המפקיד והשומר באים לדין על שור או שה וכו' שעליהם נסובה הפרשה, המפקיד נותן עיניו בשור שמן ומפוטם ואומר לו שור זה הפקדתי אצלך, השיבהו לי.
לעומתו השומר מורה לו על שור כחוש ודק ואמר לו הוא זה אשר הפקדת אצלי הוא ואין בלתו, ועל זה אמרה תורה שבועה כו'. והכוונה "אשר יאמר" האומר "כי הוא זה" שהפקדת אצלי, הוא ולא אחר.
התורה נקטה ציור זה ולא אופן שהשומר כופר הכל אלא מודה בשור הכחוש, ומזה למדנו דבעי' הודאה במקצת.
זה לענ"ד אחד מן המקומות שהפסוק מוכר וידוע לרבבות אלפי ישראל, וכל מי שזכה לעסוק בתורה מכיר אותו, ובכל זאת הפירוש הפשוט שלו, שהוא ג"כ עולה בקנה א' עם דברי חז"ל הקדושים, הוא כמעט נסתר מעיני הלומדים.
וזכורני שיש בדברי הראב"ד על ב"מ ה. בזה האם הוי הילך או לא.
