רק על ריבית כל ימי חייהם - ברור שדין זה היה נשמר הרבה יותר עם כל הדקדוקים. 
ואם רק על לולב. 
ואם רק על מעקה. 
ואם רק על ביומו תתן שכרו. 
וכו'. 

וממילא:
מסתמא כל אחד יכול להביא ציטוטים רבים מרבותינו על כך שהלימוד והעיון בכל נושא הוא הדרך היעילה להתקדמות בו (טבעי וסגולי). 
וא"כ לפי זה בעצם כל אברך שלומד תורה על מנת לעשות - הריהו כל החיים בתהליך טבעי של חזרה בתשובה.
וגם אם מטבע הענינים עדיין לא הגיע להכל ויש דברים שחסר לו ידע/מודעות - מה הוא יכול לעשות? ללמוד מסכת אחרת? מאי אולמיה האי מהאי? 

ולמרות שחשבתי לוותר על ציטוטים כי זה פשוט.
אתן רק המחשה אחת פשוטה לעקרון הזה שלימוד הוא מסלול של תשובה = לשוב אל המקורות... 
הרב טרגר [המו"ץ מגבעת שאול] מספר שאברך אמר לדודו הגרש"ז אויערבך שלמד >היטב< מסכת עירובין.
אמר לו הגרש"ז: כעת אתה מטלטל? 
האברך ענה: כן. 
אמר לו הגרש"ז: אז כנראה לא למדת עירובין היטב. 

​​​​​​(זה לא סותר את התשובה הפרטית הייחודית הנוספת של יו"כ.
אני דן רק על המגמה החיובית הכללית כל השנה)

[שאר לעמו]

אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי באמת עשה תשובה.
מה זה ת"ח זה נושא אחר.

[מיקי]

תשובה בנושא שלומד, אולי, אבל מה זה קשור לכל העבירות? האם היתה חרטה, קבלה, וכו', בזה שהוא לומד הל' עירובין?
וזה שעדיין אין לו זמן ללמוד לא פוטר מתשובה.