היש כזה דבר "מאבד"?

[במבי]

כתוב בתהילים  נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד׃ ( לא-יג)

וכותב שם רש"י  ככלי אובד . ההולך לאבד כל לשון אבידה אין הלשון נופל על בעל אבידה לומר הוא אבד אותה אלא האבידה אובדת ממנו כד''א אשר תאבד ממנו ( דברים כ , 'ב ) האובדת לא בקשתם ( יחזקאל ל''ד ) : 

אך צ"ב שהרי כתיב ורועה זונות יאבד הון, ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־ה'׃ (ירמיהו כג-א)


 

[יואל נהרי]

כנראה ש'מאבד' הכוונה שהוא גורם לדבר להיות אובד. יאבד הון, היינו גורם להון אביו להיות אובד. רועים מאבדים, היינו גורמים לצאן ליאבד. משא"כ אשר תאבד ממנו, וכן ככלי אובד, ליש אובד, כשה אובד, האובדת, בכל אלו מדובר על עצם המציאות של הדבר שאובד ממנו.

[HaimL]

בדיוק מטעם זה הפועל הוא "מאבד" בבניין פיעל, שהוא בניין חזק, מאחר והמאבד, מאבד בידיים. בבניין קל הוא רק סביל. זה כבר יכול להיות בלי כוונה (אשר תאבד ממנו) או בכוונה (ואחריתו עדי אובד)

[ספר וסופר]

רש"י דן על המושג 'אבדה', היכן היא נתפסת, כלומר - האם המושג הזה מתאר את המצב של החפץ האבוד, או את המצב של הבעלים שחסר את החפץ.
וזה כי היה קשה לרש"י שלא ניתן לדמות 'כלי אובד' לבן אדם שאין לו ביקוש, כי על הצד שאבדה היא למי שנשאר בלי הדבר, כאן אין אחד כזה, אלא הכלי עצמו אובד.
['הצדיק אבד' - זה מתייחס לצדיק שקרה לו מקרה שהוא אבד, או שהשם 'אבד' חל על הציבור שחסר אותו, כי הוא עצמו לא נתפס בו המושג הזה].
וממילא, זהו דיון עדין ודק, ולא קשור כלל לשאלה האם אדם יכול לפעול את זה, כי גם כשאדם פועל, ניתן לשאול, האם הוא גורם שמהרכוש שלו יחסר משהו שהיה ואיננו, או שהוא לוקח את הדבר שהיה לו ואותו הוא מאבד.
רק כמו שכתב ר' @יואל נהרי שליט"א, שהנפק"מ היא, שאם זה חל בחפץ אז ניתן לומר שהאדם איבד את זה רק כשזה קרה בגרמתו לכאורה, וכענין 'מאבד עצמו לדעת'.

[במבי]

אני חשבתי שא"ל שהפסוקים הנ"ל מדברים על איבוד בהקשר של כילוי ואבדון ולא בהקשר אבידה.

ואולי הסיבה שלא שייך באדם שהוא "מאבד" שמאבד נשמע שזאת פעולה רצונית וא"כ הוא יודע היכן היא ואין זו אבידה.

[עת לדבר]

כוונת רש"י פשוטה בתכלית.
'כלי אובד' אין הכוונה שנאבד מבעליו, אלא שהוא תועה, מצד עצמו, ולא מוצא את דרכו (יכול להיות גם בכלי הפקר).

בראשית כ' י"ג ברש"י כל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי תועה כמו ותלך ותתע תעיתי כשה אובד יתעו לבלי אכל יצאו ויתעו לבקש אכלם.
איוב ד' י"א ברש"י ליש אובד מבלי טרף. השרים אבדו כליש זה האובד מבלי מזון כך אבד כחם מעשות חמס: אובד. אינו לשון אדם האובד דבר ממנו אלא הוא עצמו הולך לאיבוד כמו תעיתי כשה אובד וכמו הייתי ככלי אובד:

[ספר וסופר]

כוונת רש"י פשוטה בתכלית.
'כלי אובד' אין הכוונה שנאבד מבעליו, אלא שהוא תועה, מצד עצמו, ולא מוצא את דרכו (יכול להיות גם בכלי הפקר).

אתה מפרש כמו שפירשתי אני, אלא שלפי דבריך המדובר הוא כאן בלבד, ואין זה מלמד על כל אבדה, וברש"י כתוב ש'כל לשון אבדה הוא כך', ולכן זה היה קשה.

ולכן פירשתי, שכל לשון אבדה לא מתייחס לבעלים שאיבד את החפץ, אלא על זה שהחפץ שלו 'אבד', לפעמים הוא אובד לגמרי [כמו שפירש @במבי ] ולפעמים הוא רק אבוד מבעליו, אבל עיקר דברי רש"י שתמיד זה נתפס בחפץ ולא אצל הבעלים.
אמנם מלשון רש"י באיוב שהבאת משמע שיש אופן שהאבדה מתייחס לבעלים.