למה ערל לא מניח תפילין בשבת?!

אוריאל

משתמש ותיק
העתקה מאשכול החידות, ממה שכתב שם הרב @אברך ואנכי
איתא בגמ' עירובין צו. יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות על ידך, מי שצריכין אות, יצאו אלו (שבתות ויו"ט) שהן גופן אות. והק' הסמ"ג דהרי גם בחול יש אות דמילה. ותירץ דכתיב "על פי שנים עדים יקום דבר" ובעי ב' עדים ולכן בחול יש ב' עדים, מילה ותפילין, וה"נ בשבת יש ב' עדים, מילה והשבת או היו"ט גופו, ולכן א"צ בשבת ויו"ט תוספת של אות תפילין.

והקשה בתרומת הדשן (ח"ב סי' ק"ח) דלפי הסמ"ג, א"כ מי שמתו אחיו מחמת מילה דאין לו אות דברית מילה, יניח תפילין בשבת, וכתב ע"ז בתה"ד וז"ל: נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם וכו' ע"ש בדבריו. ובעצם קושית הסמ"ג דיש אות מילה בחול ראה ברוקח (סי' ל) שתי' בזה דאות דמילה לא חשיב אות, דבעי אות מיציאת מצרים עכ"ד.

יודגש כי באמת לא מצינו שיטה הסוברת כן להלכה, מלבד הבית הלל בסי' לא שכתב שלפי טעם הסמ"ג כך צריך להיות הדין. מכל מקום כל האחרונים חולקים וסוברים שאין להניח, כפי שכתב התרומת הדשן. יצויין לברכי יוסף סי' לא שהביא בזה תשובת התרוה"ד והרדב"ז ודחה את דבריהם, ומצדד בתחילה שיש מקום לומר לערל מחמת שמתו אחיו שיניח תפילין בשבת, אך גם הוא מסיק שלא.

חשבתי ליישב, שאולי מה שמבואר שיש שתי עדים ושתי אותות לישראל, מילה ותפילין או שבת ומילה, אין זו אות בין כל יחיד ויחיד מישראל להקב"ה, אלא זו עדות כללית בין העם לבין הקב"ה, ולכן אין נפ"מ כלל במי שהוא ערל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה וכדו', דאף שהוא אינו מהול, מ"מ העם בכללותו יש לו בשבת שתי אותות, מילה ושבת, ולכן גם הוא, שמשתייך לעם הזה ויהודי הנו לכל דבר, נחשב הדבר שיש לו שתי אותות ולכך אי"צ להניח תפיליןץ

ועוד יש להעיר, שהרי בלאו הכי הערל הנ"ל בכל ימות השבוע אין לו אלא אות אחת של תפילין, ולכן אין כל כך ענין שדוקא בשבת יהיו לו שתי אותות...
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
הביאו היום מעין ראיה לדבריי, ממה שאמרו בנדרים הנודר למולין וכו' דמבואר דגם מי שלא מהול מ"מ הוא בכלל, כיון ש"מולין" זה תואר לאומה הישראלית שמלה בכללותה.
 

סלע

משתמש ותיק
"ועוד יש להעיר, שהרי בלאו הכי הערל הנ"ל בכל ימות השבוע אין לו אלא אות אחת של תפילין, ולכן אין כל כך ענין שדוקא בשבת יהיו לו שתי אותות"...

מי שאכל שום יחזור ויאכל שום?

הראיה שהבאת מנודר למולין יש חילוק פשוט בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
 

אלימלך

משתמש ותיק
עוד אולי ניתן לישב דכיון שערלותו מגיעה מאונס ובלי ספק הוא מצטער על כך, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
עוד אולי ניתן לישב דכיון שערלותו מגיעה מאונס ובלי ספק הוא מצטער על כך, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
גדר אונס לשלול מעשה, ונשנו בזה כמה טעמים, אבל לא ל"חייב" מעשה שלא היה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
אלימלך אמר:
עוד אולי ניתן לישב דכיון שערלותו מגיעה מאונס ובלי ספק הוא מצטער על כך, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
גדר אונס לשלול מעשה, ונשנו בזה כמה טעמים, אבל לא ל"חייב" מעשה שלא היה.
הרה"ג @אלימלך התכוון להגמרא שחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ודאי הפשטות ששם איירי לענין "מעשה" שהיה אמור להעשות ולא נעשה, שייחשב כאילו נעשה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
סלע אמר:
"ועוד יש להעיר, שהרי בלאו הכי הערל הנ"ל בכל ימות השבוע אין לו אלא אות אחת של תפילין, ולכן אין כל כך ענין שדוקא בשבת יהיו לו שתי אותות"...

מי שאכל שום יחזור ויאכל שום?

הראיה שהבאת מנודר למולין יש חילוק פשוט בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
הכוונה היא שאם התורה לא המציאה דרך שיהיה לאדם כזה שתי אותות באמצע השבוע, מסתמא לא היתה הכוונה שפתאום בשבת הוא ייצטרך לעשות כל טצדקי בשביל ענין זה. מה גם יש לומר שאין כל כך ענין שיהיה לבן אדם אות אחת פעם בשבוע. זה כאילו יש שתי עדים רק על חודש אחד משני חזקה, שאין לזה שום משמעות.
הראיה מנדרים אינה ראיה בהחלט מהטעם שכתבת, וגם מעוד סיבה, שגם אם זה נכון שמי שלא מהול נקרא "מהול" עדיין אין זה אות, ואין משם ראיה לענין מה שכתבתי שלא צריך אות פרטי אלא מספיק כללי, אבל אם אין ראיה לדבר זכר לדבר איכא.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אלימלך אמר:
עוד אולי ניתן לישב דכיון שערלותו מגיעה מאונס ובלי ספק הוא מצטער על כך, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
גדר אונס לשלול מעשה, ונשנו בזה כמה טעמים, אבל לא ל"חייב" מעשה שלא היה.
הרה"ג @אלימלך התכוון להגמרא שחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ודאי הפשטות ששם איירי לענין "מעשה" שהיה אמור להעשות ולא נעשה, שייחשב כאילו נעשה.
תשים לב ה"כאילו" זה בנוגע לשכר, לא למעשה בפועל. את זה הוא לא עשה. להבין את כוונתי אני יוסיף בדוגמא, אילו יזדמן לו לעשות את אותה מצוה, ודאי לא נחשב שעובר על ב"ת, ואי"צ להגיע לפלפול שהכל מותנה אם בסוף עשה או לא.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
יודגש כי באמת לא מצינו שיטה הסוברת כן להלכה, מלבד הבית הלל בסי' לא שכתב שלפי טעם הסמ"ג כך צריך להיות הדין. מכל מקום כל האחרונים חולקים וסוברים שאין להניח, כפי שכתב התרומת הדשן. יצויין לברכי יוסף סי' לא שהביא בזה תשובת התרוה"ד והרדב"ז ודחה את דבריהם, ומצדד בתחילה שיש מקום לומר לערל מחמת שמתו אחיו שיניח תפילין בשבת, אך גם הוא מסיק שלא.

חשבתי ליישב, שאולי מה שמבואר שיש שתי עדים ושתי אותות לישראל, מילה ותפילין או שבת ומילה, אין זו אות בין כל יחיד ויחיד מישראל להקב"ה, אלא זו עדות כללית בין העם לבין הקב"ה, ולכן אין נפ"מ כלל במי שהוא ערל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה וכדו', דאף שהוא אינו מהול, מ"מ העם בכללותו יש לו בשבת שתי אותות, מילה ושבת, ולכן גם הוא, שמשתייך לעם הזה ויהודי הנו לכל דבר, נחשב הדבר שיש לו שתי אותות ולכך אי"צ להניח תפיליןץ
ראה בפמ"ג סי' כט משב"ז סק"ב שכתב דלגבי מתו אחיו מחמ"מ 'אזלינן בתר רובא דעלמא' ואפשר כוונתו כדבריך.
 

אלימלך

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
תשים לב ה"כאילו" זה בנוגע לשכר, לא למעשה בפועל. את זה הוא לא עשה. להבין את כוונתי אני יוסיף בדוגמא, אילו יזדמן לו לעשות את אותה מצוה, ודאי לא נחשב שעובר על ב"ת, ואי"צ להגיע לפלפול שהכל מותנה אם בסוף עשה או לא.
יתכן שכאן זה 'ענין' אות מספיק כלפי שמיא גליא וצ"ע
[אגב רבי הפקדתי בעבר דנו יחד לגבי נושא דומה קצת תשובה מאהבה אי חשיב כמחיקת מעשה ממש או לא.. כמובן שיש לחלק]
אבל עיקר הבעיה בתשובתי, שהלוא כאן הוא כלל לא 'חישב', כי מהתחלה הוא לא יכל לעשות זאת. כלום אם הגאון מוילנא נאנח מעומק ליבו לפני פטירתו ואמר הלואי ויכלתי ללמוד ולעשות נח"ר ליוצרי עוד אלף שנים יקבל שכר כאילו למד כך? לכאו' פשוט שכיון שאין אפשרות של חישב לא מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
אמנם יעוין ביערות דבש ח"א בסוף דרוש ד' שכתב שצדיקים שאין להם כסף לתת צדקה ומצטערים על כך המחשבה נחשבת להם כמעשה. וצ"ע
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
תשים לב ה"כאילו" זה בנוגע לשכר, לא למעשה בפועל. את זה הוא לא עשה. להבין את כוונתי אני יוסיף בדוגמא, אילו יזדמן לו לעשות את אותה מצוה, ודאי לא נחשב שעובר על ב"ת, ואי"צ להגיע לפלפול שהכל מותנה אם בסוף עשה או לא.
יתכן שכאן זה 'ענין' אות מספיק כלפי שמיא גליא וצ"ע
[אגב רבי הפקדתי בעבר דנו יחד לגבי נושא דומה קצת תשובה מאהבה אי חשיב כמחיקת מעשה ממש או לא.. כמובן שיש לחלק]
אבל עיקר הבעיה בתשובתי, שהלוא כאן הוא כלל לא 'חישב', כי מהתחלה הוא לא יכל לעשות זאת. כלום אם הגאון מוילנא נאנח מעומק ליבו לפני פטירתו ואמר הלואי ויכלתי ללמוד ולעשות נח"ר ליוצרי עוד אלף שנים יקבל שכר כאילו למד כך? לכאו' פשוט שכיון שאין אפשרות של חישב לא מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
אמנם יעוין ביערות דבש ח"א בסוף דרוש ד' שכתב שצדיקים שאין להם כסף לתת צדקה ומצטערים על כך המחשבה נחשבת להם כמעשה. וצ"ע
אני סבור מאחר ש"אות" המילה, זה סימן ורושם בגופו של האדם, וכמש"כ החינוך, לא גרע ממעשה בפועל.
וביותר מעשה הוא דבר לא תמידי, אות זה רושם תמידי, ומה שחישב לעשות מצוה, זה באמת "אשליה" ביחס למעשה, רק שכר הוא מקבל אבל עצם הרושם והאות לא קיימים. ולענ"ד זה פשוט. מה שכתבת לחלק שבנידו"ד הוא לא בגדר חישב לעשות, ועשית דמוי לאדם שחישב לעשות נח"ר עוד אלפי שנים וכו', לכאו' חילוק יפה, אבל לאמיתו של דבר הרי אותו ערל מחמת אחיו, הוא יכול לעשות ב"מ, רק יכול להסתכן, כך שהוא לא מופקע מעצם המעשה, וה"ז דומה לאותו אחד שנאנס ובכ"ז הוא לא מופקע, ואילו בדמוי של הגר"א וכו', הוא מופקע מצד המציאות, זאת מלבד שהדין האמור לגבי חישב לעשות מצוה וכו', זה בדוקא על מצוה שכעת מונחת לפניו, לא לדמיין על מצוה בעתיד. והחילוק ברור כך שלענ"ד לולי מה שטענתי ש"כאילו" מיירי על השכר, היה אפשר לקבל את חילוקך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מה שכתב ר' @אוריאל, והביא לו ר' ישי בן ישראל סייעתא מד' הפמ"ג נשמע תירוץ טוב. כדאי לעלות את ד' הפמ"ג.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אולי כוונת הפמ"ג "אזלינן בתר רובא דעלמא" כוונתו בנוגע לתפילין שאינו צריך אותו ערל להניח, כיון שרוב העולם לא מניחים, אבל לא לגבי האות.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אולי כוונת הפמ"ג "אזלינן בתר רובא דעלמא" כוונתו בנוגע לתפילין שאינו צריך אותו ערל להניח, כיון שרוב העולם לא מניחים, אבל לא לגבי האות.
הלא דבריו בשיטת הלבוש אמורים שאין פסוק להוציא שבת מתפילין, אלא מחמת 'והיה לך לאות' ושבת א"צ אות. וא"כ למה ייפטר מי שלא שייך בטעם זה? (אי לאו דנימא שגם בו שייך הטעם)
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ודאי זה הצד הפשוט. אבל מלשון הפמ"ג שכתב "אזלינן בתר רובא דעלמא" אם כוונתו דאותו ערל חשיב שיש לו 'אות' בגלל רוב העולם, היה צ"ל "הרי הוא כרובא דעלמא". לכן הסתפקתי.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
העתקה מאשכול החידות, ממה שכתב שם הרב @אברך ואנכי
איתא בגמ' עירובין צו. יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט ת"ל והיה לך לאות על ידך, מי שצריכין אות, יצאו אלו (שבתות ויו"ט) שהן גופן אות. והק' הסמ"ג דהרי גם בחול יש אות דמילה. ותירץ דכתיב "על פי שנים עדים יקום דבר" ובעי ב' עדים ולכן בחול יש ב' עדים, מילה ותפילין, וה"נ בשבת יש ב' עדים, מילה והשבת או היו"ט גופו, ולכן א"צ בשבת ויו"ט תוספת של אות תפילין.

והקשה בתרומת הדשן (ח"ב סי' ק"ח) דלפי הסמ"ג, א"כ מי שמתו אחיו מחמת מילה דאין לו אות דברית מילה, יניח תפילין בשבת, וכתב ע"ז בתה"ד וז"ל: נראה דאין לחלק כלל בשביל טעם זה דמפרש סמ"ג דרך אגדה בעלמא ולא מחלקינן משום אותו טעם וכו' ע"ש בדבריו. ובעצם קושית הסמ"ג דיש אות מילה בחול ראה ברוקח (סי' ל) שתי' בזה דאות דמילה לא חשיב אות, דבעי אות מיציאת מצרים עכ"ד.

יודגש כי באמת לא מצינו שיטה הסוברת כן להלכה, מלבד הבית הלל בסי' לא שכתב שלפי טעם הסמ"ג כך צריך להיות הדין. מכל מקום כל האחרונים חולקים וסוברים שאין להניח, כפי שכתב התרומת הדשן. יצויין לברכי יוסף סי' לא שהביא בזה תשובת התרוה"ד והרדב"ז ודחה את דבריהם, ומצדד בתחילה שיש מקום לומר לערל מחמת שמתו אחיו שיניח תפילין בשבת, אך גם הוא מסיק שלא.

חשבתי ליישב, שאולי מה שמבואר שיש שתי עדים ושתי אותות לישראל, מילה ותפילין או שבת ומילה, אין זו אות בין כל יחיד ויחיד מישראל להקב"ה, אלא זו עדות כללית בין העם לבין הקב"ה, ולכן אין נפ"מ כלל במי שהוא ערל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה וכדו', דאף שהוא אינו מהול, מ"מ העם בכללותו יש לו בשבת שתי אותות, מילה ושבת, ולכן גם הוא, שמשתייך לעם הזה ויהודי הנו לכל דבר, נחשב הדבר שיש לו שתי אותות ולכך אי"צ להניח תפיליןץ

ועוד יש להעיר, שהרי בלאו הכי הערל הנ"ל בכל ימות השבוע אין לו אלא אות אחת של תפילין, ולכן אין כל כך ענין שדוקא בשבת יהיו לו שתי אותות...
סייעתא קטנה ר' @אוריאל לדבריך מהפסוק בירמיה (פרק ט-כה) עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב.
מהפסוק חזינן דהגויים כולם בלא יוצא מהכלל בחינת 'ערלים' גם אותם אלו שמהולים, בשונה מישראל. וערלי לב מתיחס לעוונותיהם כד' הנביא שם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ודרך אגב, בזמנו הערתי מד' הנביא הנז' על ד' הבריסקע'ר רב, במש"כ ליישב את הקו' המפורסמת מדוע אברהם שקיים את כל התורה לא מל רק אחרי שנצטוה. ותי' הגרי"ז משום דשם מהול תלוי בשם ערל, רק אחר הציוי על המילה נחשב אברהם לערל. כך שלא היה שייך שימהל את עצמו קודם הציוי ( שאי"ז אלא כמו חתיכת בשר בעלמא) וכו'. עיי"ש (הודפס חי' הגרי"ז עה"ת בסטנסיל פ' לך לך.) ולד' הנביא חזינן שאף הגויים שאינם בצויוי המילה, נחשבים כערלים וצ"ב (בזמנו כתבתי חילוק)
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
כעת נזכרתי בחילוק שחלקתי אז ליישב את ד' מרן הגרי"ז.
"אמנם הגויים לא נצטוו במצות מילה, מ"מ חשיבי ערלים מחמת שנצטוו ישראל בדין מילה, ואז שייך מציאות של מהול וערל בכלל, וממילא גם הגויים נחשבים לערלים. משא"כ לגבי אברהם, שכלל לא היה ציוי".
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
סייעתא קטנה ר' @אוריאל לדבריך מהפסוק בירמיה (פרק ט-כה) עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב.
מהפסוק חזינן דהגויים כולם בלא יוצא מהכלל בחינת 'ערלים' גם אותם אלו שמהולים, בשונה מישראל. וערלי לב מתיחס לעוונותיהם כד' הנביא שם.
בעצם זה משנה מפורשת בנדרים (לא ב): "קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואומר והיה הפלשתי הערל הזה ואומר פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים".
והנה המפרש שם כ' דאסור בערלי ישראל היינו דווקא מי שמתו אחיו מחמת מילה, ומבואר דהך כללא שבישראל אף שאינו מהול בפועל מ"מ שייך בשם הכללי של מהול - היינו דווקא בנאנס (ולפ"ז רואים עכ"פ את היסוד השני שהוזכר כאן - שמתו אחיו מחמ"מ מיקרי מהול, אולם יעוי' מל"מ מלכים י ז שכ' שבכה"ג שמתו אחיו מחמ"מ מיקרי מהול כיוון שהוא 'מצווה ועושה', וא"כ יתכן שבנדרים שם מספיק ה'כאילו עשה', אבל ל"ח מהול ממש). אכן בדברי המל"מ שם מבואר שגם מומר לערלות אף דמהול ל"מ, מ"מ ערל ג"כ ל"מ - ולפ"ז יל"ד לענין ה'אות'. לעומת זאת בכמה מן הראשונים בנדרים מבואר שמומר לערלות מיקרי נמי 'ערל'.
והגרעק"א (ע"ז כז) כתב דשיטת התוס' שם דלא כהמפרש, ואף מומר לערלות - מהול מיקרי. ולפ"ז דבריך עולים בשופי.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ישי בן ישראל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
סייעתא קטנה ר' @אוריאל לדבריך מהפסוק בירמיה (פרק ט-כה) עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב.
מהפסוק חזינן דהגויים כולם בלא יוצא מהכלל בחינת 'ערלים' גם אותם אלו שמהולים, בשונה מישראל. וערלי לב מתיחס לעוונותיהם כד' הנביא שם.
בעצם זה משנה מפורשת בנדרים (לא ב): "קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואומר והיה הפלשתי הערל הזה ואומר פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים".
והנה המפרש שם כ' דאסור בערלי ישראל היינו דווקא מי שמתו אחיו מחמת מילה, ומבואר דהך כללא שבישראל אף שאינו מהול בפועל מ"מ שייך בשם הכללי של מהול - היינו דווקא בנאנס (ולפ"ז רואים עכ"פ את היסוד השני שהוזכר כאן - שמתו אחיו מחמ"מ מיקרי מהול, אולם יעוי' מל"מ מלכים י ז שכ' שבכה"ג שמתו אחיו מחמ"מ מיקרי מהול כיוון שהוא 'מצווה ועושה', וא"כ יתכן שבנדרים שם מספיק ה'כאילו עשה', אבל ל"ח מהול ממש). אכן בדברי המל"מ שם מבואר שגם מומר לערלות אף דמהול ל"מ, מ"מ ערל ג"כ ל"מ - ולפ"ז יל"ד לענין ה'אות'. לעומת זאת בכמה מן הראשונים בנדרים מבואר שמומר לערלות מיקרי נמי 'ערל'.
והגרעק"א (ע"ז כז) כתב דשיטת התוס' שם דלא כהמפרש, ואף מומר לערלות - מהול מיקרי. ולפ"ז דבריך עולים בשופי.
ישר כח. העלנו את הרעיון וב"ה שמצאתם את הרעיון כבר במשנה. לא היה בכוחי לחפש במאגרים, אבל יש"כ שעשית למעני.
 

אברהם ה.

משתמש רשום
רק רציתי להוסיף שמקור דברי התרומת הדשן אינו בספרו, אלא בספר תלמידו בעל לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד יד ענין ב:
[שאילת ט', כתב הר"ר בנימין כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורג] לפי טעם סמ"ג מכח ב' עדי' מי שמתו אחיו מחמת מילה יניח תפילין בשבת! נראה לי [דאין] לחלק כלל בשביל טעם זה כדמפרש סמ"ג בדרך אגדה בעלמא, דכמה טעמים אשכחן בדברי אגדה כה"ג אפי' בגמ' ולא מחלקינן משום אותו הטעמ'. כי הא דאמרינן בפ' המפלת מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? פי' רש"י ולא לשבעה ומפ' הטעם שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים פי' שהן אסורין בתשמיש המטה. ולפי טעם זה אם ילדה בזוב שצריכה ז' נקיים, לאחר ז' ימי לידה. וכי סלקא דעתך שיהא הבן נימול (לשבעה) [לי"ד]? וכאלה רבות בתלמוד'.
 
חלק עליון תַחתִית