תמיהות על הקביעה שמעמד הר סיני היא יסוד אמונת היהדות

1. בחז"ל (וברש"י) מבואר שלפי ה'תכנת המקורית', כביכול, לא היתה אמורה להיות התגלות בכזו קנה מידה. ורק בעקבות בקשת בני ישראל "רצוננו לראות את מלכנו", ענה הקב"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמעו העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". והתמיהה גדולה עד למאוד: הייתכן שלולא בקשת ישראל, לא היה לנו כיום שום ביסוס והוכחה חותכת לאמיתות התורה?! האם הקב"ה באמת ציפה שייתכן שדת זה ימשיך לאורך ההיסטוריה ללא גיבוי חסר-תקדים של התגלות אלוקית המונית?!?
2. מושג יסודי זה, שלאמונתינו יש הוכחה חותכת שאין לשום עם או דת אחר, לא מוזכר בשום מקום אחר, פרט במקורות הנ"ל מדברי הראשונים, שהיו אמונים על ויכוח ועימות תמידי עם הנוצרים ומכחישי התורה. האמת, שהמשמעות הפוכה. ברוב מקומות בתורה, כשמדובר על גודל מעלת עם ישראל וחובתו לעבוד את ה', מודגש בעיקר יציאת מצרים ואת האותות והמופתים אשר ראו עיניך. [וגם דברי משה רבנו שם בפרשת ואתחנן, "כי שאל נא לימים וגו' השמע עם קול אלוקים וגו'" (שלכאורה משמע כדברי הרמב"ן), נאמר בצמוד לפסוק שלאחריו "או הניסה אלוקים לקחת לו גוי" וגו'. כלומר, הרעיון המרכזי הוא לרומם חשיבות עם ישראל בעיני ה' אשר בחר בם, ואת גודל חיוב קבלת עומ"ש ומצוות.     ומי לנו גדול מתוכחת יהושע לעם ישראל בסוף ספר יהושע, נאום שלם על היסטורית התהוות העם הנבחר, שמסתיים עם פנייה לבני ישראל שיחליטו אם הם רוצים לעבוד לה' או לאל אחר... הפרשה מתחיל "כה אמר ה' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם גו'" והולך ומפרט את כל האותות והמופתים הגדולים שנעשו לישראל. ולאורה ייפלא מאוד, איך לא מוזכר הנס הגדול מכולם, שהקב"ה התגלה לעיני כולם, ותשמיעם את את קולך מלבת אש, אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני ללמד לעמך תרה ומצוות. שלכאורה זה אמור להיות המחייב הכי גדול לקבלת עומ"ש יותר מכל הניסים שנעו להם לאבותיהם!

מבקש אמונה אמר:

כמו"כ ידועים דברי הרמב"ן (ואתחנן, ובשכחת הלאוין) עה"פ רק השמר לך כו' פן תשכח - שמעמד הר סיני היא יסוד אמונתינו, על פי הכלל שאין אדם נוחל שקר לבנו כו' כו'.
והדברים עתיקין.

לחץ כדי להרחיב...

מבקש אמונה אמר:

הייתכן שלולא בקשת ישראל, לא היה לנו כיום שום ביסוס והוכחה חותכת לאמיתות התורה?

לחץ כדי להרחיב...

מבקש אמונה אמר:

פרט במקורות הנ"ל מדברי הראשונים

לחץ כדי להרחיב...

מבקש אמונה אמר:

האמת, שהמשמעות הפוכה. ברוב מקומות בתורה, כשמדובר על גודל מעלת עם ישראל וחובתו לעבוד את ה', מודגש בעיקר יציאת מצרים ואת האותות והמופתים אשר ראו עיניך.

לחץ כדי להרחיב...

מבקש אמונה אמר:

ידועים דברי הרמב"ם שאנו לא מאמינים במשה רבנו (או כל מי שיעמוד אחריו ויעשה כמוהו) מכוח האותות ומופתים והיחד החזקה אשר עשה עליני כל ישראל, אלא מכח זה שאנו עדים בדבר שהוא נביא אמת, כי עינינו ראו ואזננו שמעו שה' מדבר עמו במעמד הר סיני כו' כו', וכש"נ וגם בך יאמינו לעולם.
כמו"כ ידועים דברי הרמב"ן (ואתחנן, ובשכחת הלאוין) עה"פ רק השמר לך כו' פן תשכח - שמעמד הר סיני היא יסוד אמונתינו, על פי הכלל שאין אדם נוחל שקר לבנו כו' כו'.
והדברים עתיקין.

לחץ כדי להרחיב...

רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ח
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות, ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה. 

לחץ כדי להרחיב...

רמב"ן פרשת ואתחנן
והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק, ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו:
זהו שאמר שם (שמות יט ט) וגם בך יאמינו לעולם, כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו, וכל מה שספרנו להם. והענין הזה יבוא עוד בפרשת כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו' (להלן יג ב), וכבר הזכרתיו שם בפרשת בחדש השלישי (שמות יט ט): 

לחץ כדי להרחיב...

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת הלאוין
המצוה הראשונה שנמנענו שלא ישכח אחד ממנו אמונת האלהות. וענין המניעה הזאת שנצטוינו מצוה ראשונה בקבלת מלכות שמים כלומר שנאמין שיש אלוה פועל כל הנמצאות מוציאן מאין מוחלט אל היש שהם עליו ואל היש שיחפוץ בו בכל זמן מן הזמנים והוא שאמר יתב' ויתעלה אנכי י"י אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, שהיא מצוה באמונה כמו שכתב הרב (מ"ע א) וביארנו אנחנו (מ"ע א) אותו בראיה מדבריהם ז"ל, צוה אותנו בזאת האמונה שהיא יסוד התורה וכפל לנו מניעה בכפירה ממנו שהוא בטול כל אמת. והוא אמרו (ואתחנן ו) השמר לך פן תשכח את י"י (אלהיך) אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. ירצה בזה שלא נשכח עיקר האלהות ונכפור או נסתפק בו לומר שאין אלוה ושהעולם קדמון בעצמו או קדמון בסבה ועלה ולא ישתנה ונתן הראיה במצוה ובמניעה הנזכרים יציאת מצרים שנעשה באותות ומופתים מחודשים משנים התולדות מורים על אלוה קדמון חפץ ויכול ומחדש. שענין יציאת מצרים ליודעיו משתק כל כופר בחדוש העולם ומקיים האמונה בידיעת האלוה והשגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים. וכפל המניעה הזאת ואמר ית' (עקב ח) השמר לך פן תשכח את י"י אלהיך לבלתי שמור מצותיו. וזו גם כן מניעה מלשכוח האמונה באלהות ושיכפור מפני זה בתורה ובמצות אמר (שם) ורם לבבך ושכחת את י"י אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. ונתן עוד ראיה בזה מן האותות והמופתים הגדולים והנוראים אשר עשה לנו יתב' במדבר ואמר אחר זה (שם) המוליכך במדבר ארבעים שנה וגו'. כי מהם יתבאר לנו כי כל הטובות בארץ ובזולתה הם מאתו יתע' לא בכחנו ועוצם ידינו. אבל והיה אם שכח תשכח את י"י אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים (שם) התראה גם בעבודה זרה. והנה נתבאר זה. וזאת המניעה, רצוני לומר מפסוק השמר לך פן תשכח את י"י, זכרה בעל ההלכות (אות קעא): 

לחץ כדי להרחיב...

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת הלאוין
המצוה השני' שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים והוא אמרו יתעלה (ואתחנן ד ט - י) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב וגו'. והכונה בזה גדולה מאד. שאם היו דברי תורה באים אצלנו מפי הנביא עליו השלום בלבד אף על פי שנתאמת אצלנו ענין נבואתו באותות ומופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום בזמן מן הזמנים ויצונו בשום הפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת תהיה התורה נסוחה על יד השני או יכנס בלבנו ספק על זה, אבל כשהגיענו ביאור התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו רואות אין שם אמצעי נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו ולא יועילהו אות ולא יצילהו מידינו מופת. שאנחנו היודעים ועדים בשקרותו ובפחזותו. זה הוא שנאמר במעמד ההוא (יתרו יט) וגם בך יאמינו לעולם. והוא הענין הבא בפרשת כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו' (ראה יג). וכבר באר הרב זה בספר המדע (יסוה"ת פ"ח). והוא יסוד גדול בתורה והיא המניעה הבאה לנו בפסוק פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. והזהיר פן יסורו מן הלב מהודיעם לבנים ולבני בנים לדורות עולם. ואל תטעה בזה מפני דרשם בראשון שלקידושין (ל א) לבניך ולבני בניך בלימוד התורה לבני בנים. כי לימוד אמונת התורה הוא הלימוד בתורה. אבל נתבונן ונקח ראיה מדבריהם כי היא מצוה עולמית ועם כל הדורות ידבר שלא ישכחו ענין המעמד ההוא שהיה לכל אדם במראית עיניהם ושמיעת אזניהם ושיעתיקו זה מדור לדור לעולם. וזאת מצות לא תעשה זכרה בעל ההלכות (אות קע). והרב שכחה גם כן: 

לחץ כדי להרחיב...