ברכה על טבילת נידה שנאסרה מכח שויא אנפשא

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
ראיתי שכתב הגרנ''ק (ירפאהו ד') בחוט שני הלכות נדה שאשה שאמרה לבעלה נטמאתי ונתנה אמתלא לדבריה באופן שהאמתלא לא מועילה אינה מברכת על הטבילה.
ולכאו' אף שכלפי עצמה יודעת שטהורה הרי חז''ל אסרוה לבעלה ולמה שלא תברך?
ומ''ש מטובלת על דם שראתה בימי טוהר שרוב הפוסקים ס''ל לברך אף דמדינא דגמ' הדם טהור?


 
 

ידידיה

משתמש ותיק
בפשטות אפי' בשאחד"א לה עצמה מותר בחדרי חדרים [לכה"פ כשהבעל שוטה וכדו'], ומה שאנו מחמירים עליה הוא משום שיש לנו כביכול טעות במציאות, ולכן פשוט שלא תברך
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
סבורני שבנאסרת מדין שוויא אין האיסור מחמת טומאתה אלא כעין נדר או קונם שמטילה על עצמה ולכן, אף שלא תהיה מותרת עד שתטבול אין ברכה על טבילה כזו, כי אינה מחמת טומאתה.
 

אמת מארץ תצמח

משתמש ותיק
בדם טוהר יש טומאת ודאי מצד מנהג.
באמתלה שאינה נאמנת לדבריה היא טהורה
(חזרה על דברי הקודמים)
 

דרומאי

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
בפשטות אפי' בשאחד"א לה עצמה מותר בחדרי חדרים [לכה"פ כשהבעל שוטה וכדו'], ומה שאנו מחמירים עליה הוא משום שיש לנו כביכול טעות במציאות, ולכן פשוט שלא תברך
לדבריך מותר לה לשקר ולומר שטבלה בעוד שבאמת לא טבלה.
ואם כן שוב קשה איך יכול הבעל לסמוך עליה שטבלה?!
אע"כ שהיא אסורה לגמרי אפילו כלפי עצמה.
 
דרומאי אמר:
ידידיה אמר:
בפשטות אפי' בשאחד"א לה עצמה מותר בחדרי חדרים [לכה"פ כשהבעל שוטה וכדו'], ומה שאנו מחמירים עליה הוא משום שיש לנו כביכול טעות במציאות, ולכן פשוט שלא תברך
לדבריך מותר לה לשקר ולומר שטבלה בעוד שבאמת לא טבלה.
ואם כן שוב קשה איך יכול הבעל לסמוך עליה שטבלה?!
אע"כ שהיא אסורה לגמרי אפילו כלפי עצמה.
לשקר אסור. פרשת משפטים.
ובחדרי חדרים שייך אולי כשהבעל 'לא בפרשה כלל' אך לא באו''א.

 
 

דרומאי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
דרומאי אמר:
ידידיה אמר:
בפשטות אפי' בשאחד"א לה עצמה מותר בחדרי חדרים [לכה"פ כשהבעל שוטה וכדו'], ומה שאנו מחמירים עליה הוא משום שיש לנו כביכול טעות במציאות, ולכן פשוט שלא תברך
לדבריך מותר לה לשקר ולומר שטבלה בעוד שבאמת לא טבלה.
ואם כן שוב קשה איך יכול הבעל לסמוך עליה שטבלה?!
אע"כ שהיא אסורה לגמרי אפילו כלפי עצמה.
א. לשקר אסור. פרשת משפטים.
ב. ובחדרי חדרים שייך אולי כשהבעל 'לא בפרשה כלל' אך לא באו''א.
א. מה שסומכים על עד אחד זה לא בגלל האיסור שקר, אלא הוא דין נאמנות. והחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, והיינו גם לא בתורת ע"א, עי' ברא"ש פרק הניזקין, וא"כ כיון שהאשה חשודה על האיסור הזה- שהרי היא טוענת שהוא מותר ורק אין מאמינים לה- לא אמור להיות לה נאמנות על הבדיקה והטבילה.
ב. למה? מה החילוק? הרי היא יודעת את האמת ולדידה לשיטתך אין איסור גם עליו?
 
 
א. השאלה הייתה למעשה אם מותר לה לשקר או לא. בזה נראה דאסור. גם לא שייך לענ''ד לדין חשוד כיון שאינה חשודה על איסור נדה שהרי אדרבה הודיעתו, ואף שלא מהמנינן לה בההיא אמתלא נראה דאכתי לא חשדינן לה בשקרא.
ב. החילוק הוא שלבעל מיהא הדבר אסור, וכיצד תהא האשה רשאית לגרום לו לעבור איסור, דמה אכפת לן דבטעות הוא סו''ס כלפיו אסור. אך אין לי ראיה ברורה לדבר. אנא יודיעני.
 

ידידיה

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
דרומאי אמר:
ידידיה אמר:
בפשטות אפי' בשאחד"א לה עצמה מותר בחדרי חדרים [לכה"פ כשהבעל שוטה וכדו'], ומה שאנו מחמירים עליה הוא משום שיש לנו כביכול טעות במציאות, ולכן פשוט שלא תברך
לדבריך מותר לה לשקר ולומר שטבלה בעוד שבאמת לא טבלה.
ואם כן שוב קשה איך יכול הבעל לסמוך עליה שטבלה?!
אע"כ שהיא אסורה לגמרי אפילו כלפי עצמה.
לשקר אסור. פרשת משפטים.
ובחדרי חדרים שייך אולי כשהבעל 'לא בפרשה כלל' אך לא באו''א.
א. מותר לשקר [מדבר שקר תרחק היינו כשגורם הפסד לחבירו]
ב. הבעל לא צריך "לסמוך עליה" שטבלה, מאחר ובאמת נוקטים שאינה טמאה כלל, והאיסור מפני שאומרת שהיא טמאה. ואם אומרת שטבלה מותר.
 
 
ידידיה אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
דרומאי אמר:
לדבריך מותר לה לשקר ולומר שטבלה בעוד שבאמת לא טבלה.
ואם כן שוב קשה איך יכול הבעל לסמוך עליה שטבלה?!
אע"כ שהיא אסורה לגמרי אפילו כלפי עצמה.
לשקר אסור. פרשת משפטים.
ובחדרי חדרים שייך אולי כשהבעל 'לא בפרשה כלל' אך לא באו''א.
א. מותר לשקר [מדבר שקר תרחק היינו כשגורם הפסד לחבירו]
ב. הבעל לא צריך "לסמוך עליה" שטבלה, מאחר ובאמת נוקטים שאינה טמאה כלל, והאיסור מפני שאומרת שהיא טמאה. ואם אומרת שטבלה מותר.
א. דנתי בזה באשכול אחר. עי' רשב''ם ב''ב פב. ד''ה משום דהוי בכלל דובר שקרים. תמיהני שמר מתיר בשופי
ב. ייתכן. אבדוק זאת או שמעכ''ת יציין מקור.
 
 

ידידיה

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
דרומאי אמר:
לדבריך מותר לה לשקר ולומר שטבלה בעוד שבאמת לא טבלה.
ואם כן שוב קשה איך יכול הבעל לסמוך עליה שטבלה?!
אע"כ שהיא אסורה לגמרי אפילו כלפי עצמה.
לשקר אסור. פרשת משפטים.
ובחדרי חדרים שייך אולי כשהבעל 'לא בפרשה כלל' אך לא באו''א.
א. מותר לשקר [מדבר שקר תרחק היינו כשגורם הפסד לחבירו]
ב. הבעל לא צריך "לסמוך עליה" שטבלה, מאחר ובאמת נוקטים שאינה טמאה כלל, והאיסור מפני שאומרת שהיא טמאה. ואם אומרת שטבלה מותר.
ודלא כמו שכתב בספר אחד
קארפ.png
 
 
חלק עליון תַחתִית