משירי @מםאלף

מםאלף

משתמש ותיק
פותח הנושא
אֱמֹר נָא לִי גַּלְגַּל
מַדּוּעַ כֹּה אַצְתָּ בַּיּוֹם,
וּבַלַּיְלָה כְּיָשֵׁן נִדְמֵיתָ.
כִּי הַבֹּקֶר רַק הֵצִיץ וְחָלָף,
וּבָעֶרֶב אֶדְמַע וְתִיבַשׁ עֵינִי.

הֲשִׁיבֵנִי נָא גַּלְגַּל
לָמָּה כַּבָּרָק יַחֲלֹף הָאוֹר,
וּבַלַּיְלָה תְּגַשֵּׁשׁ לְאִטָּהּ הָאֲפֵלָה.
מַדּוּעַ לֹא שִׂמַּחְתַּנִי בַּיּוֹם,
כַּלֵּילוֹת אֲשֶׁר עִנִּיתַנִי.

הֵיטִיבָה עִמִּי גַּלְגַּל
קָרֵב יוֹם וְלֹא לַיְלָה,
וְאֶשְׂבַּע בַּבֹּקֶר חַסְדְּךָ.
אַל תַּעֲצֹר לָלוּן בָּעֶרֶב,
לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ.

וְאִם יָשָׁר אַתָּה גַּלְגַּל
מַדּוּעַ לֹא פִּלַּסְתָּ מַעְגַּל רַגְלֶיךָ,
מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב.
לָמָּה לֹא תְּיַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ,
וּכְעֵת יִהְיֶה הָעֶרֶב כֵּן יִהְיֶה הָאוֹר.

חֲדַל נָא גַּלְגַּל
מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ,
כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיךָ.
עֲצֹר, כִּי לִבִּי סְחַרְחַר,
אַל תִּשְׁחָקֵנִי נֶצַח.

אַךְ שְׁמָעֵנִי נָא גַּלְגַּל
אִם אָכֵן תּוּכַל עֲמֹד,
כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ בְּגָבְהָהּ דֹּם,
וְלֹא בְּעֵת יָרֵחַ -
בְּעֵמֶק הַבָּכָא.

אַל תַּעֲצֹר כָּעֵת גַּלְגַּל
הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם,
וְאַל תְּרִיצֵנִי בְּעֶרֶב אֶל הַבּוֹר.
כִּי יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ,
וְאֶת שִׁירִי כָּתַבְתִּי בַּלַּיְלָה.
 

מםאלף

משתמש ותיק
פותח הנושא
מםאלף אמר:
אוי לו למי שבניו נקבות

(מכתב מאבי הכלה לאבי החתן המבקש 'סידור מלא')

לֹא,
לֹא עַל כָּל פְּשָׁעִים
תְּכַסֶּה אַהֲבָה...
הֶחָטָאתִי לְךָ
מְחוּתָּנִי הַיָּקָר,
אִם רָעָה גְּמַלְתִּיךָ
וַתְּשַׁלְמֵנִי תַּחְתֶּנָּה.
כִּי מִיּוֹם הִוָּלְדִי
לֹא הֶאֱמַנְתִּי,
אֲשֶׁר בִּתִּי יוֹצֵאת חֲלָצַי,
תִּהְיֶה בְּיָדְךָ
כַּחֶרֶב לְהָרְגֵנִי.
* * *
לְאַט לְךָ מְחוּתָּנִי הַיָּקָר,
לְאַט לְךָ .
שַׂעֲרוֹת זְקָנִי
הַמַּאֲפִירוֹת בְּלֹא עֵת,
הֵם יִנְקְמוּ אֶת נִקְמָתִי.
וְכַאֲשֶׁר גַּם עָלֶיךָ תַעֲבֹר
'צָרַת הַבַּת'.
אוֹ אָז ,
בַּמֵּצַר תִּכְרַע בֶּרֶךְ
וּפָנֶיךָ עֲדֵי אֶרֶץ יַגִּיעוּ,
בְּתַחֲנוּנִים תְּבַקֵּשׁ
וּבְעָנְיְךָ כֹּה תִזְעָק:
אַף אִם הַרֲרֵי זָהָב לִי,
וְכֶסֶף כְּעֵשֶׂב
צוֹמֵחַ לְצִדִּי,
לֹא אוּכַל עֲמֹד
תַּחַת מַשָּׂאִי
וְרָבַצְתִּי נֶצַח.
* * *
זָכוֹר תִּזְכּוֹר,
כִּי זֶה גְּמוּלֵךְ
אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ לִי,
וְכָאֵלֶּה הֵם אַנְחוֹתַי
אֲשֶׁר זָעַקְתִּי בְּאֵין מַקְשִׁיב,
וְאֵלֶּה הֵן דִּמְעוֹתַי
הַזּוֹלְגוֹת מִבַּעֲדֵי עַפְעַפַּי
בְּבִכְיִי בְחַדְרֵי מִשְׁכָּבִי.
* * *
כֹּה יִתֵּן לְךָ ה',
וְכֹה יוֹסִיף.
עַל אֲשֶׁר לֹא הִטֵּיתָ אֹזֶן
לְשֵׁמַע צָרַת נַפְשִׁי,
וְעַל אֲשֶׁר בַּשֶּׁמֶן סַכְתָּ יָדֶךָ,
בְּעֵת נִצְרַד גְּרוֹנִי
מֵאַנְחוֹת שֶׁבֶר לִבִּי.
 

אחריך בנימין

משתמש רגיל
מםאלף אמר:
מםאלף אמר:
אוי לו למי שבניו נקבות

(מכתב מאבי הכלה לאבי החתן המבקש 'סידור מלא')

לֹא,
לֹא עַל כָּל פְּשָׁעִים
תְּכַסֶּה אַהֲבָה...
הֶחָטָאתִי לְךָ
מְחוּתָּנִי הַיָּקָר,
אִם רָעָה גְּמַלְתִּיךָ
וַתְּשַׁלְמֵנִי תַּחְתֶּנָּה.
כִּי מִיּוֹם הִוָּלְדִי
לֹא הֶאֱמַנְתִּי,
אֲשֶׁר בִּתִּי יוֹצֵאת חֲלָצַי,
תִּהְיֶה בְּיָדְךָ
כַּחֶרֶב לְהָרְגֵנִי.
* * *
לְאַט לְךָ מְחוּתָּנִי הַיָּקָר,
לְאַט לְךָ .
שַׂעֲרוֹת זְקָנִי
הַמַּאֲפִירוֹת בְּלֹא עֵת,
הֵם יִנְקְמוּ אֶת נִקְמָתִי.
וְכַאֲשֶׁר גַּם עָלֶיךָ תַעֲבֹר
'צָרַת הַבַּת'.
אוֹ אָז ,
בַּמֵּצַר תִּכְרַע בֶּרֶךְ
וּפָנֶיךָ עֲדֵי אֶרֶץ יַגִּיעוּ,
בְּתַחֲנוּנִים תְּבַקֵּשׁ
וּבְעָנְיְךָ כֹּה תִזְעָק:
אַף אִם הַרֲרֵי זָהָב לִי,
וְכֶסֶף כְּעֵשֶׂב
צוֹמֵחַ לְצִדִּי,
לֹא אוּכַל עֲמֹד
תַּחַת מַשָּׂאִי
וְרָבַצְתִּי נֶצַח.
* * *
זָכוֹר תִּזְכּוֹר,
כִּי זֶה גְּמוּלֵךְ
אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ לִי,
וְכָאֵלֶּה הֵם אַנְחוֹתַי
אֲשֶׁר זָעַקְתִּי בְּאֵין מַקְשִׁיב,
וְאֵלֶּה הֵן דִּמְעוֹתַי
הַזּוֹלְגוֹת מִבַּעֲדֵי עַפְעַפַּי
בְּבִכְיִי בְחַדְרֵי מִשְׁכָּבִי.
* * *
כֹּה יִתֵּן לְךָ ה',
וְכֹה יוֹסִיף.
עַל אֲשֶׁר לֹא הִטֵּיתָ אֹזֶן
לְשֵׁמַע צָרַת נַפְשִׁי,
וְעַל אֲשֶׁר בַּשֶּׁמֶן סַכְתָּ יָדֶךָ,
בְּעֵת נִצְרַד גְּרוֹנִי
מֵאַנְחוֹת שֶׁבֶר לִבִּי.

נכון וכואב אך הניסוח המקלל צורם ולא נותן תקוה לעתיד טוב יותר
 

מםאלף

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחריך בנימין אמר:
נכון וכואב אך הניסוח המקלל צורם ולא נותן תקוה לעתיד טוב יותר
הנושא הוא לא רק כאוב, הוא גם מעורר זעם וחרון בין המחותנים אם כי הם מיטיבים להסתירם. אני הגבר ראיתי בעניי אף טינה מוסתרת בין החותן לחתנו (ב"ה לא אצלי). וזאת ביטאתי בקללה נמרצת.
 

עגלה ערופה

משתמש רגיל
מםאלף אמר:
 אני הגבר ראיתי בעניי אף טינה מוסתרת בין החותן לחתנו (ב"ה לא אצלי).
וזאת ביטאתי בקללה נמרצת.

על כגון דא אמר החכם מכל האדם: טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב.
נעשה כמאכילו פסיוני וטורדו מן העולם.
 
 

בקשת חכמה

משתמש ותיק
מםאלף אמר:
מםאלף אמר:
אוי לו למי שבניו נקבות

(מכתב מאבי הכלה לאבי החתן המבקש 'סידור מלא')

לֹא,
לֹא עַל כָּל פְּשָׁעִים
תְּכַסֶּה אַהֲבָה...
הֶחָטָאתִי לְךָ
מְחוּתָּנִי הַיָּקָר,
אִם רָעָה גְּמַלְתִּיךָ
וַתְּשַׁלְמֵנִי תַּחְתֶּנָּה.
כִּי מִיּוֹם הִוָּלְדִי
לֹא הֶאֱמַנְתִּי,
אֲשֶׁר בִּתִּי יוֹצֵאת חֲלָצַי,
תִּהְיֶה בְּיָדְךָ
כַּחֶרֶב לְהָרְגֵנִי.
* * *
לְאַט לְךָ מְחוּתָּנִי הַיָּקָר,
לְאַט לְךָ .
שַׂעֲרוֹת זְקָנִי
הַמַּאֲפִירוֹת בְּלֹא עֵת,
הֵם יִנְקְמוּ אֶת נִקְמָתִי.
וְכַאֲשֶׁר גַּם עָלֶיךָ תַעֲבֹר
'צָרַת הַבַּת'.
אוֹ אָז ,
בַּמֵּצַר תִּכְרַע בֶּרֶךְ
וּפָנֶיךָ עֲדֵי אֶרֶץ יַגִּיעוּ,
בְּתַחֲנוּנִים תְּבַקֵּשׁ
וּבְעָנְיְךָ כֹּה תִזְעָק:
אַף אִם הַרֲרֵי זָהָב לִי,
וְכֶסֶף כְּעֵשֶׂב
צוֹמֵחַ לְצִדִּי,
לֹא אוּכַל עֲמֹד
תַּחַת מַשָּׂאִי
וְרָבַצְתִּי נֶצַח.
* * *
זָכוֹר תִּזְכּוֹר,
כִּי זֶה גְּמוּלֵךְ
אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ לִי,
וְכָאֵלֶּה הֵם אַנְחוֹתַי
אֲשֶׁר זָעַקְתִּי בְּאֵין מַקְשִׁיב,
וְאֵלֶּה הֵן דִּמְעוֹתַי
הַזּוֹלְגוֹת מִבַּעֲדֵי עַפְעַפַּי
בְּבִכְיִי בְחַדְרֵי מִשְׁכָּבִי.
* * *
כֹּה יִתֵּן לְךָ ה',
וְכֹה יוֹסִיף.
עַל אֲשֶׁר לֹא הִטֵּיתָ אֹזֶן
לְשֵׁמַע צָרַת נַפְשִׁי,
וְעַל אֲשֶׁר בַּשֶּׁמֶן סַכְתָּ יָדֶךָ,
בְּעֵת נִצְרַד גְּרוֹנִי
מֵאַנְחוֹת שֶׁבֶר לִבִּי.
מי כפה לבעל הדמעות להכניס צרה לביתו?
וכי אבי הבן אנסו בממון או מחמת נפשות?
הלמה ירגיש נבגד מרעו-מחותנו
יכול היה לנקוט מחשבה תחילה

אזי לא היה נבגד ולא היה נאנח
לא היה זה מחותנו, ולא הוא שלו
חדר משכבו היה לו לשינה,
ולא היה רובץ תחת משא

דומה נאנח נלבב זה, למי שהקיף על הזהב
ובהגיע בעל חובו, יצרח בקול מר
מה חטאתי ומה פשעי
ככה ייעשה ללוקח נאמן?

 
 
חלק עליון תַחתִית