זבחים ב. - עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה. איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא משום דשני בה כל הני לישני בה וליזיל. וכו'. ומשמע בד' רבא שאפי' שלא עלו לשם חובה עכ"פ יש מצוה להקריבם. והיינו דעכ"פ לא יקריבום של"ש.
ומאידך גיסא יש קרבנות שכשהם שלא כמצוותם, הרי אין מצוה כלל להקריבם, והוא בסוטה כב: שהאומרת איני שותה (אחר שקדשה המנחה בכלי) מנחתה נשרפת, וכמבואר בסוגי' שם אין מצוה להעלותה, ומ"מ אפשר להעלותה לשום עצים לר"א.
וצ"ב מה גדר החילוק, שבעולה נר' לכאו' שיש מצוה להקריבו ובמנחת סוטה אע"פ שעולה לשום עצים מ"מ ליכא מצוה.
ומאידך גיסא יש קרבנות שכשהם שלא כמצוותם, הרי אין מצוה כלל להקריבם, והוא בסוטה כב: שהאומרת איני שותה (אחר שקדשה המנחה בכלי) מנחתה נשרפת, וכמבואר בסוגי' שם אין מצוה להעלותה, ומ"מ אפשר להעלותה לשום עצים לר"א.
וצ"ב מה גדר החילוק, שבעולה נר' לכאו' שיש מצוה להקריבו ובמנחת סוטה אע"פ שעולה לשום עצים מ"מ ליכא מצוה.