בגמרא מכות דף ה ע"א:
אמר רבא, באו שנים ואמרו במזרח בירה הרג פלוני את הנפש, ובאו שנים ואמרו והלא במערב בירה עמנו הייתם, חזינן, אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזו למזרח בירה - אין אלו זוממין, ואם לאו - הרי אלו זוממין. פשיטא, מהו דתימא ליחוש לנהורא בריא, קמשמע לן. ואמר רבא, באו שנים ואמרו: בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש, ובאו שנים ואמרו: בפניא בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא, חזינן, אי מצפרא לפניא מצי אזיל מסורא לנהרדעא - לא הוו זוממין, ואי לאו - הוו זוממין. פשיטא מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא, קמ"ל.
וכתבו הראשונים (עיין ריטב"א): דלמסקנת הגמרא הורגים את העדים זוממין, אף דיש מקום לחשוש שמא באמת יש להם נהורא בריא או שבאו בגמלא פרחא - אין חוששים למיעוט אף בדיני נפשות.
והוא פלא, הרי ככל שבאו שני עדים לפני בי"ד ואמרו שעמדו במערב בירא וראו איך שהרג במזרח את הנפש, ולבי"ד ידוע בוודאי שרוב בני אדם אינם יכולים לראות משם אלא רק אלו שיש להם נהורא בריא, עכ"ז מצווים בי"ד להרוג אותם דיש כאן נאמנות של עדים נגד רוב העולם ויש לנו להאמין לדברי העדים, וכן על דרך זה באופן הב' בגמרא.
וא"כ מה בכך שבאו עדים ואמרו שעמדו איתם במערב.