אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
טומאת נדה
- Thread starter יוספי
- תאריך התחלה
יושבי יעבץ
משתמש ותיק
פשוט שהיא זה
מה שכתוב שם בעיקר שפתי חכמים הוא תמוה
ובאמת בשפתי חכמים מבואר קצת אחרת ואין מוכרח כ"כ שזו כוונתו.
איך שלא יהיה פשוט וברור שהיא זבה ואין כאן מקום ספק כלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
מה שכתוב שם בעיקר שפתי חכמים הוא תמוה
ובאמת בשפתי חכמים מבואר קצת אחרת ואין מוכרח כ"כ שזו כוונתו.
איך שלא יהיה פשוט וברור שהיא זבה ואין כאן מקום ספק כלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11
האחד בא לגור
משתמש ותיק
הרבה יותר מזה
הרי אם לא בדקה עד שהגיעה יא יום ואז בדקה ומצאה דם,נחלקו רב ולוי האם היא זבה ודאי או ספק.
הרי אם לא בדקה עד שהגיעה יא יום ואז בדקה ומצאה דם,נחלקו רב ולוי האם היא זבה ודאי או ספק.
האחד בא לגור אמר:הרבה יותר מזה
הרי אם לא בדקה עד שהגיעה יא יום ואז בדקה ומצאה דם,נחלקו רב ולוי האם היא זבה ודאי או ספק.
לא הבנתי.
יכול להיות מחוסר ידיעה מספקת. אשמח אם תבאר.
האחד בא לגור
משתמש ותיק
הכוונה היא כך : העיקר שפתי חכמים יוצא מנקודת הנחה, שאם לא פסקה אחרי ימי נידתה בטהרה אז כל דם שתראה אפילו שלשה ימים הרי זה דם נידה וסגי לה בהפסק ויכולה לטבול מיד, ואילו בגמרא מוכח הפוך בדיוק ,שאם לא בדקה בסוף ימי נידתה ולאחר מכן כגון אם בדקה ביום השלישי של יא ימים, אז לפי רב אנו תולים שראתה כל שלשת הימים וממילא היא זבה ודאי, ואילו ללוי אנו מסתפקים האם ראתה כל שלשת הימים ואז היא זבה גדולה או שאנו תולים שראתה רק עכשיו ,אבל עכ"פ מפורש שאם אנו תולים שלא פסקה הרי היא זבה .
האחד בא לגור אמר:הכוונה היא כך : העיקר שפתי חכמים יוצא מנקודת הנחה, שאם לא פסקה אחרי ימי נידתה בטהרה אז כל דם שתראה אפילו שלשה ימים הרי זה דם נידה וסגי לה בהפסק ויכולה לטבול מיד, ואילו בגמרא מוכח הפוך בדיוק ,שאם לא בדקה בסוף ימי נידתה ולאחר מכן כגון אם בדקה ביום השלישי של יא ימים, אז לפי רב אנו תולים שראתה כל שלשת הימים וממילא היא זבה ודאי, ואילו ללוי אנו מסתפקים האם ראתה כל שלשת הימים ואז היא זבה גדולה או שאנו תולים שראתה רק עכשיו ,אבל עכ"פ מפורש אם אנו תולים שלא פסקה הרי היא זבה .
ומה נעשה לעיקר שפתי חכמים.
האחד בא לגור
משתמש ותיק
אינני יודע כלל לפרש דבריו, זולת אם נאמר שכוונתו שבכה"ג יש לה יותר מאשר יא יום דהיינו שלחומרא מתחילים לספור מאז שהיא פוסקת, וגם זה חידוש עצום ,אבל לפחות לא נסתר מדברי הגמרא.
מקור השפתי חכמים.
הבעיה שיש בפירוש רש"י היא שכתיב ב' אופנים. א. בלא עת נידתה. ב. תזוב על נידתה.
ובגמרא אמרו על פי גירסת הראש והריף ותו"כ דעל נידתה פירושו סמוך ומנין אפי' מופלג ת"ל בלא עת נידתה.
אמנם גיר' רשי על החומש ובגמ' (עיי' רש"א) דמופלג ילפינן מעל נידתה. ולכאו' תמוה דאי בעי למימר דאפי' מופלג הרי הוא כתיב יותר בבלא עת נידתה. (ועיי' מהרש"א בנדה )
ונראה מרש"י דאפי' על נידתה שפירושו המשך מנידתה (ולא שהוא בכלל לא עת נידתה ) בעינן מופלג. וא"כ הוי ראיה לשפתי חכמים.
אך טעות הוא דבר זה דהרי גירסת רשי הוא כן גם בגמרא ושם איתא להדיא ומנין אפי' מופלג.
הבעיה שיש בפירוש רש"י היא שכתיב ב' אופנים. א. בלא עת נידתה. ב. תזוב על נידתה.
ובגמרא אמרו על פי גירסת הראש והריף ותו"כ דעל נידתה פירושו סמוך ומנין אפי' מופלג ת"ל בלא עת נידתה.
אמנם גיר' רשי על החומש ובגמ' (עיי' רש"א) דמופלג ילפינן מעל נידתה. ולכאו' תמוה דאי בעי למימר דאפי' מופלג הרי הוא כתיב יותר בבלא עת נידתה. (ועיי' מהרש"א בנדה )
ונראה מרש"י דאפי' על נידתה שפירושו המשך מנידתה (ולא שהוא בכלל לא עת נידתה ) בעינן מופלג. וא"כ הוי ראיה לשפתי חכמים.
אך טעות הוא דבר זה דהרי גירסת רשי הוא כן גם בגמרא ושם איתא להדיא ומנין אפי' מופלג.
ועוד דמופלג שאמרו בגמ' היינו שראתה בהפסק יום (ביום ט' מראיית הנידות). וזה אין צד גם להשפ"ח שבראתה ביום ח' לא תהיה זבה (אלא מה?). וכל כוונתו שצריך איזה הפסק בתחילת יום השמיני לראייתה. וק"ל. וצע"ג.מקור השפתי חכמים.
הבעיה שיש בפירוש רש"י היא שכתיב ב' אופנים. א. בלא עת נידתה. ב. תזוב על נידתה.
ובגמרא אמרו על פי גירסת הראש והריף ותו"כ דעל נידתה פירושו סמוך ומנין אפי' מופלג ת"ל בלא עת נידתה.
אמנם גיר' רשי על החומש ובגמ' (עיי' רש"א) דמופלג ילפינן מעל נידתה. ולכאו' תמוה דאי בעי למימר דאפי' מופלג הרי הוא כתיב יותר בבלא עת נידתה. (ועיי' מהרש"א בנדה )
ונראה מרש"י דאפי' על נידתה שפירושו המשך מנידתה (ולא שהוא בכלל לא עת נידתה ) בעינן מופלג. וא"כ הוי ראיה לשפתי חכמים.
אך טעות הוא דבר זה דהרי גירסת רשי הוא כן גם בגמרא ושם איתא להדיא ומנין אפי' מופלג.
רצונו כרצונו
משתמש רגיל
יעוי' גמ' נדה נד סו"פ בא סימן דמבואר שם אשה שיש לה י' ימים טמאין וי' ימים טהורים שהיא נהיית זבה מהג' ימים שאחר ז' ימי הנידות וימי שימושה כימי זיבתה
זו אינה ראיה כלל, שאין הכרח לבאר שרואה ברציפות י' ימים, אלא רק שיש לה י' ימים רצופים שרואה בהם.יעוי' גמ' נדה נד סו"פ בא סימן דמבואר שם אשה שיש לנ י' ימים טמאין וי' ימים טהורים שהיא נהיית זבה מהג' ימים שאחר ז' ימי הנידות וימי שימושה כימי זיבתה
ולכאורה לדברי הראב"ד מוכרח כן, שכתב להדיא באופן הפוך ששפעה מימי זיבות לימי נידה, שאינה נעשית נדה אלא מפני שחוששין שמא פסקה, וז"ל:
בעלי הנפש שער תיקון הוסתות סימן ב
אבל היכא דרגילה למיחזי חמשה ימים רצופים בכל וסת ווסת ותרי יומי קמאי מינייהו קיימי בימי זיבה לראיה הראשונה ותלת בתראי קיימי בימי נדה, הנך תלתא יומי בתראי דחזו לקביעת וסת קבעה בהו בתלתא זימני. ואפילו היכא דשפעה בהו בהנך חמשא יומי כולהו, אף על גב דאמרינן שופעת אינה אלא כראיה אחת ומתוך אחד עשר היא, אפילו הכי קבעה לה וסת, דחיישינן שמא הפסיקה בלילה מתוך השינה ולא ידעה.
רצונו כרצונו
משתמש רגיל
מה הצד שלא יהיה זיבה הרי לכאו' בנדה וזיבה אף ללוי זה מעיין אחד
גם זו אינה טענה, כדמוכח מהראב"ד הנ"ל שכתב מפורש, ששפיעה מזיבה לנדה, אינה דם נדות אלא דם זיבות.מה הצד שלא יהיה זיבה הרי לכאו' בנדה וזיבה אף ללוי זה מעיין אחד
הרי שאף שהם ממעין אחד, מ"מ יש לדון האם ראיה זו היא ראיית נדות או ראיית זיבות.
אלא שראיה הנ"ל, היא לכאורה ראיה (לנושא האשכול, ולא למקרה הפוך כהראב"ד) שאין עליה תשובה.....
הרבה יותר מזה
הרי אם לא בדקה עד שהגיעה יא יום ואז בדקה ומצאה דם,נחלקו רב ולוי האם היא זבה ודאי או ספק.
הכוונה היא כך : העיקר שפתי חכמים יוצא מנקודת הנחה, שאם לא פסקה אחרי ימי נידתה בטהרה אז כל דם שתראה אפילו שלשה ימים הרי זה דם נידה וסגי לה בהפסק ויכולה לטבול מיד, ואילו בגמרא מוכח הפוך בדיוק ,שאם לא בדקה בסוף ימי נידתה ולאחר מכן כגון אם בדקה ביום השלישי של יא ימים, אז לפי רב אנו תולים שראתה כל שלשת הימים וממילא היא זבה ודאי, ואילו ללוי אנו מסתפקים האם ראתה כל שלשת הימים ואז היא זבה גדולה או שאנו תולים שראתה רק עכשיו ,אבל עכ"פ מפורש שאם אנו תולים שלא פסקה הרי היא זבה .
רצונו כרצונו
משתמש רגיל
מצאנו!המקור שיש ל הוא ממה שלא מצאנו לנדה הפסק טהרה
טור יורה דעה הלכות נדה סימן קפג
וזה משפטה משתראה טיפת דם אפי' כחרדל או פחות ה)בין באונס בין ברצון מונה ז' ימים עם יום ראייתה ו)וטובלת בליל ח' וכך הדין אפילו שופעת כל ז' רק שתפסוק בטהרה ביום ז' קודם ז)בין השמשות
רצונו כרצונו
משתמש רגיל
מהראב"ד הנ"ל אין להוכיח דבר, משום שימי נדה אחר ימי זיבה מתחילים רק אחר ספירת ז' נקיים כמבואר ברוב הראשו' [מלבד הרמב"ם כמובן]גם זו אינה טענה, כדמוכח מהראב"ד הנ"ל שכתב מפורש, ששפיעה מזיבה לנדה, אינה דם נדות אלא דם זיבות.
הרי שאף שהם ממעין אחד, מ"מ יש לדון האם ראיה זו היא ראיית נדות או ראיית זיבות.
יעוי' רש"י נדה לז: גבי ימי נדה שאין ספירת ז' עולה מהן
הוא מדבר באופן שאי"צ ספירת ז"נ שלא ראתה ג' ימים בימי זיבה, וכל הנידון רק מצד השפיעה שאמור להיות שכל הראיה היא תידון כראיה אחת.מהראב"ד הנ"ל אין להוכיח דבר, משום שימי נדה אחר ימי זיבה מתחילים רק אחר ספירת ז' נקיים כמבואר ברוב הראשו' [מלבד הרמב"ם כמובן]
יעוי' רש"י נדה לז: גבי ימי נדה שאין ספירת ז' עולה מהן
ורק בקטע שאח"ז מיירי באופן שראתה ג ימים בימי זיבות....עיי"ש
רצונו כרצונו
משתמש רגיל
הראב"ד הנ"ל מדבר על ווסתותבעלי הנפש שער תיקון הוסתות סימן ב
אבל היכא דרגילה למיחזי חמשה ימים רצופים בכל וסת ווסת ותרי יומי קמאי מינייהו קיימי בימי זיבה לראיה הראשונה ותלת בתראי קיימי בימי נדה, הנך תלתא יומי בתראי דחזו לקביעת וסת קבעה בהו בתלתא זימני. ואפילו היכא דשפעה בהו בהנך חמשא יומי כולהו, אף על גב דאמרינן שופעת אינה אלא כראיה אחת ומתוך אחד עשר היא, אפילו הכי קבעה לה וסת, דחיישינן שמא הפסיקה בלילה מתוך השינה ולא ידעה.
ובווסתות אכן הקובע הוא תחילת הראיה,
ואם התחילה בתוך הי"א יום אין בזה קביעת ווסת אא"כ נימא שהפסיקה, ואז יש קביעת ווסת בימי נדה
מתחילה חששתי שמא תשיב לי כך, אך לדעתי, עד כמה שהדמים הללו ייחשבו דם נידות אף בלא הפסקה, הם אמורים גם לקבוע וסת, כי ההפסקה אינה משנה אלא לענין הדמים עצמם אם הם ראיה אחת או לא, אבל לא לענין חשבון ימים הראוים לנידה או לזיבה, כלומר, שגם אילו לא הפסיקה בלילה, עדיין יום זה הוא יום הראוי לנדה, וע"כ מה שאינה קובעת וסת ביום זה, הוא מחמת שהדם שרואה בלא הפסקה הוא מחמת תחילת ראייתה דהיינו זיבה, וממילא לא ניתן לחלק בזה ולומר שהדם עצמו הוא דם נידות.הראב"ד הנ"ל מדבר על ווסתות
ובווסתות אכן הקובע הוא תחילת הראיה,
ואם התחילה בתוך הי"א יום אין בזה קביעת ווסת אא"כ נימא שהפסיקה, ואז יש קביעת ווסת בימי נדה
ואדרבה, בקטע הבא יש משמעות הפוכה מדבריכם, שאף אם הדמים יקבעו לדמי זיבות (כיון שסופרת ז"נ), מ"מ יקבע וסת כימי נידות, כיון שימי הראויים לזיבה נסתיימו. וצ"ע.
רצונו כרצונו
משתמש רגיל
נראה פשוט שאין שייך קביעות ווסת אלא רק מתחילת שפיעת הדם
וממילא לולי ההפסקה לא יועיל מה שכעת היא בימי נדה מאחר שהקובע לווסת זה תחילת השפיעה
וממילא לולי ההפסקה לא יועיל מה שכעת היא בימי נדה מאחר שהקובע לווסת זה תחילת השפיעה
