בעיקר הדין כתב הצל"ח ברכות הנ"ל, כדברי רעק"א ומטעם אחר ותו"ד: משום שתפילת מוסף מהשז"ג, ומדייק ד"ז מדברי תוס שם. ומרגיש הצל"ח בקו' א"כ מדוע אינם פטורות משאר תפילות שהז"ג, ולכך כותב לחלק ששאר התפילות בשונה מתפילת מוסף, נשים חייבות אף שהז"ג, משום "דחייבינהו רבנן דרחמי נינהו" משא"כ תפילת מוסף שאינה רחמי כמבואר ברבינו יונה דלכך אין לה תשלומין, נשים פטורות עיי"ש.
ואם כך י"ל אמנם התפילות כנגד תמידין תקנום, אבל מלבד זה הטעם בתקנת התפילה הוא גם משום "דרחמי נינהו" כנ"ל ולכך נשים חיבות משא"כ מוסף שכל סיבת התקנה כנגד הקרבן ולאו רחמי נינהו לכך נשים פטורות.
וגבי נער בפשטות י"ל עם זאת שאינם מחוייבים אבל אינם מופקעים ז"א שאם נתנו מקבלים משא"כ גבי אישה.
העתקתי את לשון הצל"ח הנ"ל
צל"ח על ברכות דף כו/א ומדברי התוס' למדתי כונה אחרת רמוזה בלשונם שכתבו משום שהיא תדירה בכל, ולכאורה מלת בכל אין לה הבנה, שהיה להם לומר שהיא תדירה בכל יום או בכל זמן. ולכן אני אומר שכיונו במה שאני מסתפק אם תפסת המוספין נוהגת בנשים שהרי היא מצוה שהזמן גרמא, ואף שהתפלה אין מן התורה רק מדרבנן, הרי לדעת התוס' לעיל דף כ' ע"ב [ד"ה בתפלה] גם במצות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות אלא שבתפלה חייבינהו רבנן כיון דרחמי נינהו כמבואר לעיל, והיינו בשלש תפלות הקבועות בכל יום, ואפי' בשבת וי"ט שהם רק שבח מ"מ כיון דבחול רחמי נינהו לכן לא חילקו בין שבת ויו"ט לחול, וכמ"ש רבינו יונה כאן [י"ח ע"א מדפי הרי"ף ד"ה טעה] לענין תשלומין בתפלה שאחריה, אבל תפלת מוסף שאיננה רחמי כמבואר ברבינו יונה כאן דלכך אין לה תשלומין, והיא מצות עשה דרבנן שהזמן גרמא, ודאי דנשים פטורות לדעת התוס'. וא"כ זהו כוונת התוס' שהקדים תפלת המנחה למוסף משום שהיא תדירה בכל, ותרתי קארי למעליותא דמנחה, חדא שהיא תדירה, ועוד שהיא נוהגת בכל באנשים ונשים, משא"כ מוסף שאינה תדיר ואינה נוהגת בנשים:
ומכיון שונה בענין זה, מה שראיתי מקדמת דנא בדברי המהרש"ק, (בס' תריג' מצוות מ' ש') חקר היאך נשים מתפללין תפילת מוספין, כיון דפטורין דהו"ל מ"ע שהז"ג וקיי"ל באו"ח (סי' קז סא') דאין מתפללין תפילת נדבה בשבת עיי"ש. וכתבנו אז ליישב בזה, שהנה חלוק הדין גבי נשים כל שמקבלות עליהם לקיים מצוות אף שאינם מחויבות בהם כמו מהז"ג, גדר קיום המצוה ניתן לו תוקף כשל מחויב מה"ת, משא"כ המתפלל נדבה, הגברא עצמו כבר נפטר מחובת התפילה, ולכך תפילתו היא בדין נדבה שלא כן נשים שקיבלו עליהם לקיים ולהתחייב בגדרי המצוה וחובת התפילה ה"ה בגדר קיום דאורייתא אחר שקיבלו עליהם בתורת חיוב.
