ואיבה אשית - חלומו של ר' צדוק הכהן

יואל נהרי

משתמש ותיק
ר' צדוק הכהן מלובלין ב'דברי חלומות' [אות א] הביא פירוש שחלם על הפסוק 'ואיבה אשית וגו' ובין זרעה', למה זרעה ולא זרעו?  ע"פ מה שאמרו חז"ל בנדה [ל"א] שהבשר נזרע מהאשה והעצם מהאיש, ומאחר שאחז"ל שכל החיות נושכות ושוברות עצם ונחש נושך ואינו שובר עצם רק מקלקל הבשר, נמצא שהנחש מזיק רק לזרע האשה, ולכן נאמר "ובין זרעה", ע"כ דברי ר' צדוק הכהן שם.
ואני תמה, כי לא מצאתי בחז"ל שום מקור לכך בנחש, ובפסחים מ"ט נאמר כן על כלב, לא על נחש.
האם מותר לומר שזהו חלק הבר שבתבן, בחלומו של ר"צ הכהן מלובלין?
אבל השאלה א"כ, למה העתיק ר"צ הכהן את החלום אם אינו נכון, מאחר שאם לא נאמר כן על נחש, נפל כל הווארט לבירא?

העתק דבריו:
א) בימי חורפי ליל ג' כ"ב כסלו תר"ה [כך מצאתי רשום אצלי בעלה אחד שרשמתי כפי הנראה אז בו בפרק] חלם לי על פסוק (בראשית ג', ט"ו) ואיבה אשית וגו' ובין זרעה דייק לשון זרעה ולא זרע האדם דאיתא כל החיות נושכות ושוברות עצם ונחש נושך ואינו שובר עצם רק מקלקל הבשר ואיתא בנדה (ל"א א) אשה מזרעת אודם שממנו בשר ואיש מזריע לובן שממנו עצמות. ועל כן האיבה רק בין זרעה לא במה שמזרע האיש: 
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
בכלל לא הבנתי וכי הנזק מהנחש הוא הנשיכה שלו? הארס הוא המזיק והורג את כל הגוף.
 

ayedavid

משתמש ותיק
למה נפל ? הנחש שובר עצם? אפשר שהתוספת במה שצוטט "ונחש נושך ואינו שובר עצם" אולי אינה מחז"ל
 

במבי

משתמש ותיק
וכן מה הפשט שכל החיות נושכות ושוברות עצם, מובא על החמור שנושך ושובר עצם והכלב (שזה מחלוקת האם הוא חיה או בהמה) אינו שובר עצם.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ayedavid אמר:
למה נפל ? הנחש שובר עצם? אפשר שהתוספת במה שצוטט "ונחש נושך ואינו שובר עצם" אולי אינה מחז"ל
הוא גם את הבשר לא נושך. והארס? לא בטוח שהוא מזיק לעצם פחות מלבשר.
ועכ"פ ברור שהוא התכוון להסתמך על חז"ל שאינו שובר עצם, שהרי זה כל הווארט.
 
 

ayedavid

משתמש ותיק
המציאות היא שהנחש אינו שובר עצם, ולפי העין הרואה הוא מזיק לגוף ע"י רעל שנכנס בבשר ובדם וגורם למוות. במקום אחר בחז"ל מובא שהאודם מהאישה. לכן בפשטות הדברים נכונים, שצורת ההמתה של הנחש שונה מרוב בעלי חיים , שהוא פוגם בבשר הבא מהאישה בלי לשבור עצמות הבאות מהאיש.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב הנושא של עצם מהאב ובשר מהאם,
יתכן ע"ד צחות לבאר את הפסוק בפרשתנו (ב,כג): "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". שרק בפעם הזאת היו גם העצם וגם הבשר ממני [מזכר], כי מאיש לקחה, אבל לעתיד יהיה רק העצם מזכר, משא"כ הבשר מאמו.
כעי"ז בי' ב"משאת המלך" את הפסוק "אך עצמי ובשרי אתה", שהכונה שאתה קרובי בין מצד האב ובין מצד האם, וכבר הקדימו בס' "קול אליהו" (בראשית כט,יד), ואותו כבר הקדים המהרש"א בחידושי אגדות (נדה לא,א).
ובדומה לזה פירשו את מה שנאמר בשמואל (ב ה,א): 'ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו', שכיון שעתה בא דוד למלוך על כל שבטי ישראל, אשר רובם מבני לאה, בזה אמרו לו שהוא עצמם ובשרם, היינו דהוא אחיהם לא רק מצד האב כשאול שמלך עד עתה שהיה בן אם אחרת, אלא הוא גם בן אמם לאה, וזהו 'עצמך ובשרך' וכנ"ל.
וכעי"ז בי' ב'משך חכמה' פ' וישב (לז,כז) את דברי יהודה על יוסף 'כי אחינו בשרנו הוא'. ע"פ מש"כ המהרש"א שנתחלפו העוברים ויוסף היה בבטן לאה, לכן אמר כי הוא 'אחינו' מצד האב, ו'בשרנו' מצד אמנו שהיא הזריעה האודם שממנו הבשר.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
(אוסיף כאן מהרשום אצלי בענין קרוב לזה)

איוב (י,יא): "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני".

הנה בהא דהקדים בפסוק זה (שעוסק ביצירת הולד) עור ובשר שהם מזרע האם לעצמות וגידים שהם מזרע האב, עיי' בויקרא רבה יד,ט (וכן ברש"י יחזקאל לז,ו ותוס' נדה כה,א) דמבואר דהוא משום דסדר יצירת הולד ברחם אמו כך הוא.

אכן בפסוק הקודם (י) נאמר כך: הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני: וראיתי לר"ע ספורנו שפי' דרישא דחלב היינו בזרע הנקבה וסיפא דגבינה הוא בזרע הזכר, עי"ש. וכן נראה ברלב"ג. (ודלא כפרש"י כאן [וכן בנדה שם ד"ה כחלב] ז"ל: זהו שכבת זרע שהוא ניתך וקלוש מתחלה בשעת יציאתו כחלב ואח"כ נעשה קפוי). והנה הכא איירי בהזרעה והקדים זרע האם לזרע האב [ועי' מה שבי' בזה ברלב"ג].

ונראה לבאר, דהנה בסוגיא דנדה הנ"ל בהמשך שם כ' וז"ל: אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה, ע"כ. והיינו דכל זכר אמו הזריעתו תחילה. וא"כ יש לומר, דלכן איוב שמדבר על עצמו שהוא זכר מזכיר מקודם זרע האם שקדם בהזרעה לזרע האב, וק"ל. [אולם יש לדחות, דאפשר דשניהם הזריעו בבת אחת, יעויי' ברכות ס' ע"א].

והנה ז"ל הברייתא בנדה שם (לא,א): "תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין, אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל, וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם".

ומבו' דמוח הוא מאביו, והבשר מאמו. והנה בכלל בשר הוא הלב שהוא מאמו. וא"כ המוח מאביו והלב מאמו. ונראה לפ"ז דהא דאיתא בהמשך הברייתא דהקב"ה נותן בו רוח ונשמה היינו כנגד שניהם, רוח בלב ונשמה במוח, דהא ז"ל ס' נפש החיים (א,יד): ומשכן הרוח עיקרו הוא בלב. כי רוח והבל הדבור עיקרו וראשיתו הוא עולה מהלב. ומחשבה היא בחי' הנשמה שהיא המלמדת לאדם דיעה ובינה בתוה"ק. לכן עיקר משכנה הוא במוח כלי המחשבה וכו', עכ"ל. וא"כ הקב"ה מכניס חיות לשניהם ע"י שנותן בו רוח לחלק האם דהיינו הלב, ונשמה לחלק האב דהיינו המוח.

וכמו כן נראה גם לענין "בינה והשכל" דלהלן שם, כי "מוחא חכמה ולבא בינה", כנזכר בפתיחת אליהו זכור לטוב, ודו"ק.
 

עטסופר

משתמש ותיק
שהנחש מזיק לבשר: אולי ליישב מקחו של צדיק, הדבר נלמד מדברי הגמרא חולין נט. על בהמה שנשכה נחש ונעשה תחלי תלחי [מתפרק ונופל חתיכות חתיכות. רש"י]. לכאורה הכוונה לבשר וכפי שפירש הבית יוסף (יו"ד סי' לו) בענין ריאה תחלי תחלי שהוא בשר שהתמוסס שהרופא גורדו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
אבל השאלה א"כ, למה העתיק ר"צ הכהן את החלום אם אינו נכון, מאחר שאם לא נאמר כן על נחש, נפל כל הווארט לבירא?
מי אמר שהעתיק דוקא החלקים הנכונים לאמיתה של תורה?
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כלומר, שלא היה לו מה לעשות וקשקש שטויות וחלומות?...
מה פתאום? ח"ו!
רשם למשמרת את חלומותיו, שבהם (כמוכח מגופם, ולא לעדותי הם צריכים) דברים אמיתיים ונכבדים. אך אין הפירוש שכולם אמת לאמיתה, דסוכ"ס בחלומות עסקינן.
וכ"ז - אף אם תיושב שאלת פותח האשכול...
 

המלבן

משתמש רגיל
יואל נהרי אמר:
יהודי נאמן אמר:
בכלל לא הבנתי וכי הנזק מהנחש הוא הנשיכה שלו? הארס הוא המזיק והורג את כל הגוף.
צודק. אכן אין כזה חז"ל.
לא ידעתי מה המסקנות האלו?

פשוט מאוד הר"צ כתב "ונחש נושך ואינו שובר עצם רק מקלקל הבשר", לא כתב שהארס לא מזיק, רק כתב שנושך... ומקלקל הבשר, בשונה מבע"ח אחרים שנושכים ושוברים עצם, ואה"נ שמקלקל ע"י הארס, ומהו התימה???

ובאשר למוצא הדברים לגבי בע"ח אחרים, ברור שלא יכתוב בספרו "איתא" אם זה חלום בעלמא, ומוטב לתלות במיעוט בקיאותינו מלתלות כזב ח"ו בספריו הקדושים, ולפלא על כל מסיקי המסקנות באשכול זה...
 
 

מוישה הירש

משתמש ותיק
המלבן אמר:
יואל נהרי אמר:
יהודי נאמן אמר:
בכלל לא הבנתי וכי הנזק מהנחש הוא הנשיכה שלו? הארס הוא המזיק והורג את כל הגוף.
צודק. אכן אין כזה חז"ל.
לא ידעתי מה המסקנות האלו?

פשוט מאוד הר"צ כתב "ונחש נושך ואינו שובר עצם רק מקלקל הבשר", לא כתב שהארס לא מזיק, רק כתב שנושך... ומקלקל הבשר, בשונה מבע"ח אחרים שנושכים ושוברים עצם, ואה"נ שמקלקל ע"י הארס, ומהו התימה???

ובאשר למוצא הדברים לגבי בע"ח אחרים, ברור שלא יכתוב בספרו "איתא" אם זה חלום בעלמא, ומוטב לתלות במיעוט בקיאותינו מלתלות כזב ח"ו בספריו הקדושים, ולפלא על כל מסיקי המסקנות באשכול זה...
 
המשפט עצמו שכתב שכל החיות חוץ מהנחש שוברות עצם אינו נכון שהרי בגמ' מבו' שכלב אינו שובר עצם.
זאת, חוץ ממה שאינו נכון לומר דאיתא וכו', דהא ליתא.
[ואגב, אפשר שלהיפך, חמור מיוחד בכך ששובר עצם, ורוב החיות אינן שוברות עצם].
 

מתון מתון

משתמש ותיק
מוישה הירש אמר:
מתון מתון אמר:
מוישה הירש אמר:
המשפט עצמו שכתב שכל החיות חוץ מהנחש שוברות עצם אינו נכון שהרי בגמ' מבו' שכלב אינו שובר עצם.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=19898#p296575
בהמה בכלל חיה (חולין ע עא) (:
לשון מקרא לחוד.
 
חלק עליון תַחתִית