דעת החזון אי"ש על פקפוקים למיניהם
- Thread starter יהודה1
- תאריך התחלה
כותר
משתמש ותיק
דומה לזה מקובל סיפור על רבי אייזל חריף.
שהיה משכיל שהתווכח אתו ונכנס לתוך דבריו, אמר לו רבי אייזל אי אפשר לדבר ככה, בוא נעשה סדר "כשאני אסיים לדבר אתה תתחיל לנבוח".
ומדוע אני מזלזל בדבריך וקורא להם 'נביחה' ?
כי כתוב "אין אחר מעשה בית דין כלום", לכן כיון שאני אב"ד פסקתי, אין להוסיף על כך כלום. וממילא זה סתם נביחה.
שהיה משכיל שהתווכח אתו ונכנס לתוך דבריו, אמר לו רבי אייזל אי אפשר לדבר ככה, בוא נעשה סדר "כשאני אסיים לדבר אתה תתחיל לנבוח".
ומדוע אני מזלזל בדבריך וקורא להם 'נביחה' ?
כי כתוב "אין אחר מעשה בית דין כלום", לכן כיון שאני אב"ד פסקתי, אין להוסיף על כך כלום. וממילא זה סתם נביחה.
למה מתייחס פתיחת אשכול זה כדוגמא מעשית? או שהוא רומז לויכוחים פוליטיים, שאז הוא מורכב למדי כמובן..
אתן דוגמא מעשית שצפה לי כעת: המיל הרומי שהיה נהוג בא"י בזמן חז"ל, הוא 1,479 מטר, שזה כ- 2562 אמות (האמה הגדולה כשיעור חזו"א).
והנה בראשונים ובאחרונים נקטו כפשוט שאלפיים אמה הוא מיל.
א"כ אף שמיל רומי של חיי א"י דאז גדול יותר, אעפ"כ נתנו למיל שיעור 2000 אמה. ולא נשנה זאת מכח הקושיא הנ"ל.
אתן דוגמא מעשית שצפה לי כעת: המיל הרומי שהיה נהוג בא"י בזמן חז"ל, הוא 1,479 מטר, שזה כ- 2562 אמות (האמה הגדולה כשיעור חזו"א).
והנה בראשונים ובאחרונים נקטו כפשוט שאלפיים אמה הוא מיל.
א"כ אף שמיל רומי של חיי א"י דאז גדול יותר, אעפ"כ נתנו למיל שיעור 2000 אמה. ולא נשנה זאת מכח הקושיא הנ"ל.
בענין זה יש לי תמיהה מזה זמן רב על מהלך החזו"א בזה, שהרי את דברי הראשונים מחשיב עד למאד עד כדי שמתרעם על מי שמעיז לנטות מדבריהם מסיבות שונות או אפילו אם מטיל בהם ספק וכנ"ל, ואילו על דברי האחרונים מהבית יוסף והלאה אין לחזו"א מניעה כלל לחלוק לחלוטין אף לדינא ובהרבה מהמקרים אינו מתייחס לדבריהם כלל. ותמוה לי שהגם שמקובל אצלנו שהראשונים גדולים מן האחרונים, מ"מ לא ברור למה בדברי הטור והר"ן והרא"ש אסור להטיל ספק כלל ואילו על דברי הבית יוסף והרמ"א והמהרש"ל שחיו פחות מ200 שנה אחריהם אפשר לחלוק בלי מניעה?
(ועוד יש לתמוה בזה שבמכתב להגרא"מ פלצ'ינסקי זצ"ל (נדפס בספרו שלום יהודה) כתב החזו"א שלעצמו הרי הוא נוהג להלכה אף נגד דברי הראשונים, וצ"ע היאך זה מסתדר עם שיטתו שדברי הראשונים נאמנים עלינו כנתינתן מסיני. ולא נתבררה לי שיטתו של החזו"א בענין זה)
(ועוד יש לתמוה בזה שבמכתב להגרא"מ פלצ'ינסקי זצ"ל (נדפס בספרו שלום יהודה) כתב החזו"א שלעצמו הרי הוא נוהג להלכה אף נגד דברי הראשונים, וצ"ע היאך זה מסתדר עם שיטתו שדברי הראשונים נאמנים עלינו כנתינתן מסיני. ולא נתבררה לי שיטתו של החזו"א בענין זה)
על מספר השנים לא נראה לי שזה מה שקובע אלא שמי שכל רבותינו ראו שאין לחלוק עליהם גם אנחנו לא יכולים לחלוק ומק"ו אבל על הב"י עצמו אפשר לחלוק עם ראויתיו מספיקות שהרי גם האחרונים שאחריו חלקו עליו. סיבת החלוקה לא באמת ברורה לי אבל העיקרון הוא שראו שאין אפשרות לומר שהם טעו בדברים שיש לנו אפשרות לברר ואם יש עליהם קושיה וודאי גם הם ידעו אותה וזה חיסרון ידיעה שלנו איך לתרץ (ואין לומר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא כשהוא יכול להכריע בעצמו בעניין לפי ראות עיניו ולא כשוודאי לו שהדין אינו כמותו ורק אינו מבין למה). אמנם מה שכתב שאומר נגד מה שמוכח מהראשונים אם אל כתוב בהם בפירוש איני יודע לתרצו.מבקש אמת אמר:
איש ווילנא
משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
החזון איש לא כותב במכתב להגר"מ פלצינסקי שפוסק נגד ראשונים
להיפך הוא כותב בפירוש שלענין הלכה במקום שסותרים דבריו לדברי הראשונים הרי הלכה כהראשונים
אמנם מה שכן זה שהחזון איש שעליו נפתח האשכול לא מדבר על פסיקת הלכה אלא על דרך לימוד
אבל כנראה שהחזון איש ראה בזה סטיה יסודית מדברי הראשונים בנסיון לבאר דברי רש"י בשונה מכל הראשונים
בשביל להתאימו עם משאלת לב
ובקשר לעצם הדיון למה לחלוק על ראשונים לא
ואילו לחלוק על ב"י מהרש"ל ורמ"א כן
החזון איש לא המציא את זה
אלא זה מקובל כבר מדורות מגדולי האחרונים שמחוייבים לראשונים
[וידועה אמרתו של הגר"א להגר"ח מוולאזין שאין משא פנים בהלכה עד הרא"ש ואגב היינו שגם על הטור הרשהו לחלוק]
וודאי שיש לכך טעם במציאות אבל בשביל להבין את זה צריך להיות רגיל בעומק דברי הראשונים
וזה ברור שהנושא זה לא רק מי היה מוקדם יותר.
אלא היה שלב שהפסיקו להכריע מעצמם אלא קבלו את הכרעות הראשונים
וכן הב"י והרמ"א אינם מכריעים מעצמם בגמ' אלא מקבלים הכרעת הראשונים [ואפילו התרומת הדשן כך אף שהיה כחד מקמאי בדרך לימודו והיה מוקדם הרבה לב"י ורמ"א כבר נהג כן]
יוצא מן הכלל המהרש"ל שמכריע הכל מעצמו