איזה משמעות יש לקריאה?

בן ברוך

משתמש חדש
בימים אלו ובהרבה מועדים וזמנים טובים קוראים הלל.
הברכה היא שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לקרא את ההלל"
ותמיד מפריע לי, איזה משמעות יש לקריאה? ונראה היה לברך "וציונו להלל" וכדו'.
 

נבשר

משתמש ותיק
בן ברוך אמר:
בימים אלו ובהרבה מועדים וזמנים טובים קוראים הלל.
הברכה היא שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לקרא את ההלל"
ותמיד מפריע לי, איזה משמעות יש לקריאה? ונראה היה לברך "וציונו להלל" וכדו'.
ודאי שתוכן ההלל הוא להלל, רק חז"ל קבעו לנו נוסח להלל, שהוא צורת ההלל, א"כ על האדם מוטל לקרוא את ההלל היינו את נוסח ההלל, כמו מקרא מגילה, שיש את המגילה ואת הנוסח הזה צריך ךלקרוא, וביותר שהברכה על המצוה והיינו שציוונו לקרוא את ההלל, ופשוט.
 

חבלזון

משתמש רגיל
לקרוא בלשון הקודש היינו בקול ובפרסום, הלל עניינו לפרסם את שבחי השם
הסיבה שקוראים אותו בחנוכה הוא מדין "פרסומי ניסא"
ממש כמו קריאת המגילה שאף היא משום פרסומי ניסא
 

HaimL

משתמש ותיק
בן ברוך אמר:
בימים אלו ובהרבה מועדים וזמנים טובים קוראים הלל.
הברכה היא שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לקרא את ההלל"
ותמיד מפריע לי, איזה משמעות יש לקריאה? ונראה היה לברך "וציונו להלל" וכדו'.

אתה מתפלא, כי כנראה אתה קורא את ההלל כמו ברוב בתי הכנסת, שאומרים כל אחד לעצמו. אבל עיקר תקנת ההלל הייתה באופן של קריאה וענייה, ראה את הרמב"ם הלכות חנוכה שכבר בימיו שינו למנהג שאנו נוהגים כיום
 

נבשר

משתמש ותיק
חבלזון אמר:
לקרוא בלשון הקודש היינו בקול ובפרסום
זה מנ"ל, ועוד הא כתיב "מאימתי קורין את שמע" והתם לאו בפרסום, רק למשמע אזניו?
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
נבשר אמר:
חבלזון אמר:
לקרוא בלשון הקודש היינו בקול ובפרסום
זה מנ"ל, ועוד הא כתיב "מאימתי קורין את שמע" והתם לאו בפרסום, רק למשמע אזניו?
אני לא מגיב בנוגע לכל לשון 'קריאה' בכלל, אולם לגבי ההלל, יש מקום לומר כדברי הרב @חבלזון שזה מענין פרסום.

כי ענין ההלל מתייחס במיוחד ל'שם השם' - ובענין שם השם, יש נקודה מסוימת ומיוחדת של 'קריאה' לשם פרסום.
שהרי זה היה כל עניינם של האבות - קריאה בשם השם, 'ויקרא בשם השם' 'ויקרא שם בשם השם אל עולם' וכדו'

רשימה ממה שאני זוכר כעת בהלל.
'הללו את שם השם', 'יהי שם השם מבורך', 'צרה ויגון אמצא ובשם השם אקרא', 'כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא', 'בשם השם כי אמילם', 'ברוך - הבא בשם השם'.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
גבורות ה' פרק סב
ואם תאמר למה אין מברכין על הגדה שהרי מצוה לספר ביציאת מצרים והיה לנו לברך על המצוה זאת, ויראה כיון דעיקר הדבר הוא מחשבת הלב דצריך להבין מה שאמר ואם לא כן לא הוי מידי, וכיון שהעיקר הוא בלב לא שייך ברכה אלא במצוה שעיקר שלה במעשה, ומברך אשר קדשנו כי המעשה הוא עיקר ולפיכך אין מברכין על הגדה, ובתלמוד תורה אנו מברכין לעסוק בדברי תורה שכל עסק שיש בו בתלמוד תורה הוא המצוה אף על גב שאינו מבין מה שאמר רק שגורס כך ואינו מבין הוי נמי מצוה לכן הברכה לעסוק בדברי תורה, וכן אנו מברכין על מקרא מגילה ולקרא את הלל שהקריאה הוא עיקר בין שיבין או שלא יבין, שכך תקנו חכמים לקרא את הלל ולקרא את המגילה ואפילו אינו מבין ולפיכך שם יש ברכה.
 

חבלזון

משתמש רגיל
@נבשר  אכן שאלה טובה, ולכאורה די בתשובתו של @יואל נהרי 

חוזרני בי מה"פרסום", והוא אינו חלק מפירוש המילה קריאה, אלא הלל היינו פרסום. ולזה ישנם מקורות, אני זוכר זאת מהספר יריעות שלמה (הרב שלמה פפנהיים שגם המלבי"ם מזכיר ממנו כמה דברים).
ואם כן אמור כך: לקרוא היינו לומר בקול ולהשמיע, והיינו לכל הפחות לעצמו. (ולדוגמה ויקרא אל משה - שהיה הקול נשמע אל משה).
הלל היינו פרסום, ולכן לקרוא את ההלל היינו לומר בקול ולפרסם את שבחי השם.
אבל זו בדרך האפשר, ודיי לנו בתשובה הנ"ל.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
א. הוראות שונות לפועל 'קרא'.
יש קריאה שמשמעהּ התבוננות בדברים שבכתב, כאמור: 'וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר'; ויש קריאה שמשמעהּ השמעת דברים בקול, אם על־פה ואם מתוך הכתב, כאמור: 'וַיַּעֲבֹר יְיָ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא', 'וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם'.
קריאת שמע היא מן המין הראשון, ולפיכך: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו – יצא;
קריאת המגלה וקריאת ההלל הן מן המין השני: הקורא מקריא את דברי המגלה ואת פסוקי התהלה באזני העם. וכשם שעל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, כך עובר לקריאה מברך הקורא 'על מקרא' או 'לקרוא'.

ב. אין לך מצוה התלויה בפה, הן מצות עשה של תורה (כגון ודוי מעשר ומקרא ביכורים) והן מצות עשה מדברי סופרים (כגון קידוש היום), שניתקנה לה ברכה לפניה, מלבד קריאת המגילה וקריאת ההלל. [הברכה על נשיאות כפים – סלסול הוא שנהגו הכהנים בעצמם, כמשתמע מתשובתו של רבי אלעזר בן שמוע לשאלת תלמידיו 'במה הארכת ימים': 'מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה'.]
ג. על כל המצוות מברך לפניהן ברכת המצוות 'אשר קדשנו במצותיו וצונו'; מוּספוֹת עליהן מצות קריאת המגלה ומצות קריאת ההלל, שנהגו לברך גם ברכת השבח לאחריהן: 'הרב את ריבנו' ו'יהללוך'.
 

נבשר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ב. אין לך מצוה התלויה בפה, הן מצות עשה של תורה (כגון ודוי מעשר ומקרא ביכורים) והן מצות עשה מדברי סופרים (כגון קידוש היום), שניתקנה לה ברכה לפניה, מלבד קריאת המגילה וקריאת ההלל. [הברכה על נשיאות כפים – סלסול הוא שנהגו הכהנים בעצמם, כמשתמע מתשובתו של רבי אלעזר בן שמוע לשאלת תלמידיו 'במה הארכת ימים': 'מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה'.]
ספירת העומר היא בפה ונתקן לה ברכה? וכן קשה לימוד תורה שהוא בפה ויש ע"ז ברכה לפניה, ואולי ע"מ לעשות, אולי.
 

HaimL

משתמש ותיק
נבשר אמר:
משה נפתלי אמר:
ב. אין לך מצוה התלויה בפה, הן מצות עשה של תורה (כגון ודוי מעשר ומקרא ביכורים) והן מצות עשה מדברי סופרים (כגון קידוש היום), שניתקנה לה ברכה לפניה, מלבד קריאת המגילה וקריאת ההלל. [הברכה על נשיאות כפים – סלסול הוא שנהגו הכהנים בעצמם, כמשתמע מתשובתו של רבי אלעזר בן שמוע לשאלת תלמידיו 'במה הארכת ימים': 'מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה'.]
ספירת העומר היא בפה ונתקן לה ברכה? וכן קשה לימוד תורה שהוא בפה ויש ע"ז ברכה לפניה, ואולי ע"מ לעשות, אולי.

בפשטות, על מקרא מגילה תיקנו משום פרסומי ניסא, ועל ההלל גם יש לומר שתיקנו כן, משום שבא על הנס.

וידוי מעשרות ומקרא ביכורים יש לומר בפשטות שהן הן הברכה עצמה, שהרי הם באים עם מצווה מעשית של ביעור מעשרות והבאת ביכורים. ואם כן, מה לחכמים לתקן ברכה בפנ"ע, שכבר התורה קבעה את ברכתן. 
 

HaimL

משתמש ותיק
נבשר אמר:
משה נפתלי אמר:
ב. אין לך מצוה התלויה בפה, הן מצות עשה של תורה (כגון ודוי מעשר ומקרא ביכורים) והן מצות עשה מדברי סופרים (כגון קידוש היום), שניתקנה לה ברכה לפניה, מלבד קריאת המגילה וקריאת ההלל. [הברכה על נשיאות כפים – סלסול הוא שנהגו הכהנים בעצמם, כמשתמע מתשובתו של רבי אלעזר בן שמוע לשאלת תלמידיו 'במה הארכת ימים': 'מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה'.]
ספירת העומר היא בפה ונתקן לה ברכה? וכן קשה לימוד תורה שהוא בפה ויש ע"ז ברכה לפניה, ואולי ע"מ לעשות, אולי.
וקשה גם על ברכת המזון ועל סיפור יציאת מצרים. אלא ברכת המזון היא גופה ברכה, וסיפור יציאת מצרים כולו שבחי הקב"ה, ומה לחכמים עוד לתקן להן ברכה בפנ"ע
 
 

HaimL

משתמש ותיק
נבשר אמר:
משה נפתלי אמר:
ב. אין לך מצוה התלויה בפה, הן מצות עשה של תורה (כגון ודוי מעשר ומקרא ביכורים) והן מצות עשה מדברי סופרים (כגון קידוש היום), שניתקנה לה ברכה לפניה, מלבד קריאת המגילה וקריאת ההלל. [הברכה על נשיאות כפים – סלסול הוא שנהגו הכהנים בעצמם, כמשתמע מתשובתו של רבי אלעזר בן שמוע לשאלת תלמידיו 'במה הארכת ימים': 'מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה'.]
ספירת העומר היא בפה ונתקן לה ברכה? וכן קשה לימוד תורה שהוא בפה ויש ע"ז ברכה לפניה, ואולי ע"מ לעשות, אולי.

אם ברכת נשיאת כפיים היא סלסול בעלמא, מדוע תלה בזה רבי אלעזר בן שמוע את אריכות ימיו. ומהי הסברה מלכתחילה שלא יברך
 

נבשר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
וקשה גם על ברכת המזון ועל סיפור יציאת מצרים. אלא ברכת המזון היא גופה ברכה, וסיפור יציאת מצרים כולו שבחי הקב"ה, ומה לחכמים עוד לתקן להן ברכה בפנ"ע
הברכה שיתקנו על מעשה המצווה, כי שכתב למעלה, כמו בהלל שמברך על מעשה המצוה שציוונו.
 

זכרונות

משתמש ותיק
בן ברוך אמר:
בימים אלו ובהרבה מועדים וזמנים טובים קוראים הלל.
הברכה היא שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו לקרא את ההלל"
ותמיד מפריע לי, איזה משמעות יש לקריאה? ונראה היה לברך "וציונו להלל" וכדו'.
יש מושג להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לנצח וכו' וכו',  וכל אלו הם דברים טובים שניתן לעשות זאת כל הזמן, אבל תקנת חז"ל באמירת ההלל היתה, שיקראו את המזמורים שבתהילים מפרק קיג עד סוף פרק קיח, ולכן זה קריאה, כי הפירוש קריאה היא רק על קריאת טקסט, משא"כ אם רוצים להודות ולשבח כפי רוממות המצב הרוחני ולומר דברים שעולים על הלב, זה אכן לא קריאה ושם מתאים לומר אני רוצה להלל, לשבח וכו'
 
 

HaimL

משתמש ותיק
נבשר אמר:
HaimL אמר:
וקשה גם על ברכת המזון ועל סיפור יציאת מצרים. אלא ברכת המזון היא גופה ברכה, וסיפור יציאת מצרים כולו שבחי הקב"ה, ומה לחכמים עוד לתקן להן ברכה בפנ"ע
הברכה שיתקנו על מעשה המצווה, כי שכתב למעלה, כמו בהלל שמברך על מעשה המצוה שציוונו.

יפה. אז טענתי היא, שהיכן שהתורה ציוותה לומר פסוקי שבח (כמו ביכורים ומעשרות) לא חשו חכמים לתקן עוד ברכה אקבו"צ על מעשה המצווה. וכמו ברכת המזון וגם סיפור יציאת מצרים, כי הן גופן השבח, ומה לנו עוד להוסיף ברכה על מעשה המצווה. ומה נשתנה הלל לברך עליו, אלא מפני שעיקרו נתקן על הנס, ומשום פרסומי ניסא תיקנו לברך עליו אקבו"צ. וכל זה לשיטת הרמב"ן דווקא, שהלל ביו"ט מן התורה. אבל למה שנהוג עלמא, שעיקר ההלל הוא תקנת חכמים, יש לומר בפשטות שתיקנו ברכה אקבו"צ כדי לעשות לו חיזוק.
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
לטעמך, מה נשתנת מצות נשיאות כפים משאר כל המצוות?

אני מפרש בזה פשט אחר. שהוא מוסב על מ"ש קודם ולא פסעתי על ראשי עם קדוש. היינו שלא זלזל בכבודם של ישראל כדי לנהוג סלסול בעצמו. וה"נ ולא נשאתי כפיי בלא ברכה, הוא לשון נקייה על שלא נשא את כפיו אלא בשעה שהכהנים נושאים כפיהם ומברכים בביהכ"נ ולא נהג סלסול בעצמו, שהוא כהן וחכם, וראוי לו לברך בבית המדרש, שלא בשעת התפילה (וממילא בלי ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו')
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
לגבי הנושא של פותח האשכול
כתבתי לעצמי פעם מ"מ וכיוונים בנושא של קריאה וקריאת שמע
לא היה לי זמן לערוך את הנושא בהקשר לשאלה
למי שיש סבלנות זה יביא תועלת

יעויין בכל זה בתפארת ישראל תחילת ברכות
הדרך להבין את לשון הקודש ע"י עיון בתנ"ך
יש בתנ"ך ארבע לשונות של קריאה
-קריאה בספר וקרא בה כל ימי חייו
-לקרוא למישהו -פניה ויקרא אל משה
-לתת שם -ולחושך קרא לילה
-בקול רם הכרזה -ויקרא לפניו ככה יעשה
(-קריאה בתורה -מקרא והיא גופא עיין מהרשא ברכות ה. תורה זו מקרא וברשי שמצווה לקרות בה ובמהרשא דבעי לקרות בכתב בנקודותיה ובפיסוק טעמיה)
לגבי הביטוי קריאת שמע
א. בקול רם יתכן אבל גם לא השמיע לאזנו יצא
ב. בטעמים
ג. פניה

המקור הראשון של קרי"ש בני יעקב פונים אליו
שמע ישראל -מה זה למי
יעויין אבודרהם

ד. יש דרך אחרת שזה על שם המקרא
כך בתוס אנשי שם
וכך בעין יעקב על אבודרהם כי הכל היה אצלם עפ חוץ מהתנך וממילא זו קריאה מהמקרא
ועז לקשר למהרש"א הנל שגם שם במקרא יש לבאר מדוע נקרא כן ובמהרשא שיש לקרוא מהכתב בנקודותיה ובפיסוק טעמיה
וכן הגר"א
וכן הרן בפסחים ז:ההבדל בין ברכת קריאת מגילה ושופר כי במגילה יש ענין של פיסוק

ה. אנשי שם בלה"ק ואע"פ שבכל לשון מהני מ"מ זה המנהג
ילע על לשון נוספת ויקרא אל משה לשון חיבה
האם לקרוא שם ולקרוא לחבר זה אותו דבר והראיה משם שנשתקע

אולי פנייה זה ויקרא אל דהיינו שויקרא זה הכרזה לפעמים כללית ולפעמים כלפי מישהו
ואכ חיברנו שלוש סוגי קריאות קריאה בשם שיקראו לו והכרזה
השונה הוא קריאה בספר
ודבר מעניין עד למאוד מצאתי במעדני יו"ט על הרא"ש בברכות ח. אות ר לקרות משמע בלחש כמו לקרות ק"ש ואנו קורין אותו בלחש
עוד יש להביא את הגמ' במגילה ז. דעת שמואל שאסתר ניתנה ליקרות ולא להיכתב וזה צ"ע ששייך שם קריאה על דבר שלא נכתב
אגב במילה לגמור לגבי הלל ולגבי ותיקין יש מפרשים לסיים ויש מפרשים לקרוא
 

בן ברוך

משתמש חדש
פותח הנושא
ראיתי בחידושי מרן הגרי"ז בהלכות חנוכה(כמדומני)שכותב לחלק שיש שתי סוגי הלל
הלל במועדים שזה דין של קריאה והלל של ליל הסדר שזה הלל של הודאה ולכן באמת לא מברכים בליל הסדר לקרא את ההלל
עי"ש ביותר דיוק ובארוכה
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
ספירת העומר היא בפה ונתקן לה ברכה? וכן קשה לימוד תורה שהוא בפה ויש ע"ז ברכה לפניה, ואולי ע"מ לעשות, אולי.
תרץ אפוא ואימא הכי: אין לך מצוה שעיקרה אמירה בפה שניתקנה לה ברכה לפניה. מה שאין כן ספירת העומר ותלמוד תורה, שאין האמירה כי אם אמצעי לקיום המצוה ולא מהות המצוה.
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
לא קראתי את כל האשכול

רק רציתי להוסיף ידיעה שבעיני היא נפלאה

התפארת ישראל בתחילת ברכות מביא ארבע הסברים אפשריים ללשון קריאה

ומביא פסוקים שונים בהם זה מתפרש באופנים שונים
ודן מדוע לקרי"ש קוראים ק-ר-י-א-ת שמע
 

נבשר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
תרץ אפוא ואימא הכי: אין לך מצוה שעיקרה אמירה בפה שניתקנה לה ברכה לפניה. מה שאין כן ספירת העומר ותלמוד תורה, שאין האמירה כי אם אמצעי לקיום המצוה ולא מהות המצוה.
אם אני מבין, אתה מקבל את האפשרות שכתבתי שדבר שהוא לתכלית אחרת כגון מעשה וכו' איכא עליו ברכה משא"כ דעיקר המצוה היא אמירה ליכא ע"ז ברכה,
מסתמא ליכא ברכה על קידוש החודש.
 

הערשל

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ב. אין לך מצוה התלויה בפה, הן מצות עשה של תורה (כגון ודוי מעשר ומקרא ביכורים) והן מצות עשה מדברי סופרים (כגון קידוש היום), שניתקנה לה ברכה לפניה, מלבד קריאת המגילה וקריאת ההלל.
מנא לך שאין ברכה בוידוי מעשר ומקרא ביכורים.
לגבי סיפור יצי"מ כבר הקשה כן בשו"ת הרא"ש.
מקידוש אין ראי' כיון של"ש ברכה על ברכה. (קידוש זה דאורייתא, ואי"צ ברכה אלא הזכרה בעלמא, ובמקום לתקן שיברך על הקידוש תיקנו לעשות את הקידוש עצמו בברכה).
 

נבשר

משתמש ותיק
נבשר אמר:
משה נפתלי אמר:
תרץ אפוא ואימא הכי: אין לך מצוה שעיקרה אמירה בפה שניתקנה לה ברכה לפניה. מה שאין כן ספירת העומר ותלמוד תורה, שאין האמירה כי אם אמצעי לקיום המצוה ולא מהות המצוה.
אם אני מבין, אתה מקבל את האפשרות שכתבתי שדבר שהוא לתכלית אחרת כגון מעשה וכו' איכא עליו ברכה משא"כ דעיקר המצוה היא אמירה ליכא ע"ז ברכה,
מסתמא ליכא ברכה על קידוש החודש.
יעויין בספרו של הרב ראובן מרגליות מקור הברכה, ששם הוא הולך עם הכלל שכל דבר שיוצא במחשבה ליכא עליו ברכה, אבל בדבר שבעי אמירה בעי ברכה. וכדרכו מדבר על הכל ספירת העומר סיפור יציאת מצרים וכו'. ומביא מתוס' במנחות שהיו מברכים על קביעת חודשים ושנים ומועדים, ואבודרהם חולק.
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8889&st=&pgnum=3&hilite=
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פוק קרי קראך לברא! רבי ראובן מרגליות לאו בר סמכא הוא!
תדע, דהוא אמר 'ברור כי לפני קריאתו בירך המלך ברכה מיוחדת על הקריאה ההיא במטבעת אקב"ו, כי ברכת התורה שאנחנו מברכים אינה ברכת המצוה אך ברכת הודאה'; ורבנו משה בר מימון אמר בהלכות חגיגה:
כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא? פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ כָּל קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקוֹרֵא הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר, וְגוֹלֵל וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמוֹסִיף שֶׁבַע בְּרָכוֹת.
הברכה הפנטסטית 'בא"י אמ"ה שבחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו וצונו לקרות' וגו', נעלמה מידיעתו של בעל 'משנה תורה'.
 
חלק עליון תַחתִית