עובר עבירה להכעיס

לא נתברר לי כל כך ענינו של העובר עבירה להכעיס. את מי הוא מכעיס, הוא הרי מאמין בד', אם כן כיצד הוא חושב להכעיסו ומה הריוח שיש לו בכך, האם הוא חושב את עצמו לחזק יותר ממנו או לכזה שיכול להרגיזו כמו אחד המרגיז את חבירו. מהו "יודע את בוראו ומתכוין למרוד בו"?
ביותר קשה לי במש"כ הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה ה"ט) דמומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל בה ונתפרסם בה אפילו היתה מן הקלות וכו' ונמצא כאילו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו הרי הוא מומר לאותו דבר והוא שיעשה להכעיס. עכ"ל. ולכאורה תמוה אם רוצה הוא להכעיס, מדוע מקיים הוא את שאר המצוות. וצ"ע.

אגב, בענין זה שמעתי סיפור המקובל בחב"ד: היה אדם באחת העיירות שנחשב לאפיקורוס הגדול ביותר באזורו ונקרא שמו "לייבל אפיקורס". פעם חפץ אי מי לפגשו ולדון עימו בעניני אפיקורסות. מה רבה היתה פליאתו כאשר הגיע אליו וראהו מעוטר בטו"ת עסוק בתורה ומדקדק בהלכה כאחד מן קמאי. לשאלתו 'היתכן'? השיב לייבל אפיקורס: אם אין רבונו של עולם מה הענין לעשות עבירות!!!

תמיד הוקשה לי העניין, מה שאפשר לפעמים ליישב הוא שהוא מתכוין להכעיס את המאמינים בה' כלומר כיון שהוא כופר, לא איכפת לו לעבור עבירות, אבל גם לא לקיים מצוות. וכדי להראות לכל את כפירתו ולהכעיס, הוא עושה את העבירות בפרהסיא.
אמנם בהרבה מקומות לא משמע כך והדרא קושיא לדוכתא.

לכאו' להכעיס הפירוש לעשות דווקא, להראות שאני "מצפצף" ולא אכפת לי כלל מזה [שהרי ה"בוחן" של להכעיס הוא, שיש לפניו היתר ואיסור ושביק את ההיתר ולוקח את האיסור]

יתכן שההגיון בעבירה להכעיס הוא שהרשע עושה עבירה לסלק את השפע הרוחני של הקב"ה. כפי הנראה זה היה הענין של הרשעים בימי בית שני, וכי לא היה לו מקום לעבוד ע"ז? אלא ודאי שהוא רצה לסלק את השכינה מבית המקדש ואכן השכינה הסתלקה (לא משנה כעת למה הם רצו לעשות זאת).

מה שכתב יצחק שענינו הוא לסלק את השפע הרוחני, אולי אפשר להבין בדרך זו מדוע רק מצוה אחת בוחר הוא שלא לעשות. אולם, מש"כ סבא כי מראה הוא שהוא מצפצף על האיסור, לא ברור למה אם כן בוחר הוא להראות את זה רק המצוה אחת. ואולי עושה הוא במצוות שאינו מבין אותם וכביכול "חולק" עליהם. וצ"ע