שיר השירים קודש הקדשים או רק נקודה אחת בעבודת ה?
- Thread starter הערשלה
- תאריך התחלה
-
- תגים
- שיר השירים
חיצי גיבור
משתמש רגיל
תמוה בעיני להביא ראיה מתורת הנסתר, הלא לא לחינם נסתר הוא, וכל עניין ההזדווגות וכדו' אינם אלא משל עב ואין להביא ראיה משם כלל. ומ"מ אצלי בתורה כתוב "בנים אתם" "בני בכורי", לא אשה, לא רעיה, וכל כעין זה.נחמן הקטן אמר:
אחד הלויים
משתמש ותיק
יראת ד' ואהבתו הם יסודות עבודת ד' ושיא השלמות היא עבודת ד' מאהבה כמבו' במס"י ועוד רבים
וכל שיא השירים הוא ביטוי לאהבת ישראל לקב"ה ואהבת הקב"ה לישראל
וכל שיא השירים הוא ביטוי לאהבת ישראל לקב"ה ואהבת הקב"ה לישראל
חיצי גיבור
משתמש רגיל
נחמן הקטן אמר:
ספר הזוהר שכולו משל זה אצלך העיקר. אבל התורה שכותבת בפירוש (לא ברמז ולא בסוד) שבני ישראל בנים בהם זה כלשונך רק: "אלא שכלל ישראל נמשלו גם בלשון בן ועבד".
עולם הפוך!
מרדכי מהצפון
משתמש ותיק
חיצי גיבור אמר:
אין כאן שום סתירה אלא שתי דינים:
א) גוף כלל ישראל, דהיינו כל יחיד בפרטות וכל העם בכללות, הם בנים להקב"ה כמבואר בפסוקים ע"ד הפשט (גופי תורה).
ב) נשמת כלל ישראל, דהיינו מה שנקרא 'כנסת ישראל', היא הנקודה הפנימית עליו מדובר בשיר השירים ע"ד הנסתר (נשמתא דאורייתא).
בדרך כלל בעולם המעשה האדם מתייחס להקב"ה כבן - עושה את רצונו וירא מפניו,
אבל העובד את ה' באמת, בלבו פנימה הרגשתו מתעלה לחיבור של אהבה עמוקה.
קצרתי מאוד ואכמ"ל, המבין יבין, (והזורק חיצים יזרוק)
כדאי להוסיף שכמו בכל מערכת יחסים בין גוף לנשמה שהנשמה היא נותנת את הקיום לגוף ולא להיפך ורק באופן של חיבור ומיזוג מלא ביניהם.מרדכי מצפון אמר:
כך גם במערכת היחסים שבין הגוף והנשמה של כלל ישראל, נשמת ישראל היא הנותנת את הקיום לגוף באופן של חיבור ומיזוג מושלם ביניהם.
פוק חזי בקשר אב-בן גופא שאף שהקשר יכול וצריך לבוא לידי ביטוי בכבודו ובמוראו
הרי ברור שאין זה מהות הקשר, ולא יחדל הבן להיות כזה באם יחדל לאהוב או לכבד
אלא הקשר הוא בעצם מהות הבן שהוא נמשך מעצם האב
ובכבוד ומורא גופא הרי יש להם הגדרות הלכתיות ברורות (מאכילו ומשקהו כו' לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו)
ואף על פי כן ברור שלמעלה מזה הוא הרגש הכבוד והמורא וכמאמר יש מאכיל אביו פסיוני וכו' ויש מטחינו בריחיים ויורש גן עדן
הרי ברור שאין זה מהות הקשר, ולא יחדל הבן להיות כזה באם יחדל לאהוב או לכבד
אלא הקשר הוא בעצם מהות הבן שהוא נמשך מעצם האב
ובכבוד ומורא גופא הרי יש להם הגדרות הלכתיות ברורות (מאכילו ומשקהו כו' לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו)
ואף על פי כן ברור שלמעלה מזה הוא הרגש הכבוד והמורא וכמאמר יש מאכיל אביו פסיוני וכו' ויש מטחינו בריחיים ויורש גן עדן
יראתי בפצותי
משתמש ותיק
מאות פעמים בעיקר בנביאים אחרונים, כנסת ישראל כרעיה רוב התוכחה כבגידת אישה בבעלה, ואף בלשון חריפה מאוד הרבה נחמות גם בנוסח זה, וקחם מספר ישעיהו בעיקר. ואף איכה הייתה כאלמנה, ובחז"ל כאישה שהלך בעלה למדה"י. פלא בעיני תגובתך המוזרה כאילו אין לך אלא חמישה חומשי תורה.חיצי גיבור אמר:
הכותרת מעמידה בסימן שאלה את קודש הקודשים.
אני מבין שיש צורך למשוך קליינטים אבל עדיין...
ואולם בעקבות הכותרת התעוררתי לעיין בדברי הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאות פרק ט הלכה ו הכותב שעל אף שמגילות קהלת ושיר השירים וקהלת הן דברי חכמה בלבד אבל עדיין מטמאות הן את הידים. עיין בדבריו, וע"ש במעשה רוקח.
אני מבין שיש צורך למשוך קליינטים אבל עדיין...
ואולם בעקבות הכותרת התעוררתי לעיין בדברי הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאות פרק ט הלכה ו הכותב שעל אף שמגילות קהלת ושיר השירים וקהלת הן דברי חכמה בלבד אבל עדיין מטמאות הן את הידים. עיין בדבריו, וע"ש במעשה רוקח.
שתי התשובות נכונות, הוא נקודה בעלמא מחד גיסא, כי למעשה הוא לא גוף כל התורה ומצוות. אבל מאידך הוא חובק הכל, כי בו נמצאת הצורה של קיום הקשר עם הקב"ה = התו"מ. זה כמו לשאול אם מה שאבא אוהב את בנו זה נקודה בעלמא או כל הקשר ביניהם. הקשר הוא בכל פרט בחיים, אבל האהבה היא נקודה שחובקת הכל.