שנאת מת

DS054

משתמש רגיל
לגבי לשה"ר אין איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא יש חרם הקדמונים ע"ז, אני לא יודע אם ה"ה לגבי "לשנוא" אבל זה יכול להראות לנו את הכיוון.
 

ירמיה

משתמש ותיק
DS054 אמר:
לגבי לשה"ר אין איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא יש חרם הקדמונים ע"ז, אני לא יודע אם ה"ה לגבי "לשנוא" אבל זה יכול להראות לנו את הכיוון.
שמעתי בשם הג"ר דב לנדו, שהאיסור הוא להוציא שם רע על המתים, כלומר דבר שאינו נכון, אבל לשה"ר מותר. ושמעתי שכשהורה כן עשה בזה מעשה רב.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
שמעתי בשם הג"ר דב לנדו, שהאיסור הוא להוציא שם רע על המתים, כלומר דבר שאינו נכון, אבל לשה"ר מותר. ושמעתי שכשהורה כן עשה בזה מעשה רב.
משמעות הסיפור הוא שהגרד"ל סיפר על נפטר דבר שלולא שכבר נפטר היה אסור לאומרו משום איסור לשה"ר. זאת אומרת שלא היה בזה תועלת בסיפורו . שהרי לתועלת מותר לספר גם בחיים.
וכי הגרד"ל סתם סיפר דברי גנאי על מישהו ללא שום תועלת? אתמהה!
(אא"כ נאמר שעכשיו כן היה תועלת להורות הלכה זו שמותר לספר, אבל אילו היה מספרו כשהאדם היה בחיים איה"נ לא היה בזה שום תועלת, ואכן היה אסור). וצ"ע.
 

ירמיה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
שמעתי בשם הג"ר דב לנדו, שהאיסור הוא להוציא שם רע על המתים, כלומר דבר שאינו נכון, אבל לשה"ר מותר. ושמעתי שכשהורה כן עשה בזה מעשה רב.
משמעות הסיפור הוא שהגרד"ל סיפר על נפטר דבר שלולא שכבר נפטר היה אסור לאומרו משום איסור לשה"ר. זאת אומרת שלא היה בזה תועלת בסיפורו . שהרי לתועלת מותר לספר גם בחיים.
וכי הגרד"ל סתם סיפר דברי גנאי על מישהו ללא שום תועלת? אתמהה!
(אא"כ נאמר שעכשיו כן היה תועלת להורות הלכה זו שמותר לספר, אבל אילו היה מספרו כשהאדם היה בחיים איה"נ לא היה בזה שום תועלת, ואכן היה אסור). וצ"ע.
אולי כהצעתך. ועוד, שחוץ מתועלת יש עוד כללים לסיפור לשה"ר.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
גבי יבום קאמר קרא 'אחיו המת', וכן גבי שאר קורבה דעריות, ומאי חזית דסמכת אהא?
שאלת רש"ש בפ"ק דסנהדרין על הא דאמרינן התם: אָמַר קְרָא: 'וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ' - כִּי מָחֵית, אַגַּבָּא דְחַיֵּי מָחֵית.​
ומיישב: אח גשמי - אח הוא גם לאחר המות, אולם אח רוחני (אחיו הוא במצוות) – כיון שמת ונעשה חפשי מן התורה ומן המצוות בטלה האחוה.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אין חכמה אמר:
גבי יבום קאמר קרא 'אחיו המת', וכן גבי שאר קורבה דעריות, ומאי חזית דסמכת אהא?
שאלת רש"ש בפ"ק דסנהדרין על הא דאמרינן התם: אָמַר קְרָא: 'וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ' - כִּי מָחֵית, אַגַּבָּא דְחַיֵּי מָחֵית.​
ומיישב: אח גשמי - אח הוא גם לאחר המות, אולם אח רוחני (אחיו הוא במצוות) – כיון שמת ונעשה חפשי מן התורה ומן המצוות בטלה האחוה.
תשובת הרש"ש מחודשת
הפשטות היא שאין כאן שאלה כלל
ודאי שהוא אחיו גם אחר מיתה כדמצינו ביבום ובעריות
אבל גם במלקות וגם בעדים זוממים משמעות אחיו משמע שמדובר בהתייחסות לאדם קיים 
וע"כ אמרינן שצריך היות קיים 
יש להסתפק האם לא תשנא את אחיך משמע הכי או לא
אבל  לא מפני שאין אחווה לאחר מיתה
 
 
חלק עליון תַחתִית