סנגורן של ישראל אמר:
שמעתי בשם הג"ר דב לנדו, שהאיסור הוא להוציא שם רע על המתים, כלומר דבר שאינו נכון, אבל לשה"ר מותר. ושמעתי שכשהורה כן עשה בזה מעשה רב.
משמעות הסיפור הוא שהגרד"ל סיפר על נפטר דבר שלולא שכבר נפטר היה אסור לאומרו משום איסור לשה"ר. זאת אומרת שלא היה בזה תועלת בסיפורו . שהרי לתועלת מותר לספר גם בחיים.
וכי הגרד"ל סתם סיפר דברי גנאי על מישהו ללא שום תועלת? אתמהה!
(אא"כ נאמר שעכשיו כן היה תועלת להורות הלכה זו שמותר לספר, אבל אילו היה מספרו כשהאדם היה בחיים איה"נ לא היה בזה שום תועלת, ואכן היה אסור). וצ"ע.
