עי' ד' הרשב"ם ד"ה אמר ליה וז"ל: אמר ליה אביי הא דחשבת בדעתך דאי בעינא טענינא לקוחה היא בידי כיון דידיעא מילתא דבמשכנתא איתנחית בה לא מצית למיטען לקוחה היא בידי דהא איכא קלא ועדות דארעא דיתמי היא דהשתא שלימו שני משכונתא וכיון דידעת דאית קלא עלך דארעא דא משכנתא היא גבך ולא לקוחה אין לך מחאה גדולה מזו והיה לך להזהר בשטרך הלכך זיל הדר ארעא ליתמי השתא וכי גדלי יתמי שיהו בני מיעבד מצוה דהיינו מבן שלש עשרה שנה ואילך דהוי חייב במצות אשתעי דינא בהדייהו על שטר חובך שיש לך על אביהם תשבע ותיטול כדין הבא ליפרע מנכסי היתומים דכל זמן שהם קטנים אין יורדין לנכסיהם לגבות מהן כדאמרינן בערכין בפרק שום היתומים (דף כב) אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהן וכדפסיק התם רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים ואם אמר תנו נותנין הלכך ממתינין להם עד דגדלי דהיינו מבן י"ג שנים ואילך כדמוכח התם והא דאמרינן בפ' מי שמת (לקמן /בבא בתרא/ דף קנו) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' ה"מ שמוכר לצורך הוצאתו אבל לפרוע חוב אביו בית דין מוכרים מבן י"ג ואילך ואי נמי מלוה על פה היא כי גדלי לישתעי דינא בהדייהו וישבע ויטול כדאמר רב פפא בשמעתא בתרייתא דמכילתין הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין והני מילי שיש עדים שהלוהו וישבע שלא פרעו ויטול. עכ"ל,
והקשה לי בני שיחי' כמה דברים בבי' ד' הרשב"ם אלו,
א'
מה דהרשב"ם הביא בזה את ד' ר' פפא דהא דאין נזקקין ליפרע מנכסי יתומים הוא משום דלאו בני מיעבד מצוה נינהו, הלא הלכתא כר' הונא בריה דר' י'הושע,ומה היתה דעתו דרבא בר שרשום מעיקרא, והלא אדרבה ברשב"ם משמע דרבא בר שרשום ס"ל דאית ליה מיגו ואביי אמר ליה דלית ליה מיגו, והנה מיגו מהני לטעם דר' הונא בריה דר' י'הושע דהא דאין נזקקין הוא משום צררי אתפסיה ובזה שייך סברא דמיגו מהני, אך לר' פפא דמשום לאו בני מיעבד מצוה נינהו מאי מהני מיגו,
דבר זה יל"ע גם מה דלקמן דף קע"ד הביא הרשב"ם דברי ר"פ,
ב'
הנה שי' הרשב"ם לקמן דף קע"ד הוא דבמלוה בשטר אף לר' פפא נזקקין ליתמי משום שיעבוד, וא"כ להרשב"ם כאן בפי' הא' דאיירי במלוה בשטר א"כ אף לר' פפא נזקקין, ומה ענה לו אביי בזה שימתין לכשיגדלו הרי הוי כאן מלוה בשטר דבזה נזקקין אף לקטנים,
ג'
מה דהרשב"ם הביא בהמשך דבריו את ד' רבא שפסק הלכתא דין נזקקין ואם אמר תנו נותנין, והלא רבא חולק אדברי ר' פפא דרבא אמר שם בערכין משום שובר, גם מה שאמר רבא דאם אמר תנו נותנין לכאו' לא שיך אליבא דר"פ,
ד'
הנה בשי' הרשב"ם דבמלוה בשטר נזקקין הק' הראשונים לקמן בדף קע"ד מהא דבערכין דף כ"ב ע"א אי' דבשטר שיש בו ריבית נזקקין, הרי דדין זה דאין נזקקין איירי אף במלוה בשטר,
ולכאו' היה אפשר ליישב בזה שי' הרשב"ם ע"פ מה שהאריך מורי ורבי הגרמ"ד הלוי לבאר שם בערכין דהסוגיא דר"פ ור"ה בריה דר' יהושע פליגי אסוגיא בע"א בהא דריבית נזקקין, (חלק מדבריו הודפס בשיעורי הגרמ"ד ערכין עיי"ש),
ולפי דבריו אלו לכאו' היה ניתן ליישב שי' הרשב"ם דלא תיקשי מהא דשטר שיש בו ריבית דהסוגיות חלוקות הן, אך ברשב"ם כאן הביא גם הא דריבית אוכלת בהן הרי דס"ל דלא פליגי הני סוגיות,
ה'
ולכאו' לולי ד' רשב"ם והתוס' כאן הי' ניתן לומר דאיירי כאן בהלוואה על פה וכר"ה בריה דר' י'הושע ס"ל דחייש לצררי, ורבא בר שרשום ס"ל כיון דאית ליה מיגו הו"ל נאמנות והוי כחייב מודה דגובין מיתמי, ואביי אמר ליה דאין כאן מיגו, ולכן עליו להמתין עד שיגדילו
והקשה לי בני שיחי' כמה דברים בבי' ד' הרשב"ם אלו,
א'
מה דהרשב"ם הביא בזה את ד' ר' פפא דהא דאין נזקקין ליפרע מנכסי יתומים הוא משום דלאו בני מיעבד מצוה נינהו, הלא הלכתא כר' הונא בריה דר' י'הושע,ומה היתה דעתו דרבא בר שרשום מעיקרא, והלא אדרבה ברשב"ם משמע דרבא בר שרשום ס"ל דאית ליה מיגו ואביי אמר ליה דלית ליה מיגו, והנה מיגו מהני לטעם דר' הונא בריה דר' י'הושע דהא דאין נזקקין הוא משום צררי אתפסיה ובזה שייך סברא דמיגו מהני, אך לר' פפא דמשום לאו בני מיעבד מצוה נינהו מאי מהני מיגו,
דבר זה יל"ע גם מה דלקמן דף קע"ד הביא הרשב"ם דברי ר"פ,
ב'
הנה שי' הרשב"ם לקמן דף קע"ד הוא דבמלוה בשטר אף לר' פפא נזקקין ליתמי משום שיעבוד, וא"כ להרשב"ם כאן בפי' הא' דאיירי במלוה בשטר א"כ אף לר' פפא נזקקין, ומה ענה לו אביי בזה שימתין לכשיגדלו הרי הוי כאן מלוה בשטר דבזה נזקקין אף לקטנים,
ג'
מה דהרשב"ם הביא בהמשך דבריו את ד' רבא שפסק הלכתא דין נזקקין ואם אמר תנו נותנין, והלא רבא חולק אדברי ר' פפא דרבא אמר שם בערכין משום שובר, גם מה שאמר רבא דאם אמר תנו נותנין לכאו' לא שיך אליבא דר"פ,
ד'
הנה בשי' הרשב"ם דבמלוה בשטר נזקקין הק' הראשונים לקמן בדף קע"ד מהא דבערכין דף כ"ב ע"א אי' דבשטר שיש בו ריבית נזקקין, הרי דדין זה דאין נזקקין איירי אף במלוה בשטר,
ולכאו' היה אפשר ליישב בזה שי' הרשב"ם ע"פ מה שהאריך מורי ורבי הגרמ"ד הלוי לבאר שם בערכין דהסוגיא דר"פ ור"ה בריה דר' יהושע פליגי אסוגיא בע"א בהא דריבית נזקקין, (חלק מדבריו הודפס בשיעורי הגרמ"ד ערכין עיי"ש),
ולפי דבריו אלו לכאו' היה ניתן ליישב שי' הרשב"ם דלא תיקשי מהא דשטר שיש בו ריבית דהסוגיות חלוקות הן, אך ברשב"ם כאן הביא גם הא דריבית אוכלת בהן הרי דס"ל דלא פליגי הני סוגיות,
ה'
ולכאו' לולי ד' רשב"ם והתוס' כאן הי' ניתן לומר דאיירי כאן בהלוואה על פה וכר"ה בריה דר' י'הושע ס"ל דחייש לצררי, ורבא בר שרשום ס"ל כיון דאית ליה מיגו הו"ל נאמנות והוי כחייב מודה דגובין מיתמי, ואביי אמר ליה דאין כאן מיגו, ולכן עליו להמתין עד שיגדילו