רש"י תהלים נ"א ח' - מהו ה'משך' שיש לדעת כמו לקשת??

שלו'

משתמש ותיק
תהלים נ"א ח'
הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.
רש"י:
הן אמת חפצת בטחות. והריני מודה על האמת כי חטאתי : בטוחות. אלו כליות שהן חלקות, ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ''א), וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל''ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא''א). ובסתום חכמה תודיעני. ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודות.

 

מה פי' המילים המסומנות בקו?

מהו המשך של הדעת?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
'מֶשֶׁךְ' = טְוָח. כאשר יש לקשת טווח יריה, כן יש טווח נביעה לחכמה ('מֶשֶׁךְ חָכְמָה').
על שם המשך קרוי המבּוע 'טוּחָה'. וכך אומר הקב"ה לאיוב: מי שת חכמה במקורות החכמה?
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
'מֶשֶׁךְ' = טְוָח. כאשר יש לקשת טווח יריה, כן יש טווח נביעה לחכמה ('מֶשֶׁךְ חָכְמָה').
על שם המשך קרוי המבּוע 'טוּחָה'. וכך אומר הקב"ה לאיוב: מי שת חכמה במקורות החכמה?
א. תודה למטיבי ומאיר עיני שוב ושוב.

ב. לא הבנתי, האם יש טווח נביעה לחכמה??? עד היכן??

ומקודם ציינוני לדברי מנחם במחברתו:
טח מתחלק לב' מחלקות.....
השני, הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), מי שת בטחות חכמה (איוב לח לו), הן אמת חפצת בטחות (תהלים נא ח) ענין אחד להם. ופתרונו לשון משך, כי כאשר יש משך לקשת, כן יש משך לדעת, וזה המשך הנמצא לקשת, ואיש משך בקשת לתמו (מ"א כב לד), וגם זה המשך הנמצא לדעת, ומשך חכמה מפנינים (איוב כח יח), וכה פתרון מי שת בטחות חכמה, הוא מקום משך הדעת, מבוע הנובע משך החכמה, וכה פתרון כמטחוי קשת נתרחקה הגר מן הילד כמדת משך הקשת כזריקת חץ.


מענין כיצד מבין כ"ת את כוונתו.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
משה נפתלי אמר:
'מֶשֶׁךְ' = טְוָח. כאשר יש לקשת טווח יריה, כן יש טווח נביעה לחכמה ('מֶשֶׁךְ חָכְמָה').
על שם המשך קרוי המבּוע 'טוּחָה'. וכך אומר הקב"ה לאיוב: מי שת חכמה במקורות החכמה?
א. תודה למטיבי ומאיר עיני שוב ושוב.

ב. לא הבנתי, האם יש טווח נביעה לחכמה??? עד היכן??
הומשלה החכמה לקשת, כי כאשר הקשת הקטנה במשיכה קלה תזרוק החץ חזק לרחוק "למשך" שטח ארוך, כך היא הדעת שממוח כזה קטן יוצאת חכמה שיש בה כדי להזיז הרים ולהרים מגדלים.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
כה פתרון 'מי שת בטחות חכמה', הוא מקום משך הדעת, מבוע הנובע משך החכמה.
נדצ"ל 'מקור משך הדעת'. והכל שריר ובריר ונהיר.
אלא דלא ברירא לי, אם דעתו מסכמת לדעת חכמינו ד'טוחות' אלו כליות (והן הן מבוע החכמה).
 
חלק עליון תַחתִית