הנוצה והכף של הבדיקת חמץ

אבינועם

משתמש ותיק
כבר שנים רבות אני עומד ותוהה, מהו העניין שעומד מאחורי הנוצה והכף-עץ הנמצאות בערכת בדיקת החמץ?
אני מניח שהנוצה אמורה לשמש מעין מטאטא, המיועד להגיע לחורים וסדקים, אולי.
אבל הכף?
כל שנה הייתי מזדעזע טובא, לראות שאבי שיחיה, נוהג למלאת את הכף במלח.
הוא הסביר שזה על פי הסוד, אז 'נרגעתי'
אבל לפני הסוד- מה הפשט?
(בצעירותי חשבתי שהכף אמורה לקלוט את השעוה שמטפטפת מהנר, ומי יודע, אולי זה באמת הפשט)
חברים, עזרו לי!
 

HaimL

משתמש ותיק
אבינועם אמר:
כבר שנים רבות אני עומד ותוהה, מהו העניין שעומד מאחורי הנוצה והכף-עץ הנמצאות בערכת בדיקת החמץ?
אני מניח שהנוצה אמורה לשמש מעין מטאטא, המיועד להגיע לחורים וסדקים, אולי.
אבל הכף?
כל שנה הייתי מזדעזע טובא, לראות שאבי שיחיה, נוהג למלאת את הכף במלח.
הוא הסביר שזה על פי הסוד, אז 'נרגעתי'
אבל לפני הסוד- מה הפשט?
(בצעירותי חשבתי שהכף אמורה לקלוט את השעוה שמטפטפת מהנר, ומי יודע, אולי זה באמת הפשט)
חברים, עזרו לי!
חמץ שנמצא במקום כזה שאי אפשר להכניס את אצבעו בטל מאליו (שהרי הוא פירורים), ומה תועיל שם הנוצה
 
 

אבינועם

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
חמץ שנמצא במקום כזה שאי אפשר להכניס את אצבעו בטל מאליו (שהרי הוא פירורים), ומה תועיל שם הנוצה
לאו דווקא,
יתכן מצב ביניים, כמו רווח צר בין ארון לקיר, שהיד לא נכנסת, אבל פרוסת לחם דווקא כן.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אבינועם אמר:
כבר שנים רבות אני עומד ותוהה, מהו העניין שעומד מאחורי הנוצה והכף-עץ הנמצאות בערכת בדיקת החמץ?
אני מניח שהנוצה אמורה לשמש מעין מטאטא, המיועד להגיע לחורים וסדקים, אולי.
אבל הכף?
כל שנה הייתי מזדעזע טובא, לראות שאבי שיחיה, נוהג למלאת את הכף במלח.
הוא הסביר שזה על פי הסוד, אז 'נרגעתי'
אבל לפני הסוד- מה הפשט?
(בצעירותי חשבתי שהכף אמורה לקלוט את השעוה שמטפטפת מהנר, ומי יודע, אולי זה באמת הפשט)
חברים, עזרו לי!
חמץ שנמצא במקום כזה שאי אפשר להכניס את אצבעו בטל מאליו (שהרי הוא פירורים), ומה תועיל שם הנוצה

לכתחילה נזהרים גם מפירורים
 

תורה תמימה

משתמש ותיק
אבינועם אמר:
כבר שנים רבות אני עומד ותוהה, מהו העניין שעומד מאחורי הנוצה והכף-עץ הנמצאות בערכת בדיקת החמץ?
אני מניח שהנוצה אמורה לשמש מעין מטאטא, המיועד להגיע לחורים וסדקים, אולי.
אבל הכף?
כל שנה הייתי מזדעזע טובא, לראות שאבי שיחיה, נוהג למלאת את הכף במלח.
הוא הסביר שזה על פי הסוד, אז 'נרגעתי'
אבל לפני הסוד- מה הפשט?
(בצעירותי חשבתי שהכף אמורה לקלוט את השעוה שמטפטפת מהנר, ומי יודע, אולי זה באמת הפשט)
חברים, עזרו לי!
מתי? בזמן הבדיקה?
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
מסתמא שבעיירות באירופה המטאטים הזולים היו עשויים מנוצות של תרנגולים (ולא משיער סוס) קשורים בחבל דק מפשתן, ועל ידם היו מכבדים (מטאטאים) את הבית עבור הבדיקה כמו שכתוב ברמ"א שמכבדים את הבית קצת לפני הבדיקה, ובזכרון הקולקטיבי שלנו נשאר חקוק נוצה/נוצות לכן הביאו לנו נוצה איתה אפשר לכבד אפילו פירורי פירורים. ומכאן גם תשובה לשאלה, מה זה הכף הזו. די פשוט. אחרי שהיו מכבדים, כיצד היו נוטלים את חתיכות ("פירורי") החמץ שנפלו בחורים וסדקים (קרי: מובלעות עמוקות בתוך החומה/קיר הבית כעין מדפים וחורים גדולים להנחת חפצים)? היה להם כף עשויה פח (פלסטיק לא היה) עימה היו נוטלים ומשליכין את הפסולת/חמץ לאשפה/חצר. קראו לזה "כף" - אז החנוונים הביאו לנו כף. מסתמא הכף הזו שמוכרים היום לבדיקה היא לא משהו מחו"ל אלא אחרי קום המדינה, כאשר אליעזר... קרא לכלי איתו אנו בוחשים וכדומה: כף. אז במקום כף אשפה גדולה, הביאו כף לבחישת בלילה... בכל אופן ברור שאין מה לעשות עם כף בלילה. זה טוב רק לערבב את החרוסת לאחר שפיכת היין...
לא צריך להתרגש ממה שמוכרים לנו החנוונים, רק לבדוק היטב שאין חצי כזית בבית, אלא אם כן הוא מטונף קצת שאז אין בו מצוות ביעור כמבואר במשנ"ב (ס"ק יג?), ודי בזה על פי עיקר ההלכה (אבל לא לפי נוהג העולם לטפל גם בפירורים קטנטנים). ולהערה: בלשון חז"ל פירורים הכוונה לחתיכות שיש בהן כזית בערך והם חתיכות ממש. לפי אליעזר... פירורים הם אלו אשר אנו קוראים אותם בימינו "פירורים", חתיכות שאין בהם 3*3*3 מ"מ.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
מסתמא הכף הזו שמוכרים היום לבדיקה היא לא משהו מחו"ל אלא אחרי קום המדינה, כאשר אליעזר... קרא לכלי איתו אנו בוחשים וכדומה: כף. אז במקום כף אשפה גדולה, הביאו כף לבחישת בלילה... בכל אופן ברור שאין מה לעשות עם כף בלילה. זה טוב רק לערבב את החרוסת לאחר שפיכת היין...
היום כבר לא מוכרים כף אלא חתיכת עץ דקה ושטוחה חתוכה בשבלונה של כף, זכר לזכר...
 

במבי

משתמש ותיק
אומר לכם את הטעם לכף ששמעתיו מאבי ואבי שמע אותו מסבי שהגיע מהעיר סאטמר, ונראה לי שהוא הטעם האמיתי נטול סודות וכדו'

במטבח הישן של פעם היו משתמשים בכף עץ למרק ועוד, ומכיוון שהכף בולעת טעמים אז כל פסח היו מחליפים אותה, ושורפים את הישנה !

 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
במבי אמר:
אומר לכם את הטעם לכף ששמעתיו מאבי ואבי שמע אותו מסבי שהגיע מהעיר סאטמר, ונראה לי שהוא הטעם האמיתי נטול סודות וכדו'

במטבח הישן של פעם היו משתמשים בכף עץ למרק ועוד, ומכיוון שהכף בולעת טעמים אז כל פסח היו מחליפים אותה, ושורפים את הישנה !

וא"כ החברות שטורחות להניח כף עץ בערכת מצה ונר הם עושות מעשה קוף בעלמא.
לא פשוט יותר היה למכור את הכף במכירת חמץ כמו שמוכרים את כל הכלים? מסתמא גם בעיירה סאטמר מכרו חמץ ובליעות חמץ אצל הרב. ובכלל, לפי שו"ע להדיא צריך רק להצניע כמו עריבה של בצק, ודי בזה. 
 
 

במבי

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
במבי אמר:
אומר לכם את הטעם לכף ששמעתיו מאבי ואבי שמע אותו מסבי שהגיע מהעיר סאטמר, ונראה לי שהוא הטעם האמיתי נטול סודות וכדו'

במטבח הישן של פעם היו משתמשים בכף עץ למרק ועוד, ומכיוון שהכף בולעת טעמים אז כל פסח היו מחליפים אותה, ושורפים את הישנה !

וא"כ החברות שטורחות להניח כף עץ בערכת מצה ונר הם עושות מעשה קוף בעלמא.
לא פשוט יותר היה למכור את הכף במכירת חמץ כמו שמוכרים את כל הכלים? מסתמא גם בעיירה סאטמר מכרו חמץ ובליעות חמץ אצל הרב. ובכלל, לפי שו"ע להדיא צריך רק להצניע כמו עריבה של בצק, ודי בזה. 

אל תשכח שיש את הבלאי הטבעי ומסתמא היה צריך פעם בשנה להחליף את הכף, והזמן הכי מתאים הוא בפסח, ואכן די בזה.


(אל תשכח שהבאתי מקור מוסמך, מסבי ז"ל שהכיר את המנהג מאירופה ולמשכיל ינעם)


אוצר החכמה_162296.jpg
הליכות חיים - פסח עמוד 59
 

חיים ליצא

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
במבי אמר:
אומר לכם את הטעם לכף ששמעתיו מאבי ואבי שמע אותו מסבי שהגיע מהעיר סאטמר, ונראה לי שהוא הטעם האמיתי נטול סודות וכדו'

במטבח הישן של פעם היו משתמשים בכף עץ למרק ועוד, ומכיוון שהכף בולעת טעמים אז כל פסח היו מחליפים אותה, ושורפים את הישנה !

וא"כ החברות שטורחות להניח כף עץ בערכת מצה ונר הם עושות מעשה קוף בעלמא.
לא פשוט יותר היה למכור את הכף במכירת חמץ כמו שמוכרים את כל הכלים? מסתמא גם בעיירה סאטמר מכרו חמץ ובליעות חמץ אצל הרב. ובכלל, לפי שו"ע להדיא צריך רק להצניע כמו עריבה של בצק, ודי בזה. 

כלי חמץ אינם צריכים מכירה כלל ואם מכרם טעונים טבילה אחר החג 
 

חיים ליצא

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
כאשר אליעזר... קרא לכלי איתו אנו בוחשים וכדומה: כף
לא אליעזר קראו כף אלא כך הוא בלשון הקודש כמבואר בכמה מקומות בתנ"ך ובמשנה
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
חיים ליצא אמר:
אשרי יושבי אמר:
במבי אמר:
אומר לכם את הטעם לכף ששמעתיו מאבי ואבי שמע אותו מסבי שהגיע מהעיר סאטמר, ונראה לי שהוא הטעם האמיתי נטול סודות וכדו'

במטבח הישן של פעם היו משתמשים בכף עץ למרק ועוד, ומכיוון שהכף בולעת טעמים אז כל פסח היו מחליפים אותה, ושורפים את הישנה !

וא"כ החברות שטורחות להניח כף עץ בערכת מצה ונר הם עושות מעשה קוף בעלמא.
לא פשוט יותר היה למכור את הכף במכירת חמץ כמו שמוכרים את כל הכלים? מסתמא גם בעיירה סאטמר מכרו חמץ ובליעות חמץ אצל הרב. ובכלל, לפי שו"ע להדיא צריך רק להצניע כמו עריבה של בצק, ודי בזה. 

כלי חמץ אינם צריכים מכירה כלל ואם מכרם טעונים טבילה אחר החג 
כתבתי: ובכלל, לפי שו"ע להדיא צריך רק להצניע כמו עריבה של בצק, ודי בזה. 
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
חיים ליצא אמר:
אשרי יושבי אמר:
כאשר אליעזר... קרא לכלי איתו אנו בוחשים וכדומה: כף
לא אליעזר קראו כף אלא כך הוא בלשון הקודש כמבואר בכמה מקומות בתנ"ך ובמשנה
הכוונה שלי היא שזו נהיתה על ידו הלשון המדוברת היום היומית שפת האם ולכן הביאו כף כמו הלשון המדוברת. רק השערה.
 
 

נפתולי

משתמש ותיק
השנה גיליתי משהו מאד מעניין
היות ושרפתי את החמץ במרפסת ביתי בתבנית חד פעמית
השתוממתי לראות כי כף העץ שקניתי ביחד עם כל הסט של בדיקת חמץ
פשוט "נמסה" באש, ולא בערה כלל.
דהיינו שהיתה זו כף פלסטיק בעיצוב של עץ ולא עץ ממש...
בכל השנים שזורקים את כל הכבודה לתוך המדורה הענקית ליד פח הזבל לא שמים לב לזה
אבל השנה גיליתי שישנם כפות עץ מפלסטיק
 

במבי

משתמש ותיק
אולי אוסיף טעם מדילי שמצינו שכף הכדירה נקראת בגמ' "זומא ליסטרא" ומסביר הברטנורא בכלים יג-ב שראשו האחד מעין כף ועשוי לקבל הזוהמא מן הקדירה ולהעבירה וראשו השני כעין מזלג וא"כ אולי מה שנהגו גדולי האדמורים לעשות מזה עסק אולי כמו הבאתי לעיל בשם ה"הליכות חיים" שמבערים גם את מי שחיפש חמץ נהגו לבער גם את מחפש הזוהמא.

(אך ההפלאה שבערכין כותב שכף זו עשויה מתכת)
 
חלק עליון תַחתִית