מי מחליט איך יקראו לבן/בת, אבא /אמא /הציבור

בשו"ת אגרות משה חיו"ד ג' סימן צ"ז כתב בתו"ד: דגם האם יש ברשותה ליתן שם, אך שהאב יכול לקרא גם שם אחר, כדאשכחן בקרא שרחל קראה לו בן אוני ואביו קרא לו בנימין, ובשמות של משה רבינו איכא שם שקרא לו אביו שהוא חבר ושם שקראה לו אמו שהוא יקותיאל, וגם אחרים קראו לו שמות עיין בילקוט שמות רמז קס"ו, וליכא דינים על זה, ומה שנתקבל לדורות שמו של יעקב שקראו לו בנימין ולא שם רחל שקראה לו בן אוני אינו משום שלא היה ברשות רחל לקרא לו שם אלא מטעמים אחרים זכה יעקב בזה, וכדאשכחן במשה שנתקבל לעיקר השם שקראה לו בתיה בת פרעה מהטעמים שנאמרו בדברי חז"ל.

קראתי השבת את חידושו של מרן הגר"ח והוא נפלא. אם כי באשכול כאן ציטטנו דעות שנקטו, בכל מקרה שמאחרים למולו קוראים בשם רק לאחר הברית ודעת מרן הגר"ח בכללם, ובעובדא של נתן הבבלי בגמ' שבת קלד. מבואר שנקרא כך לאחר הברית ולא קודם. ובמה שהבאת שרצה יצחק למולו בגיל יג' זה מדרש נוסף, ואינו מוכרח לפירוש מרן, ועכ"פ לפי זה יוצא שתינוק שנדחית מילתו בגלל הסכנה אפשר לקרואו בשם קודם הברית, וכדברי חלק מהאחרונים שצויינו שם.

על פניו כמו שציינת ברשימה - רוב י"ב השבטים, שמנם נקבע ע"י האם, ואילו אצל בנימין יעקב מעניק לו את שמו, כמבואר בפסוק "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני, ואביו קרא לו בנימין. פרק לה פסוק יח. אמנם ראיתי ברמב"ן שלמד בפסוק, שגם כאן לא כינה יעקב את בנו בשם חדש, אלא נתן הסבר ופירוש לשם שניתן ע"י רחל, ושני השמות מוצאם משורש אחד, רק בהסבר שונה, ובאמת לדבריו כל שמות השבטים נקבעו ע"פ האימהות וז"ל: והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מלחם אונים (הושע ט ד), לא אכלתי באוני (דברים כו יד), ואביו עשה מן אוני כחי, מלשון ראשית אוני (להלן מט ג), ולאין אונים (ישעיה מ כט) ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב (קהלת י ב) לב חכם לימינו, ימינך תמצא לכל שונאיך (תהלים כא ט), ימין ה' רוממה (שם קיח טז), רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה: וראיתי בבראשית רבה (פב ט) בן אוני בן צערי, ואביו קרא לו בנימין בלשון הקדש - ולא ידעתי מהו, כי הכל לשון הקדש, וכן שם כל בניו לשון קדש הוא, אבל רמזו למה שאמרתי, שתרגם הלשון לטובה עכ"ל.

אלא שדברי הרמב"ן "שכל בניו בשם שקראו אותם אמותם" לכאורה קצת נסתר מקריאת שם לוי, שבפסוק עולה שיעקב קרא שמו "ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי" הרי נאמר בפסוק "קרא" ולא "קראה". וכ"כ שם הרשב"ם "יש לומר שיעקב קרא לו שם". וכן האברבנאל כתב שם "והנה אמר על כן קרא שמו לוי להגיד שראובן ושמעון לאה קראה שמם, אבל לוי קרא שמו יעקב כי הוא בשמחתו הסכים עמה שילוה אליה". ואילו הרמב"ן לא כתב שם.

אמנם יש ליישב דברי הרמב"ן בשני אופנים א. גם אצל לוי השם נקבע על ידי לאה, שכן עיקרו של השם טמון באותו משפט שמביע את טעמו של השם, וזה ניתן ע"י לאה שאמרה "הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים" וכדבר טפל לטעם הוא שיעקב קרא את השם ב. כמו"כ י"ל ע"פ מה שכתבו שם בפירוש בעלי התוספות וז"ל: קרא שמו לוי. הקב"ה קראו לוי לפי שלווהו במתנות שנתן לו כ"ד מתנות כהונה ע"כ.

...................................

דרך אגב, שים לב להבדל בין בני השפחות שנקראו כפי שקבעו רחל ולאה, ואילו בבנה של שפחת שרה, הגר, היא שקוראת שם לבנה ולא גבירתה שרה, ומדוע? וראיתי בספורנו (פרק ל פסוק ו) כתב וז"ל: דנני אלהים. והנה הסכימו הגבירות בדבריהן אלה שתהיינה השפחות משוחררות וזה באמרן שיהיו בני השפחות להן לבנים לא לעבדים כמו שהיה הדין אם היה אמותם שפחות כאמרו האשה וילדיה תהי' לאדוניה לפיכך לא שעבדו בהן כמו ששעבדה שרה את הגר בהסכמ' אישה כאמרו הנה שפחתך בידך ובכן היו כלם בני יעקב לירשו והיו כלם רצוי' לזכרון לפני ה' באפוד ובחשן שכל אחד מהם נחשב ליעקב זרעו המיוחס אחריו והפך זה היה בישמעאל כאמרו כי ביצחק יקרא לך זרע ע"כ. ובדבריו מיושבת הערתנו.

בראשית פרק לח
(א) ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה:
(ב) וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה:
(ג) ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער:
(ד) ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן:
(ה) ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו:
(ו) ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר:
(כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה:
(כז) ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה:
(כח) ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה:
(כט) ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ:
(ל) ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח:

בקריאת פרק לח עולה דבר מעניין, אצל יהודה ואשתו הראשונה 'בת שוע', הבן הראשון נקרא ע"י האב, השני ע"י האם, והשלישי ע"י האם.
ואילו אצל יהודה ואשתו השניה 'תמר' הסדר הפוך, הבן הראשון נקרא ע"י האם, והבן השני ע"י האב. כמו כן יש להבין מדוע הבן השלישי 'שלה' נקרא ע"י האם.

וייתכן ע"ד חידוש לומר, לעולם האב קורא לבן הראשון כפי שאירע עם ער ואונן, אולם בפרץ וזרח בני תמר מה שקרא יהודה הבן השני ולא הראשון, מכיון שזרח הוציא את ידו הראשון והמיילדת קשרה על ידו סימן, אלא שהחזיר ידו ויצא פרץ כמבואר בפסוק שם, לכן יהודה שהיה אמור לקרוא בשם הראשון כבר היה בדעתו ליתן את השם זרח, אלא כמבואר שהחזיר ידו, ומ"מ לא שינה וקרא לו זרח לאחר שיצא ולא לראשון שפרץ, ובאמת גם השם זרח שבא מלשון זריחה, מורה על כוונת יהודה לקרוא בו לבן הראשון.

ובמה שקראה 'בת שוע' לבנה השלישי 'שלה', ולא יהודה, יש לומר לפי מה שכתב רבינו בחיי שיהודה באותה עת לא היה במקום וז"ל: והיה בכזיב בלדתה אותו. מה בא הכתוב להודיענו שהיה יהודה במקום פלוני בלדתה אותו ע"כ. והובא ברמב"ן להלן.

אמנם ראיתי ברמב"ן על בראשית פרק לח פסוק ה כתב וז"ל: ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו כתב רש"י וכו' ויש אומרים (הרד"ק, ומהר"ם מרוטנברג) כי היה דרכם שיקרא האב שם הבכור, ותקרא האם שם השני, על כן הראשון ויקרא את שמו, והשני ותקרא, ואמר בשלישי ותקרא, כי יהודה היה בכזיב בלדתה אותו ואיננו שם שיקרא לו שם ואין בזה טעם או ריח ודעת רבי אברהם שסיפר הכתוב אנה נולדו, ואמר בלדתה אותו כאילו אמר בלדתה אותם, כי במקום אחד נולדו כולם: עכ"ל.

אמנם לאור מה שנכתב דרוש הסבר לשיטת 'היש אומרים', מדוע תמר קראה הראשונה ויהודה רק בבן השני. אמנם זה אינו, שכוונת היש אומרים, שהאב קורא הראשון דווקא "בבכור" אבל בשאר הבנים אפשר שתקרא האם הראשונה כשאינו בכור מהאב.

והנה שוב התבוננתי ויל"ע בשיטת היש אומרים שמביא הרמב"ן וז"ל: ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו כתב רש"י וכו' ויש אומרים (הרד"ק, ומהר"ם מרוטנברג) כי היה דרכם שיקרא האב שם הבכור, ותקרא האם שם השני, על כן הראשון ויקרא את שמו, והשני ותקרא, ואמר בשלישי ותקרא, כי יהודה היה בכזיב בלדתה אותו ואיננו שם שיקרא לו שם ואין בזה טעם או ריח ודעת רבי אברהם שסיפר הכתוב אנה נולדו, ואמר בלדתה אותו כאילו אמר בלדתה אותם, כי במקום אחד נולדו כולם: עכ"ל.

וצריך ביאור מדוע נצרכו לתרץ שהבן השלישי נקרא ע"י האם, ולא כתבו פשוט יותר דדווקא בבכור יש ענין שיקרא האב, שאל"כ הדק"ל מדוע בבן הרביעי שהוא הראשון לתמר ויהודה, תמר היא שקראה בשם, וצ"ב.