חולין יא - המקור לרוב - מדוע לא ילפ' משחיטה עצמה

 הגמ' בהו''א רצתה ללמוד דין רוב משחיטה עצמה מהא דל''ח שמא במקום נקב קא שחיט וז''ל  

רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא
 

לחץ כדי להרחיב...

אלא דדוחה וז''ל 

אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמרי לה רב כהנא קמיה דרב שימי ואמר ליה ודלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר
דאי לא תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בישרא וכי תימא הכי נמי וכו'

לחץ כדי להרחיב...

 עכ''ל הגמ'

ולא הבנתי היאך שייך להוכיח מדר''מ לרבנן, הלא י''ל דבזה גופא פליגי רבנן אר''מ וס''ל דאין לחלק בין אפשר ללא אפשר, וע''כ אי מצינו רובא בדלא אפשר ה''ה בדאפשר. 


 

ההוכחה צריכה להיות הפוכה אחר שמוכח בדר"מ שיש סברא לחלק בין אפשר לא"א מהכ"ת דפליגי רבנן עליה.

בשלמא אם הייתי מחדש בזה מח' נוספת אני מקבל את תשובתך, אבל אם אני מציע להעמיד את שורש המח' בחלוק בין אפשר ללא אפשר ואין אני מחדש מח' נוספת בזה

המחלוקת האם חיישינן למיעוט היא בצורת הסתכלות והגדרת הדבר האם תופסים אותו כהרוב [רבנן] או צד המיעוט מחייב אותי להתייחס אליו כצד ולא לבטל אותו ומחייב לחוש [ר"מ] זה ענין אחד!
וענין לא אפשר אי"ז אילוץ שאי אפשר אז מסתמכים, אלא כל ענייני רוב והכרעות זה צורה לדון את הדבר והיכא שלא אפשר הכוונה שלעולם כך אני רואה את הדבר דמכיון שאין דרך לדעת שמא ואולי היה נקב א"כ לעולם אין לזה יחס בהסתכלות של העולם וזה לעולם ר"מ ורבנן לא פליגי,
ולא הסכלתי להבין איך פלו' חיישי' למיעוט שייכא לאפשר או לא אפשר